קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה ייצוגית דמי הרשמה לסטודנטים: 1. סעיף 10 בחוק זכויות הסטודנט, תשס"ז - 2007 (להלן "חוק זכויות הסטודנט") קובע : "הרישום ללימודים יהיה תמורת דמי רישום אחידים שלא יעלו על 350 שקלים חדשים...". המשיבה 1 (להלן "המכללה") והמשיבה 2 (להלן "האוניברסיטה") מקיימות לימודי תואר ראשון של האוניברסיטה בקמפוס של המכללה, וגובות בעת ההרשמה 300 ₪ בגין דמי הרשמה לאוניברסיטה ועוד 450 ₪ למכללה. זוהי בקשה לאישור תובענה ייצוגית שמטרתה לחייב את המשיבות להחזיר את הסכום שגבו מעבר לסכום שנקבע בחוק זכויות הסטודנט, הן בהרשמה הסדירה הן בהרשמה מאוחרת. הצדדים חלוקים בעיקר בקשר לחלות חוק זכויות הסטודנט על המכללה, שכן אינה עונה על הגדרת "מוסד" שבחוק. המבקשת סבורה כי יש להחיל את חוק זכויות הסטודנט על המכללה, וכי רישום לאוניברסיטה מהווה רישום למוסד, כשלעצמו, ומשום כך אין לגבות תשלום נוסף בגין דמי הרשמה למכללה. המכללה סבורה שאינה באה בגדר החוק ומבהירה כי אין מדובר במסלול למודים מקובל, כי אם במסלול הלמודים הרגיל של האוניברסיטה הפתוחה בצרוף קורסים והדרכות של המכללה, שניתנים לתלמידי המכללה בלבד, ולא לכל תלמיד אחר של האוניברסיטה הפתוחה. 2. אין מחלוקת כי המבקשת נרשמה למסלול הלימודים נשוא התביעה בתקופה המוגדרת על ידי המשיבות תקופת "ההרשמה הסדירה", ושלמה לאוניברסיטה דמי הרשמה בסכום של 300 ₪, ולמכללה - סכום נוסף של 450 ₪. בטפסי הרישום למסלול הלימודים (סעיף 3 בנספח 3 לסיכומי המבקשת) צוין מפורשות "כי ידוע לי ומוסכם עלי כי אם תחליט המכללה שלא לקבל אותי ללימודים בתכנית לתואר "בוגר אוניברסיטה", תחזיר לי המכללה את התשלומים והשיקים שהפקדתי בידה, למעט דמי ההרשמה, למכללה ולאוניברסיטה, אשר לא יוחזרו" (ההדגשות הוספו - א"ש). בנוסף אין מחלוקת בין הצדדים כי האוניברסיטה הפתוחה היא בגדר מוסד להשכלה גבוהה שחוק זכויות הסטודנט חל עליו, לרבות ההגבלה בדמי הרישום. עילות התביעה הן הפרת חובה חקוקה, מצג שווא רשלני ועשיית עושר ולא במשפט. בבקשת האישור הוגדרה הקבוצה כך: "כל אדם שהגיש בקשה לרישום ללימודי תואר ראשון של האוניברסיטה הפתוחה במכללת רמת גן לאחר מועד כניסתו לתוקף של חוק זכויות הסטודנט, התשס"ז - 2007, וזאת בין אם התקבל ללימודים, ובין אם לאו, וחוייב בדמי רישום בסכום העולה על המותר על פי הדין, ובכלל זה, הן סטודנטים ששילמו דמי רישום בסך של 700 ₪ במקום 350 ₪ המותרים על פי הדין והן סטודנטים ששילמו בעת הרשמה מאוחרת סכום של 1,050 ₪, הן סטודנטים שלומדים כעת במכללה והן כאלה שסיימו את התואר או הפסיקו את לימודיהם" (סעיף 2 בבקשת האישור). לבקשת האישור צורף תצהיר המבקשת. לתשובת האוניברסיטה צורף תצהיר הגב' חנה קליין, ראש מערך שירותי הוראה באוניברסיטה, ולתשובת המכללה צורף תצהיר עו"ד עודד דברת, נשיא המכללה. מאוחר יותר הגיש עו"ד דברת תצהיר משלים, ולאחריו הוגשה גם תגובת המבקשת. הצדדים ויתרו על חקירת המצהירים. עיקר טענות הצדדים טענות המבקשת 5. המבקשת טוענת כי מדובר במסלול לימודים אחד, שבסיומו מוענק תואר אחד, מטעם האוניברסיטה הפתוחה, וכי לא ניתן במסגרתו להרשם לאחד המסלולים, ולשלם דמי רישום רגילים בלבד. לסברתה, כוונת חוק זכויות הסטודנט היתה לאפשר למועמדים להרשם למספר מוסדות להשכלה גבוהה, ולמנוע הגבלת רישום מסיבות תקציביות. קבלת עמדתן של המשיבות תאפשר עקיפת הוראות חוק זכויות הסטודנט באמצעות פיצול דמי הרישום באופן מלאכותי. גם אם נכון שהאוניברסיטה אינה מגבילה את המבקש להרשם אליה בכל הגבלה שהיא, עדיין עלול התשלום להגביל את הסטודנט להרשם למסלולים אחדים, או כאשר הוא מבקש להחליף מסלול לימוד. גם המכללה היא בגדר "מוסד" כמשמעו בחוק זכויות הסטודנט: הגם שלא ניתן למכללה רשיון למתן תואר ראשון, היא פועלת ברשיון של המועצה להשכלה גבוהה לשם למודי התואר השני. בע"ש (מחוזי חי') 328/00 המכללה העסקית הצפונית בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף (לא פורסם, , 3.2.2002) נאמר כי לימודי החשבונאות של המכללה מוכרים על ידי המועצה להשכלה גבוהה. שתי העובדות גם יחד מעידות על היותה מוסד שחוק זכויות הסטודנט חל עליו. מכל מקום, יש להחיל פרשנות תכליתית על הוראות חוק זכויות הסטודנט. המשיבות עונות על הגדרת "עוסק" כאמור בחוק הגנת הצרכן: סעיף 26א בחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח - 1958 (להלן "חוק המועצה להשכלה גבוהה") מלמד כי חוק הגנת הצרכן יחול על היחסים שבין מוסד להשכלה גבוהה לבין ציבור המועמדים ללימודים. גם בספרות המשפטית הובאה דעה לפיה יש לפרש את הגדרת "עוסק" באופן רחב, כך שלא יוחרגו מתחולת חוק הגנת הצרכן גופים שהחוק לא החריג במפורש (סיני דויטש דיני הגנת הצרכן כרך א 243 (2001)). אכן, בת"ק (ת"א) 36975-03-10 גיא מור נ' אוניברסיטת תל אביב (לא פורסם, 19.8.2010) החיל בית המשפט חוק צרכני על האוניברסיטה ביחסיה עם סטודנט. המבקשת הוסיפה והפנתה לפס"ד בת"א (מחוזי י-ם) 10/94 התאחדות הסטודנטים נ' האוניברסיטה העברית (לא פורסם, , 3.6.1996), שם נקבע, במסגרת תובענה ייצוגית, כי שכר לימוד ולוחות מועדים של הלימודים האקדמיים הם עניין חוזי ושפיט במישור המשפט הפרטי שבין הסטודנט לאוניברסיטה. טענות המכללה המכללה היא גוף עצמאי ונפרד מהאוניברסיטה הפתוחה. חוק זכויות הסטודנט אינו חל עליה, משום שאינה עונה על אף אחת מהחלופות שבהגדרת "מוסד" בחוק זכויות הסטודנט. המכללה אמנם קבלה רשיון לפי סעיף 25 לחוק המועצה להשכלה גבוהה להיות שלוחה של אוניברסיטת Heriot-watt לצורך לימודי תואר שני במינהל עסקים, אך לא לצורך התואר הראשון המדובר. התשלום למכללה בגין הרישום איננו "דמי רישום" של מועמד לקבלה ללימודים כאמור בחוק זכויות הסטודנט, אלא תשלום חד פעמי בגין הרישום האדמיניסטרטיבי של הסטודנט לקבלת שירותי המכללה ולשימוש במתקניה. המכללה מבהירה כי היא עמותה המנהלת מרכז להשכלה ולחינוך בקמפוס ברמת גן, פועלת שלא למטרות רווח ואינה נתמכת על ידי המועצה להשכלה גבוהה, משרד החינוך או כל גוף אחר. השירותים שמעניקה המכללה ללומדים בתחומה כוללים בין היתר שימוש בכיתות לימוד, ספריה, שירותי מחשב ואבטחה. בהבדל מלמודים במסגרת האוניברסיטה הפתוחה בכל קמפוס אחר, הלימודים באוניברסיטה הפתוחה במסגרת הקמפוס של המכללה מתאפיינים במתן שיעורי עזר פרונטאליים מוגברים שאינם חלק ממערך הלימודים של האוניברסיטה הפתוחה. הנרשמים מקבלים גם ייעוץ לבחירת הקורסים, בשונה מן האוניברסיטה הפתוחה. ניתן ללמוד באותו מסלול לימודים של האוניברסיטה בכל מקום אחר שבו מתקיימים לימודים של האוניברסיטה הפתוחה ללא תשלום נוסף. אך החפץ לקבל את שירותי המכללה נדרש להירשם גם אצלה, ואין לראות בכך תשלום דמי רישום כפולים ללימודים באוניברסיטה הפתוחה, אלא תשלום בגין קבלת שירותים חוץ אוניברסיטאיים של המכללה. יתרה מזו, הסטודנטים באוניברסיטה הפתוחה נדרשים בתחילת כל סמסטר להירשם מחדש. אם יחולקו דמי ההרשמה במספר הסמסטרים, נמצא סכום זניח ביותר בגין ההרשמה. טענות האוניברסיטה האוניברסיטה פותחת שעריה לכל פונה. אין מסלול נפרד ללימודים באמצעות המכללה ובאמצעות האוניברסיטה, והאוניברסיטה אינה מקבלת תוספת תשלום מן הסטודנטים שבוחרים ללמוד במסגרת המכללה. ניתן ללמוד את התואר נשוא הבקשה בקמפוסים רבים של האוניברסיטה ברחבי הארץ, ואין כל חובה לעשות כן דרך המכללה. דמי ההרשמה שנגבו מן המבקשת ובכלל הם בשיעור 300 ₪ בלבד, ועל כן אין עילת תביעה כלפי האוניברסיטה. האוניברסיטה אינה קשורה בגביית תשלומים למכללה. האוניברסיטה בענייננו אינה "עוסק" והסטודנט אינו "צרכן". תכלית קיומה הוא הקניית השכלה וידע אקדמי, והיא נתונה לפיקוח מחמיר. במסגרת תכלית זו יש לראות גם את גביית דמי הרישום. אין המדובר בפעילות מסחרית, כפי שנקבע בת"א (מחוזי חי') 1273/07 אוהד סובול נ' אוניברסיטת חיפה (לא פורסם, , 1.7.2009). סעיף 26א בחוק המועצה להשכלה גבוהה מחיל על האוניברסיטה את חוק הגנת הצרכן במקרים מיוחדים, שעניננו לא נמנה עמם. דיון חוק זכויות הסטודנט מגדיר רישום ללימודים כ"בקשה של מועמד להתקבל ללימודים במוסד". סעיף 1 בחוק זכויות הסטודנט מגדיר מהו מוסד: "מוסד" - מוסד שהוא אחד מאלה: (1) מוסד שהוכר לפי סעיף 9 לחוק המועצה להשכלה גבוהה; (2) מוסד שקיבל תעודת היתר או אישור לפי סעיף 21א לחוק המועצה להשכלה גבוהה; (3) מוסד שהתואר שהוא מעניק הוכר לפי סעיף 28א לחוק המועצה להשכלה גבוהה; (4) מוסד שקיבל רישיון לפי סעיפים 25ג ו-25ד לחוק המועצה להשכלה גבוהה או רישיון זמני לפי סעיף 25ט לחוק המועצה להשכלה גבוהה; (5) מוסד להכשרת הנדסאים וטכנאים שבפיקוח משרד התעשיה המסחר והתעסוקה; (6) מוסד להכשרת עובדי הוראה בישראל; (7) מכינה קדם אקדמית במסגרת המוסדות המנויים בפסקאות (1) עד (6); (8) מוסד לאמנות; אין מחלוקת כי האוניברסיטה עונה להגדרת מוסד (ראו למשל: תצהיר קליין בסעיף 31). הצדדים חלוקים אם המכללה עונה להגדרה זו, אם לאו. סעיף 1 בחוק קובע רשימה סגורה של חלופות להגדרת המונח "מוסד". אין מחלוקת שהמכללה לא עונה על אף אחת מהן, כלשונה. לא אוכל לקבל את טענת המבקשת כי יש לראותה כ"מוסד" ללמודי התואר הראשון, למרות שאינה אוחזת ברשיון, משום שניתן לה רשיון לפעול לענין למודי התואר השני. דוקא משום הפירוט המדוקדק בהגדרת "מוסד", אין להוסיף את שהמחוקק באופן מפורש החסיר. בע"ש (מחוזי חי') 328/00 המכללה העסקית הצפונית בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף (לא פורסם, , 3.2.2002) נאמר אמנם כי לימודי החשבונאות של המכללה מוכרים על ידי המועצה להשכלה גבוהה, אך הדבר נאמר אגב אורחא (עמ' 13 בפסק הדין), והמכללה לא היתה צד להליכים. דברי ההסבר להצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 3) (תלמידי מוסדות לאומנות, התש"ע - 10 (להלן "התיקון") תומכים במסקנה הנ"ל. כך צוין בהם: "חוק זכויות הסטודנט....קובע מגוון זכויות לסטודנטים הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה ובמוסדות דומים המוגדרים בו. ... בעת הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית תבחן ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת...את הצורך בהרחבת תחולת הצעת החוק על מוסדות על תיכוניים בתחומים נוספים, ככל שהדבר מתאים, בהתחשב באופיים" (ההדגשות שלי - א"ש). מכלל ההן נשמע הלאו: אין להרחיב את תחולת החוק ולכלול בו מוסדות שלא הוגדרו בו במפורש. יש לדחות גם את הטענה החלופית שלפיה די בכך שהאוניברסיטה עונה על הגדרת "מוסד", משום שלא ניתן להרשם למסלול הלמודים המדובר אלא עם התשלום הכפול. כאמור, ניתן ללמוד אותו תואר עצמו בכל מרכז אחר של האוניברסיטה ברחבי הארץ. (סעיף 4 בתצהיר המשלים של עו"ד דוברת, ודברי גב' קליין בדיון מיום 15.12.10, עמ' 6, שורות 1-3)). המכללה משמשת אכסניה לפעילות האוניברסיטה ומספקת לסטודנטים הלומדים בתחומה שירותים נוספים הניתנים מחוץ לאוניברסיטה: ייעוץ אקדמי לבחירת הקורסים, שיעורי עזר, תגבורים ומרתונים לימודיים הניתנים על ידי מרצים שאינם עובדי האוניברסיטה (סעיפים 4, 14 בתצהיר עו"ד דברת; סעיף 7 בתצהיר המשלים), בנוסף לשימוש במתקני המכללה. המכללה מעניקה אשראי לסטודנטים ואחראית להעברת שכר הלימוד לאוניברסיטה (סעיף 17 בתצהיר עו"ד דברת). על כן יש לקבל טענת המכללה שהיא רשאית לגבות תשלומים נוספים עבור שרותים אלו. 18. המכללה רואה בדמי ההרשמה "דמי טיפול" המשולמים עבור שירותי ההרשמה הפרונטאליים הניתנים על ידה (סעיפים 10 , 20 בתצהיר דברת; סעיף 12 בתצהיר המשלים), ואין לקשור בינם לבין דמי הרישום לאוניברסיטה. לאור הוראות סעיף 10 בחוק זכויות הסטודנט, שאינו מבחין בין שרותי הרשמה כאלו ואחרים, אך מגביל את הסכום שניתן לדרוש בעבורם - קשה לקבל טענה זו. ואולם - משהוחלט שהמכללה אינה כפופה לחוק זה - אין מניעה חוקית לגבות תשלום זה. מטעם זה יש לדחות גם את טענת המבקשת כי "האחריות של האוניברסיטה, הינה שמי שנרשם לתואר שלה לא יידרש לשלם מעבר לתקרה" (סעיף 17 בסיכומי התשובה מטעם המבקשת). משחוק זכויות הסטודנט אינו חל על המכללה, ואין מניעה חוקית לגבות את דמי ההרשמה שהמכללה גובה - אין למבקשת עילת תביעה נגד המכללה. 19. המבקשת אינה אוחזת בעילת תביעה גם נגד האוניברסיטה: בתקופת ההרשמה הסדירה, גובה האוניברסיטה דמי הרשמה לתואר הראשון בסכום של 300 ₪ בלבד. זהו הסכום שאותו שלמה גם המבקשת (נספח ד' לתצהיר המבקשת). סכום זה נמוך מן התקרה הקבועה בחוק זכויות הסטודנט, ודי בכך כדי לשמוט את בסיסה של בקשת האישור. קביעה זו מייתרת את הצורך לדון בשאלת תחולת חוק הגנת הצרכן על ענייננו. "הרשמה מאוחרת" 20. לטענת המבקשת, בעוד שבתקופת "ההרשמה הסדירה" גובות המשיבות דמי רישום בסך 750 ₪, בתקופת "ההרשמה המאוחרת" גובה האוניברסיטה 300 ₪ נוספים (להלן גם "התשלום הנוסף"). בהתאם, בהגדרת הקבוצה כללה המבקשת גם את "הסטודנטים ששילמו בעת הרשמה מאוחרת סכום של 1,050 ₪". 21. כלל ידוע הוא כי תובע בתובענה ייצוגית נדרש לעילת תביעה אישית (סעיף 4(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות; ע"א 3955/04 אריה רייזל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ עמ' 8 (לא פורסם, , 4.7.2005)). אין מחלוקת כי המבקשת לא נדרשה לשלם ואף לא שלמה את תוספת התשלום, לפיכך לא הוכיחה עילת תביעה אישית בגין תשלום זה. החלפת התובע המייצג 22. מאז חקיקת חוק תובענות ייצוגיות שוב אין בהעדר עילה אישית, כשלעצמה, כדי לדחות בקשה לאישור תובענה ייצוגית. הדבר מלמד על החשיבות הרבה שראה המחוקק בדיון בתובענה הייצוגית, ובהפחתת התמריץ לעסוק בעילה האישית של התובע, להבדיל מזו של הקבוצה (אלון קלמנט, קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו-2006, הפרקליט מט תשס"ז, 131, 137). סעיף 8(ג)(2) בחוק תובענות ייצוגית קובע: "מצא בית המשפט כי התקיימו כל התנאים האמורים בסעיף קטן (א), ואולם לא מתקיימים לגבי המבקש התנאים שבסעיף 4(א)(1) עד (3), לפי הענין, יאשר בית המשפט את התובענה הייצוגית אך יורה בהחלטתו על החלפת התובע המייצג". בנסיבות עניננו, לדעתי אין להורות על החלפת התובע המייצג בכל הקשור לתשלום הנוסף. 23. עילת התביעה שעניינה בדמי ההרשמה ששולמו לאוניברסיטה בתקופת "ההרשמה הסדירה", לא הצריכה בחינה עובדתית והוכרעה על בסיס משפטי בלבד. מנגד, עילת התביעה שעניינה בתשלום הנוסף, מעוררת הן שאלות משפטיות הן שאלות עובדתיות. הצדדים ויתרו כאמור על חקירת המצהירים, ואופי התשלום הנוסף לא התברר עובדתית עד תומו. בכלל, הצדדים לא הרחיבו בענין זה. מן התיעוד שלפניי עולה כי האוניברסיטה אכן גובה 300 ₪ נוספים בתקופת "ההרשמה המאוחרת" אשר אינם מוחזרים במקרה של ביטול ההרשמה (נספח 8ב לסיכומי המבקשת; נספח 2 לתשובת האוניברסיטה לבקשת האישור). אך טיבו של התשלום לא הוברר: לטענת האוניברסיטה, התשלום הנוסף הוא "דמי טיפול ועלויות בגין הרשמה מאוחרת" שהיא גובה מן הסטודנטים אשר איחרו את מועד ההרשמה הרגיל לכל קורס, בין אם הוא בסמסטר הראשון ללימודיהם, ובין אם בסמסטרים הבאים, ואין מדובר בדמי רישום לקבלת מועמד לראשונה ללימודים. כראיה לכך הציגה האוניברסיטה את הסעיף הרלוונטי בידיעון מטעמה, בו פורש מהם אותם "דמי טיפול ועלויות בגין הרשמה מאוחרת" (נספח 2 לתשובת האוניברסיטה לבקשת האישור). בין היתר נקבע שם כי מי שזכאי לפטור מתשלום דמי הטיפול הוא סטודנט שנכשל בסמסטר קודם. על כן טוענת האוניברסיטה כי המדובר בתשלום קורסי סמסטריאלי, ולא בדמי הרשמה באיחור, שאחרת לא היה צורך לפטור סטודנטים ותיקים שנכשלו (ושכבר שלמו את דמי ההרשמה לקבלה ללימודים) מתשלום דמי הטיפול. האוניברסיטה הבהירה כי גובה דמי הרישום ללימודים במוסד הוא 300 ₪ והם רלוונטיים לסטודנטים חדשים של האוניברסיטה בלבד. לטענתה אין גבייה של דמי רישום מאוחר ללימודים במוסד. המבקשת סבורה כי מכיוון שדמי הרישום בהרשמה המאוחרת נגבים מן המועמד במהלך הרישום ללימודים ואינם מוחזרים לו במקרה שאינו מתקבל או אינו מתחיל ללמוד במוסד - יש לראות בהם, מהותית, "דמי רישום" לעניין סעיף 10 בחוק זכויות הסטודנט. 24. הסבר האוניברסיטה אינו נקי מספקות. השאלה מצריכה ברור עמוק יותר, ושני הצדדים בחרו שלא לעסוק בה לעמקה. על כן לא אוכל לקבוע כי נתמלאו כל דרישות החוק למעט תובע מייצג. מסיבה זו החלטתי לדחות את הבקשה גם בענין עילת דמי הרישום המאוחרים אך זאת מכיוון שלמבקשת אין עילת תביעה ראויה, ובנסיבות הענין אין לפעול להחלפתה. סיכום 25. המסקנה היא, שהבקשה לאישור תובענה ייצוגית נדחית כלפי המכללה משום שחוק זכויות הסטודנט אינו חל עליה, והבקשה כלפי האוניברסיטה נדחית בעילת דמי רישום "סדיר" משום שהאוניברסיטה אינה גובה דמי רישום מעבר למותר בחוק זכויות הסטודנט. העילה כלפי האוניברסיטה בגין גביית דמי רישום "מאוחר" נדחית בשל העדר עילת תביעה למבקשת. משכך הוכרע, אין מקום לבחון את העילות הנוספות: מצג שווא רשלני ועשיית עושר ולא במשפט, ששתיהן נובעות מן העילה הראשונה, של אי עמידה בהוראות חוק זכויות הסטודנט. 26. בנסיבות הענין, ולאור העובדה שהתובענה התנהלה ללא צורך בשמיעת ראיות, אני מחייבת את המבקשת לשלם לכל אחת מן המשיבות סכום של 10,000 ₪. 27. המזכירות תשלח העתק פסק הדין למנהל בתי המשפט לשם רישומו בפנקס התובענות הייצוגיות. השכלה גבוההמכללהביטול קורס / החזר שכר לימודאוניברסיטהתביעה ייצוגית