האם נפילה בתחנת דלק מהווה תאונת דרכים ?

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם נפילה בתחנת דלק מהווה תאונת דרכים: לפני תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים התשל"ה 1975 ולחילופין על פי פקודת הנזיקין וזאת בגין נזקי גוף שאירעו לתובע והכול כפי שיפורט בהמשך. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 7.8.06 נהג התובע לתחומי תחנת דלק "פז" במשאית מ.ר. 1505115 (להלן: "המשאית") במטרה לתדלקה. במהלך התדלוק השתחרר צינור התדלוק מראש המשאבה וכתוצאה מסולר שנשפך על רצפת התחנה החליק התובע ונפגע בכף יד שמאל (להלן: "התאונה"). נתבעת 1 הייתה מבטחת המשאית בזמנים הרלבנטיים והתביעה כנגדה הנה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים. נתבעות 2-3 הן הבעלים של תחנת הדלק ומבטחת תחנת הדלק בהתאמה, התביעה הוגשה כנגדם על פי פקודת הנזיקין על פי עוולת הרשלנות. התובע טוען בתביעתו כי האירוע מהווה תאונת דרכים על פי חוק הפיצויים ועל כן יש לחייב את נתבעת 1 בפיצויו כמבטחת המשאית בביטוח חובה. לחילופין, טוען התובע כי יש לחייב את נתבעות 2-3 , במידה ויקבע כי אין המדובר בתאונת דרכים, כי הלה התרשלו ועל כן יש לחייבן בפיצויו. עיקר סעיפי הרשלנות אותם מייחס התובע לנתבעות 2-3 בתביעתו בכך שהנהיגו שיטות עבודה לא בטוחות, החזיקו משאבת דלק בלתי תקינה ובלתי מתאימה, הפעילו מקום שמנוני ולא בטיחותי, לא דאגו להדריך את התובע ולא הזהירו מפני הסכנות הצפויות. כמו כן, לא פיקחו על פעולות התדלוק ולא סייעו לתובע בשעת מצוקתו. חסכו במתדלקים אשר עליהם היה לבצע את עבודת התדלוק במקום התובע על כן באמצעים דלים היו יכולים למנוע התאונה. לא נהגו כפי שבעלים ומחזיקים של תחנת דלק סביר היו נוהגים. בעקבות התאונה התאשפז התובע בבית החולים וולפסון במחלקה האורטופדית. התובע נבדק במסגרת הוועדה הרפואית של המוסד הלאומי אשר קבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 5% על פי סעיף 44 (4) לתקנות המל"ל. כמו כן ציינה הוועדה כי אין מקום להפעיל את תקנה 15 שכן התובע יכול לשוב לעבודתו. לאחר הגשת כתבי הטענות התקיימה ישיבה בה נחקר התובע על תצהיר הנסיבות שהגיש ולאחריה הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב בכל הנוגע לשאלת החבות. התובע הגיש תצהיר נסיבות ובו פרט כיצד התרחשה התאונה. לפיו, בדרכו לעבודה עצר בתחנת הדלק על מנת לתדלק את המשאית. כאשר נכנס לתחנה פנה לעובדת התחנה בכדי לשלם לה על התדלוק לאחר גמר התשלום, הנחתה אותו העובדת לשיטתו, לפנות לעמדת תדלוק השירות העצמי בכדי להתחיל בתדלוק המשאית. כאשר התחיל בתדלוק והכניס את צינור הסולר למיכל התדלוק של המשאית השתחרר לפתע צינור התדלוק מראש המשאבה ועקב כך הסולר החל לפרוץ מהצינור על רצפת התחנה ועליו. באותו רגע נרתע לאחור וכתוצאה מכך החליק על הסולר ונפל ארצה על רצפת התחנה. התובע הצהיר כי ניסה לקום ושוב החליק עד אשר בפעם נוספת הצליח לקום ולהתרחק מהמקום. התובע נחקר אודות תצהיר הנסיבות וציין בחקירתו כי כאשר התחיל לתדלק את המשאית המנוע דמם. עברו להן חמש דקות מהזמן בו החנה את המשאית ליד המשאבה לבין הרגע שהתחיל לתדלק שכן בין לבין שוחח עם המתדלקת ושילם לה. אין מחלוקת של ממש בין הצדדים לעניין מסכת העובדות במקרה דנן, כמו כן השתכנעתי כי גרסתו של התובע אמיתית היא שכן לא נתגלו סתירות מהותיות בין גרסאותיו השונות שהובאו לפניי. על כן אני קובע כי, התובע החנה את המשאית לאחר שדומם המנוע ירד מהמכונית על מנת לתדלק אותה, פנה לעובדת עמה שוחח בקצרה ולשלם לה בעבור התדלוק ובמהלך התדלוק שביצע בעצמו השתחרר צינור הדלק וסולר פרץ לעברו, כתוצאה מכך נרתע לאחור והחליק על הסולר. ראיות נוספות, בנוסף לעדותו ולמתואר בתצהיר הנסיבות, לפיהן קבעתי כי גרסת התובע אמת היא, עצם הדיווח יומיים לאחר הפגיעה בפני רופא קופת החולים כי החליק בעת תדלוק הרכב וכתוצאה מכך נפל ונחבל בידו השמאלית, כך גם עולה מטופס חדר המיון מיום 16.8.06. האם המדובר ב"שימוש" - טיפול דרך? סעיף 1 לחוק הפיצויים מגדיר "תאונת דרכים" כ"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". המונח "שימוש ברכב מנועי" מוגדר אף הוא בסעיף זה, וכולל, בין השאר "טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו. ברע"א 372/10 הראל נגד ספנייב שניתן ביום 31/1/10 התווה בית המשפט העליון את התנאים לבחינת מתי אירוע יהווה "טיפול דרך". התנאים שגובשו היו ארבעה: כאשר הטיפול התרחש בדרך והיווה חלק ממהלך השלם של הנסיעה ברכב. כאשר הטיפול נדרש עקב אירוע פתאומי. כאשר אין המדובר בתקלה מורכבת המצריכה טיפול על ידי איש מקצוע וכן, כאשר הטיפול חייב להתבצע ברכב עצמו או באחד ממרכיביו. כדברי כבוד השופט ריבלין שם: "... התנאי הראשון הוא כי מדובר בטיפול שהתרחש בדרך, לאמור: החל מן העלייה אל הרכב בתחילת הנסיעה ועד לירידה ממנו בסיומה. "הכנסת טיפולי הדרך לגדרי 'שימוש ברכב מנועי' - כך הובהר - "נועדה לענות על התחושה כי פעמים, במפתיע, מתרחשות תקלות המחייבות את הנהג לתקן אותן במהלך הנסיעה כדי לאפשר את המשכתה... התנאי השני עליו עמדנו הוא כי הטיפול נדרש עקב אירוע פתאומי .. צוין כי ייתכן שהמונח "טיפול דרך" מתייחס "לתיקוני פתע או לטיפולים בלתי צפויים שנתעורר הצורך בהם במהלך הנסיעה ולשם המשכתה". ואמנם, בעניין נביל הובהר כי "פתאומיות הטיפול מבטאת גם היא את העמדה כי הטיפול הוא חלק מובנה ומשולב בתוך הנסיעה במובנה הרחב. הטיפול מבטא פעולה הכרחית של הנהג, במהלך הדרך, שנועדה לאפשר את המשך הנסיעה... התנאי השלישי הוא כי אין המדובר בתקלה מורכבת המצריכה טיפול על ידי איש מקצוע... על שלושת התנאים האמורים, יש להוסיף תנאי נוסף ולפיו "טיפול הרכב" חייב להתבצע ברכב עצמו או באחד מרכיביו. ...תוך שנקבע כי "תיקון דרך שלא ברכב (כמו הסרת מכשול בדרך), ושלא קשור לרכב דווקא, אף אם נעשה כפעולה חיונית להמשכת הנסיעה, לא יבוא בגדר 'שימוש ברכב מנועי', שאחרת מדוע נזקק המחוקק לציין כי התיקון המוכר חייב להיות ברכב דווקא" ... ואכן, המדובר הוא בתיקון הרכב או טיפול ברכב, כשפעולה זו האחרונה רחבה יותר מאשר תיקון הרכב עצמו, ועשויה לחרוג מעבר לתיקונים מכאניים של הרכב ושל חלקיו". על פי נתוני התיק שלפניי טיפול הדרך נעשה במהלכה של התאונה, עת הבחין התובע כי עליו לתדלק את המשאית לשם המשך נסיעה, כאשר אין מחלוקת כי כוונתו של התובע להמשיך את נסיעתו לאחר צאתו מתחנת הדלק. טיפול הדרך - התדלוק, נחוץ למשכה של הנסיעה, אלמלא היה התובע מתדלק המשאית בסולר לא יכול היה להמשיך את נסיעתו, וסבורני כי הצורך למלא דלק למיכל הרכב נתון להשערה חלקית בלבד (רכיב הפתאומיות) וזאת בהתחשב בפרמטרים הידועים לנהג כגון: מרחקי נסיעה אותם נדרש, סוג הרכב וכדומה. למעשה דובר על טיפול דרך שביצע אותו התובע בעצמו ללא עזרת בעל מקצוע. התנאי הרביעי, סבורני כי גם הוא התקיים, מקום שצינור התדלוק חובר על ידי התובע למיכל הדלק ברכב עובר להשתחררותו ולפריצת הסולר מהמיכל לעברו של התובע. התוצאה היא כי מדובר ב"שימוש" מן הסוג של "טיפול דרך". טוענת הנתבעת 1 בסיכומיה כי הקשר הסיבתי בין התובע למשאית ניתק ולכן אין לראות בתובע כמשתמש. איני רואה את הדברים באופן דומה. בע"א 358/83 שולמן נגד ציון חברה לביטוח בע"מ נאמר כי: "... בדומה, תיקון הרכב או טיפול אחר בו (החלפת גלגל, סיכה, רחיצה) הוא שימוש לוואי בו. על-כן כל נזק, הנופל למסגרת הסיכונים שתיקונים יוצרים, נגרם עקב התיקון, כלומר, התיקון מהווה לו גורם ממשי. על-כן, אם אדם מצוי מתחת למכונית, ומרים את ראשו, או עולה על דרגש (כשהמכונית מורמת מעליו) על-מנת לתקנה או לרחצה או לבצע בה סיכה, ותוך כדי כך נתקל ראשו במכונית והוא נפגע, יש לראות בפגיעתו פגיעה "עקב" השימוש ברכב מנועי.". ועוד צוין בפרשת שולמן כדוגמא כי: "... לעניין שימושי הלוואי, יש לבחון את היקף הסיכונים שהם טבעיים להם. על-כן בפריקת דלק ממכונית המובילה דלק, סיכון טבעי הוא נזילת הדלק על הכביש, המדרכה והרכוש הסמוך להם. סכנת התלקחות של דלק זה נופלת למסגרת הסיכון שפריקתו גוררת אחריה. בצדק ציין פרופ' אנגלרד, בספרו הנ"ל, בעמ' 20, כי -הולך רגל הנתקל בצינור דלק מדרכה בשעת הספקת דלק לבית סמוך זכאי לפיצוי בגין התאונה הנחשבת כתאונה שנגרמה לו עקב שימוש ברכב מנועי. הדין אינו צריך להיות שונה כאשר התאונה נגרמת בשעת הטעינה או הפריקה בדרך שונה במקצת, כגון על-ידי דליפת דלק או שמן על הכביש או על-ידי התפוצצות ושריפה". הנתבעת 1 טוענת כי פעולת התדלוק אינה "טיפול דרך" ומסתמכת על ע"א (מחוזי חיפה) איילון נגד שמואל אדר ואח'. וכן על דברי כבו השופט א' ריבלין (כתוארו אז) ברעא 4620/04 דלק חברת דלק הישראלית בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ-" ...מוכן אני להניח, לטובת המבקשת, כי המשיב 3 נפגע עת שעסק ב"טיפול דרך" ברכבו. עם זאת, לא שוכנעתי כי קיים קשר סיבתי משפטי בין פגיעתו לבין השימוש שעשה ברכב. אכן, צודקת המבקשת בטענתה כי לפי הפסיקה כל עוד נמצא אדם מחוץ לרכבו לצורך "טיפול דרך" ובמסגרתו לא מנותק הקשר הסיבתי שבין השימוש ברכב לבין נזק הגוף שנגרם לו. אך במה דברים אמורים? במצב בו קיים מלכתחילה קשר סיבתי. במקרה זה, כפי שאכן קבע בית המשפט המחוזי לא מתקיים קשר כזה. כידוע, המבחן לקיומו של קשר סיבתי משפטי בין השימוש ברכב לנזק הגוף שנגרם לנפגע הינו מבחן הסיכון - קרי, יש להראות כי הנזק נמצא בתחום הסיכון שיצר השימוש ברכב ואשר בגינו התכוון החוק להטיל אחריות (ע"א 6000/93 עיזבון המנוח קאוסמה נ' רג'בי, פ"ד נ(3) 661, 672-673). אדם היוצא מרכבו לשם "טיפול דרך" חושף עצמו לסיכונים שונים שבראשם הסיכון כי ייפגע מרכב חולף, אך הסיכון שיחליק על כתם שמן וייפול אינו אחד מהם. כך, אפוא, החלקה על כתם שמן בתחנת דלק אינה יכולה להיחשב התממשות של הסיכון (התעבורתי - במקרה זה) שיוצר "טיפול הדרך" ועל כן לא מתקיים קשר סיבתי משפטי בין השימוש לנזק, ואין לראות באירוע בו נפגע המשיב 3 תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים.גם את טענתה החלופית של המבקשת לגבי פגיעה כתוצאה מירידה מהרכב יש לדחות. בנסיבות המקרה, ולפי ממצאיהן העובדתיים של הערכאות דלמטה, לא ניתן לראות בנפילתו של המשיב 3 חלק אינטגראלי מהירידה מהרכב, שכן, נפילתו אירעה לאחר שירד מן הרכב, בעת שהלך מן המכונית והלאה. הליכה זו אינה יכולה להיחשב לשימוש ברכב". סבורני כי אין הלכת בית המשפט העליון שוללת באופן עקרוני את היותה של פעולת התדלוק כיכולה להיחשב "טיפול דרך", אלא עיקר ההלכה שהובאה דלעיל, היא בנסיבות המקרה השונות מן המקרה שלפניי. שם דובר בטיפול דרך אשר היה שונה בתכליתו מסיבת הפגיעה, קרי, טיפול הדרך היה עיסוק בהוספת מים לרדיאטור בעוד שהתובע שם החליק בשל מצב תחנת הדלק ולא כתוצאה מהטיפול עצמו. בעוד שבמקרה דנן, החבלה והפגיעה הנה תוצאה ישירה מטיפול הדרך אותה ביצע התובע ברכב. לכשעצמי, איני מוצא הבדלים בין טיפול דרך מסוג מילוי שמן ומים ברכב לבין טיפול דרך מסוג מילוי דלק (תדלוק) שניהם מהווים טיפול דרך היות וחסרונם במהלך הנסיעה עלול ליצור סיכון תחבורתי לשימוש ברכב באותה מידה. משכך, מצטיירת תמונה לפיה האירוע אכן מהווה תאונת דרכים וכי פעולת התדלוק אותה ביצע התובע בעצמו אשר במהלכה אירעה התאונה מהווה שימוש למטרות תחבורה כדרישת החוק. מכל האמור לעיל סבורני כי יש להמשיך הדיון לעניין הנזק, בין התובע לבין נתבעת 1 כמבטחת המשאית, ולדחות התביעה כנגד נתבעות 2-3 בעילת הרשלנות על פי פקודת הנזיקין, על פי עקרון ייחוד העילה. משכך אני קובע קדם משפט ליום 2.10.11שעה 09:30. התביעה כנגד נתבעות 2-3 נדחית, התובע יישא בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד תאונות דרכים בשיעור של 5000 ש"ח. דלקנפילההכרה בתאונת דרכיםשאלות משפטיותתאונת דרכיםתחנת דלק