האם החלטת קצין התגמולים מהווה קביעה על פי דין ? קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חלטת קצין התגמולים - קביעה על פי דין: ההליך: 1. בקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטת בית משפט השלום בעכו (כבוד השופטת ג' טנוס) מיום 23/2/11 בת"א 3122/07, שם קבע בית המשפט כי החלטתו של קצין התגמולים אשר דחה את תביעת המשיבה להכיר בה כ"נכה" על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשנ"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים), על סמך חוות דעת רפואית שהוגשה לו, אינה מהווה "קביעה על פי דין" בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). 2. המבקשת הגישה בקשת רשות על החלטה זו. לעמדתה, חוות הדעת הרפואית שהוגשה במסגרת בירור תביעת המשיבה אצל קצין התגמולים מהווה "קביעה על פי דין", ולפיכך ביקשה ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כערעור. בהחלטה שניתנה ביום 13/4/11 הוריתי על מתן תשובה לבקשה. במסגרת התשובה מבקשת המשיבה לאשר את החלטת בית משפט קמא. לעמדתה, בנסיבות העניין אין לראות בהחלטת קצין התגמולים הדוחה את תביעתה על-פי חוק הנכים, "קביעה על פי דין", במיוחד מאחר שזו נתנה ב"שאלת הקשר הסיבתי" בין התאונה הנדונה לבין תאונה קודמת, ולא בקביעת דרגת נכות רפואית. 3. לאחר עיון חוזר בבקשה ולאחר עיון בתשובה שנתקבלה, יש בדעתי ליתן רשות ערעור לראות את הבקשה שהוגשה כבקשה שניתנה עליה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, לפיכך תידון הבקשה כערעור. הרקע וההליכים הקודמים: 4. במסגרת ת"א 3122/07 הגישה המשיבה, ילידת 1955 שוטרת במקצועה, תביעה לנזקי גוף בשל תאונת דרכים שארעה לה, לטענתה, ביום 11/12/03 (להלן: התאונה השנייה), בעת שהייתה בדרכה חזרה מעבודתה לביתה. על פי הנטען בכתב התביעה, סבלה המשיבה מפגיעות בראשה, בצווארה, בגב ובכתף יד ימין. 5. המשיבה הגישה ביום 23/3/04, כאמור, תביעה לקצין התגמולים לזכאות על פי חוק הנכים. במסגרת אותה תביעה, תבעה המשיבה להכיר בתאונה קודמת נוספת מיום 3/6/92 (להלן: התאונה הראשונה), כגורם למצבה הרפואי, ולראות בתאונה השנייה כמחמירה את הנכות שנגרמה לה בתאונה הראשונה, שתיהן במהלך השירות במשטרה. במסגרת בירור התביעה הנ"ל על ידי קצין התגמולים, הופנתה המשיבה לבדיקה רפואית אצל פרופ' ביאליק. בהודעה שנשלחה לה ביום 22/7/04, הודע לה על חובתה להופיע לבדיקה רפואית לשם קביעת זכויותיה לפי חוק הנכים. בהערה בטופס ההודעה נרשם עוד: "בגין כתף ימין עם קרינה לע"ש צווארי". בעקבות ההודעה האמורה הוזמנה המשיבה לבדיקה רפואית אצל פרופ' ביאליק, מומחה בתחום האורתופדי, ביום 4/10/04. לאחר הבדיקה, ביום 22/11/04, בדיקה שנערכה בנוכחות בן זוגה, ניתנה חוות דעתו של פרופ' ביאליק, ומשנדרש לבדיקה נוספת, הושלמה חוות הדעת ביום 1/6/05. בחוות הדעת הנושאת תאריך 22/11/04 נרשמו, בין היתר, בהסתמך על המסמכים שהיו בפני המומחה, הדברים הבאים: מכתבו של ד"ר שרצקי מיום 19/9/03, אישור על כאבי כתף עם חשד לחוסר יציבות הכתף. העדר מסמכים המעידים על בעיית כתף ימין עד לאירוע בשנת 2003. ביום 26/5/99 התלוננה על כאבי צוואר. ביום 11/12/03 בחדר מיון התלוננה המשיבה על כאבים בכתף ימין ובחזה. לא נצפו סימני חבלה חיצוניים. ראש וצוואר ללא ממצא, ללא הגבלת תנועות, צילום חזה פורש כתקין, כתף ימין תקין. קיבלה חופש מחלה עד 22/2/04. מיפוי עצם ביום 12/1/04 לא העלה סימני חבלה בכתף ובצוואר; בדיקת כלי דם ביום 15/2/04 לא הדגימה פקקת ורידים בגפה עליונה; ביום 16/2/04 על אף שלא השלימה בדיקה אלקטרופיזיולוגית, הנוירולוג לא התרשם מפגיעה עצבית. עוד ציין המומחה רישומים על תלונות בתאריכים שונים. המומחה נתן חוות דעתו גם לאחר ששמע את תלונותיה. בבדיקה ציין המומחה כי אין עקמת צווארית, כי התנועות בע"ש צווארי לכל הכיוונים הן מלאות, כמו כן החזרים גידיים בגפיים עליונות הופקו באופן שווה. בחוות הדעת תחת הפרק "דיון" כתב המומחה: "אינה מתייחסת לחבלה הראשונה ולמעשה אין רישומים המעידים על נכות כתוצאת חבלה זו. קיימים רישומים על כאבי כתף ימין טרם האירוע השני, בשנת 2003. בכל הבדיקות שעמדו לרשותי, לא מצאתי עדות לנכות בצוואר או בכתב ימין הקשורה לחבלה השנייה. למרות זאת, כדי לוודא שלא נגרמה לה פגיעה בכתף ימין, אבקש להפנותה לבדיקת כתף על ידי תהודה מגנטית. עם קבלת התשובה, אסיים את הדיון ללא נוכחותה" (ההדגשות אינן במקור - ש' ו'). יצוין כי בתהודה מגנטית של הצוואר ביום 27/5/04 הודגם בקע דיסק חמישי שמאלי. לאחר קבלת התשובה השלים פרופ' ביאליק את חוות דעתו וקבע, בחוות דעת משלימה: "... בבדיקה הודגמו ניוונים במפרק, ללא סימני פגיעה לאחר חבלה. לפיכך, בסיכום, אין לדעתי קשר החמרה או גרימה בין החבלות ביום 3/6/92 ו- 11/12/03 ובין לתלונותיה על כאבי כתף ימין". 6. בהסתמך על חוות הדעת האמורה, דחה קצין התגמולים את תביעת המשיבה. ערעור שהוגש על ידי המשיבה לפני ועדת-ערעור לפי חוק הנכים (סעיף 33 לחוק הנכים), נמחק. 7. במסגרת התביעה שהוגשה בבית משפט השלום, ביקשה העותרת למנות מומחה רפואי בתחום האורתופדי לצורך קביעת שיעור נכות, בעקבות התאונה. המערערת טענה, כי הקביעה הנ"ל של קצין התגמולים היא "קביעה על-פי דין" לפי סעיף 6ב לחוק הפלת"ד, לכן עתר לדחיית בקשתה של המשיבה למינוי מומחה רפואי נוסף מטעם בית המשפט. החלטת בית משפט השלום: 8. בית משפט השלום העמיד מספר שאלות להכרעה: אם חוות הדעת של פרופ' ביאליק שניתנה לבקשת קצין התגמולים, היא חוות דעת של מומחה מייעץ או שמא חוות דעת של ועדה רפואית; אם בחוות הדעת של פרופ' ביאליק מצויה קביעה של דרגת נכות של המשיבה, בעקבות התאונה השנייה שהיא הרלוונטית לענייננו; אם החלטת קצין התגמולים הנסמכת על חוות הדעת של פרופ' ביאליק מהווה קביעה על פי דין, לפי סעיף 6ב לחוק הפלת"ד. על כל השאלות הנ"ל השיב בית משפט השלום בשלילה, תוך הנמקה מפורטת ובהירה, עד כדי היכולת לאשר את ההחלטה על פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אתייחס לכך בהמשך תוך הפנייה לדברים שנאמרו בהחלטה של הערכאה הדיונית, ככל שניתן על דרך אימוצם בהחלטה זו. טענות בעלי הדין: 9. המערערת חוזרת ומדגישה כי משפנתה המשיבה לקצין התגמולים והופנתה על ידו לבדיקה רפואית וזה פעל על פי תקנה 9 לתקנות הנכים והודיע על דחית תביעתה בהסתמך על תוצאות הבדיקה של פרופ' ביאליק, ואף הודיע לה על זכותה לערער בפני ועדת הערעור, הרי שיש לראות את קביעתו של קצין התגמולים הנסמכת על אותה חוות דעת, כקביעה על פי דין. לעניין זה מדגישה המערערת שחוות הדעת הרפואית צורפה להחלטת קצין התגמולים והייתה למעשה חלק בלתי נפרד ממנה. עוד טוענת המערערת כי יש בחוות הדעת קביעת נכות רפואית מהותית לפיה כתוצאה מן התאונה לא נותרה למשיבה נכות, לא מדובר כאן בקביעה אגבית בשאלת הקשר הסיבתי, אלא כחלק מקביעה להעדר נכות. המערערת מציינת עוד, שדחיית עמדתה יהיה בה כדי להאריך ההתדיינות ופגיעה בתכליתו של סע' 6ב, אשר במהותו בא למנוע כפילויות בבדיקות רפואיות. עוד מסתמכת המערערת על פס"ד שניתן ע"י כבוד השופט יצחק עמית בשבתו בבית המשפט המחוזי במסגרת תיק רע"א (מחוזי-חי') 856/05 גולדשטיין נ' עמוס [ניתן ביום 1/8/05] (להלן: פס"ד גולדשטיין). 10. לעמדת המשיבה אין לראות בחוות הדעת של פרופ' ביאליק "החלטה על-פי דין" מן הטעם שזו ניתנה כחוו"ד של יועץ לקצין התגמולים לצורך קביעת קיומו או העדרו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין השירות. החלטה כזו יכול שתתקבל גם ללא חוות דעת מומחה. רק לאחר קביעת קשר סיבתי, אם זה ייקבע, יבוא השלב השני של קביעת נכות רפואית. בעניינה של המשיבה לא התקיים השלב השני משנקבע העדר קשר סיבתי, וממילא אותה "חוות דעת" אינה יכולה להיות "החלטה על-פי דין", וכול זאת מבלי לפגוע במומחיותו של פרופ' ביאליק. המשיבה טענה עוד שאין למעשה בחוות דעת פרופ' ביאליק קביעה בדבר נכות או העדר נכות מן התאונה. דיון ומסקנות: 11. נראה כי דין הערעור להידחות ולו מן הטעם שחוות הדעת של פרופ' ביאליק דיברה על קיומו או העדרו של קשר סיבתי בין התאונה לבין הפגימות הנטענות על ידי המשיבה ועוד עמדה בעיקר על הקשר הסיבתי בין התאונה השנייה מושא תיק זה לבין התאונה הראשונה לה טענה המשיבה. חוות הדעת לא נסבה על שאלת דרגת הנכות ולא יכולה הייתה לדון בה - בהעדר סמכות מפורטת שיכולה הייתה להינתן לפרופ' ביאליק, ולא ניתנה לו, על ידי קצין התגמולים, לפי סעיף 28א לחוק הנכים. 12. בית משפט השלום עמד היטב על ההבחנה בין ההליך המינהלי המתקיים בפני קצין התגמולים, לבין זה המתנהל בפני הוועדה הרפואית, כאשר רק האחרונה היא שקובעת את דרגת נכותו של הנפגע. שני השלבים מפורטים בחוק הנכים, ומובהר שם כי ככלל, מדובר בשני הליכים נפרדים: האחד, קיומו או העדרו של קשר סיבתי בין הפגימה לשירות, ובמסגרת קביעה זו כוללת ההתדיינות גם שאלה בנוגע לעצם קרות האירוע. רק משהוחלט בדבר קיומו של הקשר הסיבתי - והחלטה כזו יכול שתסתייע בחוות דעת מייעצת ויכול שלא - יבוא השלב השני, שהוא ההליך האחר, קביעת דרגת נכות. ההליך השני, המתקיים רק לאחר שנקבע הקשר הסיבתי, נעשה בפני ועדה רפואית. הליך הערעור לגבי כל אחד מן ההליכים שתוארו הוא שונה ונפרד. על קביעת קצין התגמולים, כהחלטה מינהלית, ניתן לערער בפני ועדת הערעור לפי חוק הנכים. לעומת זאת ערעור בנוגע לקביעת דרגת נכות הנקבעת מלכתחילה על ידי הוועדה הרפואית כמפורט בסעיף 10א לחוק הנכים, יוגש לוועדה הרפואית העליונה; וזכות ערעור על ההחלטה של האחרונה יוגש לבית המשפט ומוגבל לשאלה משפטית בלבד. מכאן הסיק בדין בית משפט השלום כי המחוקק ביקש להורות כי הליך קביעת דרגת נכות שמעצם טיבו דורש מומחיות בתחום, ימסר למומחה בתחום. אעיר עוד, שהסדר דומה מבחינת ההליכים שניתן לנקוט - בהתאמה - קיים גם בנוגע למוסד לביטוח הלאומי ולוועדות הרפואיות, אשר הם אלה הקובעים את דרגת הנכות של הנפגע. 13. לעניין מעמדו של פרופ' ביאליק, קבעה הערכאה הדיונית שהגם שיכול רופא אחד לשמש "ועדה רפואית", לא שימש פרופ' ביאליק בתפקיד זה לצורך הכנת חוות הדעת שהגיש. פרופ' ביאליק מונה לצורך קביעת הקשר בין הפגימה המבוססת על חבלה/מחלה או החמרה לבין השירות. הוא בדק את המשיבה במעמדו כמומחה מייעץ לקצין התגמולים לשם בחינת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הכאבים ולא בתור ועדה רפואית הבאה לקבוע שיעור נכות. פרופ' ביאליק מונה אפוא על פי החלטת בית משפט קמא כמומחה מייעץ בלבד, ולכן החלטת קצין התגמולים איננה בגדר קביעה על פי דין. אין ספק שרשאי קצין התגמולים על פי סעיף 28א, לצורך החלטה בדבר קיומו או העדרו של הקשר הסיבתי בין השירות הצבאי לבין הפגימה, לעשות כן על דרך של פנייה לוועדה הרפואית. פנייה כזו, כפי שגם הבהיר בית משפט השלום, היא בגדר של התייעצות. מבקש קצין התגמולים לקבל כבר באותו שלב קביעה של דרגת נכותו של אותו תובע, אזי עליו ליתן הוראה לוועדה הרפואית כי זו תקבע את דרגת נכותו. 14. אין חולק כי כאשר אכן יש קביעת דרגת נכות לפי כל דין, הרי שיש בה לחייב לא רק לעניין שיעור הנכות אלא גם לעניין הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות שנקבעה (בר"ע 84/86 עקיבא נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 754), ואולם עצם התייחסות לקיומו של קשר סיבתי, אינו מאפשר החלה אוטומטית של קיומה של החלטה על פי דין. במקרה דנן, לא הייתה הוראה של קצין התגמולים בדבר קביעת דרגת נכות, ובפועל גם לא נקבעה דרגה כזו. משמבקש קצין התגמולים לקבוע דרגת נכות, עליו כאמור ליתן הוראה מפורשת וברורה, מעבר להתייחסות לשאלת הקשר הסיבתי. כך שבפני המומחה תעמודנה שתי שאלות להכרעה: האחת, חוות הדעת המייעצת לקיומו של הקשר הסיבתי, והאחרת - בין אם נמצא קשר סיבתי ובין אם לאו - קביעת דרגת נכות. גם אז, דרגת הנכות צריך שתתייחס לתאונה הנדונה בתיק האזרחי. בדין קבע בית משפט השלום, שבמקרה דנן, חוות הדעת של פרופ' ביאליק לא התייחסה לקביעת דרגת נכות, מאחר שלא נמצאה הוראה כזו אצל קצין התגמולים, ובכל מקרה, גם לו הייתה נמצאת הוראה מתאימה של קצין התגמולים לפיה שימש פרופ' ביאליק כ"ועדה רפואית" (ואין ספק כי גם רופא אחד יכול לשמש בתפקיד זה), הרי שגם אז לא ניתן היה לראות בהחלטת קצין התגמולים בגדר "החלטה על פי דין", וזאת מן הטעם שאין קביעה בנוגע לדרגת הנכות מתאונת הדרכים השנייה. עיון בחוות הדעת הראשונה מוביל למסקנה בדבר העדר קביעת דרגת נכות, בכלל, ובהיות חוות הדעת חסרה, בשל הצורך בבדיקות נוספות, בפרט. העובדה שאין מסמכים בדבר חבלה, עדיין לא אומרים שאין נכות, וגם אם היו רישומים על כאבי כתף ימין קודם לתאונה השנייה, נותרה בעינה השאלה בקשר לקיומה של נכות מן התאונה הנדונה. הדברים מובהרים היטב בחוות הדעת המשלימה, שם קובע המומחה כי עמד על קשר החמרה או גרימה בין החבלה הנטענת מיום 3/6/92 לבין התאונה הנדונה שהיא התאונה השנייה ביום 11/12/03, ולא מצא קשר בין אלה לבין תלונות המשיבה על כאבי כתף ימין. אין כל קביעה בדבר דרגת נכות, גם לא נכות בשיעור אפס, וגם אילו הייתה חוות דעת כזו, ספק אם לא היה מקום להורות על הבאת ראיות לסתור. 15. המערערת טוענת שאי קבלת עמדתה יהיה בה כדי לפגוע בתכלית הוראת סעיף 6ב לחוק הפיצויים ולהביא לכפילות במינויי מומחים רפואיים. דין הטענה להידחות. סעיף 6ב לא בא למנוע התדיינות במחלוקת לגופה בנוגע לדרגת נכות ואין לאפשר פסיחה על הליך כזה, במקום שלא התקיים לגופו. כדי לעמוד על מהותו של סעיף 6ב לחוק הפיצויים, חזר בית המשפט העליון והשווה רעיונית את הסעיף האמור לעקרון השתק פלוגתא. כשם שצריך למלא אחר תנאים בסיסיים כדי שיחול השתק הפלוגתא, ובין היתר אם השאלה שבמחלוקת הוכרעה; ואם זו הוכרעה על ידי מי שלו הסמכות הייחודית להכריע בה (ע"א 268/86 רון כהן נ' הסנה - חב' ישראלית לביטוח בע"מ) פ"ד מג(1) 391). אלה הם תנאים מצטברים הכרחיים להחלתו של סעיף 6ב לחוק הפיצויים. רק כאשר ההכרעה בדבר קביעת דרגת נכות נעשתה בהיות השאלה שאלה עיקרית ועל ידי מי שהוסמך לקבוע לגביה, רק אז ניתן לומר, על דרך ההשוואה לעקרון השתק פלוגתא, כי התקיימו התנאים להחלתו של סעיף 6ב לחוק הפיצויים, קרי; כי החלטת אותה רשות היא "החלטה על פי דין" (ראה ע"א 439/89 קרנית - קרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים נ' שילוח, פ"ד מד(1) 837 (להלן: פס"ד שילוח). ראה גם רע"א 3289/96 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אנקווה, פ"ד נ(1) 556). מן הטעם האמור, החלטה של המוסד לביטוח לאומי בדבר תשלום דמי פגיעה - בין אם המדובר בהחלטת פקיד התביעות ובין בהחלטת בית הדין לעבודה, איננה החלטה בגדר "מעשה בית דין" ואיננה מונעת מאותו מבוטח לתבוע קצבה או מענק לאחר שנסתיימה תקופת הפגיעה, שאז ייקבע הקשר הסיבתי בין הפגיעה לתאונה, ואם יתברר קיומו של קשר סיבתי, כי אז תיקבע דרגת הנכות. יתר על כן, גם כאשר מדובר בבחינת קשר סיבתי-עובדתי, גם אז יש להידרש לאותה הכרעה רק אם היא נסבה על הפלוגתא בין אותם צדדים. ובלשון פס"ד שילוח: "... עניינו של סעיף 6ב לחוק בדרגת הנכות, ובהקשר לכך בא "ההשתק" שבסעיף זה. הממצא העיקרי בדחיית התביעה לפי סעיף 48(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] הוא, כי לא קיים קשר עובדתי-רפואי בין המחלה ל"פגיעה בעבודה", ואילו הממצא בקשר לאחוז הנכות (אפס אחוז) הוא אגבי ורק תולדה של הממצא היסודי" (סע' 6 של פסק הדין בעמ' 841) ובהמשך מבהיר בית המשפט כי יש ליתן תשובה שלילית אם קביעת אגב נתפסת ברשתו של סע' 6ב רישא וזאת על בסיס ההקבלה לעקרון השתק הפלוגתא: "מתוך הקבלה לעקרון השתק פלוגתא, שסעיף 6ב לחוק קרוב אליו רעיונית. וכשם שאין עקרון זה חל בשאלת אגב "אשר הסמכות הייחודית להכריע בה, שעה שהיא מתעוררת במישרין, נתונה לבית משפט אחר... כך אין מקום לאמץ קביעת אגב של דרגת נכות על ידי מי שהוסמך לקבוע רק אם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה לבין התאונה, ואין כלל בסמכותו לקבוע את דרגת הנכות...". יתר על כן, כאשר נקבעת דרכת נכות בהתייחס לשני אירועים כאשר האחד מהם אינו נושא התביעה האזרחית, גם אז לא יכולה לשמש הקביעה האמורה- "החלטה על פי דין" (רע"א 5608/90 קורינהיל חב' לביטוח בע"מ נ' שמעון מזרחי, פ"ד מו(2) 107). 16. המערערת הפנתה לפס"ד גולדשטיין שניתן על ידי חברי כבוד השופט י' עמית בבית המשפט המחוזי - אבהיר כי תוצאת פסק הדין אינה ישימה בענייננו. ראשית, לא ברור מתוך הפירוט העובדתי שניתן שם, אם אכן הפנייה לד"ר וולפין שם הייתה על בסיס סעיף 28א לחוק הנכים, ואם הייתה הוראה בדבר קביעת דרגת נכות. שנית, בהעדר החלטה של "ועדה רפואית" - ואפילו יכול רופא יחיד לשמש בגדר ועדה כזו - עליו ליתן החלטה במסגרת קבלת סמכות לעשות כן, ולעניין זה יש לחזור ולהפנות לסעיף 28א(א) המדגיש כי על קצין התגמולים לא רק להסתפק בבקשה לוועדה הרפואית ליתן חוות דעת לצורך הקשר הסיבתי, אלא גם להוסיף ולהורות לה לקבוע דרגת נכות. במקרה כזה, אם כך פעלה הוועדה הרפואית, שמורה הזכות לערור בנוגע לדרגת הנכות, כאמור בסעיף 12 של החוק. בענייננו, אין חולק כי הערעור היחיד שניתן היה להגיש היה לוועדת הערעור, לפי חוק הנכים. לכן, יש לקבל את טענת המשיבה כי אין ליישם את תוצאות פסק דין גולדשטיין בענייננו, ומשלא הייתה פנייה מפורשת לוועדה הרפואית לקבוע דרגת נכון - ואין בפניי מסמך המורה על פנייה כאמור - אין לראות בחוות הדעת של פרופ' ביאליק משום קביעה על פי דין. 17. מהפירוט שהובא לעיל עולה, כי בענייננו, לא ניתן לקבל את חו"ד ביאליק מן הטעם הפשוט שנושא חוות הדעת הוא שאלת קיומו של קשר סיבתי בין מצבה של המערערת לבין שתי התאונות שאירעו לה, מבלי שניתנה הוראה בדבר קביעת דרגת הנכות. כפי שהובהר, עולה כי גם אם יוסכם שאין רישום על חבלות עקב התאונה הנדונה, וכי אין קשר סיבתי בינה לבין התאונה הראשונה, עדיין נותרה בעינה שאלת קיומה של הנכות הרפואית, ומה מידת ההחמרה שנגרמה עקב התאונה השנייה, במיוחד לאור התלונות והממצאים של המשיבה. חו"ד הנ"ל כלל לא בחנה שאלות אלה. הייתי מוסיפה כי לאור הממצאים מבדיקת ההדמיה לפיה סובלת התובעת מפריצת דיסק בחוליות הצוואר עם לחץ על מערכת העצבים בחוט השדרה, כמו גם מקרע בשריר הכתף, הרי שגם אם ניתן היה לראות בחוות דעת ביאליק "החלטה על-פי דין" גם אז היה מקום להתיר הבאת ראיות לסתור, בהעדר התייחסות לשאלה אם היה בתאונה להחמיר מצבה. עבר רפואי המעיד על אותן פגימות, גם אם היה, אינו שולל בהכרח החמרה. התוצאה: 18. אשר על כן, הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ש"ח בגין הליך זה, בתוך 30 ימים מהיום. עם ביצוע התשלום, יושב העירבון, אם הופקד. צבאשאלות משפטיותקצין התגמולים