קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית תביעה על הסף עקב הקפאת הליכים: בפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף כנגד המבקשת, היא הנתבעת מס' 1 בתיק דנן (להלן: "המועצה"), מחמת מעשה בית- דין ומניעות (להלן: "הבקשה"). רקע: ביום 20.9.2010 הגישה התובעת - המכללה הארצית להכשרה מקצועית סח'נין - היא המשיבה 1 (להלן: "התובעת") תביעה כספית כנגד המועצה וכנגד משרד החינוך, בגין תשלום תקציב לפי חוק לימוד חובה, התש"ט - 1949, ביחס לשנות הלימודים תשס"ה - תשס"ח (2004-2007). לתביעה זו קדמו הליכים משפטיים שהתנהלו בין הצדדים בבית המשפט לעניינים מנהליים ואשר במסגרתם ניתנו פסקי דין מיום 10.6.2005 ומיום 18.6.2006, במסגרתם חויבה המועצה לתקן פגמים בהליך רישום הילדים שלמדו בגן שבבעלות התובעת, רטרואקטיבית ליום 1.9.2004 (שנת הלימודים תשס"ה) והוסכם כי יועבר התקצוב לתובעת עבור תלמידיה מיום 1.9.2005 (שנת הלימודים תשס"ו). לטענת התובעת, המועצה התחמקה מביצוע התחייבויותיה על פי פסקי הדין ולא העבירה לה את הכספים להם היא זכאית, וגם משרד החינוך, כך נטען, לא העביר לתובעת את הכספים שהיה עליו לקזז מחשבונה של המועצה. משכך הוגשה התביעה דנן. טענות המועצה: המועצה עותרת לסילוק התביעה על הסף כנגדה מחמת מעשה בית- דין, לאור הסדר נושים שקיבל תוקף של פסק דין, במסגרת הליך הקפאת הליכים של המועצה (תיק פש"ר 758/06 (מחוזי חי') מדינת ישראל נ' המועצה המקומית עראבה ואח', ). ביום 15.10.2006 ניתן בעניינה של המועצה צו הקפאת הליכים לצורך גיבוש הסדר נושים והבראת המועצה (להלן: "צו הקפאת ההליכים"). במסגרת צו הקפאת ההליכים הורה בית המשפט המחוזי על מינוי נאמנים אשר יפעלו לגיבוש הסדר נושים ובדיקת תביעות החוב של נושי המועצה (צו הקפאת ההליכים צורף כנספח א' לכתב ההגנה). לטענתה, משניתן צו הקפאת ההליכים, היה על התובעת להגיש תביעת חוב לנאמנים בתיק הפש"ר בגין תביעותיה מהמועצה ביחס לתקופה שעד למתן הצו, ברם התובעת בחרה שלא לעשות כן. לטענת המועצה, במסגרת הליך הסדר הנושים הוגשו תביעות חוב רבות לנאמנים, אשר הוכרעו על ידם וביום 27.11.2007 ניתנה פסיקתא, אשר אישרה את הסדר הנושים (להלן: "הפסיקתא"). המועצה טוענת כי הפסיקתא מהווה הכרעה סופית ביחס לכל התביעות והחובות שהתגבשו נגדה עד ליום מתן צו הקפאת ההליכים - כאלה שהוגשו וכאלה שלא הוגשו - ולפיכך מקימה מעשה בית-דין כנגד התובעת. עוד טוענת המועצה, כי התובעת מנועה מלהגיש כנגדה תביעה ביחס לחיובים אשר ניתן היה לתבוע אותם עד ליום 15.10.2006, הוא מועד צו הקפאת ההליכים, וזאת בהתאם לסעיף 23 לפסיקתא, הקובע כי כל נושה של המועצה יהא מנוע מהגשת תביעה או העלאת טענה כנגד המועצה בגין חובות או התחייבויות של המועצה כלפיו בגין התקופה שקדמה ליום 15.10.2006. מאחר והתובעת עותרת לחיוב המועצה בגין חוב כספי נטען ביחס לתקופה שבין 1.4.04 ועד סוף שנת הלימודים 2006, דהיינו, לפני המועד הקבוע בפסיקתא, הרי שהתובעת מנועה מלהגיש תביעה זו. המועצה טוענת, כי הדרך הנכונה להגשת התביעה דנן, היא על ידי הגשת תביעת חוב לנאמנים אשר מונו במסגרת צו הקפאת ההליכים, ומשלא פעלה כך התובעת, במועדים שהוקצבו לכך, אין לה להלין אלא על עצמה. טענות התובעת: התובעת מקדימה וטוענת, כי סילוק על הסף הינו סעד קיצוני, אשר ראוי להימנע ממנו ויש לעשות בו שימוש רק במקרים חריגים, כאשר המקרה שבפנינו איננו נמנה עליהם. לטענת התובעת, צו הקפאת ההליכים והפסיקתא אינם חלים על התביעה דנן, מאחר והחוב הכספי נשוא תביעה זו לא היווה מעולם נכס של המועצה ומשכך, לא הוקנה לקופת הסדר הנושים ולא הועמד לחלוקה ביניהם. התובעת טוענת כי התקציבים להם הינה זכאית אינם נכנסים להגדרת "חוב" לצורך הליכי חדלות פירעון, אלא מדובר בזכות קניינית של התובעת, אשר המועצה הייתה אמורה לשמש אך כ"צינור" להעברתם לתובעת ותו לא. בהקשר זה מוסיפה התובעת, כי בפסיקה נקבע כי זכות קניין בנכסים או בכספים המצויים בפועל בידיו של גוף חדל פירעון, עדיין שייכת לבעל זכות הקניין ואינה נכללת במצבת הנכסים של הגוף חדל הפירעון. לעניין זה הפנתה התובעת להחלטה בבש"א (מחוזי ת"א) 20964/03 המשביר לצרכן לישראל בע"מ (בפירוק) נ' ישראל קנטור, עו"ד - מנהל מיוחד, תק-מח 2004(2), 10309 (2004). על כן, טוענת התובעת כי היא אינה בבחינת נושה של המועצה ביחס לכספים נשוא התביעה דנן, כי אם בעלת זכות הקניין בכספים אלה, ומשכך, לא היה על התובעת להגיש תביעת חוב בהליך הקפאת ההליכים ולהתחלק בקניינה עם נושים אחרים, כטענת המועצה. התובעת מוסיפה וטוענת, כי ניתן להכיר בזכות הקניין שלה בכספי התקציבים גם מכוח דוקטרינת הקניין שביושר ולחילופין מכוח דוקטרינת הנאמנות הקונסטרוקטיבית, לפיה, כספי התקציב הועברו למועצה בנאמנות לטובתה של התובעת ועל כן אינם מהווים חלק ממצבת נכסי המועצה והבעלות האמיתית בהם נותרת בידי התובעת. לטענתה, הנאמנות הקונסטרוקטיבית נלמדת מנסיבותיו של המקרה ולבית המשפט נתון שיקול הדעת להכיר בקיומה של הדוקטרינה. לבסוף, התובעת טוענת, כי בענייננו אין מחלוקת כי כספי התקציב הועברו על ידי משרד החינוך למועצה, על מנת שזו האחרונה תעבירם לידי בעליהם - התובעת. על כן, כספים אלה מוחרגים ממצבת נכסיה של המועצה ומעולם לא עמדו לחלוקה בין נושי המועצה ומשכך טענת מעשה בית-דין אינה חלה ביחס לתביעה דנן. המועצה ביקשה אורכה להגשת תשובתה לתגובת התובעת. לאור המסקנה שאליה הגעתי כפי שתפורט להלן, אין טעם בלהמתין לתשובת המועצה. דיון והכרעה: תקנה 101(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, קובעת כי לבית המשפט נתונה הסמכות לדחות תובענה, בין היתר, בשל קיומו של מעשה בית-דין. הכלל בדבר מעשה בית דין מבוסס על העיקרון בדבר סופיות הדיון ונועד למנוע דיון חוזר בעניין שנדון והוכרע במסגרת פסק דין סופי. בבסיסו של כלל זה עומדים שיקולי וודאות ויעילות בצד שמירה על תקינותה של המערכת השיפוטית ומניעת החלטות סותרות (ראו לעניין זה: רע"א 7675/06 נשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, (לא פורסם) ; נינה זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי (1991), עמ' 12-15). על מנת להקים מחסום לבירור תביעות עתידיות בעילות שכבר נדונו, אין צורך להוכיח כי התקיים דיון לגופו של עניין בטענות, אלא די בכך שניתנה לצדדים שעת כושר להשמיע את טענותיהם. לחילופין, ניתן להגיע לתוצאה דומה גם מכוח החלת דוקטרינת המניעות, לפיה מנוע בעל דין מלהעלות טענותיו, שעה שבחר שלא להעלותן במסגרת שהותוותה לצורך כך [ראו: רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' וינשטיין (טרם פורסם, [ , 8.3.2009)]. בענייננו, בבית המשפט המחוזי התקיים הליך פש"ר, במסגרתו ניתן צו הקפאת הליכים כנגד המועצה וניתנה ההזדמנות לכל מי שיש בידו טענה או תביעה כנגד המועצה, להגיש תביעת חוב לנאמנים לבירור תביעתו. לאחר שהוגשו תביעות חוב לנאמנים ואלה נדונו והוכרעו על ידם, הסדר הנושים הוגש לבית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין. במסגרת הפסיקתא (סעיף 23), נקבע כי כל חיוב של המועצה אשר היה קיים עד למועד צו הקפאת ההליכים וניתן היה לתבוע אותו - יראוהו כמסולק וכי כל נושה של המועצה יהא מנוע מהגשת תביעה או העלאת טענות כנגד המועצה בגין חובות או התחייבויות כלפיו בגין התקופה שקדמה ליום 15.10.2006. הווה אומר, לתובעת הייתה ההזדמנות להגיש תביעת חוב לנאמנים במסגרת הליך הפש"ר הנ"ל, לעניין תביעתה הכספית לתקציב חינוך עבור התקופה שבין 1.4.04 עד 30.6.06, ובמידת הצורך לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן ארכה להגשת תביעת חוב על ידה או בבקשה לניהול תביעה נפרדת כנגד המועצה, ברם התובעת לא עשתה דבר. הנאמנים פעלו להסדיר את החובות של נושי המועצה, בהתאם לקבוצות השונות של הנשייה והגישו את הסדר הנושים לאישורו של בית המשפט, אשר קיבל תוקף של פסק דין. במצב דברים זה הסדר הנושים מהווה מעשה בית דין [ראו: ע"ע (ארצי) 735/05 מונדבלט נ' אי.אס.אי ייעוץ והכוונה בע"מ, תק-אר 2006(4), 535 (2006)] ומחייב את כל נושי המועצה בהתאם לסעיף 350(ט) לחוק החברות, התשנ"ט - 1999. כאמור, הסדר הנושים קיבל תוקף מחייב של פסק דין ומשכך נחסמה זכותה הדיונית של התובעת להעלות תביעה כנגד המועצה, אשר עילתה קדמה ליום מתן צו הקפאת ההליכים, בין מכוח הכלל של מעשה בית- דין, בין מכוח דיני המניעות [לעניין סילוק על הסף מחמת מניעות לאור הסדר נושים שאושר השוו: ת"א (מחוזי מרכז) 600-02-08 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' זוסמן (טרם פורסם, , 18.4.2010)]. אכן, שימוש בסעד של סילוק הסף ראוי כי ייעשה במשורה ובמקרים חריגים, בפרט כאשר עסקינן בדחייה על הסף, ברם קיומו של השתק מכוח מעשה בית-דין ומניעות מקים מחסום דיוני מפני הגשת תביעות נוספות, ומשמעותו האופרטיבית הינה סילוק על הסף. טענתה של התובעת, כי נתונה לה זכות קניינית בתקציבי החינוך המוחזקים על ידי המועצה, ומשכך אינה בבחינת נושה של המועצה ואינה נדרשת להגשת תביעתה במסגרת הליך הקפאת הנכסים, הייתה אמורה להתברר בפני בית המשפט המחוזי, לו הסמכות העניינית הבלעדית לדון בה. הגם שאצא מתוך הנחה, שלתובעת קיימת זכות קניינית בתקציב החינוך המוחזק בידי המועצה, עדיין מקומה של טענה זו להתברר במסגרת הליכי הפש"ר. המונח "תביעת חוב" במסגרת הליכי פש"ר, אינו מבחין בין מקורות החובות השונים. יהא מקור החוב אשר יהא (זכות קניינית, זכות חוזית, או כל זכות אחרת), יש לרכז את כל תביעות החוב בנסגרת הליכי הפש"ר, שם מתבררת גם שאלת היקף מסת נכסי החייב. והיה ויתברר שנכס מסויים אינו נכלל במסה זו, אזי נכס זה מוצא מאותה מסה ולא מתחלק בין הנושים שאין להם כל זכות בנכס. במסגרת הליכי הפש"ר ניתן לקבוע עוד, כי נכס זה מועבר למי שטוען לזכות קניינית בנכס. לחילופין, היה על התובעת לפנות לבית המשפט המחוזי ולהעלות בפניו את הטענות המועלות בתביעה דנן. למעשה, קבלת טענות התובעת המועלות כעת, תפגע או עלולה לפגוע בהסדר הנושים שאושר על ידי בית המשפט המחוזי, ואין בצביונן הקנייני הנטען של זכויות התובעת, כדי להכשיר הגשת התביעה דנן, מבלי לפנות לבית המשפט המחוזי לקבלת אישור לכך, אם בכלל. עוד יצויין, כי הפסיקה אליה הפנתה התובעת בהקשר זה, מתייחסת לזכות בעלות בנכסים עקב הסכם קונסיגנציה בין הצדדים, במסגרתו הייתה הסכמה חוזית בין הצדדים כי זכות הבעלות הקניינית בנכסים אינה נפגעת בשל העברת החזקה בהם, ואינה רלבנטית לענייננו. לא זו אף זו: טענות אלו התבררו בפני בית המשפט המחוזי וכאשר המשיבים לבקשה היו המפרקים הזמניים שמונו (ראו: בש"א (ת"א) 20964/03, אליו הפנתה התובעת בתגובתה). הקביעות לעיל הינן בתוקף אף ביחס לטענת התובעת בדבר החלת דוקטרינת הנאמנות הקונסטרוקטיבית על הנסיבות דנן. משניתן צו הקפאת הליכים כנגד המועצה, שמטרתו שיקום והבראה של המועצה, הרי שכל נושי המועצה, המובטחים והלא מובטחים, כפופים להליך הקולקטיבי [ראו: ורדה אלשייך, גדעון אורבך הקפאת הליכים - הלכה למעשה (מהדורה שנייה, 2010), 370-371], כאשר הנאמנים פועלים לחלוקת מסת הנכסים שנותרה לחלוקה, בהתאם לדיני הקדימה. לתובעת טענות כנגד חיובים כספיים של המועצה כלפיה בגין תקציבי חינוך שהוקצו עבורה, ומשכך הינה בבחינת נושה של המועצה, אשר הדרך לתביעת חיוביה הייתה במסלול שנועד לכך, דהיינו: בהגשת תביעת חוב לנאמנים בהליך הפש"ר ולחילופין, על דרך פנייה לבית המשפט המוסמך, הוא בית המשפט המחוזי, לאשר לה ניהול תביעה נפרדת כנגד המועצה בגין העברת תקציב החינוך לידיה. ככל שלתובעת היו טענות בעניין זכותה בתקציב החינוך ובהחרגתו ממצבת הנכסים של המועצה - פתוחה הייתה בפניה הדרך להעלות טענותיה בפני הנאמנים או בפני בית המשפט המוסמך, ומשלא עשתה כן, לא קמה לה היום, בחלוף מספר שנים ממתן תוקף של פסק דין להסדר הנושים, הזכות לתבוע כספים שעילתם קדמה לצו הקפאת ההליכים, לאחר שבוצע הסדר הנושים והוסדרו חובות נושי המועצה זה מכבר. לאור האמור לעיל, הבקשה מתקבלת בחלקה. תביעתה של התובעת ביחס לתשלום תקציב חינוך ביחס לתקופה הקודמת ליום מתן צו הקפאת ההליכים - 15.10.2006 - נדחית על הסף. בכל הנוגע לתקציב לתקופה שבין 1.9.05 ועד 30.6.06, הרי שהמסקנה הנ"ל מתבקשת גם לנוכח קיומו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 18.6.06 (שניתן על ידי כב' השופט ג'רג'ורה) שאישר הסכם פשרה בין הצדדים לסילוק תביעת התובעת כנגד המועצה ומשרד החינוך לגבי התקציב לתקופה שבין 1.9.05 עד 30.6.06, ולא ברי מדוע בית המשפט אמור להידרש שוב לעילת תביעה שהוכרעה כבר. ככל שלא בוצע פסק הדין, אזי על הזוכה לפעול למימוש פסק הדין בדרכים המקובלות לכך, ולא להגיש תביעה חדשה בגין אותו חוב שכבר נדון והוכרע על ידי בית המשפט. הוצאות בקשה זו תישקלנה בסיום ההליך. הקפאת הליכיםדחיה על הסף