קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם הכינוי ''עבריין'' מהווה לשון הרע / לשון הרע בעל פה במהלך ישיבה: הנתבעת, היא רשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים (להלן: "הנתבעת"), רשות סטטוטורית על פי חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח - 1998 (להלן: "הרשות"). הרשות קיימה בחודש יולי 2008, ישיבה במשרדיה בגן הלאומי מגידו. לישיבה זו הוזמנו על ידי הנתבעת גורמים כמו: מנכ"ל הרשות, היועצת המשפטית, מנהל מחוז הצפון וסגניתו, הגב' שורקי ומנהל מרחב כרמל ברשות. מוזמנים נוספים היו ראש עירית כרמל - ד"ר חסון, נציגי מנהלת הקרקעות, נציגי העיר כרמל ומשפחת חוסייסי. נושא הישיבה היה דיון בתוכנית לגן לאומי הר שוקף, הנמצא בהרי הכרמל. משפחת חוסייסי הוזמנה, היות והתכנית דנה גם בקרקעות השייכות לה, הנמצאות בתחום התוכנית. התובע, אשר נכח בישיבה, לגרסתו הוזמן, על ידי ראש עירית הכרמל, ובישיבה היה אמור להידון עניינו. לגרסת הנתבעת, לא הוזמן ולא היה אמור להשתתף בישיבה כלל ועיקר, וללא רשות ביקש להתייחס לעניינו שלא היה קשור לתכנית לשמה כונסה הישיבה. בסוף הישיבה, התבטאה הגב' שורקי כלפי התובע במילים המלמדות לטענתו, כי הוא נחשב בעיניה עבריין. התובע, טען כי הוזמן לשאת דבריו על ידי ראש עירית הכרמל, גרסה המוכחשת על ידי הנתבעת. לדברי התובע, על פי כתב התביעה, וכן על פי תצהיר עדות ראשית (ת/1), עדותו בבית המשפט, ועדותו של מר אורי וידן, העד מטעמו, אמרה הגב' שורקי כי התובע הוא "עבריין" ו-"מפר צוי בית משפט סדרתי". בכתב התביעה, נאמר, כי היא התבטאה כלפיו בביטויים מעליבים ופוגעים נוספים, אך אלו לא פורטו. אמירות אלו, טען התובע, הן לשון הרע, גב' שורקי הוציאה דבתו רעה בפני קהל רב, אנשים נכבדים שהשתתפו באותה ישיבה וביניהם גם ראש עירית הכרמל דאז. היות ודברים אלו שאינם אמת, ביזו את התובע, הכפישהו, ופגעו בשמו הטוב, במיוחד שהוא מוכר ומכובד כאיש חברה ודת וכמי שעוסק בתחום מיסוי מקרקעין, יש לפצותו, שכן, ביצעה כלפיו "עוולת לשון הרע". התובע טען, כי שלח דרישה להתנצלות בכתב, כולל העתקים לכל משתתפי הישיבה, אך לא נענה ועל- כן נאלץ לתבוע. יש לציין כבר עתה, כי לא הוצגה לבית המשפט דרישה מעין זו. התביעה הוגשה על-סך 50,000 ₪ - סכום אשר נקבע כחלק מפיצוי ללא הוכחת נזק. ב"כ התובע בסיכומיו מציין את סעיף 7(א)(ב) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"), הבסיס לתביעה בתיק זה של 50,000 ₪, וכן את סעיף 7א(ג) לחוק, לפיו נקבע כי מקום שלשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב בכפל סכום. לדעתו היה מקום לתבוע לפחות כפל הסכום, אך התביעה הועמדה על סכום זה וכך יש לקבוע. גב' רעיה שורקי, אישרה בעדותה מיום 09.02.11, כי אכן היה חשוב לה לומר לאנשים באותה ישיבה כי התובע בונה בצורה בלתי חוקית ומפר צווי בית משפט, ויש תיקים נגדו בגין כך, ואכן אמרה שהוא מפר את צווי בית המשפט באופן סדרתי. כאשר ביקש התובע לשאת דבריו, בעניין תוכניתו החלה על אותם בניות ללא היתר, מבלי שהוזמן לישיבה, ראתה חובה לידע את הציבור הנוכח במה דברים אמורים. לגבי המונח "עבריין", העידה גב' שורקי, כי אינה זוכרת שהשתמשה בביטוי זה. האם המילים "עבריין" ו"מפר צווים סדרתי" כשלעצמן מהוות לשון הרע? סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965: "לשון הרע הוא דבר שפרסומו עלול - 1. להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם. 2. לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו". למילה "עבריין" יש קונוטציה שלילית וכך גם למילים "מפר צווים סדרתי". שני ביטויים אלו אינם בצד החיובי של השפה, וכאשר משתמשים בהם כלפי אדם מסוים, הרי הם מתארים צדדים לא חיוביים של אותו אדם, וכפשוטם הם ביטויים פוגעים, מעליבים, ובעיני הציבור הסביר ככלל, ובוודאי הגורמים שהיו נוכחים בישיבה. ב"כ התובע טען בסיכומיו, כי התובע הורשע פעם אחת בלבד בבניה בלתי חוקית, נכון ליום דברי הגב' שורקי, ולכן לא היה מקום לכנות אותו עבריין. "עבריין" לדעתו של ב"כ התובע הוא אדם אשר אורח חייו או עיסוקי הוא עברייני. בוודאי שאין לומר כך על התובע, בוודאי לא בגלל הרשעה אחת כפי שהייתה, נכון ליום שבו הגב' שורקי, אמרה את הדברים. אי לכך, הטענה ש"אמת דיברתי" איננה עומדת לנתבעת, גם אם היה נכון שהייתה יותר מהרשעה אחת. ב"כ התובע מפנה לדוגמא את תחום עבירות התנועה, שבו ניתן לומר, כי אין אדם אשר לא הורשע בנושא זה. אין זה מתקבל על הדעת שעל כל אחד מאיתנו יאמרו שהוא עבריין תנועה. ביטוי זה שמור רק לאותם אנשים שעבירות התנועה הן בגדר נורמה בהתנהגותם ויש להם עשרות הרשעות בתחום זה. גם אז, בלשון המדברת, מדברים על עבריין תנועה ולא מי שדינו כאנשים עבריינים, השייכים לעולם התחתון - עולם הפשע. כך גם באשר לאמירה בעניין הפרת צווים באופן סדרתי. ב"כ התובע סבור, כי גב' שורקי התכוונה לכתב אישום אחד בלבד, בו הואשם התובע בהפרת צו בית משפט. אלא שלאחר שמיעת העדים ולפני שלב הסיכומים, התביעה חזרה בה מהאישום שייחס לו הפרה של צו בית משפט. ולכן, לא הייתה סיבה לייחס לו מצב כזה, הכוונה לת.פ 1518/07 , אשר פרוטוקול והרשעה בו צורפו לתצהיר התובע. טענה אחרת מפי ב"כ התובע היא, כי בכתב ההגנה כלל לא הועלתה כל טענה של "אמת דיברתי", ולכן אין מקום גם במהלך פסק הדין לדון בטענה זו, ומשהוכח כי הגב' שורקי אמרה את הדברים המהווים לשון הרע, יש לקבל את התביעה. ב"כ הנתבעת טען, כי בכתב התביעה אין כלל התייחסות לחוק איסור לשון הרע, ולכן ממילא אין כל עילת תביעה. התובע לא ביקש לתקנו, ומשום כך בלבד יש לדחות את התביעה. היות וב"כ הנתבעת סבור, כי כנראה התובע התכוון לחוק איסור לשון הרע, הרי מחמת הזהירות כלשונו, הוא מתייחס גם להליכים שהיו בפני בית המשפט. ב"כ הנתבעת אינו חולק על המשמעות השלילית של הביטויים "עבריין" ו"מפר צווים סדרתי", אלא טען בסיכומיו, כי עומדת לנתבעת ההגנות על פי סעיף ההגנות בחוק, היות והדברים נאמרו על ידי הגב' שורקי, שהייתה סגנית מנהל מחוז הצפון אצל הנתבעת ובמסגרת סמכותה ותפקידיה היה עליה לומר את הדברים האלו בנסיבות שנוצרו והיא מוגנת באופן מוחלט על פי סעיף זה. ב"כ הנתבעת הפנה לפסיקה המציינת גם, כי הגנתו של סעיף זה היא רחבה ביותר, שכן היא חלה גם אם דברים שפורסמו אינם אמת, וגם אם הפרסום נעשה בחוסר תום לב או בזדון, מה שלא מתקיים בענינינו, ואף על פי כן ניתנה חסינות על פי סעיף זה. ב"כ הנתבעת, משום מה, לחילופין, טען, כי עומדות לנתבעת גם ההגנות של אמת הפרסום על פי סעיף 14 לחוק, שכן הדברים שנאמרו על ידי הגב' שורקי הם אמת לאמיתה, כפי שהוכח בבית המשפט, ובוודאי שעומדת לנתבעת הגנת תום הלב, על פי סעיף 15(3) ו- 15(7) לחוק. דיון והכרעה: באי כוח הצדדים טוענים זה כלפי זה לעניין המחלוקת כפי שהוגדרה בכתבי הטענות. שניהם צודקים. ב"כ התובע לא ציין בכתב התביעה מה היא העילה החוקית והמשפטית עליה נשען בתביעתו, ולא ביקש לתקן את כתב התביעה. ב"כ הנתבעת, אף היא לא ציינה את סעיפי ההגנות, אותם ציינה בסיכומיה, אלא התייחסה יותר בכתב ההגנה לתיאור הנסיבות שהביאו לאמירת הדברים על ידי הגב' שורקי במהלך הישיבה כלפי התובע. יחד עם זאת, ברור כי שני באי כוח הצדדים התכוונו כל אחד בגזרת טענותיהם לחוק איסור לשון הרע, על העוולות וההגנות שבו. על כן, על מנת לאזן בין שני הצדדים, הנני קובעת כי למרות שהדברים לא נאמרו בפירוש בכתבי הטענות, עילת התביעה היא על-פי סעיפים 1 ו-(7)(א) לחוק איסור לשון הרע, והנתבעת נסמכת להגנות על פי סעיפים 13 ,14 ו- 15 לחוק איסור לשון הרע. יש לומר כבר עתה כי, היה מקום לכך שהגב' שורקי תאשר כבר בתצהירה, כי אמרה את הדברים שהתובע הוא "מפר צווים סדרתי", וכך היה לחסוך זמן יקר בדיון המשפטי. הוויכוח היה נותר לעניין האמירה "עבריין", ההגנה בלבד והנסיבות בהן נאמרו הדברים. לפני בית המשפט הוצגו כתבי האישום, אשר הוגשו כנגד התובע, ההחלטות והכרעת הדין בתיקים כדלקמן: 1. ת.פ 3086/02 - האשמות היו בניה ללא היתר, בניגוד לחוק התכנון והבנייה ופגיעה בגן הלאומי - על-פי חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה. מועד ביצוע העבירות הנטענות - 08.06.01. כתב האישום הוגש בתאריך 28.04.02. 2. ת.פ 1187/02 - אותן עבירות, אשר על פי כתב האישום בוצעו בתאריך 15.10.01. כתב האישום הוגש בתאריך 07.01.02. 3. ת.פ 1375/03 - בנוסף לעבירות דלעיל, הואשם התובע בהפרת צו. כתב האישום הוגש בתאריך 27.01.03. לעניין הפרת הצו על פי כתב האישום, הייתה הפרה של צו מנהלי אשר נמסר לתובע בתאריך 09.10.01. במילים אחרות, על פי כתבי האישום, התובע בצע עבירות על חוק התכנון והבניה וחוק הגנים הלאומיים ב- 08.06.2001 וב- 15.10.2001, והמשיך בהן, כנטען, על פי כתב האישום, למרות צו מנהלי שהוצא נגדו. הביטוי המעשי לעבירות היה בנית בית אבן, טרסות, עבודות להכשרת שטח פריצת דרך. אין מחלוקת כי המקרקעין בהן נעשו עבודות הבניה הן בבעלותו של התובע. בתאריך 24.03.2005 דן כב' סגן הנשיא (כתוארו אז) השופט (בדימוס היום) הבר, בשלושת התיקים אלו. על פי הכרעת הדין, התובע הודה בעבירות שיוחסו לו לאחר הסדר טיעון לגבי העונש. יש לציין כי בתיק 3086/02 הואשם אדם נוסף עם התובע והוא נמחק בכתב האישום. התובע נדון על פי ההסדר לתשלום קנס כולל בסך 3,000 ₪. בנוסף, חויב לחתום על התחייבות עצמית על סך 5,000 ₪, למשך שנתיים, בהן עליו להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע, והוא חויב להשיב המצב לקדמותו, בהתאם להוראות פקחי הרשות ובתיאום עמם. לא הובא לידיעתי, כי הוגש ערעור על פסק דין זה. התובע לא השיב המצב לקדמותו. בתאריך 01.02.2007, דן כב' השופט (כתוארו אז) מ. ארגמן, בבית משפט השלום בקריות, במעמד צד אחד, בבקשה להוציא צו שיפוטי כנגד התובע, היות ולא החזיר המצב לקדמותו, ועל פי הבקשה, לו זו בלבד שהתובע לא החזיר המצב לקדמותו, אלא המשיך לבנות באותו מקום. בית המשפט נעתר לבקשה ואכן הוצא צו שיפוטי על פי סעיף 239(א) לחוק התכנון והבניה על המשך העבודות. ביום 20.03.2007, אף הוצא צו מעצר, אשר הורה להביא את התובע לבית-המשפט בתוך 24 שעות, בחשד לעבירה של פגיעה בגן לאומי והפרת צו שיפוטי. אין בפני בית משפט זה, פרוטוקול או מסמך אחר, המלמד מה קרה עם צו מעצר זה. המסמך הבא כרונולוגית באירועים, אשר הוצג בפני בית המשפט, הוא כתב אישום בתיק 1518/07, אשר הוגש על ידי הועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה. במקור העובדות, אשר היוו את כתב האישום היו המשך בניה לאחר פסק הדין מיום 24.03.05, לפיו היה על התובע להחזיר מצב לקדמותו. במקור, התובע הואשם בנוסף לעבירות של בניה ללא היתר, בעבירה של אי קיום צו. בתאריך 27.11.08, תוקן כתב האישום, כך שסעיפים 1-3 בפרק העובדות המתאר את הפרת הצו נמחקו, וכך גם המילים בסעיף 5 - "תוך הפרת הצו" ובסעיף 6 - "עבירה של אי קיום צו שיפוטי". ובהתאם נמחק סעיף האישום של אי קיום צו. לאחר התיקון, חזר בו התובע מכפירתו באישום, והתובע הודה באשמה של בניה ללא היתר בלבד, והורשע בה באותו יום. גזר הדין ניתן ביום 10.06.09, לאחר שבית המשפט, כב' השופט קוטון יצא לביקור במקום. בית המשפט כתב : "לגופה של בניה, יש להעיר כי עסקינן בהקמת מבנה בשטח לא מבוטל, בבניית גדר מאבן ובטון באורך משמעותי, בהקמת מחסן קטן היקף ובתיחום באר באמצעות אבן ובטון". עבודות הבניה בוצעו בתחילת שנת 2007 אלא שלאחר תחילתם הזדרזה המאשימה וביקשה מביהמ"ש להפסיק את הבנייה, ביהמ"ש נעתר לבקשה. על פי הראיות שהוצגו במהלך שמיעת הליך ההוכחות וכפי שהוברר בביקור במקום ברי כי הנאשם חדל מפעילותו ולא הוסיף ובנה לאחר מתן צו ההפסקה השיפוטי. הבקשה הוגשה ביום 1/2/07 לבית משפט השלום בקריות, משכך עומדים המבנים על תילם ללא שימוש ממשי במשך תקופה לא מבוטלת והנאשם מנסה לאורך כל התקופה להכשירם בדיעבד" (עמ' 27 בגזר הדין). ועוד כתב השופט קוטון: "בהיות חלק מהמקרקעין בבעלותו החל הנאשם בהקמת מבנה ובהגשת בקשה אל גורמי התכנון. יחד עם זאת, הנאשם לא קיבל היתר למבנים והיה עליו להימנע מיצירת עובדות מוגמרות בפני המאשימה, גם אם סבור הוא כי התנהלות הרשויות השונות בעניינו אורכת זמן רב מדי. את הרשויות ניתן לזרז באפיקים חוקיים ולא ניתן להשלים עם בניה רחבת היקף ללא היתר בכלל ובפרט כאשר עסקינן במתחם ייחודי בעלת רגישות נופית חריגה ובשמורת טבע. יחד עם זאת, יש לשקול לקולא את הודאת הנאשם ונטילת האחריות ובעיקר את העובדה שעם מתן הצו השיפוטי בחודש פברואר 2007 הפסיק הנאשם את ביצוע העבודות ובמשך למעלה משנתיים ימים הרי הוא ממתין, כמעט עד בוש, לפעולת רשויות התכנון אשר ראוי כי יפעלו בעניינו בזריזות המתבקשת" (שם, עמ' 28). כב' השופט קוטון התייחס בפסק הדין לשיקולים במתן צו להריסת מבנים, אשר נבנו שלא כדין, כאשר בין התכליתיות היא למנוע הפרה חוזרת ונשנית של דיני התכנון והבניה, ומניעת הנצחת מבנים שנבנו שלא כדין, על-ידי מתן מעין גושפנקא שיפוטית לקיומם, והפנה לפסק הדין בע"פ (נצרת) 1150/04, עבדלחמיד יוסף עדוי נ' הוועדה המקומית לתו"ב גליל מזרחי, שם נכתב בין השאר כי: "הותרתו של מבנה שנבנה בניגוד לחוק על תילו עשויה, היא לעצמה, להוות פגיעה נמשכת בשלטון החוק, באשר המבנה האסור מהווה מעין אנדרטה, המנציחה את תוצר העבירה...". בסופו של דבר, החליט כב' השופט קוטון, כי יש להרוס 3 מן המבנים נשוא כתב האישום, בנוסף לקנס וחתימה על התחייבות על-סך 10,000 ₪ להימנע במשך שנתיים מביצוע כל עבירה בגינה הורשע. עוד כתב השופט קוטון: "אם לא יבצע הנאשם את צו ההריסה בתוך המועד הנזכר לא יהיה בכך כדי לפטור אותו מביצועו וכל עוד לא תבוצע ההריסה יראו את הצו כמתחדש מידי יום. אין באמור לעיל כדי למנוע מהנאשם להגיש בקשה לעיכוב נוסף של צו ההריסה, אשר תישקל בהתאם לנסיבות שיחולו ביום הגשתה" (שם, עמ' 30). לא הובאו בפניי נתונים אם הוגשה בקשה זו, ואם אכן עוכב ביצוע צו ההריסה. סביר להניח, כי לו היה כך, בוודאי התובע היה מוצא לנכון להציג את האורכה שקיבל. לא הובאו בפניי נתונים על כך, כי התובע אכן חתם על ההתחייבות עליה היה אמור לחתום לבל יחזור על העבירה. עצם הודאתו בבניה ללא היתר בתיקים בפני כב' השופט קוטון, מלמדת כי, הפר גם התחייבות זו (אם חתם עליה, ואם לא חטא, כפול). לא שמעתי, כי חולטה ההתחייבות כפי שמתבקש לעשות. הגב' שורקי לא דייקה בדבריה אם כך. יחד עם זאת, למקרא הכרעת הדין כולה, והיות והתובע אכן לא קיים צו שיפוטי אשר הורה עליו להרוס את המבנים, על פי פסק הדין בתיק 1187/02, 3086/02, 1375/03 , ואף הודה בפניי ביום הדיון כי עדיין לא עשה כן, ולאור החלטתו של כב' השופט קוטון כי אם לא יעשה כן עד לתאריך 1/7/2010, הרי הוא מפר את הצו מדי יום ביום. הרי צדקה הגב' שורקי באמירתה, שאכן התובע מפר צו סדרתי, מידי יום מתאריך 01.07.2010 עד יום 06.02.2011 כשבעה חודשים, ובהם כ-210 ימים, כאשר בכל יום מהם התובע הפר את הצו. בנוסף לכך, כי התובע לא טען שמלא אחר פסק הדין של כב' השופט הבר, אשר הורה לו להחזיר המצב לקדמותו כבר ב- 24/3/2005 , דהיינו מאז ועד היום התובע מבזה את פסק הדין של כב' השופט הבר ומפר את הצו של כב' השופט קוטון. מחובתה של הגב' שורקי בתוקף תפקידה, כאשר ביקש התובע להעלות את עניינו בפני הועדה, כאשר עניין זה היה מחוץ לסדר היום, לגלות בפניי הפורום בו התקיימה הישיבה את מצבו המשפטי של התובע. באשר למילה "עבריין", התובע העיד, כי הגב' שורקי השתמשה במילה זו. העד מטעמו, מר אורי וידן, העיד אף הוא כי שמע מילה זו, ואילו הגב' שורקי אמרה, שהיא אינה זוכרת שהיא השתמשה במילה "עבריין". לעדותו של מר וידן אינני מייחסת משקל רב, שכן הוא בעל עניין. התובע הוא לקוח שלו, ומטבע הדברים כפי שגם ניתן היה להבין מתוכן עדותו, כל מעשיו של התובע כשרים בעיניו, ורק בעל כורחו כמעט, היה אפשר לחלץ מפיו את המשפט "מי שמפר צווי בית משפט באופן סדרתי לדעתי הוא לא בסדר" (ישיבה מיום 6/2/2011, עמוד 9). עם זאת, לא נגרע מכבודו של התובע בעיניו של מר וידן, והוא נחשב גם היום בעיניו אדם נכבד ומכובד. בנייה בלתי חוקית היא מכת מדינה. קיומה מתאפשר בין השאר, משום השלמת רשויות עם מצב שבו לאחר שנעברות עבירות של בנייה בלתי חוקית, מתנהלים הליכים להכשירם, בדיעבד, ולקבל היתר מקום, שמלכתחילה לא היה מקום לתיתו, וכך גם מוגשות תוכניות אשר משנות ייעוד בדיעבד. כך נראה, קרה גם במקרה זה. התובע החל בבנייה בלתי חוקית בשטח ניכר למדיי, כפי שכתב כב' השופט קוטון, ולאחר מכן החל בכוונה להכשיר את הבנייה ומתוך מגמה לא להרוס את אשר בנה, כפי שהעיד בפניי, להגיש תוכנית, אשר אם ולאחר שתתקבל תהפוך את הבנייה כשרה. כפשוטו, המילה "עבריין", מגדירה אדם שעובר או עבר עבירות, ואין להבדיל בין עבירה אחת או שתיים או יותר. אכן, גם מי שהורשע בעבירות תנועה הוא עבריין. אי לכך, גם אם אמרה הגב' שורקי, כי התובע עבריין, אמרה אמת. התובע הורשע בשלושה תיקים של בניה בלתי חוקית, הוגשו כנגדו כתבי אישום והוא עד ליום שמיעת הראיות בתיק זה, העיד על עצמו, כי הוא עדיין מפר את צו בית המשפט ואת פסק הדין אשר כמוהו כצו בתיק, דהיינו, התובע עדיין עובר את העבירות. ומהו אם כך אם לא עבריין המפר צווים סדרתי, חסד עשה עמו כב' השופט קוטון, כאשר המליץ לרשויות לזרז הליכים, ואם בסוף ההליך לא יינתן היתר? לא למותר לציין, כי לא ברור ולא הובהר במהלך שמיעת הראיות בפני מה עלה בגורל ההתחייבות על פי גזר הדין של כב' השופט הבר, ואם לא היה מקום לחלט את הכספים. עוד עלי לציין כי קיימים תיקים פתוחים כנגד התובע, ובהתחשב בעובדת הרשעותיו, הרי אין לומר כי מדובר במי שאין לו עבר פלילי. לתובע יש טענות על התמשכות ההליכים ברשות התכנון. כפי שכבר כתבתי בתיק אחר (ת"א 11307-11-08 אברהם זקלר ואח' נ' ב. דובדבן בנייה ייזום ונכסים בע"מ ואח' (24/10/2011) התמשכות ההליכים בדרך כלל נובעת מכך, שהבקשות המוגשות הן בניגוד לתוכנית קיימת או לחוק, מנסים לאלץ את הרשויות להיכנע לתכתובת שנוצרו, בעבירה, בשטח. ייתכן מאוד ותוכנית מסוימת היא ראויה, ואולי אף הולמת אינטרסים לאומיים וכלכליים מוצדקים. עם זאת, ברגע שהיא נועדה להכשיר עבירה, כאן בעיה מובנית. שלטון החוק נרמס פעמיים, פעם בעצם העבירה, ובפעם השנייה בניסיונות להכשיר השרץ. ניסיונות אלו עולים יפה פעמים רבות, מה שבמביא למחשבה המוטעית ש'לא נורא', ואין אלו באמת עבירות, וככל הנראה הלך רוח זה גם הכתיב את התנהלותו של התובע. אי אפשר שלא להתייחס במספר מילים לנסיבות בהם התרחש האירוע נשוא התביעה. גרסת הנתבעת, אשר לא נסתרה היא, כי ישיבה זו מטרתה הייתה לדון בתוכנית להכרזת והקמת גן לאומי בהר שוקף, כי לישיבה זו הוזמנו מספר גורמים מקצועיים, וכן משפחת חוסייסי אשר לה יש אדמות בשטח התוכנית, והיא הגישה עתירה לבג"ץ בעניין זה. גב' שורקי העידה, כי התובע לא הוזמן על ידי הרשות הנתבעת, אשר היא זו שארגנה את הישיבה, וכאשר ראתה אותו בישיבה להפתעתה, רק משום בקשת ראש העיר, הסכימה כי יישאר בישיבה. המקרקעין השייכים לתובע, עליהם הוא מבקש להקים את המבנים, הם אינם חלק מהתוכנית, ולכן לא היה מקום כלל שידונו בבקשתו. התובע וכן העד מטעמו, טענו כי התובע הוזמן לישיבה זאת על ידי ראש עירית כרמל, ואף הציגו מכתבים -נ/1 ו- נ/2 כדי להוכיח טענה זו, אך הן התובע והן מר אורי וידן, אישרו כי אכן לא היה קשר בין הישיבה נשוא התביעה לבין מכתבים אלו, מה עוד שהמכתב המבקש לקבוע ישיבה מיוחדת - נ/2, נכתב לאחר הישיבה נשוא הדיון - מה שמחזר את עדות גב' שורקי, כי תכנית התובע לא הייתה על סדר היום, וממילא לא הוזמן על ידי הרשות. מר זידאן לא זימן את ד"ר חסון לתמוך בגרסתו, כי הוא זה שהזמינו לישיבה. התובע טען כי, דבריה של גב' שורקי ביזו אותו והשפילו אותו בפני כל הנוכחים, דא עקא שלא הביא ולו עד אחד, אנשים אשר היו בישיבה כדי לתמוך בטענה זו. כאמור, מר וידן סבור כי למרות דברים אלו עדיין התובע הוא איש נכבד, ולכן לא נפגע מעמדו מדבריה של גב' שורקי. אם היה מי או מה אשר פגעו בכבודו של התובע, היו אלו מעשיו בלבד, שכן אין מחלוקת כי אכן ביצע עבירות של בנייה ללא היתר, כפי שהוא בעצמו אמר, והוא ממשיך להפר את צו בית המשפט, ואין לו להלין אלא על עצמו. סיכומו של דבר: לא מצאתי לנכון לקבל את התביעה והתביעה נדחית. הנני פוסקת הוצאות נמוכות, משום שהנתבעת אכן לא פירטה כראוי בכתב הגנתה את ההגנות העומדות לה וניתן היה לחסוך, כפי שנאמר, חלק מהדיון לו היה אישור לכך גם בכתב ההגנה וגם בתצהירה של הגב' שורקי, כי אכן אמרה את המילים שהתובע הוא "מפר צווים סדרתי". התובע יישא בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 2,500 ₪. התובע עשה מעשיו ביודעין, לא היה מקום להגיש תביעה זו, אשר מקורה בחטאיו של התובע ולהטריח את בית המשפט. התובע יישא בהוצאות סמליות לטובת אוצר המדינה בשיעור של 3,000 ₪. משפט פלילישאלות משפטיותלשון הרע / הוצאת דיבה