קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית בקשה לפשיטת רגל: הקדמה: לפני בקשת החייב להכריזו כפושט רגל. ביום 23/6/09 ניתן צו לכינוס נכסי החייב, על פי בקשתו, בגין חובות מוצהרים העומדים על סך של 775,000 ש"ח ל- 46 נושים, והושת עליו תשלום עיתי בסך של 100 ש"ח לחודש, החל מיום 15/7/09. במסגרת החלטה זו מונה הכונ"ר ככונס לנכסי החייב. בהמשך, מונה עו"ד ליאור מזור כמנהל מיוחד לנכסי החייב. עד מועד הגשת הדו"ח על ידי המנהל המיוחד, הוגשו נגד החייב 16 תביעות חוב בסכום של 174,916 ש"ח. כנגד החייב נפתחו 44 תיקי הוצאה לפועל ותיקיו אוחדו. אסיפת הנושים בעניינו של החייב נערכה ביום 22/3/10, ברם החייב לא העלה הצעת הסדר לטובת נושיו. כמו כן, לחייב נערכה חקירה במשרדי המנהל המיוחד, לצורך הגשת חוות דעת לבית המשפט. גרסתו של החייב אודות הסתבכותו הכלכלית: לטענת החייב, שהינו רווק יליד 1966, בין השנים 1987-1989 ניהל חנות בגדים בטבריה, אשר נסגרה מחמת היעדר כדאיות כלכלית. בהמשך, עבד כשכיר אצל קבלן שיפוצים, עד שנשפט והורשע בשנת 1990 בנהיגה ללא רישיון ונשלח לרצות מאסר בן 6 חודשים. בשנת 1992 פתח מכולת שכונתית, אותה הפעיל עד לשנת 1994, שאז ספגה ירידה משמעותית בהכנסות עקב פתיחת מרכולים גדולים באזור. באמצע שנות ה- 90 היה מעורב בהליך פלילי, בגינו נשפט למאסר של 24 חודשים. לאחר שחרורו, החל לעבוד בעבודות מזדמנות למשך שלוש שנים, במהלכן ניסה להסדיר חובות שצבר עקב עסקיו הקודמים. על פי הנטען, בשנת 2001 פתח חנות בגדים בטבריה, אך העסק לא היה רווחי ונסגר שנה לאחר פתיחתו. עוד נטען כי סחורה רבה בחנות הוחרמה על ידי חברת "דיזל", לאחר שהוברר כי המדובר בסחורה מזויפת (לטענת החייב, הסחורה נמכרה לו ולאחיו, שהיה בעל החנות לפניו, במחיר השוק של סחורה שאינה מזויפת). כן נטען כי החייב נאלץ לשלם במסגרת הליך משפטי שננקט נגדו ונגד אחיו פיצויים כספיים. החייב טוען כי מאז החליט לעבוד כשכיר, אך בתקופה האחרונה אינו מוצא עבודה וכיום הינו מחוסר עבודה, נסמך על קצבת הבטחת הכנסה ומתגורר בבית חברים ואצל בני משפחתו, לסירוגין. חוות דעת המנהל המיוחד: במסגרת חוות דעתו, טוען המנהל המיוחד כי דין בקשתו של החייב להכרזתו כפושט רגל להידחות. לטענת המנהל המיוחד, תשובותיו של החייב בזיקה לחברת טיולי ליאת בע"מ, הרשומה בבעלות אחיו רונן ואשר על פי הנטען החייב עבד בה כנהג משלוחים, היו חסרות ומתחכמות. בנוסף, על פי דו"ח המנהל המיוחד, בעת פתיחת העסק האחרון (חנות הבגדים), היו כנגד החייב 34 תיקי הוצאה לפועל. כמו כן, ועל אף שהדבר לא נזכר בבקשת החייב, מהדו"ח עולה כי לטענת החייב הפסדי העסק מקורם גם בכך שספק של העסק נעלם לאחר שקיבל שיקים דחויים בסך 60,000 ₪ ולא סיפק את הסחורה (נתון זה, כך לטענת המנהל המיוחד, אינו עולה בקנה אחד עם גרסת החייב לפיה הפעילות בעסק נעשתה על בסיס מזומן בלבד). עוד טוען המנהל המיוחד כי החייב אינו מגיש דו"חות הכנסות והוצאות. לפי מסקנות המנהל המיוחד, הסתבכותו הכלכלית של החייב החלה כבר בשלהי שנות ה- 80, עת פתח עסק שהתברר כגירעוני, כשלאחר מכן, במהלך השנים הלכו חובותיו והעמיקו, תוך שהחייב פותח בזה אחר זה, עסקים נוספים, כושלים אף הם. המנהל המיוחד סבור כי יצירת החובות, על כן, נעשתה שלא בתום לב, שכן על אף שהיה שרוי בחובות, הוסיף לפתוח בזה אחר זה עסקים במסגרתם נטל על עצמו התחייבויות חדשות ויצר חובות לנושים חדשים. כמו כן, טוען המנהל המיוחד כי החייב לא המציא מסמכים חיוניים לביסוס גרסתו, ובכלל זה מסמכי הנהלת החשבונות לעניין ניהול חנות הבגדים, ואף לא הגיש דו"חות הכנסות והוצאות חודשיים, כפי שנדרש על ידי בית המשפט. לבסוף, טוען המנהל המיוחד כי החייב אינו עובד והתקשה לתת הבהרות במהלך חקירתו ביחס לפעולות שעשה לצורך איתור עבודה, ואף בכך יש משום חוסר תום לב בהתנהלותו. תגובת הכונ"ר: הכונ"ר מתנגד להכרזת החייב כפושט רגל ומצטרף למסקנות המנהל המיוחד בחוות דעתו. תגובת החייב לחוות דעת הכונ"ר: במסגרת תגובתו לחוות דעת הכונ"ר, טוען החייב כי הסתבך בחובותיו בתום לב. לטענתו, חובותיו נוצרו בעקבות כשלון עסקי והמסמכים שצירף מעידים על כך. על פי הנטען, החייב נטל על עצמו התחייבויות חדשות עם פתיחת כל עסק, אך הדבר נעשה מתוך תקווה לשפר את מצבו הכלכלי ולשלם את חובותיו. עוד טוען החייב כי הרשעותיו הפליליות ותקופות המאסר שריצה הביאו לירידה חדה בהכנסותיו ולקריסתו, ובנוסף, כתוצאה מהרשעות אלה, אין החייב מצליח למצוא מקום עבודה מסודר וקבוע. בנוסף, טוען החייב כי גרסתו ביחס לאופן יצירת החובות ותקופת יצירה החובות, לא נסתרה על ידי הכונ"ר או המנהל המיוחד. כמו כן, טוען החייב כי יש ליתן משקל לחלוף הזמן מאז קריסתו הכלכלית ולקושי הנלווה לכך בכל הנוגע להמצאת מסמכים (על פי הנטען, מאז יצירת עיקר חובותיו של החייב חלפו למעלה מ- 15 שנים). כמו כן, טוען החייב כי העובדה שלא יכול היה למסור הבהרות בנושאים הרלוונטיים לחברת טיולי ליאת בע"מ, אין בה כדי להצדיק דחיית הבקשה, שכן אין באפשרותו למסור פרטים אודות עסק שהוא אינו עובד בו זה מכבר ואינו נוגע לו. לבסוף, טוען החייב שיש לזקוף לטובתו את העובדה שלאחר מתן צו הכינוס עמד בתשלומים החודשיים כסדרם, התייצב לחקירה בפני המנהל המיוחד ולא העלים עובדות. כן מבהיר החייב שבמידה ולא המציא מסמכים מסוימים, הרי הדבר נובע מחלוף הזמן ומהקושי לאתר את המסמכים. חוות דעת משלימה של המנהל המיוחד: במסגרת חוות דעתו המשלימה, מבהיר המנהל המיוחד כי עמדתו בחוות הדעת המקורית, לפיה אין מקום להיעתר לבקשת החייב ולהכריזו פושט רגל, נותרת בעינה. המנהל המיוחד מדגיש כי בעת פתיחת העסק השני של החייב בשנת 1992, עמדו לחובת החייב חובות בסך של 56,948 ש"ח (ללא ריביות) ונוהלו נגדו 11 תיקי הוצאה לפועל. כמו כן, בעת חקירתו, טען החייב שאת העסק השני הפעיל על בסיס מזומן בלבד, בעוד שבפועל התברר כי במסגרת העסק השני נוהל על שמו של החייב חשבון בנק, שבהמשך הוגבל ועוקל, במסגרתו משך החייב שיקים שונים. לטענת המנהל המיוחד, בנסיבות אלה ברי כי בעת פתיחת העסק השני, לא נתקיים אצל החייב צפי ממשי וריאלי לפיו יהיה בידיו לסלק את חובותיו מתוך רווחיו הצפויים של העסק. המנהל המיוחד מוסיף וטוען כי פתיחת העסק השלישי של החייב (חנות הבגדים), לאחר ששני העסקים הקודמים נכשלו, עת עמדו לחובתו של החייב 17 תיקי הוצאה לפועל בגין חובות בסך של 69,679 ₪ (ללא ריביות), מהווה אף היא התנהלות שלא בתום לב, כשגם ביחס לעסק זה נסתרה טענת החייב לפיה הפעיל את העסק על בסיס מזומן בלבד. המנהל המיוחד טוען כי פתיחת העסק השני, לא כל שכן העסק השלישי, לאחר שהיה ברור לחייב, ולחילופין חייב היה להיות ברור לו, כי הסיכויים לפירעון החובות מתוך עסקים אלה הינם קלושים, בשים לב לשיעור החובות המשמעותיים בהם היה מצוי החייב אותה עת, מהווה התנהלות שלא בתום לב. כמו כן, סבור המנהל המיוחד כי פתיחת עסק ללא אפשרות לנהל חשבון בנק, לקבל אשראי או למשוך שיקים באופן מסודר, מקימה סיכון גבוה לכישלון העסק, ומשכך, מהווה רשלנות רבתי בפתיחת העסק. עוד מבהיר המנהל המיוחד כי אם ניתן להתייחס בסבלנות לעובדת פתיחת העסק השני, הרי שלא ניתן לעשות כן ביחס לפתיחת העסק השלישי, שכן עסק זה נפתח לאחר שהחייב צריך היה להבין כי מאמציו בנדון אינם עולים יפה וגורמים ליצירת חובות חדשים, על אחת כמה וכמה מקום בו עסקו השלישי של החייב דומה במהותו לעסקו הראשון שכשל, ומקום בו מיד עם פתיחת העסק חוללו שורה של שיקים אותם משך החייב על חשבון שפתח בבנק הדואר (דבר המצביע, כך לטענת המנהל המיוחד, על הפזיזות בפתיחת העסק ועל היעדר כל יסוד כלכלי לפתיחתו). המנהל המיוחד טוען בנוסף כי החייב לא המציא תיעוד שיהא בו כדי ללמד על כך שפעל לסילוק חובות כלשהם במהלך השנים, וגם לכך יש ליתן את המשקל המתחייב. כן טוען המנהל המיוחד כי יש לראות במאסרו של החייב בגין ביצוע מעשה מגונה בכח, לאחר סגירת העסק השני, כעובדה שהוסיפה על הסתבכותו הכלכלית ואשר מהווה אף היא נדבך בחוסר תום לבו של החייב ביצירת החובות. לבסוף, מדגיש המנהל המיוחד כי חוות דעתו המשלימה נערכה על בסיס תיעוד חלקי, שכן החייב לא טרח להמציא את כל המסמכים הנדרשים, ודי בכך כדי להצדיק דחיית הבקשה. תגובת החייב לחוות הדעת המשלימה של המנהל המיוחד: בתגובתו של החייב לחוות הדעת המשלימה של המנהל המיוחד, טוען החייב כי חובותיו הינם מלפני כעשרים שנה, ויש לתת לכך את המשקל המתחייב בנסיבות העניין ולאפשר לו לפתוח דף חדש בחייו. כמו כן, טוען החייב כי לפי האמור בחוות הדעת המשלימה, חובותיו בעת פתיחת העסקים השני והשלישי היו חובות לא גבוהים במיוחד, דבר שיש לקחת בחשבון בעת בחינת תום לבו. בתצהיר התומך בתגובתו, מבהיר החייב כי החל לעבוד בתחילת חודש מרץ 2011 וכן שב ומבקש ליתן לו הזדמנות להוכיח שהינו ראוי להכרזה כפושט רגל. על מטרות הליך פשיטת הרגל: להליכי פשיטת הרגל מטרה כפולה: ראשית, לסייע לנושים, שדרכם בהוצאה לפועל לא צלחה, לכנס את נכסי החייב ולהביא למכירתם ולתשלום החובות; ושנית, לשרת את האינטרסים של החייב חדל הפירעון, ולסייע לו, בנסיבות מתאימות, לפתוח דף חדש בחייו, תוך שמיטת חובותיו (ע"א 7113/06 ג'נח נ' הכונ"ר (טרם פורסם, 20/11/08); רע"א 2282/03 גרינברג נ' הכונ"ר, פ"ד נח(2) 810, 814; ש' לוין וא' גרוניס, פשיטת רגל (מהדורה שלישית, 2010) (להלן: "לוין וגרוניס"), עמ' 23-24). בעקבות תיקון מספר 3 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל") משנת תשנ"ו, מודגשת, יותר מבעבר, התכלית השנייה שעניינה בחייב.   בנוסף לאמור, קיים אינטרס ציבורי מהותי בקיום הליכי פשיטת הרגל ובשיקומו של החייב. החברה בכללותה יוצאת נשכרת מתוצאות הליכי פשיטת הרגל כשבמהלכם, אדם שהיווה נטל על החברה, משתקם, לומד התנהלות כלכלית נכונה וראויה, ופועל למיצוי כושר השתכרותו וסילוק חובותיו, תחת עינו הפקוחה של בית המשפט ושל הכונ"ר. מבחן תום הלב: סעיף 18ה' לפקודת פשיטת הרגל מסמיך את בית המשפט להכריז על החייב פושט רגל או לדחות את בקשתו על פי מבחן תום הלב בקובעו בהאי לישנא:   "18ה. (א)   בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה: (1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42; 2)  לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו".   כלומר, אם בית המשפט שוכנע כי הבקשה לא הוגשה בתום לב, תידחה הבקשה, כשהנטל בנדון מוטל על כתפי החייב.   בבחנו אם פעל החייב בתום לב, יבדוק בית המשפט את התנהגותו בשתי תקופות שונות: הראשונה, תקופת יצירת החובות, טרם הגשת הבקשה להכריזו כפושט רגל; והשנייה, לאחר הגשת הבקשה במהלך ההליך המשפטי. (לוין וגרוניס, עמ' 173).   על רקע תכליות אלו ומבחן תום הלב כאמור, יש לבחון אם התנהגות החייב בענייננו עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם מצדיקה להעניק לו את הגנת הפקודה ולהכריזו כפושט רגל, אם לאו.   יש להדגיש כי תום הלב מהווה מונח רחב, וכולל בחובו מדרג של התנהגויות, החל בחוסר תום לב קיצוני הנובע ממעשה מכוון וזדוני וכלה בחוסר תום לב במדרג נמוך יותר, שיכול אף לנבוע מטעות או חוסר מחשבה מספקת.   ברי כי קיימים יחסי גומלין בין מידת חוסר תום הלב, לבין נכונותו של בית המשפט, במקרים מסוימים, להכריז בכל זאת על החייב פושט רגל ולזכותו בהגנת הפקודה. ככל שחוסר תום ליבו של החייב נמצא במדרג הנמוך, נטייתו של בית המשפט, בנסיבות המתאימות, לבוא לקראת החייב, תגבר, ולהיפך (ראה לעניין זה גם את ע"א 3224/07 בן דוד נ' הכונ"ר (לא פורסם, , 3/5/09)).   1. תום הלב בשלב יצירת החובות:   באשר לשלב יצירת החובות, בית המשפט העליון קבע, לדוגמא, כי קיים חוסר תום לב במצב שבו החובות נוצרו תוך זלזול בנושים והקמת עסקי שווא (ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכונ"ר, פ"ד נז(4) 197, 207; בקשה לדיון נוסף נדחתה במסגרת דנ"א 4335/03)), או כאשר החובות נוצרו תוך כדי ביצוע מעשי מרמה ועבירות מס (ראה ע"א 8937/05 תבין נ' הכונ"ר (לא פורסם, , 22/1/07)).   חתימה על ערבויות רבות בלא הסבר מספק, כאשר אדם מצוי בחובות, מהווה גם היא, על פי ההלכה, התנהלות בחוסר תום לב. לעומת זאת, בית המשפט העליון קבע כי חתימה "שגרתית" על ערבויות לקרובי משפחה, אינה מהווה בהכרח התנהלות בחוסר תום לב (ע"א 3722/04 הנ"ל).   כמו כן, ברור כי אם החייב פעל בצורה הוגנת וחובותיו מקורם אך מכשלון עסקי, אין מקום לחסום את דרכו להכריז עליו כפושט רגל (לוין וגרוניס, עמ' 174).   2. תום הלב ממועד צו הכינוס:   בסוגיית תום הלב ממועד צו הכינוס, יבחן בית המשפט את עמידת החייב במטלות על פי צו הכינוס, את מיצוי כושר השתכרותו של החייב והעדר יצירת חובות חדשים. כן יבחן בית המשפט את שיתוף הפעולה הכללי של החייב עם הכונ"ר, התייצבותו לחקירה והצגת מלוא הנתונים בפני הכונ"ר, ויתר הפעולות הנדרשות ממנו, לרבות הצגת מסמכים המבססים את גרסתו לבקשה והצגה מהימנה של מצבת נכסיו (ראה לעניין זה גם את ע"א 7113/06 הנ"ל).   בנוסף לאמור, חייב המבקש לחסות תחת הגנות פקודת פשיטת הרגל, שומה עליו לקיים החלטות שיפוטיות כלשונן ובמועד שנקצב בהן, ולא להשתמש בדיעבד באמתלות לאי קיום ההחלטות, לאחר שאלו לא קויימו. חייב המספק אמתלות ותירוצים חוטא בשלושה: ראשית, בכך שלא קיים החלטה שיפוטית; שנית, בכך שלא ביקש מראש את רשות בית המשפט שלא לקיים את ההחלטה במועד הנקוב בה; ושלישית, בכך שאינו נוטל אחריות למחדליו, ומנסה, בדיעבד, להשתמש בתירוצים ואמתלות כדי להצדיק את הפרת הצו השיפוטי.   דיון והכרעה:   לאחר עיון, בחינה ואיזון, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין בקשת החייב להכריז עליו כפושט רגל להדחות, זאת לאחר שנוכחתי כי דרך התנהלותו של החייב שלפני, למצער ממועד צו הכינוס, הינה בגדר התנהלות שלא בתום לב, זאת גם ביחס לניצול כושר השתכרותו כיום. בטרם אתייחס לגוף הטענות ולגוף הבקשה, מצאתי לנכון להדגיש כי על אף שהחייב שב וחוזר, במסגרת כתבי טענותיו, על כך שהוא מבקש שתינתן לו הזדמנות לפתוח דף חדש בחייו, פיו ולבו אינם שווים, שכן מעיון במאגרים המשפטיים עולה כי בימים אלה ממש מתנהל בעניינו הליך פלילי נוסף, שלא בא זכרו בכתבי הטענות שלפני, נתון המלמד על כך שהצהרת כוונותיו של החייב לחוד ומעשיו לחוד. אשר לבקשה עצמה, ראשית יצוין כי החייב לא מסר גרסה אחידה לעניין הסתבכותו הכלכלית. במסגרת הבקשה שלפני ציין כי הדבר נבע ממספר עסקים שפתח, זה אחר זה (שני עסקים בשנות ה- 80 וה- 90 ועסק נוסף בשנת 2001), ומכך שבעסק האחרון שפתח, חנות הבגדים, נתגלה כי חלק מהסחורה הינה מזויפת והסחורה הוחרמה. מנגד, במסגרת ההליך בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב (תיק מספר 01-28592-91-9), וגם בפני המנהל המיוחד, ציין החייב כי קריסת העסק נבעה מכך שספק של העסק ברח לאחר שקיבל ממנו המחאות. חוסר האחידות אל מול בית המשפט בהצגת העובדות המשמשות יסוד לבקשה גורמת לחוסר בהירות ביחס להסתבכותו הכלכלית של החייב ומקשה על ניתוח נכון של העובדות, דבר האומר דרשני. אשר לטענת החייב בדבר חלוף זמן רב מאז יצירת החובות וקושי באיתור מסמכים רלוונטיים, אמנם נכון כי חלוף הזמן עשוי בנסיבות מסוימות לשמש לזכותו של החייב שכן קשה לדרוש מאדם להציג בפני הכונ"ר את כל המסמכים הנוגעים ליצירת החובות כאשר חלפו שנים רבות מעת יצירתם (ע"א 3224/07 אברהם בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-על 2009(2) 1208 (2009)). עם זאת, כנגד חלוף הזמן יש להביא בחשבון את כלל נסיבות העניין ומתן "הנחה" אוטומטית לחייב שלפני רק מהטעם שעברו שנים מאז יצירת חובותיו, אינה ראויה ואינה צודקת. לדידי, לגבי חלק מהמסמכים אותם נדרש החייב להמציא, כמפורט בחוות דעת המנהל המיוחד, ניתן לומר כי לא בלתי אפשרי היה להשיגם. כך לא ברור מדוע לא צורפו דו"חות הכנסות והוצאות, הנתמכים במסמכים ובאסמכתאות כנדרש ביחס לחודשים ינואר 2010 ואילך (היינו מסמכים מהתקופה האחרונה). החייב אף לא הראה באילו פעולות נקט כדי לאתר את המסמכים הנדרשים, לרבות המסמכים הקשורים להגבלת חשבונו, דיווחיו לרשויות המס ואסמכתאות לשיקים שונים שמשך. לעניין חובת הגילוי והדרישה להמצאת מסמכים, ראה ע"א 7113/06 אביגדור ג'נח נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, , 20/11/08) כדלקמן: "בהיות הליך פשיטת הרגל הליך של "חסד המחוקק", יש לדעתי לדקדק בעניין חובות הגילוי ככל משפטן וחוקתן. אין המידע הנמסר לכונס הנכסים הרשמי בחינת "תכנית כבקשתך"; גם לא לחייב לשפוט מה ימסור לכונס הרשמי ומה ינצור; התמונה הניתנת לכונס צריכה להיות מלאה, ובמקרה שמסופק החייב באשר לחומר פלוני - יכריע לכיוון מסירתו. זו משמעותו של תום הלב - הנה פתחתי בפני הכונס את כל הצפונות, יבדוק ויראה כי אכן כטענתי עשיתי כל שניתן ולא צלחה דרכי, ועל כן יסייע לי להשתחרר על-ידי פשיטת רגל". משלא עשה כן החייב ולא המציא די מסמכים המוכיחים את טענותיו בקשר ליצירת חובותיו, נותר צל כבד המעיב על טענתו בדבר אופן יצירת החובות, ודי בכך כדי להצדיק את דחיית הבקשה (השווה פש"ר (מחוזי חי') 192/03 כנפי שלומי שלמה נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-מח 2005(1) 3555 (2005)). יתירה מכך, העובדה כי החייב שהינו יליד 1966 אינו עושה כל שביכולתו לאורך השנים האחרונות כדי למצות את כושר השתכרותו ואינו עובד במשרה קבועה ומלאה, בצירוף העובדה כי החייב, כפי הנראה, לא זנח את דרך הפשע ומנוהל נגדו בימים אלה הליך פלילי בבית משפט השלום בטבריה (ת"פ 26454-07-10), פועלת אף היא לחובתו ומהווה נימוק נוסף המצדיק דחיית הבקשה, בצד מחדלי החייב בהמצאת המסמכים כפי שנדרש על ידי המנהל המיוחד (השווה פש"ר כנפי הנ"ל). בטרם סיום מצאתי לנכון לציין כי לעניין שאלת תום לבו של החייב ביצירת החובות, אין לגזור מסקנה חד משמעית כנטען על ידי המנהל המיוחד. אמנם לא ניתן להתעלם מכך שפעם אחר פעם, נסתרה טענת החייב לפיה הפעיל את עסקיו על בסיס מזומן בלבד. כמו כן, החייב לא המציא תיעוד שיהא בו כדי ללמד על כך שפעל לסילוק חובות כלשהם במהלך השנים. עם זאת, בין כך ובין המסקנה כי העסקים נפתחו בפזיזות, ללא כל יסוד כלכלי ובחוסר תום לב, המרחק הוא רב. לא נראה כי היקף החובות בעת פתיחת העסקים השני והשלישי היה כה ניכר עד כי היה זה בלתי סביר להניח כי העסק החדש יצליח וניתן יהיה להחזיר חובות ישנים (מדובר בחובות הנאמדים בעשרות אלפי ש"ח). בנוסף, לא מצאתי פגם בכך שהעסק השלישי שנפתח (חנות בגדים) דומה לעסק הראשון שכשל. מדובר בתחום מוכר לחייב, שכבר התנסה בו בעבר, ואך טבעי הוא כי יפתח עסק בתחום בו יש לו ניסיון מקצועי ולא בתחום חדש. כמו כן, לא מצאתי כל פגם, שלא לומר רשלנות רבתי, בכך שהוחלט (כך על פי טענת החייב) לפתוח את העסק במזומן, ללא אפשרות לנהל חשבון בנק ולמשוך שיקים באופן מסודר. להיפך, לדידי הדבר מעיד על נקיטת משנה זהירות מצד החייב בפתיחת העסק, פן יתדרדר במהירות ויצבור חובות ניכרים שאין מהם דרך חזרה. אך משנסתרה טענה זו בכך שנטען כי העסק קרס לאחר שספק נטל שיקים דחויים ולא סיפק את הסחורה, נפגם שוב תום לבו של החייב, אשר מלכתחילה נמצא על הגבול הדק מדק בין תום הלב להיעדרו. לאור המפורט לעיל, לנוכח חוסר שיתוף הפעולה מצד החייב, המחסור הראייתי והפרת חובת המצאת מסמכים על ידו, גם בהינתן חלוף הזמן, ולבסוף, אי ניצול כושרו להשתכר, תוך מעורבות חוזרת במעשים פליליים, אני מורה על דחית הבקשה. בהתאמה, אני מבטל את צו הכינוס מיום 23/6/09 וכן מבטל את המגבלות שנקבעו במסגרתו, לרבות ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ. פשיטת רגל