מהם דיני ההשתק ? מאחורי הכלל של "מעשה בי-דין" עומד הרעיון של סופיות הדיון והוא נועד לשים קץ לדיונים משפטיים בין הצדדים ולמנוע הטרדתו של בעל דין יריב על ידי התדיינות חוזרת בענין שכבר נפסק (ר' ע"א 9555/02 זידאן ואח' נ' ברית פיקוח ואח' פ"ד נ"ט (1) 538; ע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי (8.9.05); נ.זלצמן "מעשה בי-דין בהליך אזרחי", תשנ"א, 4). לכלל בענין "מעשה בי-דין" שני ענפים שונים - השתק עילה והשתק פלוגתא. שני ענפים האמורים מבטאים תפיסה לפיה, יש בכח של ההכרעה השיפוטית להביא במקרים המתאימים, לסיומה של ההתדיינות המשפטית באותו ענין (ר' ע"א 2035/03 לוי יסמין נ' ת.ג.י. בע"מ (14.6.04)). בע"א 246/66 קלוזנר נ' שמעוני, פ"ד כ"ב (2) 501, נקבע: "מקום שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה. במקרה כזה, אם במשפט הראשון זכה התובע בדין, כי אז אומרים שעילת תביעתו שם "נבלעה".. בפסק הדין אשר הכיר בזכותו ובא במקום העילה שאיננה עוד... וכן אם במשפט הראשון זכה הנתבע בדין, אזי אומרים שקם מחסום...המשתיק את התובע מלחזור על תביעה שניה המבוססת על אותה עילה בבחינת היותה חסומה או מושתקת". (שם 583-4) ברע"א 6498/05 צבעוני נ' בנק הפועלים (23.2.06) נפסק בין היתר כי "משניתן פסק דין בהליך הראשון הרי שקיים מעשה בי-דין בין בעלי הדין, אף אם פסק הדין ניתן ללא בירור לגופו של ענין בהעדר הגנה. אשר לסוג ההשתק שנוצר, תביעתה של המבקשת מבוססת על עילה זהה ביסודה לעילת תביעת הבנק...לפיכך קיים בין הצדדים השתק עילה אפילו היתה המבקשת נתבעת בהליך הראשון ולא תובעת, שכן מדובר באותו ענין...שכבר הוכרע".  סעיף 44 לתקסד"א שכותרתו " תובענה תכיל מלוא הסעד" קובע : "(א) תובענה תכיל את מלוא הסעד אשר התובע זכאי לו בשל עילת התובענה; אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד כדי להביא את התובענה בתחום שיפוטו של בית המשפט. (ב)   תובע שלא כלל בתובענה חלק מהסעד או ויתר עליו, לא יגיש אחרי כן תובענה בשל חלק זה. "  סעיף 45 לתקנות שכותרתו "מי שלא תבע סעד אחד מרבים" קובע : "מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם לא יתבע אחרי כן כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו".   מלשון התקנות שצוטטו לעיל עולה, כי הן דנות במקרה שבו יש לתובע עילת תביעהאחת. במקרה כזה צריך התובע למצות בהליך אחד את מלוא הסעד הנתבע (ר' תקנה 44) . יחד עם זאת לעיתים רשאי התובע לפצל סעדים שונים הנובעים מאותה עילה לתובענות שונות, אך זאת בתנאי שקיבל לכך את רשות בית המשפט ( תקנה 45). ברי שאם נאסר על התובע לפצל סעדים שונים לתובענות נפרדות (אלה אם כן קיבל אישורו של בית המשפט לכך) כי אז נאסר עליו לפצל סעד אחד לסעדי משנה אחדים ולתבוע אותם בתובענות נפרדות (ר' א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה תשיעית,בעמ' 122-125). הרציונל העומד בבסיס תקנות 44 - 45 לתקסד"א, הוא זכותו של חייב שלא יהא נטרד יותר מאשר פעם אחת בגין עילה אחת, כמו גם אינטרס הציבור למנוע עומס יתר על מערכת השיפוט בהתדיינויות בעניינים שכבר נדונו (ר' י. זוסמן "סדרי הדין האזרחי" , מהדורה שביעית, סעיפים 131 - 132 , 134 ; ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון פד' נז' (5) 166, 183 - 184 ).     ב-רע"א 1984/05 כוכבי נ' עדני (26.3.07) נפסק בין היתר כי: "כלל משפטי עתיק מלמדנו כי תקנת הציבור מחייבת כי סכסוכים משפטיים צריכים להסתיים ... תפיסה זו משתלבת בעקרון סופיות הדיון שמטרתו לשים כץ להליך השיפוטי ולחסוך בזמן ובהוצאות למערכת המשפטית ומצד שני להפחית ככל שאפשר מעוצמת העוול שנגרם לצד השני, שמוצא את עצמו נגרר למשך זמן רב לבתי המשפט...".      נינה זלצמן בספרה לעיל מציינת בין היתר, כי כלל השתק העילה מונע בעד תובע שזכה בפסק דין או שתביעתו נדחתה מלשוב ולתבוע את הנתבע בשל אותה עילה, ואם בעת הגשת התביעה יכול היה התובע לתבוע את כל נזקו עד להגשת התובענה ונמנע מלעשות כן אין צידוק להתיר לו את הפיצול ויש לראותו כמי שמיצה את עילתו כאשר הגיש את תובענתו לראשונה. זלצמן מביאה דוגמה למקרה של קיום חיוב חוזי לשיעורין דוגמת התחייבותו של הלווה לפרוע הלוואה שנטל מן התובע בתשלומים קבועים. לדבריה טיבה של התחייבות זו מחייב שכל שיעור ושיעור יעמיד עילה חדשה עומדת בפני עצמה ואין פסק הדין בתובענה לתשלום השיעור האחד, מונע את התובע מלממש את זכותו ולתבוע בגין אי פרעונם של שיעורים נוספים, "אולם גם לענין זה חל הכלל רק לגבי שיעורים שמועד פרעונם הגיע לאחר הגשת התובענה הראשונה. לגבי שיעורים שמועד פרעונם כבר הגיע במועד הגשת התובענה הראשונה, אף כאן, בדומה להלכה הנוהגת ביחס לעוולה נמשכת, על התובע לכלול את תביעותיו בגין אי קיום אותם שיעורים במסגרת תובענתו הראשונה, ולא - יהיה מנוע מלתובעם בתובענה אחרת. אף כי אי פרעונו של כל שיעור ושיעור מצמיח לתובע עילת תביעה נפרדת, הרי שכאשר משקיפים על החיוב במועד הגשת התובענה בדיעבד מצטרפות העילות ומתמזגות לעילת תביעה אחת....אך אם הבשילה עילת התביעה השניה כבר במועד הגשתה של התביעה הראשונה, יהיה עלינו לומר , ברוח הדברים דלעיל, כי היה על התובע לכלול במסגרת תובענתו גם את הפרת החיוב האחר, המאוחר יותר, שכן, שתי העילות התמזגו ובאו לעילה אחת שמקורה בזכותו של הנפגע לקיום החוזה" (עמ' 76 - 78). השאלה מהי "עילת תביעה" לצורך יישום תקנות 44-45 לתקסד"א אינה פשוטה, המבחן שאימצה הפסיקה, שהוא גם המבחן לקיומן של השתק עילה ומעשה בית דין , הינו מבחן רחב נוכח הרציונל העומד בבסיס התקנות (ר' זלצמן לעיל בעמ' 69, 46 - 73 ; ע"א 167/63 ג'ראח נ' ג'ראח פד יז' 2617, 2625 - 2626; פרשת קלוזנר לעיל 585; פרשת צבעוני לעיל).   בע"א 527/08 שטורך-רגב נ' מדינת ישראל פד לח' (4) 51 נפסק בין היתר כי: "הגדרת עילת תביעה היא רחבה ביותר למטרת מבחן זהות העילה. היא רחבה וחורגת מעבר למשמעותה הרגילה. כשהשיקול הקובע הוא, שלא מן הדין להטריד את הנתבע בתביעות רבות בשל אותו מעשה...והשאלה היא , כפי שהגדירה השופט זוסמן (כתוארו אז) בע"א 167/63 [5] בעמ' 2625 :'אם יכול היה וחייב היה התובע לרכז את כל טענותיו הנוגעות למעשה בתובענה אחת...'" (שם 55).   בפרשת זיסר לעיל נפסק בין היתר כי: "אמת המבחן לשאלה אם קיימת זהות עילות בין שתי תובענות איננה בבחינה פרטנית של שני כתבי התביעה זה מול זה אלא בבחינה רחבה יותר של השאלה האם מדובר בשתי התדינויות באותו ענין עצמו, ומקום שהתובע יכול היה לרכז את כל העובדות ואת כל הטענות - ואלה שבתובענה החדשה בכלל זה - במסגרת ההתדיינות הראשונה, תחשבנה שתי התובענות כבעלות עילות זהות (שם 183-184; ר' גם : ע"א 8/83 גורדון נ' כפר מונאש פד' לח (4) 797,801; גורן לעיל בעמ' 126 - 127.                   בהינתן האמור ולאור פרשנות המרחיבה שניתנה בפסיקה למונח "עילת תביעה", הרי שגם כאשר מדובר בעילות תביעה שונות מבחינה משפטית, קיימים מקרים בהם מחוייב התובע להגיש תביעה בגין כל המגיע לו מהנתבע עד למועד הגשת התביעה, כך הוא הדין במקרה בו נטל הנתבע הלוואה הנפרעת לשיעורים, הגם שכל תשלום שלא שולם במועדו יוצר עילת תביעה נפרדת, הרי שהתובע חייב לכלול בתביעתו את כל המגיע לו עד ליום הגשת התביעה. באופן דומה נפסק לגבי הפרת חוזה כי כל הפרה מצמיחה עילת תביעה נפרדת, אך בעת הגשת תביעה בגין הפרת ההסכם על הנפגע לתבוע את כל מה שמגיע לו בגין כל ההפרות אשר בוצעו עד ליום הגשת התביעה (ר' ע"א 367/083 שושן נ' רמות גזית פד לט' (1) 633,638; ע"א 830/86 ס. א. ר. חרושת דפנה נ' ס.א.ר. סרט אלכסון פד' מב' (4) 805, 808; ע"א 259/83 אריה חב' לביטוח נ' סקום (ישראל) פד' לט (4) 141, 145 - 147 ; זלצמן לעיל בעמ' 51 ו- 78).         ברע"א 2094/04 בנק לאומי למשכנתאות נ' מושלב ואח' פד' נט (3) 433 נפסק, בין היתר, כי :   "עילת תביעה אשר שימשה בסיס לפסק דין נבלעת בו, ושוב לא יוכל בעל דין לבסס עליה תביעה משפטית נוספת. כלל ההבלעה (merger) הינו כלל יסוד בתורת "מעשה בית דין". הוא מונע בעד תובע שניתן בעניינו פסק דין מלתבוע פעם נוספת בעילת תובענה ששימשה יסוד לפסק הדין..... ראוי להדגיש לענין זה כי שיעורי תשלום שכבר הגיע מועד פרעונם ערב הגשת התביעה רואים אותם כמתמזגים לעילת תביעה אחת לצורך כללי השתק עילה, ויש לכלול אותם בתביעה, בעוד שאלו שטרם הגיע מועד פרעונם אותה עת, מצמיחים עילות תביעה נפרדות הניתנות להיתבע בעתיד. מכאן, שעל תובע לכלול בתביעתו את כל שיעורי התשלום שמועדם הבשיל עובר להגשת התביעה, אך אין הוא מנוע מלתבוע בעתיד את התשלומים הנוספים שפרעונם טרם חל אותה עת (זלצמן שם,עמ' 76-77). תקנות 44 ו-45 לתקנות סדר הדין האזרחי עוסקות בחובתו של תובע לכלול את כל הסעדים העומדים לרשותו בגין עילת התביעה שביסוד תובענה שהגיש, אלא אם כן קיבל היתר מבית המשפט לפצל את סעדיו....." ( שם 437 - 438 ).   מן המצוטט מפסק הדין בענין מושלב עולה, כי השאלה מתי מוליד מקור משפטי נתון עילת תביעה אחת או מספר תביעות, נבחנת על פי נסיבותיו של המקרה ועל פי טיבו של אותו מקור ונקבע שם כי שיעורי תשלום שכבר הגיע מועד פרעונם, ערב הגשת התביעה, רואים אותם כמתמזגים לעילת תביעה אחת לצורך כללי השתק העילה, ויש לכלול אותם בתביעה, בעוד שאלה שטרם הגיע מועד פרעונם בעת הגשת התביעה, מצמיחים עילות תביעה נפרדות הניתנות להתבע בעתיד [ר' גם ע"א (ת"א) 2849/03 זייף נ' בובליל ( - 6.8.06) ] . בה"פ (י-ם) 2289/03 אבו אברהם ורוחמה נ' בית נקופה מושב עובדים (15.4.04) נפסק בין היתר: "הגדרת העילה לצורך בחינת קיומו של "מעשה בי-דין" היא רחבה ביותר....העילה משתרעת על כל הטענות לרבות אלה שניתן היה להעלות בהתדיינות קודמת ולא הועלו. אומרת זלצמן בספרה...בעמ' 46: מכח כלל השתק העילה מונע פסק הדין שניתן בתובענה אחת התדיינות נוספת בין בעלי הדין לא רק בפלוגתאות שנדונו בפועל והוכרעו בפסק הדין, אלא גם בטענות, נימוקים או תאוריות שכלל לא הועלו לדיון במסגרת ההתדיינות הראשונה, ובלבד שבאותה עילת תביעה מדובר בכל אחת מההתדיינויות. במילים אחרות תובע שזכה בפסק דין או שתביעתו נדחתה, אינו יכול לחזור ולתבוע את הנתבע בגין אותה עילה בטענות משפטיות או בנימוקים משפטיים חדשים שלא העלה בהתדיינות הראשונה" השתק / דיני מניעות