קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית תביעה לדמי תיווך על הסף: 1. בפני בקשה מטעם נתבעים 1-4 ו- 6 (להלן:"המבקשים") לדחות על הסף את התביעה שהוגשה כנגדם ע"י התובע (להלן:"משיב 1"), מחמת העדר עילה והעדר יריבות, בהתאם לתקנה 101 (3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן:"תקסד"א). 2. עסקינן בתביעה כספית על סך 1,710,000 ₪ לתשלום דמי תיווך בגין ביצוע עסקה שבוצעה בחודש מרץ 2004 בין מי מהנתבעים והחברה לפיתוח אזור לוד רמלה בע"מ, שנקראת כיום חברת לנדקו ישראל ייזום וניהול בע"מ (להלן:"לור"ם"). התביעה הוגשה ע"י משיב 1 נגד המבקשים וכן כנגד נתבעת 5 (להלן:"משיבה 2) ונתבעת 7 (להלן:"משיבה 3"). 3. תמצית טענות המבקשים בבקשה שבפני: העדר עילה א. אין חולק כי המשיב 1 לא עמד בדרישות הקוגנטיות של חוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו - 1996 (להלן:"חוק המתווכים במקרקעין"), שרק בהתקיימם הוא יהיה זכאי לדמי תיווך. ב. אין חולק כי לא נחתם כל הסכם בכתב ו/או הזמנה בכתב בין המשיב 1 לבין מי מהמבקשים והמשיב 1 מאשר זאת מפורשות בסעיף 17 לכתב התביעה. ג. אין חולק כי בהעדר מסמך בכתב, הפרטים הדרושים המחויבים להיות בהסכם בכתב לפי סעיף 9 לחוק המתווכים, כפי שפורטו בתקנה 1 לתקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב), תשנ"ז - 1997 (להלן:"תקנות המתווכים במקרקעין"), לא התקיימו. למען הזהירות, על אף שאין משמעות לסיכום בע"פ, שגם הוא מוכחש, נטען כי מכתב התביעה עולה כי פרטים אלה לא סוכמו גם בע"פ. ד. הפסיקה קבעה כי הוראות חוק המתווכים במקרקעין ותקנות המתווכים במקרקעין הן הוראות קוגנטיות וכי קיימת דרישה למילוי דווקני של ההוראות, כתנאי לקבלת דמי תיווך. כן נקבע כי מתווך שלא יעמוד בדרישות הצורניות של החוק לא יהיה זכאי לדמי תיווך גם אם בפועל תיווך בין הצדדים לעסקה וכי דמי תיווך ניתן לגבות רק עפ"י חוק המתווכים ולא באמצעות דינים אחרים (לרבות דיני החוזים, דיני עשיית עושר ולא במשפט וכיוצ"ב). ה. עפ"י ההלכה הפסוקה התנאים בחוק ובתקנות הינם קוגנטיים, מצטברים ומחייבים ודי בחסר של אחד מהם כדי להביא לשלילת דמי התיווך. במקרה דנן, אף לא אחת מהדרישות מתקיימות באופן השולל מהמשיב 1 את זכותו לקבלת דמי תיווך וזאת גם אם היה הגורם היעיל ביצירת העסקה. הפסיקה המובאת בסעיפים 23 ו- 24 לכתב התביעה אינה רלוונטית עד כדי הטעיה והציטוט של פרוטוקול הדיון בסעיף 21 לכתב התביעה אינו מלא ונעשה תוך הסתרת חלק אחר של הפרוטוקול בו דוחה העד באופן מפורש כל קיומו של הסכם תיווך. העדר יריבות א. אין חולק, בהתאם לכתב התביעה, כי מי שהתקשרה בהסכם ונהנתה מפעולות התיווך הנטענות של המשיב 1 הינה משיבה 3, ובשמה הקודם הדיסלנד בע"מ. לפי ההסכם שנחתם ביום 30.8.04 היזם או הרוכש הינו משיבה 3 (נספח 2 לכתב התביעה) ובו נטען כי מסמך ההבנות שנחתם קודם לכן ע"י מבקשת 5 נחתם בנאמנות עבור משיבה 3. תוצאת האמור כי ככל שיש למשיב 1 עילת תביעה בגין פעולותיו, הרי שזו קמה לו כנגד משיבה 3 שהינה אישיות משפטית עצמאית נפרדת. ב. בכתב התביעה מצוין כי התביעה מוגשת כנגד מבקש 1 כמי שביצע עסקה שנה וחצי קודם לכן בחיפה. המשיב לא מציין איזו עילה יש לו כנגד מבקש 1 בגין שירותי תיווך נטענים אותם קיבלה משיבה 3. ג. מבקש 2 נתבע כמי שהיה רשום כמנהל במשיבה 3. המשיב אינו מציין ואינו מגלה עילה להרמת מסך כנגד מבקש 2 ומדוע יש לחייב את מבקש 2 בפעולות התיווך הנטענות שנתנו למשיבה 3. ד. משיב 1 אינו מציין ואינו מגלה עילה להרמת מסך כנגד מבקשת 3, שהיתה במועד הרלוונטי בעלת מניות במשיבה 3 ומדוע יש לחייב את מבקשת 3 בפעולות התיווך הנטענות שנתנו לטענתו למשיבה 3. ה. המשיב אינו מציין מה הקשר שיש להיותו של מבקש 4 כבעל מניות ומנהל בחברת אי.אר.אם אחזקות מרכזים רפואיים בע"מ לפעולות התיווך הנטענת ולטענה לזכאותו לדמי תיווך. זאת ועוד; טענת המשיב כי יש עילת תביעה כנגד מבקש 4 גם בגין היותו מנהל רשום במשיבה 3 לא נכונה שכן מבקש 4 לא היה רשום כמנהל וכן המשיב אינו מציין ואינו מגלה עילה להרמת מסך כנגד מבקש 4 ומדוע יש לחייב את מבקש 4 בפעולות התיווך הנטענות. 4. תמצית טענות משיב 1 בתגובה לבקשה: באשר לטענת העדר עילה: א. עסקינן בחוק קוגנטי ובדרישות שיש למלא אחריהן, ברם בהתאם לפסיקה וההלכות הקיימות לגביו, נבחנת התקיימות הדרישות והתנאים השונים באספקלריה של דיני תום הלב ועל רקע הנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה, כאשר ממילא הדרישה לקיום הסכם תיווך כפופה גם לחובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב - דרך בה לא נהגו המבקשים. ב. ביהמ"ש מתבקש לראות במסמכים הקיימים, שחלקם צורפו לכתב התביעה, כתוספת פרשנות והשלמות הקשורות גם להתנהגות הצדדים, לרבות הודאת בעל דין לגבי המשיב 1, פועלו וזכאותו לדמי תיווך, כעומדים בדרישה של "הזמנה בכתב", ויש לאפשר למשיב 1 את יומו בביהמ"ש על מנת להראות כי הוא עומד בדרישות החוק. ג. משיב 1 יראה כי די בהודאת בעל דין במסגרת פרוטוקול של בימ"ש במסגרת דיון אחר שנערך ביחס לאותה עסקה על מנת לבסס את דרישת הכתב, וודאי בנסיבות היחודיות של המקרה דנא וכאשר לפי טענת המשיב 1 קיימות בספריהם ובמסמכיהם של המבקשים ומשיבים 2 ו-3 (בדוחו"ת הכספיים, בהסכמים ביניהם, בפרוטוקולים וכיו"ב) תיעוד בכתב של התחייבותם כלפי המשיב 1 בעניין דמי תיווך ביחס לעסקה נשוא התובענה. ד. מהאמור בפרוטוקול הדיון מיום 10.10.07 במסגרת ה"פ 1180/07 ע"י נציג המבקשים עצמם עולה כי התמלאו מלוא התנאים נשוא חוק המתווכים ותכליתו המלאה. ברי, כי המבקשים ידעו במועד הרלוונטי כי המשיב מתווך נדל"ן, ידעו על מהות העסקה וכן את כל יתר פרטי העסקה הנדרשת, לרבות דמי התיווך. לפיכך, ולאור האמור בבר"ע 544/04 טויזר נ' סלומון יש בכך כדי לענות על "דרישת הכתב" במיוחד בנסיבות היחודיות של המקרה דנן. מעבר לכך, קיימים בידי המבקשים וכן משיבים 2 ו-3 מסמכים נוספים, שמהווים כשלעצמם די לצורך ביסוס דרישת הכתב נשוא חוק המתווכים לעניין העסקה דנן. ה. לאור העובדה כי המבקשים הינם מי שעוסקים רבות בנדל"ן וכפי עדותם נציגו אף "מומחה בנדל"ן", הרי שגם אם חוק המתווכים חל עליהם, עדיין ניתן לרכך לגביהם את הדרישה הצורנית של הפרטים ב"הזמנה" ו/או את הפרשנות הנדרשת לגבי קיומם של התנאים. ו. לא ניתן להתעלם בשלב מקדמי זה, מכך שהמבקשים ביצעו פעולות בחוסר תום לב על מנת להתחמק מתשלום דמי תיווך ואם אלה יוכחו הרי שיכולה להיות לכך השלכה על הכרעת ביהמ"ש בתביעה ויתכן שבימ"ש יפסוק בצורה שפחות מדקדקת עם הדרישות הצורניות של הזמנה בכתב. ז. הגשת הודעת צד ג' כנגד מבקשת 3 ע"י משיבות 2 ו-3, יש בה יותר מהודאה של ממש בדבר הצורך לפצות את המשיב 1 ע"י המבקשים. ח. המבקשים לא צירפו תצהיר בהתאם לתקנה 241 (א) לתקסד"א ולא פירטו את העובדות לבקשתם. באשר לטענת העדר יריבות: א. טענת היעדר יריבות שהעלו המבקשים הינה טענה עובדתית שכן בפירוט טענה זו, העלו המבקשים טענות רבות, שאינן נתמכות בתצהיר. ב. גם אם חובת תשלום דמי התיווך חלה על משיבה 3 לבדה, עדיין מי שגרמו לכך שהכספים לא שולמו, ובהתנהלותם בין כבעלי מניות ובין כמנהלים רשומים, הם המבקשים עצמם ולכן ניתן להחיל גם עליהם אחריות אישית וחיוב אישי שנובע מהחיוב שבו מחויבת לשאת משיבה 3 והמבקשים עצמם, שהודו כי אכן המשיב תיווך עבור כל הקבוצה את העסקה נשוא התביעה. ג. כולם בעלי שליטה במשיבה 3 והמבקשים הינם מי שנהנים בפועל מפעולות המשיב 1 והם אלו שמחויבים בפועל לתשלום שכרו המלא. ד. בחלק ב' לכתב התביעה (סעיפים 8-14) פורט מהותו של כל נתבע (מבקש), הקשר שלו לעסקה נשוא התביעה ומהות מחויבותו כלפי המשיב 1 בעניין אי ביצוע החיוב לתשלום כלפיו. ה. המבקשים חברו יחדיו על מנת לנסות לנשלו מהכספים המגיעים לו בגין התיווך של העסקה נשוא התביעה וכי יכול שיחובו באופן אישי כלפיו בגין התנהלות שלא כדין שמטרתה התנהלות בחוסר תום לב, תוך ניסיון להונאה ורמייה של ממש לנשלו מדמי תיווך המגיעים למשיב 1 כדין. 5. משיבים 2 ו-3 בתגובתם מצטרפים לנימוקי המבקשים בבקשה. יחד עם זאת, הם דוחים את ניסיון המבקשים לטעון כאילו קיימת למשיב 1 עילת תביעה כנגד משיבה 3. 6. בתשובה לתגובת משיב 1 מוסיפים המבקשים וטוענים כי בפסקי הדין שהביא המשיב 1 בתגובה לתמיכה בעמדתו, שלא כמו במקרה דנן, היה מסמך בקשר עם העסקה שהכיל את מלוא ו/או מרבית הפרטים הדרושים עפ"י חוק המתווכים כדרישות מהותיות מחייבות וביהמ"ש קבע מפורשות כי היכולת של ביהמ"ש "לדקדק פחות" בדרישות הצורניות של החוק אינה קיימת כאשר מדובר במקרה בו לא היתה קיימת כלל הזמנה בכתב; משיב 1 המתין 6 שנים ורק לאחר שמי מהמבקשים זכה בתביעה כנגד עו"ד פלדמן, טוען משיב 1 לכספים המגיעים לו תוך שהוא מתבסס על ה"ראיות" שניסה לייצר" בהליך הקודם ללא הצלחה; ככל שיש בידי משיב 1 מסמכים, היה עליו לגלותם ולהציגם בכתב התביעה ולכל המאוחר בתגובתו הואיל ומדובר במסמכים מהותיים היוצרים את העילה. דבר קיומם של המסמכים כלל לא נטען בכתב התביעה; בקשת המבקשים מבוססת כולה על נימוקים משפטיים ו/או עובדות, טענות, מסמכים שהובאו בכתב התביעה ע"י משיב 1 עצמו. 7. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להתקבל מהנימוקים כדלקמן: א. עפ"י תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בימ"ש לדחות תובענה על הסף או למחוק תובענה על הסף, אך הוא אינו חייב לעשות כן. כבר נקבע בפסיקה, כי תקנה 101 מיועדת "לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת". וראה לעניין זה: ע"א 316/56 קרמש נ' דבי פ"ד יא' 1336, 1341 וכן ע"א 7261/97 שרבני ואח' נ' חב' האחים שבירו בע"מ ואח' פד"י נד (4) 464, 478.   ב. מחיקת תביעה ובוודאי דחיית תביעה על הסף, הם אמצעי חמור שיש לנקוט בו רק במקרים קיצוניים ודרסטיים ובית משפט מעדיף תמיד, הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני. ראה לענין זה: ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני פ"ד ל"ו (2) 151, 155 - 156.   סילוקה על הסף של תובענה הוא צעד דראסטי. יש להשתמש בו רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה (ראה לענין זה: ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח', פ"ד מ"א (1) 577; ע"א 642/89 עזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה פ"ד מו (1) 470; ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה ואח', פ"ד מה (4) 18; ע"א 450/78 מדינת ישראל נ' זאב יוליס, פ"ד כד (2) 522; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב -יפו, פ"ד מ(2) 668).   ג. במקרה דנן, שוכנעתי, כי מדובר במקרה מובהק שבו יש להורות על סילוק התביעה על הסף למרות השלב המקדמי שבו מצוי התיק. ראשית, אדון בטענת העדר עילה:   ד. על פי סעיף 9 (א) לחוק המתווכים במקרקעין: "מתווך במקרקעין לא יהא זכאי לדמי תיווך, אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין, שבה נכללו כל הפרטים שקבע שר המשפטים, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת". סעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין מוסיף וקובע כי : (א) מתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך מאת לקוח אם נתקיימו כל אלה: (1) הוא היה בעל רשיון לפי חוק זה בעת שעסק בתיווך או שחל עליו, באותה עת, פטור זמני בהתאם לאמור בסעיף 20; (2) הוא מילא אחר הוראות סעיף 9; (3) הוא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב. תקנות המתווכים במקרקעין שהותקנו מכוח החוק קובעות כי: 1. בהזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין לפי סעיף 9(א) לחוק, ייכללו לפחות הפרטים הבאים: (1) שמות, כתובות ומספרי זיהוי של המתווך ושל הלקוח; (2) סוג העיסקה שפעולת המתווך מבוקשת לגביה, כגון:"שכירות", "מכירה"; (3) תיאור הנכס נושא פעולת התיווך; (4) מחיר העסקה המבוקשת, בקירוב; (5) הסכום המוסכם של דמי התיווך או שיעור דמי התיווך המוסכם מתוך המחיר שבו תתבצע העסקה, והאם המחיר - לפי אחד מאלה - כולל מס ערך מוסף, כמשמעותו בחוק מס ערך מוסף, תשל"ה- 1975. ה. על פי לשונו הפשוטה והברורה של החוק, קיומה של הזמנה בכתב הינה תנאי מקדמי לזכאותו של המתווך לתשלום דמי תיווך. בהעדרו של הסכם תיווך לא קמה זכות לקבלת תשלום ואין זה רלבנטי כלל האם המתווך אכן ביצע פעולת תיווך. עסקינן בחוק צרכני, שתכליתו להגן על הצרכן. בדברי ההסבר להצעת חוק מתווכים במקרקעין, התשנ"ב - 1992, הצ"ח 2136, התשנ"ב נאמר כי: "הצורך בקבלת חוק שיסדיר את העיסוק במקצוע התיווך במקרקעין ושיעניק את ההגנות המתאימות לרוכשים בכוח, קיים גם ברמה העקרונית וגם כצו השעה". ו. כידוע, המבחן הקובע לסילוקה על הסף של תביעה בהעדר יריבות ובהעדר עילה הוא בחינת פרשת התביעה, אשר בהנחה, שהתובע יוכיח את כל העובדות הכלולות בתביעתו - יהיה זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידו (ראה: ד"ר יואל זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 183). ז. בסעיף 17 לכתב התביעה מציין המשיב 1 כי: "הנתבע 1 אמנם לא חתם באופן פורמאלי לתובע על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך מצדו של התובע, עקב היכרותם ומערכת היחסים שביניהם, אך כפי שיראה התובע להלן אין הנתבעים מתכחשים לעניין דמי התיווך שיגיעו לתובע לאחר השלמת העסקה ויציאתה אל הפועל". בסעיף 19 ו -20: "19.בידי התובע פרוטוקול דיון, שהתקיים ביום 10.10.07 בבית משפט השלום בבאר שבע, בעניין המרצת פתיחה 1180/07, במסגרתו מעיד הנתבע 2, שהיה מנהל רשום בחברת הדיסלנד, כי מי שהביא לפתחו את העסקה הוא התובע (ביחד עם מר שלמה פיירמן) וכי אכן היה זה התובע אשר קישר בין הנתבע 1 לבין לורם לצורכי העסקה נשוא התובענה. 20.עוד אישר הנתבע 2 בעדותו כי הנתבע 1 היה מעורה בכל הפרטים של הפרוייקט והעסקה נשוא התביעה דנא באמצעות המידע ובתיווכו של התובע". בסעיף 22: "עולה אם כן כי קיימת עדות כתובה כי המתווך בעסקה היה ללא ספק התובע. לטענת התובע, לפי הדין החל בעניין דנא, עדותו הכתובה של הנתבע 2 הינה בבחינת מסמך בכתב העונה לדרישות סעיף 9.1 לחוק". עפ"י כתב התביעה, המסמך שלגביו נטען כי הינו בבחינת מסמך בכתב העונה על דרישות סעיף 9 לחוק המתווכים הינו עדותו של מבקש 2 בפני בימ"ש מיום 10.10.07 במסגרת ה"פ 1180/07. אין בידי לקבל טענה זו של ב"כ משיב 1 ודינה להידחות. כאשר העסקה שבגינה נתבעים דמי התיווך נחתמה עוד בשנת 2004, לא ניתן לטעון שעדות שניתנה יותר משלוש שנים לאחר שנחתמה העסקה נשוא התובענה יכולה לשמש תחליף להזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך. יצוין כי גם מהדברים שציין משיב 1 בכתב התביעה עולה, כי פרוטוקול הדיון יכול להוות לכל היותר, ראיה בנוגע להיותו של המשיב 1 הגורם יעיל שהביא להתקשרות, אך לא ראיה שניתן להכשירה, בנסיבות מסוימות, כהזמנה בכתב. כאמור לעיל, בהעדר הזמנה, לא מתקיים תנאי מקדמי לזכאותו של המשיב לדמי תיווך. ח. אין עסקינן במקרה שבו לכאורה, הפרטים במסמך הקיים אינם מלאים ואינם לפי הנדרש בהתאם לתקנות ואז יתכן שבנסיבות מסוימות, ניתן לרכך את הדרישה הצורנית של הפרטים ו/או הפרשנות הנדרשת לגבי קיומם התנאים, שהרי, בענייננו קבעתי כי לא קיימת כלל הזמנה בכתב. בעניין זה יפים הדברים שנאמרו בפסק דינו של כב' הש' ד"ר ורדי (דעת הרוב) שניתן ביום 24.6.10 בע"א 1691/09 לנדאו ואח' נ' קראסן הייטס בע"מ ואח' : "13. מעיון בפסיקה הרבה הקיימת בנושא התיווך ובנושא הדרישה של ה"הזמנה בכתב", ניתן לראות שיש דיעות לכאן ולכאן לגבי הדקדקנות והגמישות בדרישה בתנאי ההזמנה בהתאם לחוק ולתקנות. אין מחלוקת שמדובר בחוק קוגנטי ובדרישות קוגנטיות ושיש למלאם, ברם בהתאם לפסיקה בתי המשפט בוחנים את התקיימות התנאים באספקלריה של דיני תום הלב, ועל רקע הנסיבות הספציפיות, כאשר קיום הסכם התיווך נתון לחובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב (ע"א 7247/97 יצחקוב נ' מרדכי אביב מפעלי בניה בע"מ פ"ד נו(3) 842, 848)... (ראו לענין גישה זו בין היתר, ע"א (ת"א) 3049/01 דותן מיכאל נ' גורביץ חמדה, ט.פ 2/3/05, ע"א (ת"א) בן אור מרדכי נ' רוזן אבי, ט.פ 30/6/02, ע"א (ת"א) 1413/04 מטרופוליס יזום השקעות ונכסים 1993 בע"מ נ' מנחם מליק מרכזים מסחריים בע"מ, ט.פ 30/10/05). זאת, כאשר לא מדובר במקרה שבו לא היתה כלל הזמנה בכתב (כמו בע"א (ת"א) 1183/08 מטרופוליס ייזום השקעות ונכסים (המאה ה-13) בע"מ נ' הצלחת יחזקאל בע"מ (בפירוק מרצון) ט.פ 19/8/09, אלא במקרה שמבוקש מבית המשפט לראות במסמכים הקיימים כתוספת פרשנות והשלמות הקשורות גם להתנהגות הצדדים, כעומדים בדרישות של "הזמנה בכתב". ט. באשר לטענת המשיב כי קיימים בידי המבקשים ומשיבים 2 ו-3 מסמכים נוספים, אשר מהווים כשלעצמם די לצורך ביסוס דרישת הכתב : יש בידי לקבל את טענת ב"כ המבקשים בתשובה לתגובה כי דבר קיומם של מסמכים נוספים, המבססים את הדרישות של "הזמנה בכתב" לא נטען בכתב התביעה. כמו כן, כאמור לעיל, בנסיבות העניין שבפני, בהעדרה של הזמנה בכתב, אין כלל מקום לבחון את השאלה האם ניתן "לראות במסמכים הקיימים שחלקם צורפו לכתב התביעה, כתוספת פרשנות והשלמות הקשורות גם להתנהגות הצדדים, לרבות הודעת בעל דין לגבי המשיב, פועלו וזכאותו לדמי תיווך, כעומדים בדרישות של "הזמנה בכתב"..." (סעיף 24 לתגובת המשיב). (ראה לעניין זה גם את פסה"ד של כב' הש' ישעיהו שנלר בע"א 1183/08 מטרופוליס ייזום השקעות ונכסים (המאה ה- 13) בע"מ נ' הצלחת יחזקאל בע"מ (בפירוק מרצון) ). י. למעלה מן הצורך, אציין כי הפסיקה אליה מפנה ב"כ משיב 1 בסעיפים 23 ו- 24 לכתב התביעה אינה רלוונטית לענייננו. בר"ע (ב"ש) 544/04 טויזר נ' סלומון עניינו במקרה בו צורף לכתב התביעה טופס הזמנה לשירותי תיווך, הנתבע כפר בכתב ההגנה כי חתם על הטופס וביהמ"ש קבע כי הנתבע נתפס בהודאתו כי הסכים לשלם למתווך עמלת תיווך, גם אם ביהמ"ש יצא מהנחה כי לא חתם על ההזמנה לשירותי תיווך. ת"א 3133/00 א. גבירצמן מתכננים בע"מ נ' שיא ייזום ופיתוח בע"מ עוסק בדרישת הכתב בסעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958. י"א. לאור מסקנתי כי בענייננו לא קיימת הזמנה בכתב, הרי שלא מתקיים תנאי מקדמי לזכאותו של המשיב לתשלום דמי תיווך, בהתאם לסעיף 9 (א) לחוק המתווכים במקרקעין. לפיכך, בהתאם לכתב התביעה שמונח בפני, אין דרך חוקית לזכות את משיב 1 בדמי תיווך. באשר לטענת העדר יריבות: א. מסעיף 3 לכתב התביעה עולה כי העסקה שבגינה נתבעים דמי תיווך בוצעה בחודש מרץ 2004. ב. בסעיפים 7 ו -8 לכתב התביעה טוען משיב 1 בנוגע למבקש ,1 כי הוא תיווך בעסקת רכישת מקרקעין עבורו בשנת 2003 . משיב 1 מפרט בכתב התביעה כי מבקש 1 הציג עצמו בפני עו"ד פלדמן (ב"כ לור"ם) כשותף במספר חברות העוסקות בפרויקטים גדולים של בנייה למגורים ביחד עם בני משפחת בוכניק שהם המבקשים 2, 3 ו - 4. בסעיף 38 לכתב התביעה מצוין כי: "פעולות אלו שביצע התובע, הן אשר הביאו בסופו של דבר - ביום 29.3.2004 נחתם בין הצדדים לעסקה דהיינו לורם מצד אחד והנתבעת 6 מצד שני, הסכם עקרונות אשר בבסיסו נעוץ הקשר הישיר בין הנתבע 1 לבין הנתבעים 2, 3 ו-4". ובהמשך, בסעיף 40 לכתב התביעה נאמר: "לאחר מספר חודשים, ביום 30.8.2004 חתמו הצדדים דהיינו לורם והנתבעת 7 על הסכם מפורט. ויודגש, על פי הסכם זה הנתבעת 6 חתמה על הסכם העקרונות מחודש מרץ שנה זו בנאמנות עבור הנתבעת 7 המצ"ב כנספח 2' לעיל". ג. באשר למבקש 1: קיימות שתי אפשרויות לחייב אורגן בחברה בחיוב אישי. האחת - הרמת מסך והשניה - הטלת חבות אישית. משיב 1 טוען בתגובתו כי המבקשים חבים באחריות אישית כלפיו. קיימים שלושה מקורות משפטיים להטלת חבות אישית על אורגן של חברה: סעיף 56 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) המדבר על עוולת תרמית, סעיפים 12, 39 ו-61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן:"חוק החוזים") וסעיף 15 לחוק החוזים המדבר על הטעייה. העסקה נשוא התובענה שבגינה נתבעים דמי התיווך נחתמה כאמור מול משיבה 2 (היא נתבעת 6) ולא מצאתי בכתב התביעה פירוט עובדתי ביחס למעשים שביצע מבקש 1 ועילת תביעה, אשר יש בכוחם להצדיק הטלת אחריות אישית של מבקש 1 כלפי משיב 1 לתשלום דמי תיווך. ד. מעיון בסעיפי כתב התביעה עולה כי עפ"י השתלשלות העניינים המתוארת ע"י משיב 1, מבקשת 3 (נתבעת 3) ומשיבה 2 (נתבעת 5) נכנסות לתמונה רק בשנת 2006. בסעיפים 46 ו - 47 לכתב התביעה מצוין כי: "46.ביום 30.11.06 חתמו הנתבעת 3 והנתבעת 5 על הסכם אשר מהותו העברת 70% ממניות הנתבעת 7 לנתבעת 5. מצ"ב ההסכם מיום 30.11.06 כנספח 9' לתובענה דנא. 47.בעקבות חתימת ההסכם מיום 30.11.06 שילמה הנתבעת 5 עבור ובמקום הנתבעת 7 את שובר התשלום למינהל על סך 47,286,538.75 ₪ בגין הזכויות בפרוייקט". בנסיבות אלה, לא מצאתי כי משיב 1 מעלה בכתב התביעה כל מסד עובדתי שיהא בכוחו (אם יוכח) כדי להצדיק חיובן של מבקשת 3 ומשיבה 2 לתשלום דמי תיווך בגין העסקה שנחתמה עוד בשנת 2004. כך גם בנוגע למבקש 2 שכל שנטען לגביו בסעיף 9 לכתב התביעה הינו כי בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה שימש כמנהל רשום במשיבה 3, שהתקשרה מול החברה לפיתוח איזור לוד רמלה בע"מ בעסקה נשוא כתב התביעה וכן בנוגע למבקש 4 שהאמור בסעיף 11 לכתב התביעה אין בו די כדי להקים יריבות כנגדו בגין עילת התביעה נשוא התביעה שבפני. ה. על כן, יש מקום להורות על מחיקת מבקשים 1-4 ומשיבה 2 מכתב התביעה. באשר למבקשת 5 (נתבעת 6) ומשיבה 3 (נתבעת 7) מצאתי כי די באמור בכתב התביעה כדי להקים יריבות נגדם. 8. לסיכום: א. לאור האמור לעיל, מצאתי כי דין התביעה שבפני להימחק כנגד כל הנתבעים בשל העדר עילה, בהתאם לתקנה 100 (1) לתקסד"א. ב. בנוסף לכך, יש להורות על מחיקת מבקשים 1-4 ומשיבה 2 מכתב התביעה, אף בשל העדר יריבות. ג. המשיב 1 ישא בהוצאות המבקשים ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪. דמי תיווךתיווך