קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם דחיית בקשת העברת עניין למשקם מהווה השתק פלוגתא: 1. האם החלטת ראש ההוצל"פ לפיה נדחתה בקשת המשיבים להעביר את עניינם למשקם בהתאם לחוק הסדרים במגזר החקלאי משפחתי, תשנ"ב-1992 (להלן: "חוק ההסדרים"), יוצרת מעשה בית דין, ליתר דיוק, השתק פלוגתא, גם במסגרת תיק הוצל"פ נוסף המתנהל בין הצדדים בעלי הדין. זו עיקר המחלוקת בערעור והיא תידון ותוכרע להלן. 2. מעשה שהיה כך היה. ביום 19.7.84 וביום 24.6.85 העמיד הבנק המערער למשיבים שתי הלוואות מכספי מדינה לבניית בית מגורים בנחלה מס' 117 במושב כרם בן זמרה (להלן: "ההלוואות" ו"הנחלה" בהתאם). להבטחת פרעון ההלוואות חתמו המשיבים על שטר משכון ולפיו שועבדו זכויותיהם בנחלה לטובת המערער (להלן: "שטר המשכון"). לימים פיגרו המשיבים בהחזר ההלוואות והמערער הגיש נגדם שתי תביעות לסילוק הפיגורים אשר צברו בסך של כ-36,000 ש"ח. התביעות התקבלו והמערער פתח נגד המשיבים שני תיקי הוצל"פ לביצוען, ומספריהם: 02-24635-92-9 ו-02-02595-92-2 (להלן: "תיקי הפיגורים"). בהמשך, מאחר והמשיבים הוסיפו להפר התחייבויותיהם להחזר ההלוואות, העמיד המערער את החוב הכולל לפירעון מיידי וביום 9.1.96 הוא פתח נגדם תיק הוצל"פ מס' 02-01452-96-5 לביצוע שטר המשכון (להלן: "תיק המשכון"). יתרת החוב בתיק המשכון עולה על סך של 1,600,000 ש"ח. ביום 29.10.00 הגישו המשיבים במסגרת תיקי הפיגורים בקשה בהתאם לחוק ההסדרים להעברת החוב לדיון בפני המשקם. לאחר קבלת תגובת המערער לבקשה, ניתנה החלטת ראש ההוצל"פ מיום 26.11.00 לפיה הבקשה נדחתה בנימוק כי החוב אינו נובע מעיסוקם של המשיבים כחקלאים והוא אינו "חוב כולל" כהגדרתו בחוק ההסדרים (להלן: "ההחלטה הראשונה"). המשיבים לא הגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה. בין לבין פנו המשיבים לוועדה הבינמשרדית של משרד השיכון בבקשה לפרוס את חובם בגין ההלוואות וכן הגישו ערר על החלטת הוועדה. המשיבים לא עמדו בתנאים שנקבעו בהחלטות הוועדות הנ''ל לסילוק החוב. ביום 24.11.10 הגישו המשיבים במסגרת תיק המשכון בקשה נוספת להעברת עניינם למשקם. ראש ההוצל"פ דן בבקשה, כולל חקירות וסיכומים, וביום 24.3.11 הוא נתן החלטתו, היא ההחלטה נשוא הערעור (להלן: ''ההחלטה''), בה נקבע, בין היתר, כדלקמן: - משלא הוגש ערעור על ההחלטה הראשונה, לפיה נדחתה בקשת המשיבים להעברת עניינם למשקם, הרי עסקינן בהחלטה סופית היוצרת מעשה בית דין. - מעשה בית דין שנוצר בעקבות ההחלטה הראשונה רלוונטי אך ורק לתיקי הפיגורים אך לא חל על תיק המשכון. - במקרה דנן מתקיימים התנאים הקבועים בחוק ההסדרים ולפיכך הועבר החוב בתיק המשכון למשקם (להלן: "ההחלטה"). יצויין כי במסגרת ההחלטה ניתנה רשות ערעור. מכאן הערעור שבפניי. 3. לטענת המערער, ההחלטה הראשונה יוצרת מעשה בית דין לא רק ביחס לתיקי הפיגורים אלא גם כן ביחס לתיק המשכון ואין כל מקום להבחנה אשר נעשתה בהחלטה לעניין זה. החוב בתיק המשכון נוצר בשל אי ביצוע תשלום שוטף וחוב פיגורים ושני אלה מהווים יחדיו את כלל החוב בתיק. המשיבים לא הגישו ערעור על ההחלטה, ולפיכך היא הפכה להיות חלוטה והם מנועים להגיש בקשתם בשנית להעברת הדיון בעניינם בפני המשקם. המערער העמיד את ההלוואות למשיבים לצורך בניית בית מגוריהם בנחלה, בית בו הם מתגוררים יחד עם בני משפחתם. עובדה זו, כמו גם פניית המשיבים לוועדה הבינמשרדית ובהמשך לוועדת הערר, להסדרת החוב, אינה מתיישבת עם הטענה כי עסקינן ''בחוב כולל'' כהגדרתו בחוק ההסדרים. אף המשיב הודה בחקירתו בפני ראש ההוצל"פ כי הוא מובטל ואינו עוסק בחקלאות מזה שנים. קביעת ראש ההוצל"פ לפיה החוב בתיק ביצוע המשכון הינו "חוב כולל", הינה לאקונית, לא נסמכת על כל ראייה ומנוגדת לעובדות המקרה. 4. לטענת המשיבים, בעבר התקיים בפני המשקם דיון בחובותיהם כלפי נושים אחרים בו נכח נציג המערער וניתן פסק דין בסוף ההליך. הואיל ולפי חוק ההסדרים הדיון בפני המשקם רלוונטי ביחס ל"גורם חקלאי", כהגדרתו בחוק, אזי ההליך שהיה בעניינים של המשיבים בפני המשקם כמוהו כמעשה בית דין לעניין היותם "גורם חקלאי". בהתאם לרוח חוק ההסדרים וההלכה הפסוקה, העובדה כי המשיבים נטלו את הלוואת לצורך בניית בית מגורים, לא שוללת את המסקנה כי מדובר בחוב כולל שיש להעבירו לדיון בפני המשקם. ודוק, חובם של המשיבים נוצר לפני המועד הקובע בחוק ההסדרים, 31.12.91, ולפיכך, בהתאם להגדרת המונח ''חוב כולל'', אין צורך להוכיח כי מדובר בחוב שנוצר בעקבות עיסוקם של המשיבים או מי מהם בחקלאות. המשיבים מסכימים לקביעה, לפיה, ההחלטה הראשונה יצרה מעשה בית דין, אולם, לטענתם, כפי שנקבע בהחלטה, מעשה בית הדין חל רק ביחס לחוב בתיקי הפיגורים ולא בתיק המשכון. בנדון מפנים המשיבים לעובדה כי יתרת החוב בתיק המשכון עולה כמה מונים על יתרת החוב בתיק הפיגורים, כי בקשת המשיבים להעברת עניינם בפני המשקם, ואשר בעקבותיה ניתנה ההחלטה הראשונה, הוגשה בתיק הפיגורים, באופן לאקוני ומבלי שהתקיים בה כל דיון. בהודעת המשיבים מהיום, הם מבקשים לדחות טענת מעשה בית דין גם משיקולי צדק. ד י ו ן: 5. כלל מעשה בית קובע, כי משנתן בית משפט מוסמך פסק דין סופי בהתדיינות כלשהי, מקים פסק הדין מחסום דיוני בפני בעלי הדין המונע כל התדיינות נוספת ביניהם בעניינים שהוכרעו במסגרת פסק הדין. כל עוד לא בוטל פסק הדין על ידי ערכאת הערעור או על ידי בית המשפט אשר נתן אותו, הוא מחייב את הצדדים לו או חליפיהם ביחס לכל קביעה עובדתית או משפטית הכלולה בו והם אינם רשאים להעלות טענה העומדת בסתירה לקביעות שבפסק הדין. כלל זה מבוסס על עיקרון סופיות הדיון המעוגן בשני שיקולים עיקריים: האחד, הפעלה יעילה של מערכת המשפט ומניעת הכרעות סותרות, והשני, האינטרס כי ייעשה צדק עם בעל הדין האחר כך שלא יהיה מוטרד פעמיים או יותר בהתדיינות על אותה עילה או אותה פלוגתא (ר' ע''א 5610/93 זלסקי ואח' נ. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, ראשון לציון, פ''ד נא(1) 68, 97). המונח "מעשה בית דין" כולל שני היבטים: השתק עילה והשתק פלוגתא. השתק עילה חל כאשר תביעה נדונה והוכרעה לגופא על ידי בית משפט מוסמך ולפיכך אין להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים בעלי הדין או חליפיהם אם זו מבוססת על עילה זהה. השתק פלוגתא מקים מחסום דיוני לבעל דין המבקש לשוב ולהתדיין בשאלה עובדתית מסוימת אשר כבר נדונה בעבר וקיומו מותנה במספר תנאים מצטברים, כדלקמן: א. הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים. ב. התקיים בין הצדדים דיון באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה ולצד אשר נגדו מועלית טענת השתק היה יומו בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא. ג. ההתדיינות הסתיימה בהכרעה, מפורשת או מכללא, של בית המשפט באותה פלוגתא וזאת בקביעת ממצא פוזיטיבי (להבדיל מממצא של חוסר הוכחה). ב. ההכרעה היתה חיונית לתוצאה הסופית של פסק הדין. (ר' ספרו של גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 112 וכן ע''א 1041/97 סררו נ. נעלי תומרס בע''מ, פ''ד נד(1) 642). 6. יודגש כי החלטת ראש ההוצל"פ אינה יוצרת השתק עילה אלא רק השתק פלוגתא. לעניין זה נפסק ב- רע''א 1984/05 עורך דין כוכבי נ. עדני כדלקמן: ''יש גם להדגיש, כי הכרעתו של ראש ההוצאה לפועל איננה מקימה מעשה בית-דין מכוחו של 'השתק עילה' אולם היא כן מקימה 'השתק פלוגתא', אשר מונע הגשת בקשות חוזרות ונשנות למשל בטענת "פרעתי"'. גם בספרו של בר אופיר "הוצאה לפועל הליכים והלכות", מהדורת יולי 2011, התייחס המחבר לנושא באומרו: "... ראוי להדגיש כי הכרעתו של הרשם איננה מקימה מעשה בית דין מכוחו של 'השתק עילה' אולם היא כן מקימה 'השתק פלוגתא' אשר מונע הגשת בקשות חוזרות ונשנות למשל בטענות 'פרעתי' תוך, חזרה על טענות שכבר הוכרעו בהחלטה סופית על ידי הרשם" (שם, עמ' 298). מן הכלל אל הפרט. 7. האם במקרה דנן מתקיימים מכלול התנאים של השתק פלוגתא? א. זהות הפלוגתיות: הפלוגתא שהובאה לפתחו של ראש ההוצל''פ, ואשר בעקבותיה ניתנה ההחלטה הראשונה, זהה לפלוגתא שנדונה במסגרת ההחלטה נשוא הערעור. בשני המקרים היה על ראש ההוצל''פ לבחון באם המשיבים מקיימים אחר התנאים הקבועים בחוק ההסדרים ובאם כן, להעביר את חובם לדיון בפני המשקם. ליתר דיוק, בשני המקרים היה על ראש ההוצל''פ לבחון באם המשיבים הם בבחינת ''גורם חקלאי'' שהחוב שלהם הוא ''חוב כולל'', כמשמעותם בסעיף 1 לחוק ההסדרים. ב. קיום התדיינות בין הצדדים ומתן יומם של המשיבים: ההחלטה הראשונה ניתנה על סמך בקשת המשיבים ותגובת המערער לבקשה מבלי שהתקיים דיון בנוכחות הצדדים. אולם, העדר דיון במעמד הצדדים או טיעון חסר ולקוי של מי מהצדדים אינו פוגם בתוקף השתק הפלוגתא. בספרה של נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך האזרחי, נאמר לעניין זה (תוך הפנייה להלכה הפסוקה) כדלקמן: ''עקרונית, אין נפקא מינה כיצד נעשה בירורה ההוכחתי של הפלוגתא: אפשר שכל אחד מבעלי הדין הציב לפני בית המשפט את גרסתו בראיות קבילות; אפשר שראיותיו של האחד נמצאו בלתי קבילות על פי דיני ההוכחה; ואפשר שרק אחד מבעלי הדין הביא ראיותיו, בעוד השני נמנע, במכוון או מתוך הזנחה רשלנית מלהביא הוכחה מסויימת או הוכחות בכלל לצורך תמיכה בגרסתו'' (שם, עמ' 171). מהמצוטט לעיל מתחייבת המסקנה כי עובר למתן ההחלטה הראשונה התקיים דיון בין הצדדים בעלי הדין ולמשיבים ניתן יומם במסגרת ההליך. לפיכך, המשיבים לא ישמעו כיום בטענה כי בקשתם במסגרת תיקי הפיגורים להעברת החוב למשקם, עלתה באופן לאקוני וכי לא התקיים בה כל דיון. ג. הכרעה פוזיטיבית: במסגרת ההחלטה הראשונה קבע ראש ההוצל''פ כדלקמן: "עולה כי החוב בשני תיקי ההוצל"פ נובע מהלוואה אשר הזוכה נתן לחייבים לשם בניית דירת מגורים במסגרת תוכנית משרד השיכון לסיוע לזוגות צעירים. אין החוב נובע מעיסוקם של החייבים כחקלאים והוא אינו חוב כולל כהגדרתו בחוק. לפיכך בקשת החייבים נדחית". מנוסח ההחלטה הראשונה עולה כי הכרעת ראש ההוצל''פ בעניינים הרלוונטיים - האם החוב נובע מעיסוק המשיבים בחקלאות ובאם הוא ''חוק כולל'' כהגדרתו בחוק ההסדרים - הינם הכרעה פוזיטיבית ולא בשל העדר הוכחה ולפיכך גם תנאי זה של השתק פלוגתא מתקיים במקרה דנן. ד. חיוניות ההכרעה: אין חולק כי קביעות ראש ההוצל''פ במסגרת ההחלטה הראשונה חיונית לדיון בבקשת המשיבים להעברת היון בעניינם בפני המשקם והיא אינה אמרת אגב. גם תנאי זה מתקיים איפוא בנסיבות העניין. 8. קביעת ראש ההוצל''פ, לפיה ההחלטה הראשונה יוצרת השתק פלוגתא רק בתיקי הפיגורים, מבוססת על העובדה כי החוב בהם קטן בהרבה מהחוב בתיק המשכון. אולם, רכיב זה אינו רלוונטי כלל ועיקר בבחינת התנאים לקיום השתק הפלוגתא, שכן, על מנת להכריע בבקשת המשיבים להעביר את עניינם לדיון בפני המשקם, היה על ראש ההוצל''פ לקבוע באם המשיבים הם גורם חקלאי ובאם חובם הוו ''חוב כולל'', כמשמעות המונחים בחוק ההסדרים. לבחון באם הם גורם חקלאי ובאם החוב שלהם הוא ''חוב כולל'' כמשמעותם בחוק ההסדרים והרי בשני אלה אין נפקא מינא מהו גובה החוב. למעלה מהצורך, נוסח ההחלטה הראשונה שולל אף הוא את ההבחנה שעשה ראש ההוצל''פ בין תיקי הפיגורים לתיק המשכון. בהחלטה הראשונה נקבע ''עולה כי החוב בשני תיקי ההוצל"פ נובע מהלוואה אשר הזוכה נתן לחייבים לשם בניית דירת מגורים במסגרת תוכנית משרד השיכון לסיוע לזוגות צעירים.''. בהעדר מחלוקת כי גם החוב בתיק הביצוע נובע מאותה הלוואה אליה התייחס ראש ההוצל''פ בהחלטה הראשונה, הרי לא ניתן לייחס לאותו חוב אופי שונה. 9. המסקנה אליה הגעתי לעיל מתיישבת עם הוראות סעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל ותקנה 119 לתקנות ההוצל"פ בהם נקבע סדר הגשת ערעור על החלטת ראש ההוצל''פ ומועד הגשתו. מתן הזדמנות לבעל דין לשוב ולהעלות טענותיו בפני ראש ההוצל''פ על אף כי הן נדונו והוכרעו בעבר ומבלי שהוגש ערעור על ההחלטה, מאיין את ההוראות הנ"ל. לעניין זה נפסק ב-ע"א (מחוזי-חיפה) 1610/05 בבר ואח' נ' בנק טפחות למשכנתאות בע"מ , כדלקמן: "... פרשנות זו כפי שמשתקפת מעמדת המבקשים (לפיה הם זכאים לשוב לפנות לראש ההוצל"פ בבקשות שהוגשו והוכרעו בעבר - ר.ח.) יש בה כדי לאיין את מהות תקנות 118 א' ו-119 ה' הקובעות פרקי זמן מוגדרים להגשת הודעת ערר לראש ההוצל"פ או בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ בערר. פרשנות כפי שמציעים המבקשים יש בה כדי לפגוע בעיקרון סופיות הדיון, כך שאם תתקבל, יהיה בה כדי להכשיר דרך לעקוף את הוראות החוק ולאפשר לכל מי שמאחר את מועד הגשת בקשת רשות ערעור בזמן, לשוב ולפנות מחדש לראש ההוצל"פ כדי לגרום לתחילת מרוץ הזמן מחדש וכך יכול תמיד להגיש בקשת ערעור". 10. המשיבים מבקשים לדחות טענת השתק פלוגתא מטעמים שבצדק. אכן, בהלכה הפסוקה נקבע כי גם בהתקיים מעשה בית דין, בית המשפט רשאי להידרש בשנית לעניין שנדון והוכרע בעבר משיקולי צדק. הטעמים שבדבר סוכמו בספרה של זלצמן לעיל, כדלקמן: ''....הפעלה דווקנית ובלתי גמישה של כלל מעשה בית דין עשויה להוליך לעיתים לתוצאות בלתי מוצדקות במשפט. בהיות הכלל מעוגן בתקנת הציבור, ככלל שימושי המיועד למנוע הטרדת בעל דין יריב על ידי התדיינות חוזרת בעניין שכבר נפסק כל אימת שהצדק מצדיק את הדבר - אף יש ליתן לבית המשפט שיקול דעת לסטות מכלל מעשה בית דין כאשר הצדק מחייב זאת....התפישה העקרונית חייבת להשאיר שיקול דעת בידי בית המשפט באותם מצבים שבהם מחייבים שיקולים של צדק לסטות מגדרו של כלל המניעות הדיונית וליתן לבעל הדין הזדמנות נוספת להציג לפניו את עניינו בקשר לאותה עילה או ביחס לאותה פלוגתא'' (שם, עמ' 625 - 626). מטבע הדברים, לא ניתן לקבוע רשימה כוללת וממצה של המקרים בהם יש לחרוג מכלל מעשה בית דין בשל טעמים שבצדק. מכל מקום, החריג הופעל כאשר הוא היה מבוסס על פסק דין זר (ר' ע''א 53/74 בריסטול מאיירס קומפני נ. ביצ'ים גרופ לימיטיד, פ''ד כט(1) 372), מקום בו התחולל שינוי בדין לאחר מתן פסק הדין הראשון (ר' ע''פ 447/88 לוונטהל נ. מדינת ישראל, פ''ד מד(2) 1 וכן ע''א 165/64 עיריית תל אביב - יפו נ. כהן פ''ד יח(3) 302 ) ובאם התגלו ראיות או עובדות חדשות וחשובות לאחר ההכרעה בהתדיינות הראשונה, במיוחד כאשר העובדות החדשות לא התגלו בשל מצג שווא, ולו בתום לב, של הצד היריב (ר' ע''א 882/77 בסה נ. ''אגד'' אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע''מ, פ''ד לב(3) 21). 11. מקרה דנן אינו נמנה על אותם מקרים בהם מצא בית המשפט לחרוג מכלל מעשה בית דין. השתק הפלוגתא אינו מתחייב בשל פסק דין זר, לא התחולל כל שינוי בדין לאחר מתן ההחלטה הראשונה ולא התגלו למשיבים עובדות או ראיות חדשות הרלוונטיות להכרעה בבקשתם להעביר את עניינם לדיון בפני המשקם. לא זאת אלא זאת, למשיבים פתוחה האפשרות לפנות פעם נוספת לוועדה הבינמשרדית המוסמכת לפרוס את החוב וכן להורות על מחיקתו, כולו או בחלקו (זאת בניגוד לאמור בהחלטה כאילו הוועדה מוסמכת אך ורק לפרוס את החוב). 12. לסיכום, אני מקבל את הערעור ומורה על ביטול החלטת ראש ההוצל"פ מיום 24.3.11. כל צד יישא בהוצאותיו. השתק פלוגתאמשקםשאלות משפטיותהשתק / דיני מניעות