דיירות מוגנת בשטחי תוספות בנייה: בע"א 398/63 ליבוביץ נ' כץ פ"ד יח (1) 384, עמ' 390, קבע בית המשפט כי חצר או גינה הצמודים לבית, מהווים בד"כ חלק בלתי נפרד מן המושכר וכי האחריות על המשכיר להתנות במפורש בחוזה השכירות על זכות "שהולכת יחד עם הנכס" - "משהשכיר בעל-בית את הבית כולו לדיירים, הוא השכיר להם כל מה שמשמש את הבית ונלווה אליו, גם אם הדבר לא פורש בחוזה השכירות, והדיירים זכאים במשותף לעשות שימוש רגיל ונאות בכל מה שכלול בחוזה השכירות למטרה שלה נועד. לבעל-הבית עצמו לא נותר מאומה מן החזקה ומזכות השימוש בהם. כדי לשמור לעצמו זכות כזאת עליו להתנות על כך במפורש בחוזה השכירות או להראות כי מתוך הוראות החוזה בכללותו ומתוך כל הנסיבות האחרות מתגלה כוונת הצדדים להשאיר בידי המשכיר זכות מסויימת מהזכויות הנ"ל בנכס או במה שהולך יחד אתו. בלעדי זאת לא נותר מאומה מזכויות אלה בידי בעל-הבית." ראו לעניין זה אף ע"א (ת"א) 2646/01 אדרי פנחס נ' מנהל מקרקעי ישראל . כאמור ברע"א 1156/02 עבד אל סלאם חיר נ' עבד אל סלאם חיר, נז (3) 943, ישנן שני סוגים של הרשאות במקרקעין, הרשאה חוזית והרשאה "מכללא"- "רשות שנותן בעל מקרקעין לאחר להחזיק בנכס מקרקעין שלו או להתגורר בו בלי כוונה להקנות זכות בנכס, יכול שתהיה מעוגנת בחוזה ותצמיח למקבל הרשות זכות חוזית כלפי בעל המקרקעין, ויכול שתינתן כ"רשות גרידא" ללא כוונה ליצור התחייבות חוזית, כביטוי של רצון טוב, בלי שתצמיח למקבל הרשות זכות כלשהי כלפי בעל המקרקעין". בניהתוספת בניהמקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)