האם סעד הצהרתי הגשת תביעה לסעד כספי ? בע"א 830/86 - ס.א.ר. חרושת דפנה נ' ס.א.ר. סרט אלכסון , פ"ד מב(4), 805, עמ' 809-810 השאיר השופט ברק בצריך עיון, את השאלה האם תקנה 45 חלה על תביעה לסעד הצהרתי ותביעה כספית באותו ענין, אולם הביע דעה כי אין היא חלה על כך, באמרו: "לכאורה פסק-דין הצהרתי אינו צריך למנוע תביעה שניה לפסק-דין לאכיפת חיוב או פיצויים אפילו לענין אותן עובדות עצמן (ראה ע"א 515/84 (פ"ד מב(1), 541)." ואמנם, בהמשך נקבעה הלכה (גם בהסתמך על פסה"ד הנ"ל), לפיה "סעד הצהרתי שניתן אינו מונע הגשת תביעה לסעד אופרטיבי המוגשת על ידי אותה עילה, ללא צורך בצו לפיצול הסעדים" - ע"א 466/89 - יאיר ותמר צברי נ' יואל ושונה מסוארי . פ"ד מה(1), 177, עמ' 184-185. כן ראו: ע"א 4646/90 בר-חן נ' שמעון, פ"ד מו(5) 798 (1992). יפים לעניין זה גם דבריו של כב' השופט א' גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, (מהדורה שביעית, סיגא-הוצאה לאור בע"מ), בעמ' 105: "סעד הצהרתי שניתן אינו מונע הגשת תביעה לסעד אופרטיבי על-סמך אותה עילה, ואין צורך בהיתר לפיצול סעדים במקרה כזה". קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם סעד הצהרתי מונע הגשת תביעה כספית: הצדדים : המבקשת: רשות שדות התעופה- מופקדת על הפעלת פיתוח וניהול שדות התעופה . המשיבה - הינה קיבוץ בארות יצחק -המאוגד כאגודה שיתופית חקלאית (למרות שמדובר כאמור באגודה שיתופית, יקרא הקיבוץ להלן, לשם הנוחות, כ: "המשיב" כפי שנקרא בכתבי הטענות). רקע כללי: המשיב עיבד במשך עשרות שנים חלק ניכר מהמקרקעין החקלאיים שבשטחי נתב"ג לפי צרכי המבקשת. רק לגבי חלק מהשטחים נחתמו הסכמים בכתב . משנת 1998 החל המשיב לבצע פרויקט "מיאוס ביוטופי" (הרחקת הציפורים משדה התעופה מתבצעת באמצעות גידולים שאליהם ציפורים אינן נמשכות), בשטח הצפוני (להלן: "המקרקעין" ) ורישת אותו במערכת ההשקיה כאמור, שנרכשה על והוטמנה בקרקע על ידו. לא נחתם חוזה בכתב ביחס לשטח זה בין הצדדים. ב- 2005 פרסמה המבקשת מכרז לקבלת הצעות להרשאה למתן שירותים של ניהול ועיבוד שטחים חקלאיים, במסגרת מכרז על השטח שכלל את השטח הצפוני. בעקבות המכרז פנה המשיב יחד עם קיבוץ עינת (גם קיבוץ זה עיבד שטחים חקלאיים בנתב"ג) לבימ"ש שלום בראשל"צ בהמרצת פתיחה 000204/05 (להלן: "המרצת הפתיחה") בבקשה לפסק דין הצהרתי , לפיו לשני הקיבוצים זכויות במקרקעין החקלאיים בנתב"ג - תביעה זו נדחתה בפס"ד שניתן ביום 25.5.05 ע"י כב' השופטת א. סורוקר . המשיב ערער על פסק הדין הנ"ל. במהלך הדיון בערעור הנל, בתיק ע"א 3641-08-07(להלן: "הליך הערעור במחוזי"), הגיעו הצדדים לפשרה, שקיבלה תוקף של פס"ד מתאריך 17.2.08, לפיה: " אנו מקבלים את המלצת ביהמ"ש וחוזרים בנו מהערעור. אנחנו מבקשים לגמור את הגידול בקיבוץ עינת שמסתיים עד 30.4.08 ועוזבים את השטח כפי שהוא. כמובן שאיננו מוותרים על תביעת שיפוי ופיצויים. לגבי קיבוץ בארות יצחק- אנחנו מבקשים השהיית הפינוי עד ליום 31.10.08." בית המשפט המחוזי נתן תוקף של פסק- דין להסכמתם הנ"ל של הצדדים. בהמשך- בחודש 10/08 , סיים המשיב לעבד את שטחי המקרקעין הנ"ל ובכללם- בשטח הצפוני נשוא התביעה והבקשה, והתפנה מהם. הבקשה: במסגרת הבקשה דנן- עותרת המבקשת להורות על העברת הדיון לבימ"ש השלום בראשון לציון ו /או על סילוק התביעה על הסף. הבקשה להעברת הדיון לבימ"ש אחר נדונה ונדחתה ע"י כב' נשיאת המחוז. לאור התוצאה- נדרשתי לבקשה לסילוק על הסף ולהן הכרעתי בה. תמצית טענות הצדדים- בקליפת אגוז: טענות המבקשת: המבקשת סבורה שההליך של המרצת הפתיחה שהתנהל בבית משפט השלום בראשון לציון- מהווה מחסום מפני תביעה נוספת, בהוותה לשיטתה 'מעשה בי דין', מכוח תק' 101 לתקנות סדר הדין האזרחי- התשמ"ד - 1984. כן טוענת היא להשתק עילה, השתק פלוגתא, ומפנה לכך שבהליך הקודם לא הוגשה בקשה למתן היתר לפיצול סעדים. בהקשר של הטענה בדבר מעשה בי דין, גורסת המבקשת כי נוכח האמור בפרוטוקול הדיון בערעור שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי- יש לראות את הסכמתה כמתייחסת לזכות התביעה של קיבוץ עינת בלבד. עוד טוענת המבקשת כי ההסדר הנ"ל, כמפורט לעיל, אינו רלבנטי מקום שיש מעשה בי-דין. כן טוענת המבקשת, כי במסגרת אותו הסכם, שייתר את הערעור בבית המשפט המחוזי- דובר בזכות לתביעת השבה ולא בתביעת פיצוי או שיפוי . באשר לטענה בדבר השתק עילה ולהעדר היתר לפיצול סעדים: המבקשת טוענת שהן בהליך לפס"ד הצהרתי שהתנהל בפני בימ"ש השלום בראשל"צ והן בהליך דנן- מדובר באותה עילה. סבורה המבקשת כי כבר אז- יכול היה המשיב לעתור להשבה, ו/או לעתור לפיצול סעדים. לשיטתה- משלא עשה כן- חסומה דרכו מפני התביעה הנוכחית. באשר לטענה בדבר השתק פלוגתא- מפנה המבקשת לכך שעל פי הבקשה לה"פ- נתבקש סעד ביחס לכל המקרקעין, לרבות השטח הצפוני, וגם בימ"ש השלום בראשל"צ לא איבחן בינו לבין יתר השטחים הכלולים במקרקעין. לשיטתה- שניתנה הכרעת בימ"ש השלום ביחס לשטחים כולם- לא מנוע המשיב להתדיין בקשר עמו בהליך נוסף, מלהתייחס לטענות שהעלה בהליך הקודם, ו/או להעלות טענות שלא העלה במסגרתו. לסיכום מפנה המבקשת להסכם שנחתם בין הצדדים, והחל על פי פסה"ד בה"פ גם על השטח הצפוני. טוענת היא כי מכוחו , מנוע המשיב לתבוע פיצוי או השבה, ומפנה בהקשר זה לסעיפים כדלקמן: לס' 11 ב' להסכם בו נאמר : "כל תשתית/ ו/או רכוש קבוע שיותקנו או יונחו במקרקעין... ויהיו רכוש שדות התעופה למן יום הנחתן או התקנתן..." לס' 3 להסכם בו נאמר "על כל שטח אחר עפ"י הוראות רא"ג מבצעי קרקע". ולס' 8 (א) להסכם מצויין כי המשיב אינו זכאי לשום פיצוי, בגין הפסקת עיבוד. טענות המשיב: מעשה בי דין: המשיב טוען כי אין להחיל את הכלל בדבר מעשה בית דין - בדווקנות ובשרירות- מקום שבימ"ש סבור שהפעלתו תהא לא צודקת כלפי בעל הדין שכנגדו נטענת הטענה. (מפנה הוא לספרה של נירה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי (1991), עמודים 111-113 ולפסיקה. ) השתק עילה: המשיב מפנה לפרוטוקול הדיון בבימ"ש המחוזי, בערעור, וגורס כי ניתנה בו הסכמת המבקשת להפרדה בין הסעדים ולהגשת תביעה מסוג זה שבפני. באשר לזהות העילה ולפיצול סעדים: לשיטתו- אין מדובר באותה עילה, אלא בעילות נפרדות שבגינן רשאי המשיב לתבוע ללא רשות בימ"ש. לשיטתו- ההליך הקודם הוא הליך לסעד הצהרתי על זכויות המשיב במקרקעין, וההליך הנוכחי הוא בזכותו של המשיב להשבת הצנרת שרכש והטמין במקרקעין, מכח עילה של עשיית עושר. באשר לטענת המבקשת כי המשיב ידע על דרישת הפינוי כשהגישה את התובענה הראשונה ולכן היה צריך לתבוע מראש סעדיו, מפנה הוא להלכת קלוז'נר- שם דחה בימ"ש העליון טענה דומה וקבע כי מבחן קיומו של השתק עילה הינו מבחן זהות העילות (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני פ"ד כב (2) 561, בעמוד 593. ), קרי : הכלל האוסר פיצול , הינו לסעדים הנובעים מאותה עילה בלבד. טענה נוספת, הינה שאין בכוחו של פס"ד בתביעה לסעד הצהרתי למנוע, מכח כלל השתק עילה , תובענה לסעד אחר. המשיב מפנה להלכה בע"א 4796/95 א'ח' אלעוברה נ' א' ע' אלעוברה, פ"ד נא(2) 669 , שם נקבע כי אין צורך בהיתר לפיצול סעדים שעה שמוגשת תביעה לסעד אופרטיבי לאחר שהוגשה תביעה לסעד הצהרתי. כן מפנה הוא לספרה הנ"ל של פרופ' נינה זלצמן- עמ' 132- שם נכתב כי "במקרה בו נדחתה תובענה לסעד הצהרתי, אין פסק הדין מונע בעד התובע מלהגיש תביעה נוספת לסעד מהותי ואפילו עילת התביעה התגבשה בעת הגשת התובענה להצהרה". באשר לטענה בדבר השתק פלוגתא : שאלת הצנרת שרכש המשיב והטמין בשטח הצפוני וזכותו להשבת שוויה לא נדונה ולא הוכרעה בהמרצת הפתיחה. ע פי הפסיקה- מקום בו קיים הסכם כתוב המעגן את זכויות המצדדים הרי שיש לפנות אליו לשם בחינת הזכויות הנגזרות מתוכו, אך לשיטת המשיב- פסק הדין בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי לא קובע כל קביעה פוזיטיבית, לפיה על השטח הצפוני חל חוזה בכתב. אמנם- בימ"ש קבע שאין למשיב זכויות קנייניות במקרקעין, מבלי שנדרש לאבחנה בין שטחים שונים. אך קבע זאת מכח הסכמים בכתב בין הצדדים, ולא עשה כך לגבי זכות המשיב לשיפוי/ פיצוי בגין השקעותיו בקרקע. עוד גורס טוען המשיב כי עמדת המבקשת כי על כל השטחים הכלולים במקרקעין חל ההסכם בכתב, עומדת בסתירה לטענתה בהליך שהתנהל בעתירתה למתן סעד הצהרתי, שם טענה לקיומם של הסדרים שונים החלים על השטחים השונים ונצמדה באופן דווקני להסכמים הכתובים , תוך שהתנגדה לקיומה של מסגרת רחבה יותר של תניות חוזיות, שאינן מצויות בחוזה הכתוב. המשיב מפנה להלכה בנושא השתק פלוגתא, שקיומה מותנה בהתקיימות 4 תנאים מצטברים, שאינם מתקיימים, לשיטתה, בענייננו. כך- שאלת תחולת החוזה בכתב על השטח הצפוני לא נדונה כלל, למשיב לא היה את יומו בבימ"ש, לא התקבלה כל הכרעה בנושא, ואין בפס"ד בהליך ה"פ הנ"ל, כל קביעה בשאלה זו, שלא הייתה חיונית לצורך אותו הליך. דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי בי-דין מן ההליך הקודם ובחנתי את טענות הצדדים, אין בידי לקבל את גישת המבקשת. בהקשר זה- מקובלות עלי טענות המשיב, כמעט אחת לאחת, וכדי שלא להאריך- לא אחזור עליהן, ויש לראותן כחלק מנימוקי ההחלטה. אחדד עם זאת, כי - כפי שאכן נטען בתגובת המשיב, פסק דין קנייני אינו מקים השתק עילה ותק' 45 לתקסד"א אינה חלה בענייננו. הטעם העיקרי לכך נעוץ בעובדה שההליך הקנייני בין הצדדים להליך שבפני, היה למעשה תביעה למתן סעדים הצהרתיים בלבד, וכבר נפסק לא אחת, כי תביעה לסעד הצהרתי אינה מונעת, לאחר מכן, הגשת תביעה לסעד אופרטיבי לאחר מכן. כבוד הנשיא ברק, בע"א 830/86 - ס.א.ר. חרושת דפנה נ' ס.א.ר. סרט אלכסון , פ"ד מב(4), 805, עמ' 809-810 השאיר בצריך עיון, את השאלה האם תקנה 45 חלה על תביעה לסעד הצהרתי ותביעה כספית באותו ענין, אולם הביע דעה כי אין היא חלה על כך, באמרו: "לכאורה פסק-דין הצהרתי אינו צריך למנוע תביעה שניה לפסק-דין לאכיפת חיוב או פיצויים אפילו לענין אותן עובדות עצמן (ראה ע"א 515/84 (פ"ד מב(1), 541)." ואמנם, בהמשך נקבעה הלכה (גם בהסתמך על פסה"ד הנ"ל), לפיה "סעד הצהרתי שניתן אינו מונע הגשת תביעה לסעד אופרטיבי המוגשת על ידי אותה עילה, ללא צורך בצו לפיצול הסעדים" - ע"א 466/89 - יאיר ותמר צברי נ' יואל ושונה מסוארי . פ"ד מה(1), 177, עמ' 184-185. כן ראו: ע"א 4646/90 בר-חן נ' שמעון, פ"ד מו(5) 798 (1992). יפים לעניין זה גם דבריו של כב' השופט א' גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, (מהדורה שביעית, סיגא-הוצאה לאור בע"מ), בעמ' 105: "סעד הצהרתי שניתן אינו מונע הגשת תביעה לסעד אופרטיבי על-סמך אותה עילה, ואין צורך בהיתר לפיצול סעדים במקרה כזה". התוצאה הינה שאני קובעת כי בענייננו - ההליך הקנייני, שהיה במהותו לפסק דין הצהרתי, אינו מונע את המשיב מפני הגשת תביעה כספית, גם בהנחה שמדובר באותה עילה, הגם שאיני סבורה כך. אוסיף כי טענות המבקשת כי הסכמתה להגשת תביעה נפרדת כפי שהובעה בהליך הערעור, כמפורט בהרחבה לעיל- אינה חלה על המשיב ו/או על תביעת שיפוי ופיצוי, להבדיל מתביעת השבה- מוטב היה לולא נטענה. טענות המשיב בהקשר זה נכונות אחת לאחת ומקובלות עלי. אני משאירה בצריך עיון את הטענה בדבר מניעות לכאורה לתבוע פיצוי כספי מכוח ההסכם להליך העיקרי. זאת- מאחר וענין זה, לכאורה, מצריך שמיעת טענות ו/או הבאת ראיות, מבלי כמובן להרהר/לערער אחר פסיקת בית המשפט בהליך המרצת הפתיחה. סוף דבר אני דוחה את הבקשה לסילוק על הסף. המבקשת תישא בהוצאות המשיב, לרבות השתתפות בשכ"ט ב"כ, בגין בקשה זו בסך כולל של 3,000 ₪. חיוב זה הינו ללא קשר להליך העיקרי ואין בו משום אמירה לגביו ובאשר לסיכוייו. שאלות משפטיותסעד הצהרתי