קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית ערעור על הסף מפאת אי צירוף משיבים כנדרש: 1. לפני בקשת המבקשת היא המשיבה בערעור, בקשה מיום 24.11.10 לדחיית הערעור על הסף ומנגד בקשת המשיב לבקשה הוא המערער בערעור, לצרוף משיבים נוספים לערעור. 2. המשיב נפגע ביום 9.4.2001 בתאונת דרכים. לרכב לא היתה בעת התאונה פוליסת ביטוח, ועל-כן הגיש המשיב תביעתו נגד המבקשת. המבקשת כפרה בחבותה, ובנוסף הגישה הודעה לצדדים שלישיים הם אחי המשיב, מר כמאל אבו ענאם, ממנו שאל המשיב את הרכב, ומר וחיד עומד הרשום כבעלי הרכב (להלן - הצדדים השלישיים). הצדדים השלישיים לא התגוננו מפני ההודעה. בית המשפט דחה את התביעה, וממילא אף את הודעת צד ג'. 3. המשיב שלא הסכין עם תוצאות פסק הדין, הגיש הודעת ערעור ביום 14.12.2008. להודעתו זו צירף רק את המבקשת כמשיבה בערעור, ולא את הצדדים השלישיים. בתיק הערעור הוגשו מספר בקשות, וביום 18.3.2010 נערך דיון מקדמי בערעור שלאחריו נקבע הדיון בערעור ליום 26.1.11 וזאת משכבר. 4. כאמור, רק ביום 24.11.2010 הגישה המבקשת את הבקשה דנן, בה עתרה לדחיית הערעור על הסף, וזאת מהטעם כי הצדדים השלישיים לא צורפו כמשיבים בערעור, ובניגוד לתקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין), הקובעת: "כל מי שהיה בעל דין בתובענה לפני הערכאה הקודמת ואיננו מערער, יהיה משיב בערעור". 5. המשיב טוען בפתח דבריו כי הבקשה הוגשה באיחור, שכן כבר התקיים דיון מקדמי, וטענה זו כלל לא הועלתה במסגרתו, ואף לא במועד מוקדם יותר. עוד טוען המשיב כי "לאור התנהלותם של הצדדים השלישיים, ולאור העובדה כי המבקשת מעולם לא עתרה לפס"ד בהעדר הגנה כנגד הצדדים השלישיים, אין כל חשש כי זכויותיה של המבקשת עלולות להיפגע מאי צירופם של הצדדים השלישיים". לתגובתו צירף המשיב, ולצרכי זהירות בלבד, בקשה לצירופם של הצדדים השלישיים כמשיבים פורמאליים. 6. המבקשת בתשובתה טוענת כי אין להעמידה בסיכון, שבו מצד אחד יתקבל הערעור, אך מצד שני יטענו הצדדים השלישיים כי פסק הדין אינו מחייב אותם, כיוון שלא ניתן להם יומם במסגרת הערעור. עם זאת, טוענת המבקשת כי אם בית משפט זה יקבע, כי מאחר והצדדים השלישיים לא הגישו כתבי הגנה אין הם זכאים להעלות טענה כלשהי בשלב הערעור, וכל החלטה שתינתן במסגרת הערעור תחייבם, אזי המבקשת תיאות לוותר על בקשתה זו. עוד מציינת המבקשת כי תקנה 528 לתקנות סדר הדין קובעת כי הארכת מועד או זמן שנקבעו בחיקוק מותנית בקיומם של טעמים מיוחדים שירשמו, שאינם מתקיימים בנידון דידן. בהתייחס למועד הבקשה, טוענת המבקשת כי זו הוגשה בהתאם לתקנה 449 לתקנות סדר הדין, היינו למעלה מ-7 ימים לפני המועד שנקבע לדיון בערעור. 7. ראשית יש לדון בטענת המבקשת לדחיית הערעור על הסף מפאת אי צירוף הצדדים השלישיים לכתב הערעור, וכהוראת תקנה 424 לתקנות סדר הדין. אכן צודקת המבקשת כי על פי התקנה היה על המשיב לצרף את הצדדים השלישיים להודעת הערעור. מטרת התקנה הינה ליידע את בית המשפט שלערעור לגבי זהות בעלי הדין העלולים להיפגע על ידי הערעור, ובכללם צד ג'. אין המדובר בתקנה טכנית, הואיל ואם בעל דין, שיכול להיפגע, לא יצורף יכול ותגרמנה תקלות חמורות להליך, שכן תוצאת פסק הדין לא תחייב אותו. כך גם צירוף צד כבעל דין מקנה לו את זכות הטיעון. המערער איננו רשאי על דעת עצמו להחליט מי איננו בעל דין רלוונטי. צד המעוניין להימנע ממשלוח הודעת ערעור לצד מסויים, רשאי להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט על פי תקנה 412(ב) לתקנות סדר הדין. עוד יכול צד מעוניין לבקש את בית המשפט, כי יגדיר בעל דין כצד פורמלי בלבד, ובהתאם לתקנה 445(5) לתקנות סדר הדין. זאת בשים לב, שכעיקרון לעובדה כי המערער איננו מבקש סעד מסוים כנגד צד מסויים אינה הופכת את אותו הצד באופן אוטומטי למשיב פורמלי, שכן צד אחר יכול לבקש להשאירו כמשיב מפאת היותו בעל דין דרוש מכוח תקנה 424, ובדומה לתקנה 24 לתקנות סדר הדין (ראו בש"א 4553/01 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' ברזילי, פ"ד נה(5) 357 ; ע"א 8867/07 נורד נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם 29.12.2008)). זוהי דרך המלך בה יש לילך במקרה בו זכה נתבע בתביעה, וממילא נדחתה הודעת צד ג' שהגיש, ועל זכייתו הגיש התובע ערעור. על המערער לצרף את הנתבע וצד ג' כמשיבים שאינם פורמליים, וכך לדון לגופם של דברים. המסקנה מדברים אלו כי אכן נפל פגם בהודעת הערעור, אך בכך לא סגי. 8. תקנה 449 לתקנות סדר הדין קובעת כדלקמן: "(א)   אין שומעים בערעור טענה שקיים פגם בצורת כתב הערעור, או שלא נתמלא תנאי קודם לדיון בערעור, אלא אם כן הומצאה הודעה בכתב על כך למערער לפחות שבעה ימים לפני הדיון בערעור והמערער לא תיקן את הפגם או לא מילא אחר התנאי...". מסביר המלומד ח' בן-נון את מהותה של התקנה כדלקמן (ח. בן-נון הערעור האזרחי 406 (התשס"ד - 2004)): "תקנה 449 (לשעבר 407) אכן באה להגביל בעל דין המעלה נגד יריבו טענת פגם, העלאת טענות טרומיות שעליהן לא הודיע מראש, וזאת כדי למנוע הפתעות ולהטוטים טקטיים המונעים דיון ענייני לגוף המחלוקת. היה ותקנה 449 חלה על עניין פלוני, על המשיב ליתן הודעה מוקדמת לטענה המקדמית, ואם לא עשה כן - הפגם יוכשר: בעל דין שלא טען טענה טרומית לפני תחילת הדיון, נחשב כמוותר עליה. בעניין זה אמר השופט ברנזון: 'הטענה בדבר הגשת הבקשה באיחור, לא נטענה בזמן הנכון שבו יש לטעון טענה טרומית, ועל כן אין לראותה כטענה כזאת ואין להתחשב בה כלל... טענה טרומית המכוונת למנוע את הדיון בעניין לגופו יש לטעון בהזדמנות המתאימה הראשונה לפני נקיטת כל צעד מהותי אחר, ועל כל פנים לפני התחלת הדיון בעניין לגופו'". בעניין אבו רומי (רע"א 25/85 אבו רומי נ' נאשף, פ"ד לט(2) 353) דן בית המשפט העליון בסעיף 72(ד) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-1965, הדומה במהותו לתקנה 424 דנן, וכדלקמן: "ועדת הבחירות, פקיד הבחירות וכל אדם שמערערים על בחירתו, יהיו משיבים בערעור בחירות". באותו עניין דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, כיוון שהמערערים לא צירפו כמשיבים את כל הצדדים ההכרחיים. בית המשפט העליון קיבל את הערעור, ואפשר למערערים לצרף את המשיבים החסרים, זאת על סמך תקנה 499 לתקנות סדר הדין. בכך קבע בית המשפט כי הפגם של אי צירוף משיבים לערעור הינו בין הפגמים עליהם חלה תקנה 499 לתקנות סדר הדין. בענייננו טרם התקיים הדיון בערעור אך התקיים דיון מקדמי. המבקשת שמה דגש על הרישא (טרם התקיים הדיון בערעור) ואילו המשיב שם דגש על הסיפא (התקיים דיון מקדמי). תקנה 445 לתקנות סדר הדין עוסקת במבחר סמכויות הנתונות לשופט הדן בדיון המקדמי, בין היתר נקבעו הסמכויות הבאות: "ב)   מבלי לפגוע בכלליות האמור בתקנת משנה (א), מוסמך שופט בדיון מקדמי - (1)   לבדוק אם כתב ערעור ערוך כדין ומפורט כראוי, ולהורות על הבהרתו, פירוטו או תיקונו; (2)   לברר מה הן השאלות שהן באמת שנויות במחלוקת בערעור, לתחום אותן ולערוך את רשימת הפלוגתות; ... (5)   להגדיר בעל דין כצד פורמלי או להגביל, בהסכמתו של בעל דין, את היקף השתתפותו בטיעונים שיושמעו בערעור; ... (7)   לקבוע את אופן הדיון בערעור ואת הסדר שבו יתברר, ולקצוב זמן לטיעוני הצדדים; ...". מתקנה זו ומהרציונל של תקנה 449 לתקנות סדר הדין, עולה בבירור כי המועד הראוי להעלאת הטענה, כי כתב הערעור פגום בשל חיסרון צירוף משיב זה או אחר, הינו בטרם עריכת הדיון המקדמי. העלאת הטענה בשלב מאוחר יותר יכול ותיחשב כוויתור על הטענה. יתר על כן, לאור המועד הקבוע לדיון בערעור, מועד הגשת הבקשה אף הוא אינו ראוי. במיוחד יפים הדברים מעת שמדובר במבקשת כמבקשת דנן. היה על המבקשת לציין את הפגם עוד טרם הדיון בקדם הערעור או למצער במסגרת הדיון בקדם הערעור. אולם, המבקשת החרישה, חרף כל החודשים הרבים שחלפו מני אז ועד היום. ככלל, בדומה לקדם משפט, מעת שלא נטענה טענה שהיה מקום לטעון אותה במסגרת קדם הערעור, אין מקום להעלותה לאחר מכן, אלא מטעמים מיוחדים. 9. המסקנה הנובעת מכל האמור, כי בענייננו הפתרון הראוי הינו, מחד גיסא לדחות את בקשת המבקשת לדחיית הערעור על הסף, ומאידך גיסא לקבל את בקשת המשיב להוספת הצדדים השלישיים כצד לערעור. יוער כי מבחינת המשיב הצדדים השלישיים הינם משיבים פורמליים בלבד, בעוד שהמבקשת שראתה כי המשיב נמנע מלצרף את הצדדים השלישיים כמשיבים, הייתה יכולה לנקוט באחת משתי דרכים: הראשונה, שליחת הודעה למשיב כי יצרף את הצדדים השלישיים כמשיבים לערעור ועל פי תקנה 449 לתקנות סדר הדין, השנייה הגשת ערעור מותנה ובקשה לאיחוד הדיונים, משהחליטה לשמור על קלפיה קרוב לעצמה, אין לה להלין אלא על עצמה. עוד יש לציין כי מסקנה זו תואמת את גישת בתי המשפט שלא לסלק תביעה על הסף. דחייה על הסף הינה צעד דרסטי הננקט בלית ברירה, כשפיתרון ענייני של המחלוקת לגופה וודאי עדיף, ועל-כן רצוי שבית המשפט יבחר בדיון ענייני בפלוגתא על פני פיתרון דיוני פורמלי (ראו פסקי הדין וההפניות ברע"א 8862/08 ציון טורס חדשה נ' אהרוני (לא פורסם 1.12.2008); ע"א (נצ') 27/08 רוה נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם 18.5.2009)). 10. סוף דבר בקשת המבקשת לדחיית הערעור על הסף נדחית. בקשת המשיב לצירוף צדדי ג' כמשיבים לערעור מתקבלת. ב"כ המשיב ידאג להמציא עותק מהחלטה זאת וכן עותק מהודעת הערעור לכל אחד מהצדדים השלישיים, אשר אם ברצונם לטעון בערעור, עליהם להתייצב לדיון הקבוע, אף כי אינם נדרשים, בשלב זה, להגיש עיקרי טיעון מטעמם, לאור המועדים. ככל שיהיה צורך נדרש לנושא ההוצאות במסגרת הדיון בערעור לגופו. צירוף / החלפת בעלי דיןערעור