קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם הסדר טיעון מהווה ויתור על טענת ההתיישנות: השופטת אסתר שטמר 1. ערעור על פסק דינה של כב' השופטת נ' דסקין, ס"נ, בת"פ 3294/07 (בית משפט השלום ברמלה) מיום 21.10.09, שבו נקבע כי המערער ביצע עבירות של חבלה במזיד לרכב לפי סעיף 413 (ה) בחוק העונשין, התשל"ז - 1977 והשחתת פני מקרקעין לפי סעיף 196 בחוק העונשין. המערער הודה במסגרת הסדר טיעון בביצוע העבירות בכתב אישום מתוקן ונדון ל - 250 שעות של"צ ללא הרשעה ותשלום פיצוי למתלונן. לבקשת המערער הוארך המועד להגשת הערעור ובמועד הגשת הערעור סיים המערער לבצע את עבודות השל"צ. בערעור מבקש המערער להורות על זיכויו מן העבירה של השחתת פני מקרקעין, משום שבעת שהוגש כתב האישום היא התיישנה. 2. רוב העובדות הקשורות לטענת ההתיישנות אינן שנויות במחלוקת: ביום 15.01.06 השחית המערער את בית המתלונן בכך שריסס באמצעות ספריי כתובות על דלת הכניסה, הקירות וחלונות הבית; ביום 9.3.06 הוגשה תלונה על ידי המתלונן; בימים 9.3.06-2.4.06 בוצעו פעולות חקירה; ביום 14.8.07 זומן המתלונן להשלמת חקירה ונגבתה הודעתו; ביום 11.12.07 הוגש כתב האישום נגד המערער, וביום 5.5.09 הוגש כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים. 3. המערער טוען כי הואיל שהתיישנות העבירה של השחתת פני מקרקעין לפי סעיף 196 בחוק העונשין היא בת שנה בלבד, והואיל שכתב האישום הוגש לאחר חלוף למעלה משנה מאז ביצוע העבירה, העבירה התיישנה, ויש לזכותו הימנה. המערער טוען כי בהיסח הדעת לא נטענה טענת ההתיישנות בבית משפט קמא. 4. לטענת המשיבה, שלושה אירועים חברו יחדיו להפסיק את מרוץ ההתיישנות: פגישה עם המתלונן בלשכת התביעות ביום 15.1.07, שבמסגרתה מסר המתלונן קלטות ודיסקים; בקשה של התביעה מהמשטרה מיום 15.2.07 להשלים את החקירה; וגביית הודעה נוספת מן המתלונן ביום 14.8.07. כן נטען כי כריתת הסדר הטיעון והודאת המערער גם בעבירה של השחתת פני מקרקעין מגלים כי המערער ויתר על טענת ההתיישנות. דיון והכרעה 5. (א) תקופת ההתיישנות בעבירה לפי סעיף 196 בחוק העונשין היא בת שנה אחת. (ב) סעיף 9 בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982 קובע: "(א) באין הוראה אחרת לענין זה בחוק אחר, אין להעמיד אדם לדין בשל עבירה אם עברו מיום ביצועה - (1) בפשע שדינו מיתה או מאסר עולם - עשרים שנים; (2) בפשע אחר - עשר שנים; (3) בעוון - חמש שנים; (4) בחטא - שנה אחת. .... (ג) בפשע או בעוון אשר תוך התקופות האמורות בסעיף קטן (א) נערכה לגביהם חקירה על פי חיקוק או הוגש כתב אישום או התקיים הליך מטעם בית המשפט, יתחיל מנין התקופות מיום ההליך האחרון בחקירה או מיום הגשת כתב האישום או מיום ההליך האחרון מטעם בית המשפט, הכל לפי המאוחר יותר". 6. בחלוף תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק העונשין לעבירה, לא ניתן להעמיד לדין בגינה אלא אם מתקיים "אירוע מנתק", שהוא אחד משלושת אלה: עריכת חקירה על פי חיקוק, הגשת כתב אישום או קיום הליך מטעם בית המשפט ביחס לאותה עבירה. במקרה כזה יתחיל מניין תקופת ההתיישנות ממועד תום האירוע המנתק. נטל ההוכחה להוכיח קיומו של "אירוע מנתק" מוטל על התביעה, שנושאת בנטל ההוכחה בפלילים, וספק יפעל לטובת הנאשם (ע"פ 347/07 פלוני נ' מדינת ישראל, לא פורסם, , מיום 18.11.2007). 7. הסדר ההתיישנות הכללי הקבוע בסעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי מלווה את סעיפי החוק הכוללים הוראות התיישנות מיוחדות כ"מטריית התיישנות". הוראותיו משלימות אותם סעיפים הכוללים הוראת התיישנות מיוחדת, בנושאים שבהם סעיפים אלה לא דנים (ע"פ 4745/97 בוני הבירה בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נב (3)766, 791 (1998)). 8. משחלפו שנה ו-11 חודשים בין מועד ביצוע העבירה ביום 15.01.06 לבין הגשת כתב האישום ביום 11.12.07, בחנו אם התקיים "אירוע מנתק" שהפסיק את מרוץ ההתיישנות, והחלטנו שלא התקיים כזה, משום הסיבות הבאות: (א) הגם שב"כ המשיבה טענה כי המתלונן העביר בפגישה עם חוקרי המשטרה ביום 15.1.07 קלטות ודיסקים (עמ' 2 שורות 4-5 בפרוטוקול), לא הובאה כל ראיה לכך. בהודעת המתלונן מיום 14.8.07 (נספח ה' להודעת הערעור) נאמר כי הוא העביר למשטרה סרט צילום, אולם אין לדעת מההודעה מתי הועבר, והאם הועבר בטרם חלפה שנה מפעולת החקירה האחרונה (2.4.06). (ב) לא הוכחה גם בקשת התביעה מהמשטרה להשלים את החקירה. אמנם נטען בדיון שקיים מסמך המלמד על כך (עמ' 1, שורה 19 בפרוטוקול), אך מסמך כאמור לא הוצג לפנינו. (ג) התיעוד היחיד המתייחס לתקופה שלאחר 2.4.06 (אז מוסכם על הכל כי התקיימה פעולת חקירה), הוא הודעת המתלונן מיום 14.8.07, אשר גם המשיבה מסכימה כי אין בה לבדה כדי להפסיק את מרוץ ההתיישנות (עמ' 2, שורות 3-4 בפרוטוקול), משום שנגבתה בחלוף תקופת ההתיישנות. משלא הוכיחה המשיבה כי בוצעו פעולות חקירה ממשיות טרם שחלפה תקופת ההתיישנות היא לא עמדה בנטל המוטל עליה להראות קיומו של ארוע מנתק, ועל כן יש לקבוע כי בעת שהוגש כתב האישום התיישנה העבירה. (ד) למעלה מן הצורך נעיר, כי אף אם הודעתו השניה של המתלונן היתה נגבית בטרם חלפה תקופת ההתיישנות, לא ברור אם ניתן היה לראות בה לבדה פעולת חקירה המהווה "אירוע מנתק" שכן המונח "חקירה" פורש כפעולה ממשית ומהותית המכינה את התביעה ומקדמת אותה, ועיקרה באיסוף ראיות (ע"פ 2144/08 אברהם מונדרוביץ נ' מדינת ישראל פסקאות 71-74 (לא פורסם, , 14.1.2010), והאסמכתאות המובאות שם). נקבע כי אין די בהגשת תלונה למשטרה כדי להפסיק את מרוץ ההתיישנות (ע"פ 309/78 פרנסואה ברמי נ' מדינת ישראל, פ"ד לג(1) 576, 577 (1979), וכי יש להבחין בין הגשה טכנית של תלונה, מבלי שלוותה בפעולת חקירה, לבין תלונה שכבר במהלכה נחקר המתלונן לגופן של הטענות (ע"פ 7014/06 מדינת ישראל נ' אהרון לימור, , לא פורסם, 4.9.2007) וע"פ (מחוזי ת"א) 72182/06 הניה קרצר נ' גליה מאור, לא פורסם, , 29.12.2008)). 9. אין לראות בהסדר הטיעון משום ויתור של המערער על טענת ההתיישנות שכן טענת התיישנות היא טענה מקדמית שהנאשם רשאי לטעון לאחר תחילת המשפט (סעיף 149 בחוק סדר הדין הפלילי) אך במידה ו"לא טען הנאשם טענה מקדמית בשלב זה, אין בכך כדי למנעו מלטעון אותה בשלב אחר של המשפט ..." (סעיף 151 לחסד"פ). בע"פ 6629/98 אורי הלר נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 346, 352-353 (2002) התייחס כב' השופט מצא למועד בו יש להעלות את טענת ההתיישנות: "בעבר הבעתי את הדעה כי ההתיישנות בפלילים אף שאינה מאיינת את העבירה, הריהי שוללת את אחריותו הפלילית של מבצעה... נראה כי הדעה הרווחת כיום, והמקובלת גם עליי, היא כי פועלה של ההתיישנות בפלילים אינו "מהותי" אלא "דיוני" ומתבטא אך בחסימת האפשרות להאשים את מבצע העבירה. מכאן עולה, כי בידי הנאשם לוותר על העלאתה של טענת התיישנות, ואם ויתר - ויתורו תופס ובעל תוקף... נאשם שלא טען טענת התיישנות בפתח הדיון לפני הערכאה הראשונה אין בכך כדי למונעו מלהעלותה בשלב אחר של המשפט (השוו הוראות הסעיפים 149 ו-151 לחוק), ויש מי שגורס כי אפילו בשלב הערעור (ראו י' קדמי על סדר הדין בפלילים (כרך ב) [4], בעמ' 828). אך את האפשרות האמורה לאחרונה (ככל שהיא אכן קיימת) יש, מכל מקום, להגביל רק למקרים שבהם המחדל להעלות את טענת ההתיישנות לפני הערכאה הראשונה נבע מטעות או מהיסח הדעת של הנאשם או של סניגורו, ומכל מקום, ברי כי נאשם אשר ויתר על העלאתה של הטענה לפני הערכאה הראשונה שוב אינו רשאי להעלותה לראשונה בערעור (ההדגשות לא במקור). 10. ב"כ המערער הסבירה בהודעת הערעור כי המערער לא העלה את טענת ההתיישנות בבית משפט קמא מחמת היסח הדעת, ובדיון ציינה כי משיחה שקיימה עם בא כוחו הקודם של המערער נאמר לה כי האחרון לא נתן דעתו לעניין ההתיישנות (עמ' 1 , שורות 9-10 בפרוטוקול). נקודת המוצא היא, אם כן, כי אי העלאת טענת ההתיישנות בבית משפט קמא נבע מטעות או היסח דעת, ולא מוויתור של המערער עליה (השוו: ע"פ (מחוזי י-ם) 2541/01 רוס אריה נ' מדינת ישראל, לא פורסם, , 11.9.2002); יעקב קדמי סדר הדין בפלילים כרך ב, מהדורה מעודכנת 2009, עמ' 1328)). 11. לאור האמור אני מציעה לחבריי במותב לקבל את הערעור, ולבטל את קביעת בית משפט קמא לפיה המערער עבר את העבירה לפי סעיף 196 בחוק העונשין. אסתר שטמר, שופטת השופט אברהם טל, אב"ד - סג"נ אני מסכים לחוות דעתה המנומקת של השופטת אסתר שטמר, ולתוצאה אליה הגיעה. אברהם טל, סג"נאב"ד השופט אהרון מקובר אני מסכים לחוות דעתה המנומקת של השופטת אסתר שטמר, ולתוצאה אליה הגיעה. אהרון מקובר, שופט הכרעה לאור האמור, אנו מקבלים את הערעור, ומבטלים את קביעת בית משפט קמא לפיה המערער עבר את העבירה לפי סעיף 196 בחוק העונשין. משפט פליליהסדר טיעון (עסקת טיעון)שאלות משפטיותהתיישנות