קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות גרושה על דירה שנקנתה לפני הנישואים: בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' השופטת ח. קיציס) מיום 14.10.10. בפסק הדין נקבע, בין היתר: תביעת המשיבה למזונותיה - נדחתה. המשיבה לא חויבה בהשבת דמי המזונות, בסך 1,000 ש"ח לחודש, בהם חויב המערער במסגרת ההחלטה למזונות זמניים. המערער חוייב במזונות בתם הקטינה של הצדדים (שבגרה בינתיים) בסכום של 1,300 ש"ח לחודש בתוספת מלוא הוצאות החינוך, ובמזונות בנם הקטין של הצדדים בסכום של 1,600 ש"ח לחודש בצירוף מלוא הוצאות החינוך. בנוסף, חוייב המערער במחצית הוצאות רפואיות חריגות, וכן בתשלום סכום השווה ל- 40% משכר דירה עד סוף חודש יולי 2010. החל מחודש אוגוסט 2010 חוייב בשליש מהוצאות המדור. הצדדים שותפים בכל הזכויות שנצברו ממועד הנישואין 31.12.90 ועד ליום 14.11.05. לצורך קביעת שווי הזכויות, מונה מומחה ע"י בית המשפט. המשיבה שותפה במחצית הזכויות בדירה הרשומה ע"ש המערער. ואלה העובדות הרלוונטיות לעניינינו הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 31.12.90, ונולדו להם שני ילדים: בת - ילידת 24.2.92, ובן - יליד 2.5.99. המשיבה הגישה תביעה למזונות ותביעה רכושית. לאחר שניסיונות לשלום בית לא עלו יפה, עזבה המשיבה עם הילדים את הבית, והיא מתגוררת עמם בשכירות מיום 15.8.06. בית המשפט קמא קבע, כי מועד הקרע בין הצדדים חל בשנת 2005, שבה חידשה המשיבה את ההליך המשפטי כנגד המערער. המערער עובד במשרד ראש הממשלה ומשתכר, 25,400 ש"ח ברוטו בחודש. ביתה משפט קמא קבע, כי הכנסתו נטו היא סכום של 15,000 ש"ח לחודש, לפחות. המשיבה עבדה בעבר כמזכירה רפואית במשך כ- 12 שנה והשתכרה כ- 4,500 ש"ח לחודש עד לפיטוריה. בדיון שנערך בחודש ספטמבר 2006 החלה לעבוד כפקידת קבלה בחברת מעליות ושכרה פחת לסכום של 2,500- 3,000 ש"ח בחודש. במהלך שנות הנישואין התגוררה המשפחה בדירה שנרכשה ע"י המערער כארבע שנים לפני הנישואין, ואף נרשמה על שמו עוד לפני הנישואין. אין מחלוקת, כי המערער רכש את הדירה מכפסו, מבלי להיזקק למשכנתא. טענת המשיבה, לפיה היא הייתה שותפה לשיפוץ יסודי של הדירה, נדחתה. ואולם, טענתה כי הצדדים התכוונו למכור את הדירה ולרכוש במקומה דירה יקרה יותר, מכספי חסכונותיהם של הצדדים - התקבלה. תמצית טענות המערער לעניין פסיקת המזונות - יש לחייב את המשיבה בהחזר דמי המזונות הזמניים ששילם. יש לקבל את הטענה בדבר מרדנותם של הילדים ולפטור את המערער ממזונותיהם או חלקם. המזונות שנקבעו גבוהים ביותר "ללא יחס לסכומי המזונות הנפסקים עבור ילדים בגיל זה". בית המשפט טעה כשקבע כי המשיבה שותפה במחצית הדירה הרשומה על שמו. מדובר בדירה שנרכשה שנים לפני הנישואין. אין למשיבה זכויות בכספים שצבר המערער במקום עבודתו במהלך הנישואין. תמצית טענות המשיבה - המערערת שכנגד בית המשפט קמא טעה בכך ששלל את זכאותה למזונות, מה גם שלא הושגה תביעה לגירושין מטעם המערער. המשיבה עזבה את הבית מסיבה מוצדקת ועל כן לא הפסידה את זכאותה למזונות. בית המשפט קמא טעה בקביעה כי פוטנציאל השתכרותה עומד על 4,500 ש"ח לחודש, בעוד שמאז פיטוריה לא הצליחה להשתכר את הסכום שנקבע. המשיבה משתכרת סכום של 2,400 ש"ח בחודש בלבד, צרכיה עומדים על 8,307 ש"ח לחודש על כן היא זכאית להשלמת מזונותיה. טעה בית המשפט קמא שקבע כי שכרו של המערער עומד על 15,000 ש"ח נטו לחודש, בעוד שכרו עומד בפועל על 24,500 ש"ח לחודש. טעה בית המשפט קמא בפסיקת מזונות הקטינים, כאשר קבע מזונות נמוכים, ללא יחס להשתכרותו הגבוהה של המערער. טעה בית המשפט קמא בכך שלא פסק דמי מזונות לתקופת השירות הצבאי של הילדים. דיון כלל הוא כי בית משפט של הערעור, איננו מתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, אשר התרשמה באופן בלתי אמצעי מהעדים שהעידו לפניה (ר' ע"א 2254/09 צ.נ. בנייני איכות בנתניה בע"מ נ' עו"ד גונן קסטנבאום (3.1.11) ). לא מצאנו מקום להתערב בממצאים שקבע בית משפט קמא כדלהלן: הדירה בה התגוררה המשפחה נרכשה ע"י המערער בלבד לפני הנישואין; לא נערכו שיפוצים יסודיים בדירה זו במהלך הנישואין; מועד הקרע לצורך איזון המשאבים בין הצדדים הוא בשנת 2005; המערער משתכר כ- 15,000 ש"ח נטו בחודש, והמשיבה השתכרה בעבר סכום של 4,500 ש"ח לחודש משך כ- 12 שנה, אך פוטרה בשנת 2006. מאז ועד היום שכרה 2,500 עד 3,000 ש"ח לחודש. יחד עם זאת, אנו סבורים כי במספר נקודות טעה בימ"ש קמא ביישום ההלכה המשפטית ביחס לעובדות שנקבעו על ידו. הדירה הצדדים נישאו בשנת 1990, ועל כן חל עליהם חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג- 1973, הקובע בסע' 5: "(א) עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין... זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט - נכסים שהיו להם ערב הנישואין... ..." למרות זאת, ועל אף שאין חולק כי הדירה נרכשה מספר שנים לפני הנישואין מכספו של המערער, וללא משכנתא, קבע בית משפט קמא כי המשיבה שותפה, בחלקים שווים עם המערער, בזכויות בדירה זו. לדברי בית משפט קמא: "אני מאמינה לעדות התובעת לפיה ראתה בדירה נכס משותף ואמונה זו של התובעת אינה מבוססת על משאלת ליבה בלבד אלא על הבנות הצדדים לעניין רכישת דירה משותפת בכספי תמורת הדירה. מנגד לא הובאו בפני כל ראיות מצד הנתבע לפיהן חזר והודיע לתובעת כי הדירה תישאר רכושו הנפרד. בנסיבות אלו כאשר הצדדים התגוררו ברציפות בדירת המגורים שנים רבות וחיו חיי שיתוף, וכאשר הצדדים התכוונו במשותף, לקנות דירה, משותפת במקום דירת המגורים, יש לדבוק בעקרונות שנמנו לעיל ולקבוע כי התובעת זכאית להרשם כבעלת מחצית מהזכויות בדירת המגורים" נראה לנו כי קביעה זו מרחיקת לכת, ואיננה הולמת את נסיבות העניין שלפנינו ואת הוראות החוק והפסיקה. בית המשפט קמא הסתמך בקביעתו כי הדירה משותפת לשני בני הזוג, על פסיקה, המלמדת, לגישתו, כי "ניתן להוכיח כוונת שיתוף ספציפית גם בנכס חיצוני וזאת מכח הדין הכללי - כגון הסכם בין הצדדים, דיני מתנה, דיני הקניין וכד'" (עמ' 8 לפסה"ד), ואולם, לא מצאנו באף אחד מפסקי הדין המובאים ע"י בית המשפט קמא, עובדות הדומות לאלה שבענייננו. נדגיש כי בית משפט קמא קבע, כממצא עובדתי, כי המשיבה לא השקיעה משאבים כספיים בדירה, וכי לא נעשה בדירה שיפוץ נרחב במהלך חיי הנישואין (עמ' 11 לפסה"ד). העובדה היחידה עליה הסתמך בית משפט קמא בהגיעו למסקנה כי קיים שיתוף בדירה, היא עדות המשיבה, אשר בית המשפט האמין לה, כי הצדדים התכוונו למכור את דירת המערער ולרכוש מתמורתה בצירוף חסכונותיהם דירה משותפת גדולה או יקרה יותר. כאמור, לדעתנו, בכך אין די. בבע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית (14.3.07) קבע כב' השופט רובינשטיין לעניין בחינתו של נכס חיצוני: "אי אפשר לקבוע מראש כללים ברורים באשר לכל האפשרויות שמזמנת המציאות האנושית. לכן גם מתלבטים בתי המשפט ממקרה למקרה, באשר לנכס הספציפי בו מדובר וכוונת הצדדים לגביו. הפרשנות בה דיברנו יסודה בשיקולי הגינות במקרים שבהם הכף נוטה, במכלול ההשקעות בנכס, בהתנהגות הצדדים הכרוכה בו, לעבר השיתוף. מובן כי הדברים אינם נטולים בעייתיות, כיוון שלעתים קשה לכמת את ההשקעות ואת "ההתנהגות ההשקעתית", אך לכן יש לנהוג זהירות ביישום, ואולם כאמור קשה לקבוע מראש את גבולותיו המדויקים לכל מקרה. השאלה בנידון דידן היא אפוא שאלה עובדתית, האם הוכיחה המשיבה - והנטל הבסיסי אכן עליה, גם אם עבר בשלב מסוים אל המבקש - יצירת שיתוף ספיצפי בדירה". גם בבע"מ 5939/04 פלוני נ' פלונית, פ"ד נט(1) 665 (2004), שמצוטט ע"י בית משפט קמא, נקבע: "... בסופו של יום אין מנוס מבדיקת נסיבותיו של כל מקרה לגופו כראוי, על פי הפרמטרים שתוארו בפסיקה, שצוטטה לעיל...". בבע"מ 5939/04 היה מדובר בבני זוג שהתגוררו בדירה שהיתה רשומה על שם הבעל בלבד, במשך כ- 30 שנה. הדירה נרכשה לקראת הנישואין, ובני הזוג עשו שיניים בדירה. בבע"מ 10734/06 היה מדובר בדירה הרשומה על שם הבעל בלבד, ונקבע עובדתית כי האישה השתתפה במימון שיפוץ הדירה בשני מועדים. בענייננו אין מחלוקת כי הדירה נרכשה על ידי המערער לפני הנישואין וללא קשר אליהם, ללא משכנתא. לא הוכחה השקעה כלשהי בדירה במשך תקופת הנישואין. יחסי הצדדים משך נישואיהם לא התנהלו על מי מנוחות וזאת אף אליבא דהמשיבה כפי שטענה בכתב הערעור שכנגד: עוד ב- 1996 עזבה המשיבה את דירת המגורים והגישה תביעת מזונות, משמורת ותביעה רכושית נגד המערער. היא שבה לדירה לאחר שהבטיח לתקן דרכיו. גם לאחר מכן התעלל בה המערער נפשית ומילולית והמשיבה אף סבלה התמוטטות עצבים. אמנם שני הצדדים אישרו כי חסכו כ- 400,000 ש"ח על מנת לקנות דירה אותם המשיבה לא הרימה את הנטל להוכיח כי הייתה גם כוונה למכור את דירת המערער ולצרף את תמורתה לחסכון לשם רכישת דירה חדשה אשר תרשם על שם שני הצדדים בחלקים שווים. בנסיבות העניין שלפנינו, לא מצאנו תימוכין עובדתיים לטענת המשיבה לפיה המערער יצר מצג לפיו הוא רואה את המשיבה כשותפה לזכויות בדירה זו. אנו סבורים כי המשיבה לא קנתה לעצמה זכויות בדירה, בדרך של השקעה הונית מצידה בדירה, או בדרך של כוונה ספציפית של הצדדים לשיתוף בזכויות בדירה. נטל ההוכחה בעניין זה הוא על המשיבה, ונטל זה לא הורם לטעמנו. איננו רואים עין בעין עם חברינו, כב' השופט שפירא, אשר קבע בבע"מ (י-ם) 818/05 פלונית נ' פלוני (8.5.06) : "... אמור מעתה, בין זוג שהביא עימו לנישואין דירה בה בני הזוג מתגוררים, שעה שאין לבן הזוג השני דירה אחרת, יוצר מצג כלפי בן זוגו כי יוכל לשכון לבטח בדירה, וזו תהא רכוש משותף, וזאת משלו נתן סימנים כי בדעתו לשמור על רכושו זה בפקיעת הנישואין". נראה לנו, כי התוצאה העולה מהאמור לעיל, לפיה, כביכול, עובר נטל ההוכחה לבן הזוג שהביא עימו רכוש מלפני הנישואין, להראות כי הביע דעתו באופן מפורשת שבדעתו לשמור על רכושו זה בפקיעת הנישואין, עומדת בניגוד להוראת סעיף 5(א)(1) בחוק יחסי ממון וגם לפסיקת בית המשפט העליון בבע"מ 10734/06 שהובא לעיל. אנו קובעים כי המשיבה איננה בעלת זכויות כלשהן בדירת המערער, ודין תביעתה בעניין זה להידחות. מזונות אשה בית משפט קמא קבע כאמור, שהמערער אינו חייב במזונות המשיבה. בפסק דין קבע בית משפט קמא כי פוטנציאל ההשתכרות של המשיבה הוא 4,500 ש"ח לחודש. גרסתה של המשיבה באשר להשתכרותה כיום, בסך 2,500 ש"ח עד 3,000 ש"ח בלבד, פחות משכר מינימום, לא הניחה את דעת בית המשפט, בין היתר מאחר שלא הוצגו תלושי משכורת. עם זאת בית המשפט האמין למשיבה כי פוטרה מהעבודה בה השתכרה את השכר הגבוה ועקב כך לא הורה על השבת המזונות הזמניים. מאחר שהמשיבה תבעה רק 2,630 ש"ח והשתכרותה היא בסכום דומה, צדק בית המשפט קמא שלא חייב המערער במזונותיה השוטפים. שונה המצב באשר לרכיב המדור. קביעת בית המשפט באשר לפוטנציאל ההשתכרות של המשיבה היא לטעמנו על הצד הגבוה, על בסיס שכר שהיה נכון יותר מארבע שנים לפני מתן פסק הדין. נוכח קביעותינו בעניין הדירה, מדורה של המשיבה אינו מוסדר עוד, ומשהכנסותיה מספיקות להוצאותיה השוטפות בלבד, יש לחייב את המערער במדורה של המשיבה. בעניין זה העידה המשיבה כי היא שוכרת דירה בעלות של 3,700 ש"ח לחודש (פר' 15.11.09 עמ' 1), אנו קובעים כי על המערער לשאת בעלות זו. ממילא כל עוד הילדים מתגוררים עם האם יש בתשלום הנ"ל כדי להסדיר גם את מדורם. ככל שיתגרשו בני הזוג, בעת שאחד הילדים יהיה עדיין קטין או בשירות צבאי, יהיה צורך להגדיר את חלקו של אותו קטין במדור. לא מצאנו מקום להתערב בקביעת בית משפט קמא כי המשיבה איננה חייבת בהשבת המזונות הזמניים, ששולמו לה בשל פיטוריה. קביעה זו מתיישבת עם הפסיקה (ר' למשל ע"א 7038/93 סלומון נ' סלומון, פ"ד נא(2) 577, 580 (1995)). מזונות ילדים לא מצאנו ממש בטענות המערער בדבר היותם של הילדים משום "מורדים" שאינם זכאים למזונות. בעניין זה לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא כי למערער, "תרומה ניכרת בהתנהגותו להרחקת הקטינה ממנו אין מקום להעתר לדרישתו לשלול את מזונות הקטינה" ממצא זה תואם את מסקנות התסקיר מיום 31.1.07. אשר לבן, המערער עצמו מסר בתצהירו בבית המשפט קמא כי: "יחסו של הבן אלי השתנה באופן חיובי בהחלט". יחד עם זאת, אנו סבורים כי מזונות הקטינים הוערכו על הצד הנמוך, בהתחשב בהכנסתו הנאה של המערער, וברכושו. כמו כן אנו מקבלים את הטענה כי בית המשפט קמא טענה בכך שלא הסדיר את מזונות הקטינים עד סיום שירות החובה בצה"ל (ר' ע"א 4480/93 פלוני נ' פלונית, פ"ד מח(3) 461, 480, 486 (1994)). בהתאם להלכה שנקבעה בפרשת מזור (ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לח(3) 29 (1984)) אנו קובעים בדרך של אומדנא, ובהתחשב בהכנסותיו של המערער, כי כל אחד מהקטינים זכאי למזונות בסכום של 2,000 ש"ח לחודש, עד הגיעו לגיל 18, או עד לסיום לימודיו בתיכון, על פי המאוחר. בתקופת שירות החובה בצה"ל יעמוד החיוב על שליש מהסכום הנ"ל. בנוסף ישא המשיב במדורם של הקטינים, כאמור לעיל ובהוצאות רפואיות חריגות, כפי שקבע בית משפט קמא. הזכויות הכספיות שעל שם המערער לא מצאנו ממש בטענות המערער כי אין למשיבה זכויות בכספים שצבר המערער במקום עבודתו במהלך הנישואין, טענה הנוגדת את החוק והפסיקה. סוף דבר אנו מקבלים את הערעור בחלקו, וקובעים כדלקמן: המערער ישלם למזונות הילדים, לידי אמם, סך 4,000 ש"ח לחודש (2,000 ש"ח בגין כל אחד מילדי בני הזוג). הסך הנ"ל צמוד למדד שהיה ידוע ביום 14.4.10, והוא יעודכן אחת לשלושה חודשים ללא חיוב למפרע. בנוסף, ישא המערער במחצית הוצאות רפואיות חריגות, בתנאים האמורים בסע' 12(א) לפסק דינו של בית משפט קמא. עושי שא המערער במלוא דמי השכירות בהם נושאת המשיבה עד לסכום של 3,700 ש"ח לחודש וכנגד הצגת הסכם שכירות רלבנטי. מועדי התשלום כאמור בפסק דינו של בית משפט קמא. בתקופת שירות החובה בצה"ל של הילדים, ישא המערער בשליש מסכומי המזונות על כל רכיביהם. תביעת המשיבה לשיתוף בדירת המערער - נדחית. תוקף החיובים דלעיל מיום 1.5.10 ואילך. פיגורים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד כל חיוב וחיוב ועד התשלום בפועל. אין שינוי ביתר הקביעות בפסק דינו של בית משפט קמא. לנוכח התוצאה אליה הגענו, אין צו להוצאות. נישואין / חתונההלכת השיתוףמקרקעין