קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם החלטת ביה''ד לעבודה מהווה השתק פלוגתא בבימ''ש שלום: מבוא התובע, יליד 1964, נהג ביום 17.8.06 באוטובוס המצוי בבעלות 'אגד'. הוא מתאר בכתב התביעה כי הנסיעה הייתה בשירות צה"ל וכי הסיע חיילים. באשר למה שאירע נכתב כי: "במהלך הנסיעה עלה האוטובוס על מהמורה/ות ו/או גבשושית/יות ו/או ליקוי/ים ו/או פגמ/ים בדרך. כתוצאה מכך נחבל התובע בגבו ו/או בצווארו" (סעיף 3). התביעה שבפני היא לפיצוי התובע לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975, (להלן: "חוק הפיצויים"). הנתבעת היא מבטחת האוטובוס בביטוח חובה. בפתח כתב ההגנה חלקה הנתבעת על כך שהאירוע הנטען התרחש או כי התרחש באופן המתואר בכתב התביעה. במהלך הדיון בתובענה מונה על ידי כב' הרשם מומחה בתחום האורטופדיה שקבע לתובע נכות צמיתה בגובה של 2.5% ונכות זמנית. לאחר שהוגשו תחשיבי נזק והוצעה לצדדים הצעת פשרה הוגשה הבקשה שבפני לדחיית התביעה בשל קיומו של פסק דין אחר, חלוט, שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים ואשר במסגרתו נדחתה טענתו של התובע כי נפגע באירוע תאונתי ותביעתו כנגד המוסד לביטוח לאומי נדחתה (תיק בל 11734/07 - פסק הדין מיום 4.10.10), (להלן: "פסק הדין"). פסק הדין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה וטענות הצדדים טענת הנתבעת היא כי פסק הדין יוצר השתק פלוגתא והוא מונע מהתובע מלנהל הליך נוסף באותה שאלה ובקשר לפגיעתו בתאונה. כאמור, פסק הדין ניתן בתביעה שבין התובע לבין המוסד לביטוח לאומי והשאלה שהועמדה להכרעה במסגרתו היא 'שאלת קיומו של אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודת התובע ביום 17.8.06' (סעיף 4 לפסק הדין). בניתוח העובדות שבפסק הדין סוקר בית הדין את הראיות שהובאו בפניו: עדות התובע וארבעה עדים שהביא מטעמו; המסמכים הרפואיים והאמור בהם והתיעוד שהוגש. בית הדין קובע בפסק הדין את הדברים הבאים: "אני סבור שהתובע לא הרים את הנטל להוכחת גרסתו לפיה ביום 17.8.06 בשעה 17:00 אירעה לו תאונת עבודה בכך שהוא הוקפץ בחוזקה על כסא הנהג עליו נסע בשל גבשושיות על הכביש." לאחר הדברים האלה מפרט בית הדין מדוע בחר שלא לקבל את גרסת התובע: המסמכים הרפואיים מהזמן שלאחר התאונה אינם תומכים בגרסה זו; התלונה הראשונה שנרשמה לאחר התאונה הנטענת אינה מזכירה את החבלה במהלך הנסיעה; ההסבר שניתן על ידי התובע להיעדר התייחסות לאירוע יוצא דופן דוגמת זה שהיה בתאונה אינו משכנע את בית הדין וכך גם עדותם של העדים שהתובע הביא. המסקנה אותה הסיק בית הדין מכך היא כי 'מן האמור עולה כי עדותו של התובע היא הראיה היחידה התומכת בגרסתו. ואולם עדות זו איננה מתיישבת עם המסמכים הרפואיים וכשלעצמה, היא איננה נטולת תמיהות וסתירות ולא ניתן לאמצה.' (סעיף 29). בהמשך לכך נקבע כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי ארע לו אירוע תאונתי במהלך נסיעת העבודה כטענתו והתביעה נדחתה. התובע סבור כי פסק הדין עוסק בשאלה, שאין לה רלוונטיות למחלוקות הנדונות בתביעה, והיא האם אירע אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה. אין כל התייחסות בפסק הדין לשאלה האם מדובר בתאונת דרכים ולשיטתו לצורך קביעה זו די בכך שיתרחש 'מאורע' תוך כדי 'שימוש ברכב מנועי' ואין צורך בקביעה כי מדובר באירוע תאונתי. בהסתמך על פסק הדין בע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס, פ"ד נד (1) 642 (2000) (להלן: "סררו") מוצא התובע כי אין במקרה זה השתק עילה שכן אין זהות בין הצדדים שכן התביעה שנדחתה היא כנגד המוסד לביטוח לאומי והתביעה הזו היא כנגד מבטחת השימוש באוטובוס. עוד מפנה התובע לכך שאגד עצמה, שהעמידה לו את הייצוג המשפטי בבית הדין לעבודה, ואישרה את הפגיעה בתאונה. טענה נוספת שמעלה התובע היא כי לא היה לו יומו בבית הדין שכן לא הובאו ראיות חסרות ובהן עדותם של הרופאים שערכו את המסמכים הרפואיים; מסמך ה'ויזה' של נסיעת התובע ולכן אין להחיל את הכלל של השתק פלוגתא. התובע מוסיף וטוען כי אין בכתב ההגנה הכחשה לכך שהתרחש אירוע תאונתי אלא טענות לקוניות בלבד. הנתבעת משיבה לתגובת התובע ומפנה לכך שבעניין סררו נדונה תביעה דומה ונקבעו הכללים לקיומו של השתק פלוגתא שמטרתו לייתר הכרעה בסוגיה שכבר הוכרעה. תנאים אלה לטענת הנתבעת מתקיימים: בשתי ההתדיינויות התעוררה אותה פלוגתא; באחת ההתדיינויות קוים דיון באותה פלוגתא ולצד שכנגדו מועלית טענת ההשתק היה יומו בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא; ההתדיינות הראשונה הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא באותה פלוגתא וההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין. בתשובתה מפנה הנתבעת לאופן שבו תאר התובע את האירוע בכתב התביעה ואת ההתייחסות לתיאור זה בפסק הדין של בית הדין האזורי; היא מפנה לכך שבית הדין התייחס בפסק הדין לעצם התרחשות התאונה והכריע פוזיטיבית תוך דחיית גרסת התובע וכן לכך שהכחשת האירוע כלולה בכתב ההגנה. הנתבעת מפנה לכך שלתובע ניתן יומו בבית הדין; הוא העיד בעצמו והביא ארבעה עדים; הוגשו מסמכים ובית הדין התייחס אליהם. לטענתה, היא, המבטחת, אינה באה בנעלי אגד, המעסיק, ולאגד, שאינה צד בהליך זה אין כל מעמד ומכל מקום גם במסמכים שהגישה אגד למל"ל מתואר האירוע כפי שנמסר על ידי התובע ואין הודאה מצדה בכך שזה מה שהיה. הנתבעת נסמכת על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בבר"ע (י"ם) 871/09 כלל חברה לביטוח נ' יהודה מלכה (פורסם במאגרים, , 2.11.09), (להלן: "כלל") שם נדון מקרה דומה ונקבע כי חל הכלל של השתק פלוגתא. קיומו של השתק פלוגתא כפי שנקבע בפרשת סררו עומדת טענת השתק פלוגתא גם מקום בו אין זהות בין הנתבעים בשתי ההתדיינויות (עמ' 650) וככל שמתקיימים ארבעה תנאים יש לקבוע כי קיים השתק : הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים. קוים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד שכנגדו מועלית טענת השתק בהתדיינות השנייה היה יומו בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא. הההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא הנובע מהיעדר הוכחה. ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה. (שם, 650). כפי שנקבע בעניין סררו, למרות שאין זהות בין הנתבעים בשני ההליכים קיימת אותה קירבה משפטית ועל כן קביעה עקרונית הנוגעת למחלוקת שבין בעלי הדין, שנקבעה בבית הדין לעבודה, יכולה לשמש השתק פלוגתא בבית המשפט בכפוף לסייג אחד והוא שאם הקביעה העובדתית מושתתת על דיני ראיות או סדרי דין שונים מאלו הנהוגים בבית המשפט היא אינה יוצרת השתק פלוגתא בהליך האזרחי. בכל הנוגע לגרסת התובע בבית הדין מצא בית המשפט העליון כי יש לראותה כ'הודאת בעל דין'. הקביעה העקרונית שבפסק דין סררו נדונה במקרה דומה למקרה שבפני בעניין כלל. שם התנהל הליך בבית הדין לעבודה ולאחר הוכחות נדחתה תביעת הנפגע. בית משפט השלום דחה בקשה לסילוק על הסף בשל קיומו של השתק פלוגתא בהליך מקביל שהתנהל לפי חוק הפיצויים. בפסק הדין שניתן בבקשת הרשות לערער על החלטה זו קבע בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' ענבר) כי באותו מקרה מצא בית הדין כי כל אירוע תאונתי לא התרחש וממצא חיובי בדבר אי התרחשות תאונה יפה גם להליך המתנהל לפי חוק הפיצויים. בחינתו של פסק הדין שניתן על ידי בית הדין האזורי לעבודה במקרה זה מעלה כי יש להחיל את שנקבע בעניין כלל גם על הליך זה וזאת בשל הטעמים הבאים: עיון בפסק הדין שניתן בתביעת התובע כלפי המוסד לביטוח לאומי בכללותו מעלה כי גרסתו של התובע כי נפגע באירוע שהיה במהלך הנהיגה באוטובוס נדחתה לאחר שנדונה על ידי בית הדין באופן מלא. בבית הדין התקיים דיון שכלל שמיעת עדויות, תוך שהתאפשר לתובע להעיד ולהחקר ואף להביא עדים מטעמו. הוגשו מסמכים שונים ובית המשפט בחן את האמור בהם. אין לקבל את טענת התובע כי הדיון היה חסר או כי בשל כך שלא הוזמנו הרופאים שרשמו את התיעוד לא ניתן לו יומו בבית הדין. זאת ועוד, לא הונחה תשתית לטענה כי קבלת המסמכים בבית הדין נעשתה שלא על פי סדרי הדין המקובלים בהליך אזרחי. איני סבור כי האבחנה שעושה התובע בין 'אירוע תאונתי' שהוא המונח שהשתמש בו בית הדין לבין 'מאורע' שנגרם 'עקב השימוש ברכב מנועי' הוא במקומו. אמנם בית הדין השתמש במונח זה אך כאמור בחינת פסק הדין כולו מעלה כי בית הדין דן בשאלה האם האירוע התרחש וקבע כי התרחשותו לא הוכחה. בעניין זה אין השוני בין שתי השאלות - האם מדובר באירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה והאם מדובר במאורע שנגרם עקב השימוש ברכב מנועי - בעל משמעות שכן הקביעה היא כי לא הוכח קיומו של אירוע ולא כי נסיבותיו היו שונות ולמרות שאינן מהוות תאונת עבודה הן יכולות לעמוד בנדרש לצורך הקביעה כי מדובר בתאונת דרכים. מכאן שמדובר באותה פלוגתא העולה בשתי ההתדיינויות על רכיביה העובדתיים והמשפטיים; התקיימה התדיינות באותה פלוגתא ולתובע ניתן ימו בבית המשפט. עוד עולה כי קיימת הכרעה באותה פלוגתא ונקבע ממצא פוזיטיבי. כך גם אין למעשה מחלוקת על כך שההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין בתביעה שנוהלה בבית הדין. אין ללמוד מטופס 250 שהוגש על הודאה מצד אגד בהתרחשות התאונה אף אם היה מקום לתת משקל לעמדת אגד וספק אם אכן כך. תיאור התאונה בטופס דמתחיל במילים 'לדבריו' וברור ממנו שמתוארת בו גרסת התובע ולא עמדתה של אגד לגבי גרסה זו. כך אין ללמוד לענייננו מההחלטה שאליה הפנה התובע בבר"ע (נצ') 1178/05 כלל חברה לביטוח נ' ח'דיג'ה עומר פוקרא (פורסם במאגרים, , 23.2.06). המדובר בנסיבות שונות ובשיקולי צדק מיוחדים לאותו מקרה כמו גם כי לנפגעת שהייתה בת 4 בהליך הראשון לא הייתה שליטה על ניהולו וניתן לראותה כמי שלא היה לה יומה בבית המשפט. סיכום בקשת הנתבעת לדחיית התביעה על הסף מתקבלת. התביעה נדחית. בנסיבות העניין ובהתחשב בכך שהנתבעת נשאה בשכר טרחת המומחה ישלם לה התובע שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסכום כולל של 7,500 ₪ (לשני המרכיבים). השתק פלוגתאשאלות משפטיותהשתק / דיני מניעות