קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם תיאור ''חנות יקרה'' מהווה לשון הרע / האם השוואת מחירים מהווה לשון הרע: התובעת הינה חברה, אשר עיקר עיסוקה במכירת מכשירי כתיבה וספרי לימוד בבית עסק המצוי בעיר אילת. הנתבעת מס' 1 הינה המוציאה לאור של מקומון, המופץ בדרום הארץ ובעיקר בעיר אילת. הנתבע מס' 2 היה בתקופה הרלבנטית לתביעה העורך הראשי של העיתון. הנתבעות מס' 3 ו- 4, שימשו ככתבות העיתון. ביום 11/8/05 התפרסמה בעיתון הנתבעת כתבה של הנתבעות 3 ו- 4, הנושאת כותרת "סקר מחירים לקראת החזרה לבתי הספר". התובעת מפנה לחלקים שונים בכתבה וטוענת כי הצגת הדברים, כפי שפורסמה בכתבה, נעשתה בחוסר תום לב ותוך הוצאת לשון הרע ביחס לתובעת. התובעת מפנה בעיקר לקטעים המסכמים את הכתבה: "... מבין החנויות בהן נערך סקר המחירים נמצא, כי 'כפר השעשועים' היא החנות הזולה ביותר ואילו 'גרף', היקרה מביניהן. תתפלאו כי לפעמים נסיעה של שתי דקות מחנות לחנות, יכולה לחסוך 30 עד 100 אחוזים פער במחיר מוצר. הרשו לנו להציע לכם, ההורים, לקרוא את הסקר ולהמשיך לבדוק. הצביעו ברגליים וביחרו היכן לפתוח את הארנק". התובעת מפנה גם לטבלה הכוללת פירוט של מחירים של 13 מוצרים (כגון: ילקוט אורטופדי, קלסר, מספרים, מחק וכו'), בסדרה של חנויות (7 חנויות), אשר חנות התובעת ("גרף") היא אחת מהן. לטענת התובעת, אופן הצגת הדברים בכתבה, ובעיקר בסיום הכתבה, גרם לפגיעה במוניטין ובהיקף הפעילות של התובעת, ובמיוחד כאשר הדבר נעשה טרם פתיחת הלימודים בתקופת השיא של המכירות. בהמשך לפנייתה של התובעת לנתבעת, פורסמה בעיתון ביום 1/9/05 הבהרה הנושאת כותרת: "תיקון והכחשה מטעם חנות גרף מרכז מור לדברים שנכתבו בכתבה סקר מחירים לקראת החזרה לבתי הספר מיום 11/8/05". בגוף התגובה שפורסמה נרשם בין היתר: "בניגוד למסקנות הסקר שפורסם ביום 11/8/05, חנות 'גרף מכשירי כתיבה', ממרכז מור, אינה החנות היקרה ביותר מבין החנויות בהן נערך הסקר, אלא מבין החנויות הזולות שנבחנו בסקר. המחירים שפורסמו בסקר אינם מייצגים בהכרח מוצרים דומה (כך במקור), אלא מוצרים שונים, אשר יתכן כי איכותם אינה דומה כלל...יתכן כי ההבדלים בין מחירי המותגים בחנויות השונות נובעים מכך שחלק מהמותגים הם מהשנה שעברה. כמו כן, יש לציין כי המוצרים שפורסמו בקשר לחנות 'גרף', הינם מוצרים באיכות גבוהה מתוצרת החברות המובילות וכי המותגים שנבחנו הם מותגים מהשנה הנוכחית. לא צוין בכתבה כי חנות 'גרף', נותנת הנחה בגובה 12% לחברי מועדון לקוחותיה... וכי כל קניה בחנות מזכה במתנה...". התובעת טוענת כי ההודעה הנ"ל לא פורסמה בנוסח, במתכונת ובמועד הראוי, ולא מנעה את הנזק שנגרם לה כתוצאה מפרסום הכתבה. התובעת העמידה את תביעתה על סך של 150,000 ₪. הנתבעים טענו בכתב ההגנה, כי הכתבה לא התיימרה לערוך סקר השוואתי מקיף, אלא תכליתה היתה לברר מחירים של מדגם מצומצם של פריטים במספר חנויות באילת. לטענת הנתבעים, טרם פרסום הכתבה ניתנה למנהל התובעת האפשרות להגיב על תוכנה, אך הוא בחר שלא לעשות כן. הכתבה ציינה את כל אשר נאמר והוצג בפני הכתבות שערכו הבדיקה, שהציגו עצמן כקונות רגילות בחנות. הנתבעים מבהירים, כי האמירה שחנות התובעת היא היקרה ביותר באשר למכלול המוצרים שנבדקו, היתה עובדה מתבקשת. הנתבעת מילאה את חובתה להביא מידע זה לכלל הציבור, כפי שפורסם בכתבה. עוד טוענים הנתבעים, כי בכתבה לא היתה המלצה להימנע מלרכוש מוצרים אצל התובעת, או המלצה לרכוש אצל מתחריה. בנוסף, אם אכן בחנות התובעת קיימות הנחות ונערכים מבצעים שונים, היה על נציגי התובעת שהציגו המחירים לכתבות, לציין זאת בפניהן. הנתבעים טוענים כי יש לקרוא הכתבה במלואה ובמיוחד מפנים לפתיח הכתבה שם צוין: "חשוב לציין, כי חלק מהמוצרים שנבדקו, מיוצרים בחברות שונות, מיבואנים שונים, אך באיכויות דומות, ולכן, יתכנו פערי מחירים..." לטענת הנתבעים, ערב פרסום הכתבה, פנתה הנתבעת מס' 4 טלפונית למנהל התובעת וביקשה לקבל תגובתו לממצאי הבדיקה שנערכה, אך מנהל התובעת לא היה מוכן להגיב ובחר לנתק את שיחת הטלפון. למנהל התובעת הובהר שהעיתון אמור להיסגר להדפסה בתוך מספר שעות, אך הלה בחר לנתק השיחה ולא חזר עד לשעה שנמסרה לו אשר בה עוברת הכתבה להדפסה. הנתבעים טוענים כי לתובעת ניתנה אפשרות לתת תגובתה לכתבה וזו פורסמה בעיתון. הנתבעים טוענים כי אין בתוכן הכתבה משום לשון הרע ומכל מקום, תוכן הכתבה חוסה תחת ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") ובכלל זאת, הגנת אמת בפרסום והגנת תום הלב. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מנהל התובעת מר גבריאל בטש וכן תצהיר של מר יעקב בטש, מנהל הכספים של התובעת. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירים של הנתבעים 2, 3 ו - 4. כמו כן, נתבעים הגישו חוות-דעת של רואה חשבון ערן ויינשטיין. העדים וכן המומחה מטעם הנתבעים, העידו בבית המשפט ונחקרו בחקירה נגדית על האמור בתצהירים ובחוות הדעת שהוגשו. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם תוכן הכתבה מהווה פגיעה בשמה של התובעת וכן פגיעה במוניטין שלה. בהמשך לכך, ובמידה ואומנם היה בכתבה כדי לפגוע בשמה של התובעת, קיימת מחלוקת מהותית בשאלת קיומן של הגנות הקבועות בחוק, ובמיוחד ההגנה בדבר אמת בפרסום. בהקשר זה, הביאו הצדדים ראיות ביחס למחירים של מוצרים שונים, הן בחנות התובעת והן בחנויות אחרות, וכן התייחסו לסוג המוצרים שנמצאו בחנות התובעת ומחירם צוין בטבלה שנכללה בכתבה. עיון בכתבה מלמד כי אומנם יש בכתבה כדי לפגוע בשמה של התובעת, והמדובר בעיקר במסקנה לפיה חנות התובעת היא היקרה מבין החנויות שנבדקו בסקר. במיוחד על רקע האמירה לפיה הומלץ בכתבה לקוראים "להצביע ברגליים". הנתבעים טוענים כי לאור תוכנה הכולל של הכתבה, ולהבדיל מן המילים: "גרף היקרה מביניהן", אין במילים אלו משום לשון הרע בגנות התובעת, שכן מעבר לפירוט המחירים בטבלה, אזכורה היחיד של התובעת בכתבה בה בהקשר של שקלול המחירים, אשר הוביל למסקנה המתבקשת שחנות התובעת הינה היקרה מבין החנויות שנדגמו. אין לקבל טענה זו של הנתבעים. השאלה, האם חנות התובעת אכן היתה היקרה מבין החנויות שנדגמו, הינה שאלה נפרדת. הפרסום לפיו מדובר בחנות היקרה מבין החנויות שנדגמו, הינו פרסום שיש בו לפגוע בשמה הטוב של התובעת. גם אמירות נוספות הכלולות בכתבה, אשר מסייגות את המסקנה לעניין היותה של חנות התובעת היקרה מבין החנויות שנבדקו, כגון ההצעה לקוראים "להמשיך לבדוק", או הבהרה לפיה "יתכנו פערי מחירים", אינן גורעות מהמסקנה לפיה היה בפרסום משום לשון הרע. במאמר מוסגר יצוין כי אמירות אלו יכולות להיות רלבנטיות לעוצמת הפגיעה ובעקיפין גם לשאלת גובה הנזק. לטענת הנתבעת, הפרסום חוסה תחת הגנת אמת בפרסום, לפי סעיף 14 לחוק. כותרת הכתבה הינה "סקר מחירים לקראת החזרה לבתי ספר". בפועל, לא בוצע סקר כפי שניתן היה לצפות בעת פרסום כתבה העוסקת בסקר מחירים, אלא בוצעה בדיקה מדגמית בלבד, שהוצגה באופן שאינו מלמד על טיבה האמיתי של הבדיקה. כך לדוגמא, הבדיקה התייחסה למוצרים מאיכויות שונות ומתוצרת שונה, וזאת מבלי להבהיר את מידת השוני בין איכויות המוצרים, אשר בוודאי משפיעה על מחירם. בפתח הכתבה נטען כי חלק מהמוצרים מיוצרים בחברות שונות, אך מדובר באיכויות דומות ולכן ייתכנו פערי מחירים, אך אלו צריכים להיות הגיוניים. אמירה זו נועדה להבהיר כי ייתכנו פערים במחירים על רקע הבדלים באיכויות, אך התוספת לפיה מדובר באיכויות דומות, נעשתה ללא בסיס מקצועי. התובעת הוכיחה כי חלק מהמוצרים שנמכרו בחנות ואשר מחירם צוין בטבלה, היו באיכויות שונות ממוצרים שנמכרו בחנויות אחרות, שמחירן צוין בטבלה. כך לדוגמא, ביחס לילקוט, צוין בכתבה כי מחיר הילקוט בחנות התובעת הוא 199 ₪. לעומת זאת, בחלק מהחנויות האחרות צוינו שני מחירים של ילקוטים, חלקם זולים יותר. מנהל התובעת הבהיר בתצהירו כי הילקוט שנמכר בחנות התובעת ומחירו צוין בטבלה, היה הילקוט היקר ביותר בחנות. באותה עת, נמכר בחנות גם ילקוט נוסף (של אותה חברה אך עם מותג מהשנה שעברה), במחיר 159.90 ₪ וכן היו בחנות ילקוטים נוספים, זולים יותר. מהראיות עולה כי המדגם שנערך על ידי הכתבות לא היה מדויק ונעשה באופן אקראי בלבד, דבר שהוביל לפער בין היקף המחירים האמיתי של המוצרים בחנות התובעת, לבין מצב הדברים שהשתקף לכאורה מהטבלה, ובהמשך לכך, לפער בין המציאות לבין המסקנה המפורטת בסיכום הכתבה. לטענת הנתבעים, בדיקת המחירים נעשה לפי בדיקת "הלקוח המזדמן". אולם, אם כך היה הדבר, הרי שהיה מקום להבהיר זאת באופן ברור יותר במסגרת הכתבה, אשר התיימרה לתת תמונת מצב של מחירי המוצרים בחנויות השונות, תוך השוואה בין החנויות. יש לזכור כי מלבד פרסום הטבלה, נאמר בסיכום הכתבה, כי חנות התובעת היתה הכי יקרה. אמירה מסוג זה, היתה צריכה להתבסס על נתונים מדויקים יותר ועל סקר שנערך באופן מקצועי. כך לא נעשה במקרה שלפנינו. במצב דברים זה, אני דוחה את טענת הנתבעים לפיה עומדת להם טענת "אמת בפרסום". טענה נוספת של הנתבעים הינה בדבר תחולת הגנת תום הלב לפי סעיף 15(2) לחוק וכן לפי סעיף 16(א) לחוק. לגבי ההגנה הקבועה בסעיף 15(2) לחוק, הרי שביחסים בין הצדדים, לא היתה חובה על הנתבעים לפרסם את הדברים שנרשמו בכתבה לגבי התובעת. כמפורט לעיל, ניתן היה להסתפק במתן המידע מבלי להסיק מסקנות אשר לא היו מבוססות די הצורך. באשר להגנה הקבועה בסעיף 16 לחוק, הרי שבמקרה שלפנינו הפרסום לא היה נכון ומדויק והיה בידי הנתבעים לנקוט לפני הפרסום באמצעים סבירים להיווכח בכך. במצב דברים זה, על הנתבעים לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה, כתוצאה מפרסום אותם חלקים בכתבה אשר כמפורט לעיל לא היו תואמים באופן מלא את המציאות כהווייתה. התובעת ביקשה להוכיח הנזקים שנגרמו לה באמצעות עדותו של מר יעקב בטש, אשר שימש באותה תקופה כמנהל הכספים של התובעת. מנגד, הנתבעת הסתמכה על חוות דעתו של רואה חשבון ערן ויינשטיין. בחוות הדעת צוין כי הדוחות הכספיים עליהם מסתמכת התובעת בטענתה בדבר גובה הנזק שנגרם, אינם יכולים לשמש כהוכחה לגובה הנזק. בין היתר מתייחס רואה החשבון בחוות דעתו למקורות ההכנסה השונים של התובעת, למגמת הקיטון בהכנסות התובעת ולגורמים אחרים שהוא מוצא היכולים להסביר ירידה במכירות. בנוסף, הנתבעים מצביעים על כך שלא הובאו הנתונים לגבי היקף ההכנסות ביום 11/8/05, וכן ביום 12/8/05 על מנת ללמד על שינוי במכירות לפני ואחרי מועד הפרסום. עיינתי במסמכים שהוצגו על ידי התובעת, לרבות בדוחות הכספיים ובדוח כרטסת הנה"ח, אשר צורפו כנספחים לתצהירו של מר יעקב בטש, ושקלתי את העדויות שהובאו בקשר לשאלת גובה הנזק והגעתי למסקנה לפיה אומנם נגרם לתובעת נזק כספי כתוצאה מהפרסום, אך לא ניתן לקבוע באופן מדויק את שיעור הנזק. המסמכים שהוגשו מלמדים על ירידה במכירות התובעת. עם זאת, יש קושי לקבוע את החלק המדויק שהיה לפרסום הכתבה בירידה במכירות ובהמשך לכך, יש קושי לקבוע את שיעור ההפסד הכספי המדויק שנגרם כתוצאה מהפרסום. במצב דברים זה, על בית המשפט להעריך את שיעור הנזק בדרך של אומדנה, וזאת על רקע מכלול הראיות שהובאו בפניו. לאחר בחינת המסמכים והנתונים שהובאו בפני בית המשפט, על רקע מכלול הנסיבות, ובכלל זאת טיב הפרסום, היקף הפרסום המזיק ועובדת פרסום התיקון בשלב מאוחר יותר, אני מוצא לנכון להעמיד את גובה הפיצוי שישולם לתובעת, על סך של 30,000 ₪. אשר על כן, התביעה מתקבלת. הנתבעים ישלמו, ביחד ולחוד, לתובעת את הסך של 30,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל ממועד הגשת התביעה, יום 6/4/06 ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, הנתבעים יישאו בתשלום הוצאות התובעת בהליך בתיק זה, אותן אני מעמיד על הסך של 8,000 ₪ ש"ח, וכן בתשלום שכ"ט עו"ד של התובעת בסך של 5,800 ₪. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום. שאלות משפטיותלשון הרע / הוצאת דיבה