קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם גרירה מהווה שימוש ברכב מנועי: שוב אנו נדרשים לשאלה הנצחית, האם האירוע שבו נפגע התובע מהווה תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). נסיבות האירוע 1. בישיבת יום 29.11.10 הודיעו הצדדים לפרוטוקול, כי "לאחר שהוגש תצהיר נסיבות על ידי התובע, נבקש להגיש סיכומים בכתב בשאלה המשפטית האם הנסיבות המתוארות בתצהיר מהוות תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים". בתצהיר הנסיבות שהוגש ביום 22.11.10 תיאר התובע את נסיבות אירוע התאונה כדלקמן: "הריני להצהיר כי בתאריך 21.3.08, בזמן שאבא שלי מר נג'יב טנוס נהג בטרקטור שפרטיו בכתב התביעה עצר לצורך פירוק הנגרר (להלן: "העגלה") מן הגורר (להלן: "הטרקטור"), אז נפלה העגלה על כף רגל שמאל של אנוכי (להלן: "התאונה")". לאור הצהרת הצדדים בישיבת יום 29.11.10, אין עוד מחלוקת באשר לנסיבות האירוע, והמתואר בתצהיר התובע מהווה הבסיס להכרעה בשאלת סיווג התאונה כתאונת דרכים אם לאו. דיון והכרעה 2. הגדרת תאונת דרכים בחוק הפיצויים כוללת שלושה רבדים ; הרובד הראשון עניינו בהגדרה הבסיסית הקובעת כי תאונת דרכים היא "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". רק מאורע שמקיים אחר כל היסודות של ההגדרה הבסיסית יחשב כתאונת דרכים. הרובד השני עניינו בשלוש חזקות מרבות ; הראשונה עניינה ניצול הכוח המיכני של הרכב, השניה חניה במקום שאסור לחנות בו והשלישית עניינה התפוצצות או התלקחות של הרכב שנגרמה בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו. מאורע שמקיים אחר היסודות של אחת החזקות המרבות יהווה תאונת דרכים, גם אם הוא אינו עונה על היסודות של ההגדרה הבסיסית. הרובד השלישי עניינו בחזקה הממעטת הקובעת, כי נזק גוף שנגרם במתכוון לא יחשב כתאונת דרכים, גם אם הוא מקיים אחר יסודות ההגדרה הבסיסית או אחר היסודות של אחת החזקות המרבות. 3. רלבנטית לעניינו ההגדרה הבסיסית, שכן אין מחלוקת, כי המאורע שבו נפגע התובע אינו מקיים אחר אחד היסודות של אף אחת מהחזקות המרבות או הממעטת. מאחר שעסקינן ביסודות ההגדרה הבסיסית, נביא להלן את נוסח ההגדרה שבחוק: ""תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". הגדרה זו כוללת שישה יסודות, כאשר הרלבנטיים לעניינו היסודות שעניינם "שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". השאלה המתעוררת כאן היא האם מתקיימים במקרה דנן היסוד של "שימוש" ברכב מנועי והאם השימוש, אם קיים, הינו "למטרות תחבורה". "שימוש" הוגדר בחוק כדלקמן: "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד". "רכב מנועי" או "רכב" הוגדרו בחוק כדלקמן: "רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורו יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי, ולמעט כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות". 4. דעתי היא כי פגיעתו של התובע, אשר נגרמה עקב נפילת העגלה על רגלו במהלך ניתוקה מהטרקטור בסיום נסיעה, מהווה שימוש ברכב מנועי מאחר שהיא עונה על השימוש שעניינו "גרירת" הרכב. פעולת הגרירה מתחילה עם חיבורו של הנגרר לגורר ומסתיימת עם ניתוקו של הנגרר מן הגורר. על כן, פעולות שנעשו לצורך חיבור הנגרר או ניתוקו מן הגורר מהוות חלק מפעולת הגרירה, ולכן הן עונות על השימוש שעניינו "גרירת" הרכב. לעניין זה התייחס המלומד יצחק אנגלרד בספרו "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים", מהדורה שלישית, שם הביע המלומד אנגלרד את דעתו, כי "יש להרחיב את מושגי ה"דחיפה" וה"גרירה", כך שיכללו פעולות לוואי הכרחיות" (עמ' 137). בפרק הדן בהגדרת רכב מנועי התייחס המלומד אנגלרד בהרחבה לעניין זה וציין, כי "כל פעולה המכוונת והקשורה לביצוע הגרירה על ידי רכב גורר, כגון חיבור הנגרר לגורר, או לסיום הגרירה, כגון ניתוק הנגרר מן הגורר", נחשבת כשימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה (עמ' 59). ברע"א 7509/98 אורן כהן נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(1) 250, התייחס הנשיא ברק לשימוש הגרירה וקבע כי "תאונות שיתרחשו במהלך פעולות ההכנה לגרירה יסווגו כ"גרירה" וכ-"שימוש ברכב מנועי"". על פי דעה זו, שימוש הגרירה כולל גם פעולות לוואי הכרחיות לגרירה, כגון חיבור הנגרר לגורר וניתוקו מן הגורר. 5. אכן, בפסיקת בית המשפט העליון מסתמנת בשנים האחרונות מגמה של צמצום בפרשנות דרכי השימוש המוכרות שבסעיף 1 לחוק הפיצויים. נקבע, כי אין עוד נפקות להבחנה בין "שימוש עיקרי" ל"שימוש לוואי", וכי "ההבחנה הברורה היום היא בין דרכי שימוש הכלולות ברשימה הסגורה של "דרכי השימוש" בחוק לבין אלה שאינן בה" (רע"א 9084/05 אגד בע"מ ואח' נ' יעקב ונטל) . צמצום זה בא להבהיר, כי אין עוד מקום להכיר בשימושי לוואי שאינם מהווים חלק אינטגראלי של אחד השימושים המוכרים בחוק. כך למשל, אם פעולה מסויימת אינה הכרחית מבחינה פיזית לצורך הנסיעה (כגון סריקה בטחונית), לא תיחשב כחלק מהנסיעה, גם אם קיימת חובה לבצע אותה. ברם, פעולות שהן הכרחיות מבחינה פיזית לצורך תחילת הנסיעה, כגון התנעת הרכב, שילוב להילוך או לחיצה על דוושת הבנזין, יחשבו כחלק אינטגראלי מהנסיעה, גם אם הרכב עוד לא התחיל לנסוע. כך הוא המקרה שלנו. ללא חיבור הנגרר לגורר, לא ניתן לבצע את פעולת הגרירה, וללא ניתוק הנגרר מהגורר, לא ניתן לסיים את הגרירה. על כן, כל אותן פעולות שהן הכרחיות לצורך גרירת הנגרר, כגון חיבורו לגורר או ניתוקו מהגורר, יחשבו כחלק משימוש הגרירה המוכר בחוק. 6. גם אם לא ניתן לראות בפעולות שנועדו לנתק את הנגרר מן הגורר כחלק משימוש הגרירה, ניתן לראות בנפילת העגלה על רגלו של התובע כשימוש שעניינו "התנתקות או נפילה של חלק מרכב עומד, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו". אמנם העגלה מהווה רכב מנועי בפני עצמה, אך מרגע שהיא מחוברת לטרקטור, היא הופכת לחלק מהטרקטור, והעגלה והטרקטור הופכים לרכב אחד. על כן, התנתקות העגלה מהטרקטור ונפילתה מהווה התנתקות ונפילה של חלק מהטרקטור, שימוש שהוא מוכר בחוק. לעניין זה התייחס בית המשפט המחוזי בת"א-יפו בפסק דין שניתן בע"א (ת"א-יפו) 1689/96 אורית דוד נ' רשות העתיקות ואח', שם נדון מקרה שבמהלכו עסקה התובעת בניתוק הנגרר מרכב טנדר שהיה מחובר אליו. בזמן ניתוק הנגרר כאמור, התדרדר הנגרר ופגע בתובעת. השאלה שנדונה באותו מקרה היתה, האם האירוע מהווה שימוש ברכב מנועי מבחינת רכב הטנדר. בית המשפט המחוזי השיב על כך בחיוב וקבע: "אמנם הנגרר מהווה "רכב מנועי" על פי הגדרת רכב מנועי בחוק. עם זאת מאחר שהנגרר אין לו אפשרות הנעה עצמית והוא תלוי בהנעתו של הגורר, הרי שניתן לדעתי לראותו על-פי הנסיבות לא רק רכב בפני עצמו אלא גם חלק מהרכב המוביל וגורר אותו. חלק משמעו רכיב, אלמנט מתוך מכלול. על-מנת להשתמש בנגרר לצורך נסיעה יש לחברו אל הגורר ואז הופכים שניהם ביחד למכלול של רכב אחד, המורכב משני חלקים. ממש כשם שאוטובוס המורכב משני חלקים הוא רכב אחד המחולק לשניים באמצעות מפרק. העובדה שהאחד מחובר חיבור של קבע והשני חיבור ארעי אין לה נפקא מינה לעניין זה. אין חולק כי ניתוק חלק מרכב נכנס בגדר הגדרת השימוש ודי בכך לענייננו". על אותה עמדה חזר בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת כנפי-שטייניץ) בת"א (שלום חיפה) 1580/93 שם נדון עניינו של תובע אשר נפגע עת נפל עליו יצול של נגרר שהיה מחובר לרכב גורר. כב' השופטת שטייניץ ראתה בכך נפילה של חלק מרכב עומד (שימוש מוכר) למטרות תחבורה, ולכן פגיעת התובע שם הוכרה כתאונת דרכים. אותה עמדה הביע המלומד אנגלרד בספרו "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים", שהוזכר קודם, שם הוא מציין: "שעה שהנגרר מחובר לרכב הגורר אין משמעות רבה להיותו רכב מנועי בפני עצמו, משום, שכאמור, תאונת דרכים הנגרמת על ידו היא באותה מידה גם תאונה של הרכב הגורר" (שם, עמ' 58). דברים אלה צוטטו בהסכמה בפסק דין שניתן בע"א 922/91, חוסיין מחמד סלימאן אבו ג'אבר נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב הפול, פ"ד מח(3), עמ' 340, שם נקבע: "השימוש בטרקטור כמפעיל כוח לגבי המכונה היווה שימוש בטרקטור כרכב מנועי, וכששימוש זה גרם לתאונה, הרי בתאונת דרכים עקב השימוש בטרקטור עסקינן. אין כלום בכך שהנגרר יכול להיחשב הוא עצמו רכב מנועי לפי הגדרתו בחוק הפיצויים". מכל המקובץ עולה, כי האירוע שבו נפגע התובע מהווה שימוש מוכר הן בהתאם לחלופה שעניינה גרירת הרכב והן בהתאם לחלופה שעניינה נפילת או התנתקות חלק מהרכב. מאחר שבשעת אירוע התאונה היה הנגרר מחובר לרכב, הרי עסקינן בשימושים מוכרים הן מבחינת הגורר והן מבחינת הנגרר, ואין נפקא מינה אם הנגרר נחשב כרכב מנועי בזכות עצמו. 7. ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו, כי התובע נפגע עקב טעינה ופריקה, שימוש אשר הוצא במפורש מרשימת השימושים המוכרים בחוק. אין בידי לקבל טענה זו. עיון בתצהיר התובע מלמד, כי בזמן ניתוק העגלה מהטרקטור, לא בוצעה שום פעולה של טעינה ופריקה. לא נטען ולא נאמר, כי התובע או הנהג עסקו בפריקת מטען באותה עת. גם אם אניח, לטובת הנתבעים, כי בעגלה היה מטען שהיה צורך בפריקתו בשלב מאוחר יותר, או שפרקו מהעגלה מטען בשלב מוקדם יותר, אין בכך כדי להפוך את פעולת הניתוק של הנגרר לחלק מפעולות הטעינה והפריקה. לעניין גבולות הטעינה והפריקה עמד בית המשפט העליון ברע"א 6454/99 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' דואני, פ"ד נו(3), עמ' 495, שם נדון מקרה שבו נפגע התובע כאשר חלק ממטען קורות ברזל נשמט ממשאית חונה, לאחר שנהג המשאית הוציא את העומדים שהיו מורכבים על דופן המשאית ונועדו לתמוך במטען. אותה עת עמדה המשאית בתור והמתינה לפריקת המטען שנשמט. בית המשפט העליון דחה את הטענה כי יש לראות בהוצאת עמודי התמיכה חלק מפעולת הפריקה וקבע, כי "מקום שבו פעולות הלוואי היא חלק אינטגרלי של פעולת הטעינה או הפריקה וקשורה עמן בקשר הדוק", תיחשב פעולת הלוואי כחלק מהטעינה או הפריקה. ברם, "אין להרחיב, במידה לא מבוקרת, את מושג הטעינה או הפריקה גם לפעולות הכנה הקודמות לטעינה או לפריקה או באות אחריהן". 8. בענייננו, ניתוק הנגרר מהגורר אינו פעולה אינטגרלית לפעולת הפריקה, ואינה הכרחית לצורך ביצועה. גם אם הכילה העגלה מטען כלשהו שצריך היה לפרוק אותו, או פרקה מטען מוקדם יותר, אין לראות בניתוק הנגרר חלק מטעינת המטען או פריקתו שכן פעולה זו (ניתוק העגלה) אינה הכרחית, לא לצורך הטעינה ולא לצורך הפריקה. פעולה זו הכרחית וחיונית לצורך גרירת העגלה והובלת המטען ממקום למקום, ולכן יש לשייך אותה לפעולת הגרירה. 9. גם אם הייתי מגיע למסקנה, כי ניתוק הנגרר מהגורר הינו חלק מפריקת העגלה ולכן עונה על הגדרת השימוש הלא מוכר שעניינו "טעינה ופריקה", אין בכך כדי לסייע לנתבעים. לכל היותר ניתן לראות בפעולה זו כעונה הן על הגדרת השימוש "גרירה" שהינו שימוש מוכר והן כעונה על הגדרת השימוש "טעינה ופריקה", שהינו שימוש לא מוכר. על כן, עסקינן בפעולה אשר מהווה בו זמנית שימוש מוכר ושימוש לא מוכר. במקרה זה ובהתאם להלכה שנקבע ברע"א 418/03 אסם תעשיות מזון בע"מ נ' יעקב סמג'ה, פ"ד נט(3), 541, השימוש המוכר גובר על השימוש הלא מוכר, ולכן יש לסווג את האירוע כתאונת דרכים, בהנחה שהוא עונה על יתר היסודות שבהגדרה הבסיסית. 10. לאחר שנקבע, כי האירוע שבו נפגע התובע מהווה שימוש מוכר כהגדרתו בחוק הפיצויים, עדיין יש להמשיך ולדון בשאלה, אם שימוש זה הינו למטרות תחבורה. לדעתי יש להשיב על שאלה זו בחיוב. חלק מהשימושים המוכרים טומנים בחובם סיכון תעבודתי מעצם מהותם. כך למשל, שימוש הנסיעה יחשב תמיד למטרות תחבורה, ולכן מרגע שנקבע, כי תובע נפגע עקב נסיעה ברכב מנועי, טמונה בקביעה זו גם ההנחה, כי השימוש הינו למטרות תחבורה, ללא שום קשר למטרה העומדת מאחורי הנסיעה. על כן, נסיעת הרכב בחצר הבית, תיחשב כשימוש למטרות תחבורה ללא כל קשר לסיבת הנסיעה. כך הוא הדין באשר לשימוש הידרדרות. הידרדרות רכב, תיחשב למטרות תחבורה, ללא צורך בהוכחת יסוד זה באופן נפרד. 11. אותו דין יש להחיל על שימוש ה"גרירה". גרירת רכב תיחשב תמיד למטרות תחבורה, ללא קשר למניע או למטרה העומדת מאחורי גרירתו, שכן גרירת הרכב טומנת בחובה מעצם מהותה סיכון תחבורתי. מגמה זו אומצה במלוא חריפותה בפסק הדין שניתן בפרשת אורן כהן שהובאה לעיל. בפרשת אורן כהן נדון מקרה של ילד, אשר נפגע בעת שניסה לגרור ג'יפ באמצעות כננת שהיתה מחוברת לג'יפ, כחלק ממשחק ששיחק התובע יחד עם אחרים. כב' הנשיא ברק קבע, כי מאחר שמטרתו הסובייקטיבית של הנפגע היתה לגרור את הרכב, יש לראות בשימוש שנעשה ברכב כשימוש למטרות תחבורה ובפגיעתו של התובע כפגיעה שנגרמה עקב תאונת דרכים. בפסקה האחרונה לפסק הדין מסכם הנשיא ברק את דעתו וקובע: "בענייננו, נקבע כמימצא עובדתי על ידי בית משפט השלום, כי "התובע נפגע תוך כדי ניסיון לגרור את הרכב בכבל" ... מימצא זה לא נסתר על ידי בית המשפט המחוזי. עולה אפוא, כי מטרת השימוש בכננת היתה ל"מטרות תחבורה". אכן, זיהוי מטרתו של המשתמש אינה קלה, והיא כרוכה לעתים בקשיי הוכחה ובשאלות של מהימנות (ראו רע"א 8548/96). אולם, בנסיבות המקרה, אין חולק כי ה"שימוש" ברכב המנועי היה בסופו של יום, למטרות תחבורה. העובדה, שלפיה סיבת השימוש ברכב למטרות תחבורה, בנסיבות המקרה, היתה משחק ילדים, אינה מעלה ואינה מורידה". הנה כי כן, די בקביעת בית משפט השלום, כי התובע נפגע תוך כדי ניסיון לגרור את הרכב כדי לסווג את השימוש כשימוש שהוא למטרות תחבורה, ללא שום קשר למניע העומד מאחורי גרירת הרכב. כך הוא בענייננו. משנקבע, כי התובע נפגע עקב שימוש הגרירה, די בכך כדי לסווג שימוש זה כשימוש למטרות תחבורה. 12. מעבר לנדרש אוסיף, כי היסוד למטרות תחבורה הוכח אף באופן פוזיטיבי במקרה שלנו. על פי המתואר בתצהיר, התאונה אירעה בסיום נסיעה ולאחר שאביו של התובע הגיע לחצר הבית בתום הנסיעה. במקרה זה ניתוק הנגרר מן הגורר נמצא בסוף שרשרת השימושים שנעשו ברכב ושכולם היו למטרות תחבורה. נסיעת האב ברכב כשהנגרר רתום לטרקטור, והעמדת הטרקטור בחצר הבית הן פעולות שכרוך בהן סיכון תעבורתי מובהק. בנסיבות אלו לא ניתן לנתק את הפעולות שביצע האב לצורך ניתוק הנגרר מהשימוש הקודם שנעשה ברכב. על כן, בחינת מכלול השימושים שנעשו ברכב לפני ניסיון האב לנתק את העגלה מלמדת, כי ברכב ובעגלה נעשה שימוש שהינו במהותו למטרות תחבורה. סוף דבר 13. לאור כל המקובץ לעיל, הנני בדעה כי פגיעתו של התובע אירעה בנסיבות אשר מהוות תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים, הן מבחינת הנגרר והן מבחינת הגורר. הנתבע מס' 1 הינו הנהג בטרקטור ואילו הנתבעת מס' 2 הינה מבטחת השימוש בטרקטור בביטוח חובה במועד האירוע. בנסיבות אלו מוטלת על הנתבעים האחריות לפצות את התובע בגין נזקיו. 14. לאור המסקנה אליה הגעתי, הנני קובע ישיבת קדם משפט לצורך דיון בשאלת גובה הנזק ליום 6/7/2011 שעה 08:30. 15. בנסיבות העניין ומאחר שלא נשמעו ראיות בתיק, ולאור המחלוקת הכנה שהיתה בין הצדדים באשר לסיווג התאונה כתאונת דרכים, אינני עושה צו להוצאות. שימוש ברכברכבתחבורהשאלות משפטיותשימוש ברכב מנועי למטרות תחבורהרכב מנועיגרירת רכב