קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם נפילה לבור לאחר יציאה מהרכב מהווה תאונת דרכים: כללי 1. פלוני נפגע בתאונה אשר אירעה שעה שנהג ברכב ונתקל במכשול שמנע את המשך נסיעתו. או אז ירד מהרכב על מנת להסיר את המכשול ובצעדו חזרה לרכב נפל לתוך גוב תקשורת של בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ (להלן: חברת בזק) ונפצע. הצדדים חלוקים בשאלת החבות ובשאלת גובה הנזק. 2. תחילה הוגשה התובענה נגד חברת בזק בעילה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין). חברת בזק שלחה הודעה לצד שלישי נגד הוט חברת הכבלים בע"מ (להלן: חברת הוט) והמבטחת בביטוח אחריות. במהלך הדיון הוגש כתב תביעה מתוקן בו הוספה עילה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) ונתבעה גם המבטחת של השימוש ברכב. 3. הוחלט כי המחלוקת בין המבטחת של השימוש ברכב לבין חברות בזק והוט תדון תחילה. בהחלטה מיום 21.10.07 (שהיוותה פסק-דין מבחינת חברת בזק) נקבע כי התאונה הנדונה מהווה תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים. על החלטה זו הוגש ערעור (ע"א 242/08 של בית המשפט המחוזי בחיפה), שנתקבל. בפסק דין מיום 12.11.08 הוחלט ברוב דעות כי התאונה אינה תאונת דרכים במובן המונח בחוק הפיצויים, ההליך הוחזר לבית משפט זה על מנת להכריע במחלוקת בין התובע לבין חברת בזק ובינה לבין חברת הוט. נטל הראיה 4. התובע סבור כי על המקרה חל הכלל הנקוט בסעיף 41 לפקודת הנזיקין "הדבר מעיד על עצמו". לכלל זה שלושה תנאים מצטברים אשר על התובע להוכיחם על מנת להעביר את הנטל לנתבע להוכיח כי לא היתה התרשלות מצדו - כי התובע לא ידע או לא יכול היה לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק; כי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו; כי נראה שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה. 5. התובע לא הוכיח את יסודות כלל זה. אין חולק כי הוא אשר עשה את המעשים שהובילו לנפילתו לתוך הבור כך שידע, ולמצער יכול היה לדעת, מה היו הנסיבות שגרמו לתאונה. די בכך כדי לקבוע שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו, כך שנטל הראיה מוטל על כתפיו מתחילת המשפט ועד סופו. העובדות 6. ביום 19.1.04 בשעות הערב נהג התובע, יליד 1982, ברכבו ברחוב בית קמה לכיוון רחוב עבודת ישראל בכפר חסידים. בהגיעו לצומת הרחובות בית קמה - עבודת ישראל - המייסדים בכוונה לפנות ימינה לרחוב עבודת ישראל הבחין לפתע במכשול שחסם את דרכו - באמצע הצומת היו מונחים משטח מתכת ועליו קרשים. התובע העמיד את הרכב בצד הדרך ובעוד המנוע פועל ירד ממנו, צעד מספר מטרים עד המכשול והסירו. כאשר שם פעמיו חזרה לרכב נפל לפתע לתוך גוב תקשורת של חברת בזק, שעומקו כשני מטרים. גוב התקשורת, שצורתו מלבנית, מכוסה ברגיל במכסה מתכת בעל שלושה חלקים. כמסתבר, ביום התאונה הוסר אחד מתוך השלושה והפתח שנוצר כוסה בעזרת משטח המתכת ועליו הקרשים. כתוצאה מהנפילה נפצע התובע בגב ובברכו הימנית. אירוע זה ייקרא להלן: התאונה. 7. התובע חילץ עצמו על ידי יציאת כח, כיסה את הבור חזרה, שב לרכב והמשיך בנסיעה לבית הוריו בכפר חסידים שם התגורר אותה עת. לגרסתו, סבר שהפגיעה אינה קשה ולכן נסע עם הוריו לבית אחותו ביישוב מורשת. בדרך עצרו במקום התאונה וצילמו אותו. משהתעצמו כאביו הביאה אותו אמו למחרת היום לקופת חולים לקבלת טיפול רפואי ובדרכם שוב צילם את המקום. כעבור יום הגיע שוב למקום התאונה לצורך צילומו, אז הבחין שפתח הגוב כוסה במכסה מתכת. צילומים אלה צורפו כנספים א' ו-ב' לתצהירו, מוצג ת/1. 8. התאונה אירעה כאמור בצומת הרחובות בית קמה - עבודת ישראל - המייסדים, כאשר בכוונת התובע היה לפנות ימינה לכיוון רחוב עבודת ישראל. מחומר הראיות עולה כי הצומת רחב דיו כדי לאפשר מעבר בו זמנית של שני כלי רכב. 9. מתקן בזק מצוי באמצע הכביש ברחוב בית קמה סמוך לקו העצירה לפני הצומת. מעדות העד מר אריה שטיינקלפר, המתגורר בסמוך, עליה ידובר בהמשך, עולה כי המכשול נוצר ביום התאונה ולא קודם לכן וכי מעבר כלי רכב לא נחסם לחלוטין. אין חולק, כי בצומת חולף מידי יום מספר בלתי ידוע של כלי רכב מסוגים שונים, לרבות לשימוש חקלאי. נסיבות התאונה 10. אף כי היום טוענות חברות בזק והוט כי לא הוכחו נסיבות התאונה ניתן לקבוע שלמעשה אינן שנויות במחלוקת, שהרי בשלב בו נדונה השאלה האם התאונה היוותה תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לא חלקו על כך שהתובע נפל לתוך גוב תקשורת לאחר הסרת המכשול. 11. לולא כן ניתן לומר שהתובע עמד בנטל המוטל עליו והוכיח את גרסתו כי נפל לתוך גוב תקשורת בנסיבות המתוארות על ידו. אמנם נכון, לתאונה לא היו עדים ברם גרסת התובע, שנמסרה בשתי הזדמנויות שונות בהליך דנן היתה עקבית ואף נתמכת בעדות העד שטיינקלפר אשר העיד מידיעה אישית על קיומו של מכשול (שהוא אף השתתף ביצירתו שעה שסיפק את דלת המתכת ומשטחי עץ). גם עובד חברת בזק העיד כי למחרת יום התאונה נתקבלה הודעה על קיומו של המפגע ועל טיפולם בו. אי-דיוקים שנמצאו בעדות התובע מתייחסים לפרטים שוליים שאינם משפיעים על מהימנותו. כמו-כן, אין בעובדה שיכול היה להמשיך בנסיעה ללא צורך בהסרת המכשול או לשוב על עקבותיו ולנסוע בדרך חלופית כדי לפגוע בגרסתו. 12. אני קובעת אפוא כי התאונה אירעה בנסיבות עליהם העיד התובע. 13. אין בקביעה זו כדי להכריע במחלוקת, שכן על התובע להוכיח לא רק שנפגע עקב נפילתו לתוך גוב תקשורת של חברת בזק אלא עליו גם להוכיח כי ידה של האחרונה היתה במעל, וזאת לא עלה בידיו להוכיח. 14. על פי הנטען בכתב התביעה עובדי חברת בזק ביצעו עבודות במקום ואלה התרשלו שעה שהותירו בור ללא מכסה וכיסוהו באמצעות משטחים שניתן היה להסירם על נקלה בלא שהציבו שילוט שימנע גישה לבור. 15. זולת העובדה שהמדובר בגוב תקשורת של חברת בזק אין שמץ ראיה ממנה ניתן להסיק כי עובדיה עבדו במקום והם אלה שיצרו את המכשול. למעשה, הסיבה היחידה בעטיה הוגשה תובענה נגדה הנה היות גוב התקשורת של חברת בזק (ראה עדות התובע בעמ' 33 ש' 26-22). 16. אין ראיה כי מאן דהו - המועצה האזורית או מי מתושבי המקום - הזמין עבודות מחברת בזק או כי בסמוך לפני התאונה אירעה תקלה שחייבה ביצוע עבודות תיקונים על ידה. העד שטיינקלפר מסר בתצהירו, כי בשעות הצהרים של יום התאונה, עת עבד בגינת ביתו, ניגשו אליו שני עובדים בלתי מוכרים שעבדו בגוב התקשורת ובקשו דבר מה לסתום את החלל שנוצר. לדבריו סיפק להם "משטח מעץ ומשטח מפח וכמה קרשים". למחרת היום הבחין כי הבור כוסה באופן מלא במכסה ברזל והמשטחים שמסר היו מונחים בצד המדרכה. בשיחה שקיים מר שטיינקלפר עם חוקר מטעם חברת בזק (מוצג נ/1) מסר גרסה שונה. אז ציין כי סיפק "פח גדול" לעובדי חברת הוט שבצעו תיקון בביתו ולאחר שעזבו הניח מעליו משטחי עץ כדי שהמכשול יהיה בולט לעין. הוא גם הוסיף, כי העובדים התקשרו בנוכחותו לחברת בזק ואמרו "שיש בעיה עם המכסה". 17. בעדותו לפניי וכך גם בעדות המוקדמת שמסר לפני רשמת בית המשפט לא זכר העד, שהיה ביום האירוע כבן 80, פרטים רבים. הוא גם לא זכר מה מסר לחוקר מטעם חברת בזק, אם כי לאחר שהושמעה לו הקלטת השיחה אישר כי מדובר בקולו וציין כי אמר לחוקר את אשר ידע. בנסיבות אלו, לא ניתן לקבוע ממצאים ועובדות על סמך עדותו. 18. התובע לא הוכיח אפוא כי חברת בזק היא זו שבצעה עבודות במקום ויצרה את המכשול. 19. יתרה מזאת, מתצהירו של יוסי בוזגלו, מנהל מחלקת רשת מרחב צפון בחברת בזק עולה כי מבדיקה ביומני העבודה הרלוונטיים מצא כי לא בוצעו עבודות כלשהן בגוב התקשורת על ידי חברת בזק או מי מטעמה וכי ביום 20.1.04, למחרת התאונה, נתקבל דיווח על אודות גוב פתוח בעקבותיו נשלחו מיד צוותים שתיקנו את המפגע. 20. אמנם נכון, חברת בזק לא הציגה את יומן העבודה והסתפקה בעדות העד בוזגלו. אין חולק כי לו הוגש כראיה יומן העבודה שנערך בזמן אמת היתה בידי חברת בזק הוכחה חזקה יותר לביסוס גרסתה. ואולם, הנטל להוכיח את תביעתו נותר כאמור על כתפי התובע ומחדלה של חברת בזק - ככל שקיים - אינו יכול לבוא במקום ראיות התובע שלא הניח תשתית עובדתית הקושרת את חברת בזק לתאונה הנדונה (זולת העדר המכסה). 21. כאן המקום לציין כי מעורבותה הנטענת של חברת הוט לא הוכחה. אין די באמירת מר שטיינקלפר לחוקר חברת בזק כדי לבסס קביעה עובדתית כלשהי, וזולת אמירתו אין מאומה הקושר את חברת הוט לגוב התקשורת. 22. מעדות מר שמעון אוסקר מטעם חברת הוט עולה, כי תשתיות בזק והוט נפרדות ואיש מטעם חברת הוט אינו מוסמך לבצע עבודות במתקנים של בזק. גרסתו לא נסתרה ואף אוששה על-ידי העד מטעם חברת בזק. כמו-כן, לא נסתרה גרסתו, כי זולת העבודה אצל מר שטיינקלפר עצמו, שלא דרשה ביצוע עבודות מחוץ לבית הלקוח, לא בקרו במקום עובדים של חברת הוט. 23. כאן המקום לציין, כי זולת אמירתו של עד זה לחוקר מטעם חברת בזק, עליה לא חזר בעדותו בבית המשפט, אין ראיה אודות זהות העובדים האלמונים שפנו אליו, ואם אמנם בעובדים עסקינן. למותר לציין - בלי לקבוע ממצא - כי התנהגות האלמונים שפנו למר שטיינקלפר מתיישבת עם ההשערה שהועלתה לפיה היו אלה גנבי מתכות. העד לא ראה תעודה מזהה או כל סממן אחר ממנו ניתן להסיק כי בעובדי חברת הוט עסקינן. לא זו אף זו, אין זה נהיר מדוע עובדים של תאגידים כמו חברת בזק או חברת הוט נזקקו לעזרת אדם בא בימים המתגורר במקום. אחריות חברת בזק 24. לטענת התובע אלמלא הסירו עובדי חברת בזק את מכסה גוב התקשורת חבה זו כלפיו בהיותה בעליו ובתור שכזו מוטלת עליה אחריות לתקינות הגוב ולתחזוקתו ומשלא עשתה כן, הרי התרשלה. 25. אין חולק כי גוב תקשורת פתוח מהווה מפגע מסוכן, לא כל שכן בלב שכונת מגורים. נקבע לעיל, כי לא הוכח שעובדי חברת בזק עבדו במקום ויצרו את המפגע. כמו-כן זולת אמירת העד שטיינקפלר, שאינה יכולה לשמש יסוד לקביעת ממצאים ועובדות, אין ראיה כי דווח לחברת בזק לפני קרות התאונה. בנסיבות אלו, גם בהנחה שזו לא פעלה במהירות סבירה על מנת להסיר את המפגע ניתן לקבוע כי אין קשר סיבתי בין התרשלות זו לבין התאונה הנדונה. 26. אין חולק כי בבוקר המחרת הוסר המפגע ועובדי חברת בזק הניחו מכסה מתאים מעל גוב התקשורת במקומו של זה שהוסר. לגרסתה כאמור, דווח לה על המפגע ביום 20.1.04 ומיד נשלח צוות לתקנו. גרסה זו לא נסתרה, ויש לקבלה. במאמר מוסגר יצוין, כי התובע עצמו העיד, כי לא דיווח לאיש על קיומו של מפגע וכך גם נהגו בני משפחתו. 27. אני קובעת אפוא כי לא נסתרה גרסת חברת בזק לפיה דווח לה על אודות המפגע רק למחרת התאונה ושזו פעלה לתיקונו סמוך לאחר היוודע לה אודותיו. 28. כאן המקום לציין, כי אין לייחס לחברת בזק אחריות אך בשל קיומו של מפגע. כידוע, "חובת זהירות מושגית הינה נגזרת משיקולי "מדיניות משפטית" - שאינה, בעיקרה, אלא מדיניות חברתית הנשמעת מפיהם של בתי המשפט" המחייבת לתת את הדעת לאינטרסים שונים וביניהם אינטרס הקצאת משאבים לפיו "ככל שנוסיף ונקצה משאבים של כסף ושל כוח אדם, כך תגדל ותלך רמת הפיקוח, וכן יקטן ויילך מספר התאונות. מן העבר האחר, הקצאה גדולה של משאבים תבוא בהכרח על חשבון תחום אחר בחיים" (ראה בסוגיה ע"א 2061/90 מרצלי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז (1) 802 [1993]) אין לדרוש מחברת בזק כי תעמיד זקיף ליד כל אחד ממתקניה על מנת למנוע פגיעה בהם. לכן כל אימת שלא דווח לה על קיומו של מפגע אין לייחס לה אחריות אם יתברר שמאן דהו חבל במתקניה. מתקני חברת בזק מפוזרים ברחבי הארץ כך שדרישה מעין זו תחייב הקצאת משאבים בלתי סבירה שעלותה עשרות מונים לעומת תוחלת הנזק. 29. בנסיבות אלו דין התובענה נגד חברת בזק להדחות וכפועל יוצא גם ההודעה נגד חברת הוט. אשם תורם 30. לו נתקבלה התביעה נגד חברת בזק היה מקום לייחס לתובע אשם תורם משמעותי. התאונה ארעה בשעה 17.50 בערך. לגרסת מר שטיינקפלר, שלא נסתרה, כיסוי הבור בוצע בין השעות 13.30 - 14.00. הוא גם הוסיף כי חלפו במקום כלי רכב, כולל טרקטורים, ונהגיהם לא נדרשו להסיר את המכשול (ראה עדותו בעמ' 24 ש' 3-2). אף התובע אישר זאת בעדותו (עמ' 32 ש' 9). מכאן, יכול היה התובע להמשיך אף הוא בנסיעה ללא צורך בהסרת המכשול או לחלופין יכול היה לשוב על עקבותיו ולנסוע בדרך חלופית. 31. חרף זאת, משיקוליו הוא, בחר התובע להסיר את המכשול מבלי לבדוק תחילה מדוע הונחו המשטחים על הכביש וכל זאת לדבריו בשעת חשיכה וללא תאורה מספקת ולאחר מכן צעד לכיוון רכבו מבלי להסתכל על הדרך שלפניו. 32. בנסיבות אלו לו קבלתי את התביעה, הייתי מייחסת לתובע אשם תורם משמעותי. נזק 33. חרף מסקנתי דלעיל, אתייחס בקצרה לנזק. לאחר התאונה שב התובע לביתו, החליף בגדים (שנקרעו לגרסתו) ונסע עם הוריו לביקור בבית אחותו ביישוב מורשת. רק ביום המחרת פנה לטיפול רפואי בקופת-חולים, שם נבדק על ידי רופא, שמצא נפיחות קלה בברך ימין והפנה אותו לצילום רנטגן, שבוצע ולא הראה ממצא חולני. משלא חלפו הכאבים פנה התובע לדר' כרכבי, אורטופד מומחה, שמצא הגבלה קלה בתנועות הברך ורגישות מעל סדק מפרק הברך הפנימי והפנה אותו לקבלת טיפול פיסיותרפי. 34. משהתברר שהטיפול הפיסיותרפי לא הועיל הופנה התובע לביצוע ניתוח ארתרוסקופיה, אותו עבר ביום 2.3.04 בבית החולים רמב"ם בחיפה. במהלך הניתוח אובחנה תלישה טראומטית של פרגמנט סחוס באזור MTP ובוצעה הטריה של המקום. לטענת התובע לאחר הניתוח ובעקבותיו רותק למיטתו למשך שלושה שבועות ולאחריהם התהלך בעזרת קביים למשך שבועיים ימים. לאחר הניתוח היה במעקב אורטופדי בעקבות תלונות על מגבלות בכיפוף הברך ובעת פעילות מאומצת וכאבים בעמידה ממושכת ובריצה. בדיקה קלינית היתה תקינה. 35. בעלי הדין הגיעו לידי הסכמה לפיה נכותו הרפואית של התובע בעקבות התאונה הנה בשיעור 10% לצמיתות (כך נקבע על-ידי דר' פוקס מטעם התובע, ואושר על ידי פרופ' רופמן מטעם הנתבעת) בגין מצב לאחר ניתוח ארתרוסקופיה עם התפתחות שינויים ניוונים ודלדול שרירים בהתאם לסעיף 48(2)IV לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. 36. עובר לתאונה היה התובע תלמיד ישיבת הסדר "שדמות מחולה" בבקעת הירדן שם שהה בתנאי פנימייה. עקב התאונה נעדר מהישיבה חמישה חודשים במהלכם שהה בבית הוריו בכפר חסידים. נתבעה השבת שכר הלימוד ששולם לישיבה בתקופת ההיעדרות ברם משלא הוגשו ראיות להוכחת גובה שכר הלימוד וממילא לא הוכח ההפסד הנטען לא היה מקום לפסוק נזק זה. 37. התובע כיום סטודנט להנדסת חשמל במכללת "אפקה" באריאל בשנת הלימודים האחרונה, העובד למחייתו בעבודות סטודנטיאליות מזדמנות. לטענת התובע בסיכומיו אלמלא פגיעתו במקביל ללימודיו יכול היה לעבוד כשומר ולהשתכר יותר מאשר בעבודות המזדמנות בהן עבד. המדובר בטענה סתמית שהועלתה לראשונה בסיכומים וממילא לא הוכחה. בהעדר ראיה כי הנכות פגעה באופן כלשהו בכושרו להשתכר כסטודנט לא היה זכאי התובע לפיצוי בגין אבדן השתכרות בעבר. 38. לו נתקבלה תביעתו היה מקום להעריך את אבדן כושר השתכרותו לעתיד על בסיס השכר הממוצע במשק ונכות בשיעור 10% לצמיתות בהערכה גלובלית. סביר להניח שהתובע, אשר בחר תחום לימודים לאחר התאונה, עשה כן בשים לב למגבלותיו. ואמנם, התובע בחר מקצוע שאינו דורש מאמץ פיסי. עם זאת נוכח האפשרות שבעתיד, ובפרט עם התבגרותו, יסבול התובע מכאבים או מגבלות שיצריכו היעדרות מהעבודה, הייתי פוסקת לו פיצוי - לו נתקבלה תביעתו - על בסיס הערכה גלובלית כאמור. 39. כן היה זכאי התובע לפיצוי בגין נזק בלתי ממוני וסכום מסוים, על דרך של אמדנא, בגין העזרה שהושיטו לו הוריו בתקופת החלמתו. עוד היה מקום לפסוק פיצוי מסוים בגין הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות (ולו בגין השתתפות עצמית בקופת חולים). סוף דבר 40. התובענה נדחית אפוא בזאת. כפועל יוצא גם ההודעה לצדדים השלישיים נדחית. בנסיבות, איני עושה צו להוצאות. תאונות נפילהתאונת דרכיםשאלות משפטיותנפילה ברחוב / שטח ציבורייציאה מרכב / ירידה מרכבהכרה בתאונת דרכיםנפילה