האם תנור חימום גז מסוכן ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוץ תנור גז: 1. ביום 31/12/02 בשעה 06:30 בבוקר צלצל הטלפון בבית המגורים של משפחת שטרית ברחוב הסחלב בחיפה. המנוחה אדוה שטרית ז"ל, יצאה ממיטתה וניגשה לסלון הדירה. בעלה וילדיה נותרו בחדריהם. היה זה בוקר חורפי וקר והמנוחה ניגשה להדליק את תנור החימום שבדירה. מדובר היה בתנור חימום הפועל על גז. לפתע אירע פיצוץ עז שהחריד את כל דרי הבית. אדוה נפצעה קשה בכל חלקי גופה ואש החלה להתפשט בבית. יצחק, בעלה של אדוה, רץ לחדרי הילדים, אסף אותם בידיו לאחר מכן אסף את אשתו והוציאם מהדירה. כתוצאה מהפיצוץ נפצעה אדוה קשה בכל חלקי גופה. גם בעלה, והילדים אדיר ושגיב, נפגעו בדרגות חומרה שונות. אדוה אושפזה בבית החולים, אולם לאחר חודשיים בהם נאבקה על חייה נפטרה מפצעיה. 2. בכתב התביעה בתיק זה עותרים התובעים לפצותם על נזקי הגוף שנגרמו להם בעקבות האירוע. התביעה הוגשה על ידי יצחק שטרית, בעלה של המנוחה, ילדיה, אדיר ושגיב, הוריה, רבקה ורחמים ששון ואחותה הילה גואטה. יצחק והילדים תובעים הן בגין נזקי הגוף שנגרמו להם עצמם והן כיורשיה ותלוייה של המנוחה. הורי המנוחה ואחותה תובעים כיורשים. 3. התביעה הוגשה כנגד חברת סופרגז בע"מ (להלן "סופרגז")- ספקית הגז ומתקינת מערכת הגז בדירה, הום סנטר בע"מ- החנות בה נרכש תנור הגז, פמילי ליין שיווק (1990) בע"מ- יבואנית התנור, ומדינת ישראל. בין התובעים לבין הנתבעים 4-2 הושגו הסכמי פשרה ונותרה לדיון אך ורק התביעה כנגד חברת סופרגז. השאלה העומדת לדיון בשלב זה של ההליך הינה שאלת אחריותה של סופרגז לאירוע, בין בשל התרשלותה ובין בשל הפרת חובות חקוקות. בטרם אבחן את הטענות השונות אתאר בקצרה את העובדות הרלבנטיות, שברובן אינן שנויות במחלוקת. רקע 4. המנוחה אדוה שיטרית ז"ל (להלן: "המנוחה"), בעלה יצחק שיטרית (להלן: "התובע") ושני ילדיהם, אדיר- יליד 1998 ושגיב- יליד 2000, גרו במועד האירוע בשכירות בדירה ברחוב הסחלב 28/2 בחיפה (להלן: "הדירה"). הדירה הייתה חדשה, ומיד לאחר שנרכשה מהקבלן על ידי בעליה הושכרה לבני הזוג שיטרית. תחילת תקופת השכירות הייתה ביום 1/3/01. הדירה מצויה בבית דירות צמודות קרקע. בבית הדירות הותקנה במהלך הבנייה על ידי סופרגז מערכת גז מרכזית, אשר מספקת גז לכל דירות הבניין. המערכת כוללת מאגר חיצוני של 4 מיכלי גז מטלטלים בקיבול 48 ק"ג כל אחד, המותקנים בגומחה הבנויה בחצר המשותפת של הבניין; ווסת לחץ ראשי, המצוי בעמדת המיכלים, המוריד את הלחץ הגז מהלחץ שבתוך המיכל (כ- 3 עד 5 אטמוספרות בדרך כלל) ללחץ ביניים (כ- 0.8 בר); מהווסת מסופק הגז בצינור נחושת, המושחל בשרוול פלסטי מתחת לקרקע, ומגיע אל נקודת חלוקת הגז לדירות בחדר המדרגות; החלוקה נעשית בתוך שני ארונות מתכת, שבכל אחד מהם מותקן ווסת המספק את הגז בלחץ הסופי לשימוש ביתי, כ- 0.030 בר (30 מיליבר). מכל ווסת מסתעפת הצנרת ל- 3 מוני גז בהתאם לדירות שבבניין. מהמונה יוצא צינור נחושת מושחל בשרוול פלסטי מתחת לריצוף הבית ומגיע לנקודת ההספקה שבדירה, המסתיימת בברז ביטחון בקרבת הכיריים שבמטבח (ראה פירוט מערכת הגז בעמ' 5-7 לחוות דעת עזרא לבנברג נ/4). בדירה היה מצוי רק ברז אחד בקרבת הכיריים שבמטבח. עם זאת לדירה הגיע צינור נחושת נוסף המושחל בתוך צינור פלסטיק. צינור זה לא היה מחובר למערכת הגז. הצינור הסתיים בדירה בסמוך לפינת האוכל, אולם לא היה מותקן בו כל ברז חיבור. 5. לצורך חימום הדירה בחורף השתמשו בני משפחת שיטרית במזגן שהיה בה. מספר ימים לפני התאונה התקלקל המזגן. לאחר שהתברר כי תיקונו יארך מספר ימים, הוציא התובע ממחסן הדירה תנור חימום המופעל בגז וביקש להשתמש בו לחימום הדירה (להלן: "התנור"). מדובר בתנור שנקנה מספר שנים לפני כן על ידי המנוחה ואחיה. ככל הנראה היה זה תנור תוצרת "דלונגי" (ראה ת/6). ביחד עם התנור נרכש על ידי המנוחה ואחיה צינור גומי באורך של 8-10 מ'. התנור מופעל בגז שאמור להגיע דרך הצינור מברז גז. על התנור עצמו ברז לבחירת עצמת הלהבה. הדלקת התנור נעשית בעזרת מצת המותקן עליו. על מנת להפעיל את תנור הגז ניתק התובע את הצינור המוביל גז לכיריים שבמטבח, ובמקומו חיבר לאותו ברז הגז את הצינור של התנור. כך, במשך מספר ימים לפני התאונה, נהגו התובע והמנוחה להחליף בין צינורות הגז - של התנור ושל הכיריים - בהתאם לצורך (ת/4, הודעה מס' 1 של התובע במשטרה - נספח לת/9, פרוטוקול עמ' 25). 6. בערב שלפני התאונה חזר התובע מעבודתו בשעה 22:00 או 23:00. לדבריו התנור פעל בדירה. לפני לכתם לישון בשעה 24:00 לערך, כיבו התובע או המנוחה את התנור. צינור הגז של התנור נותר מחובר לברז. כאמור בבוקר בשעה 06:30 צלצל הטלפון; הייתה זו אם המנוחה שהתקשרה כדי להשכים את בני הבית. המנוחה ניגשה לטלפון, אשר בינתיים הפסיק לצלצל. התובע אשר המשיך לנמנם במיטתו, שמע כי המנוחה ניגשה לסלון. לדבריו הוא שמע את המנוחה מנסה להדליק את התנור. הניסיון הראשון לא צלח. הוא שמע אותה מנסה בשנית, ואז אירע הפיצוץ בדירה, מלווה בלהבות אש (הודעה מס' 1 של התובע במשטרה - נספח לת/9). 7. התובע מיהר לצאת ממיטתו ובעזרת שכנים וכוחות הביטחון פינה את הילדים ואת המנוחה אל מחוץ לבית. כל בני המשפחה נפגעו מהפיצוץ והשריפה שהתלקחה ופונו לבית החולים, כאשר הם סובלים מכוויות בדרגה שונה (ראו סעיף 9 לגיליון חקירת דליקה ת/1). על עוצמת הפיצוץ תעיד העובדה כי לבית נגרם הרס רב, כאשר דלתות וחלונות נעקרו ממקומם והועפו החוצה, ריהוט הועף אל מחוץ לדירה, והכול התמלא בשברי זכוכיות ופיח. לאחר כחודשיים בהם הייתה המנוחה מאושפזת במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים רמב"ם, היא נפטרה מפצעיה ביום 21/2/03. 8. אין חולק כי הפיצוץ אירע בשל דליפת גז במהלך שעות הלילה, והדלקת תנור הגז בידי המנוחה בבוקר גרמה להצתתו ולפיצוץ העז. הן חוקר שירותי כיבי האש, מר יצחק שמעוני (ת/1) והן דב שריר, החוקר מאגף פיקוח ובטיחות במשרד התשתיות הלאומיות (נ/4) הגיעו למסקנה כי מקור הדליפה היה צינור תנור הגז, אשר ניתק מברז הביטחון. מר שמעוני ציין בחקירתו כי "איני יכול לדעת מאיזה צד של הצינור הייתה הדליפה. אני יכול לומר משהו מתחום העבודה השוטפת שלי בדרך כלל הצינורות האלה נשחקים, מתבלים כתוצאה של הוצאה והכנסה מה שנפגם זה הקצה של הצינור שהוא נסדק. אני מכיר המון מקרים כאלה, עבדתי גם ברישוי עסקים ובדקתי את הדברים האלה, זאת הבעיה העיקרית בצינורות האלה, הבנתי שהצינור גם לא היה תקני. יש להם אפשרות של ייבוש. ההכנסה והוצאה של צינור יכולה לגרום לסדק ממנו באה הדליפה. אי אפשר היה לבדוק את שאריות הצינור ולתת תשובה מהיכן הייתה הדליפה" (עמ' 19). דב שריר מציין בדו"ח סיכום האירוע, כי "בערב קודם לארוע השתמשו בתנור ולא סגרו את ברז הבטחון במטבח. הצינור הגמיש ניתק בשלב מסוים (נראו סמני סבון) וגז דלף לחלל הדירה שהיה סגור בלילה. נסיון להדליק את התנור הצית את הגז שהיה בדירה". 9. על כן, נקודת המוצא לדיון, הינה כי במהלך הלילה השתחרר צינור הגז של התנור מברז הגז שבסמוך לכיריים במטבח; גז שדלף החל להצטבר בחלל הבית והפיצוץ אירע בעת שהמנוחה ניסתה להצית את האש ולהדליק את תנור הגז. טענות הצדדים 10. התובעים טוענים כי סופרגז נושאת באחריות לפצותם בגין התאונה, הן מחמת רשלנותה והן מחמת הפרת חובות חקוקות על ידיה. בהסתמך על חוות דעות המומחים מטעמם - ד"ר גיל כ"ץ ומר אשר אסבן, טוענים התובעים כי סופרגז כשלה בגין כל אחד מהמעשים ו/או המחדלים כדלקמן: א. מיקום לקוי ושגוי של ברז הגז הדירתי בתוך ארון המטבח. ב. העדר חבק בארון המטבח, לאחיזת צינור הגז ומניעת השתחררותו. ג. אי התקנת נקודת גז נוספת בדירה. ד. אי ביצוע בדיקה ולחילופין, ביצוע בדיקה רשלנית של הדירה על ידי סופרגז עובר לאירוע. ה. אי אבטחת לחץ הגז ביציאה מווסת הלחץ הדירתי. ו. אספקת גז בישול ע"י חברת הגז בתכולת מרקפטאן שאינה מתאימה לזיהוי הסכנה. בנוסף טוענים התובעים להעברת נטל הראיה על סופרגז מכוח סעיפים 38 ו- 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. 11. סופרגז דוחה את טענות התובעים, וטוענת שלא מוטלת עליה אחריות כלשהי בגין התאונה. לטענתה לא הוכחה כל רשלנות בפעולותיה ולא הוכח כל קשר סיבתי בין טענות והשערות המומחים מטעם התובעים ובין התוצאה הקשה של התאונה. לטענת סופרגז האחריות לתאונה רובצת על כתפי התובעים ובעיקר על התובע, אשר ניתק את צינור הגז של הכיריים מברז הביטחון וחיבר אליו את הצינור של תנור הגז, וכך החליף בין הצינורות מספר פעמים בימים שקדמו לתאונה. כן טוענת סופרגז לחלופין כי על הום סנטר ופמילי ליין שיווק מוטלת אחריות לאירוע התאונה, בגין מעשיהן ומחדליהן הרשלניים. סופרגז סומכת טענותיה הן על ממצאיו של מר דב שריר מאגף פיקוח ובטיחות במשרד התשתיות הלאומיות, אשר ניהל חקירה מטעם המשרד אודות התאונה, והן על ממצאיו של מר חיים קרטן, מהנדס בטיחות ושירות בחברה ועל חוות דעת המומחה מטעמה מר עזרא לבנברג. דיון 12. האירוע בו מצאה המנוחה את מותה הינו אירוע טראגי שתוצאותיו קשות; המנוחה מצאה את מותה, בני משפחתה נפצעו והתובע נותר לגדל לבדו את שני ילדיו הקטנים. עם זאת וכפי שאפרט להלן, הגעתי לכלל מסקנה כי סופרגז אינה אחראית לקרות אירוע מצער זה ומכל מקום אין כל קשר סיבתי בין מעשיה של סופרגז לבינו. 13. סופרגז הינה החברה אשר התקינה את מערכת הגז בבניין ובדירת התובע והיא אשר סיפקה את הגז לדירה. בהיותה מתקינת המתקן וספק הגז מוטלות על סופרגז חובות ממקורות שונים כלפי הצרכן; על סופרגז מוטלות חובות חקוקות המפוזרות בחקיקה נרחבת ובתקנים השונים שהותקנו ושנועדו להבטיח את בטיחות הצרכנים; מקור נוסף להטלת חובות לשמירה והגנה על בטיחות הצרכנים עשוי להמצא במערכות ההסכמים שבין סופרגז לצרכנים; כמו כן מוטלות עליה חובות המעוגנות בדיני הנזיקין ובראשם חובת הזהירות. 14. היקף חובת הזהירות המושגית של חברת גז כלפי הצרכן נגזרת ממבחן הציפיות, דהיינו האם יכול וצריך היה המזיק לצפות את התרחשותו של הנזק לניזוק. על קיומה של חובת זהירות בין ספקיות הגז לבין צרכני הגז עמדה בהרחבה כב' השופטת א' פרוקצ'יה, עוד בהיותה בבית המשפט המחוזי בירושלים, בת.פ. (י-ם) 3034/92 מדינת ישראל נ' פזגז (ניתן ביום 14/4/1996). בין היתר נאמר באותו מקרה: האם קיימת חובת זהירות מושגית ביחסים שבין חברת גז המספקת גז למערכות חימום והסקה ביתיים לבין הלקוחות - הצרכנים של אותו שירות? התשובה לכך היא, ללא ספק, בחיוב. חובת הזהירות המושגית קמה מכוח שני מרכיבים אלה:   א.      יחסי נותן שירות וצרכן יוצרים כשלעצמם זיקה בין השניים המטילה חבות נורמטיבית על נותן השירות לדאוג לכך כי השירות המסופק יהיה תקין וללא פגמים העלולים להסב נזק ללקוח. שליטת נותן השירות בשירות המסופק מטילה עליו גם חובת פיקוח על תקינותו ודאגה לכך שיוסרו סיכונים אפשריים העלולים להתלוות לאספקתו. שליטה ופיקוח על השירות המשווק יוצרים חובה מושגית ביחסים שבין נותן השירות לצרכן. (השווה ועקנין, שם, עמ' 125).   ב.      חברת הגז בעיסוקה בגז, ממונה על דבר בעל אופי מסוכן, ומספקת שירות שמתלווים לו סיכונים. המצרך המשווק באמצעות חברת הגז הוא "דבר מסוכן" כמובנו במשפט ואספקתו היא "מעשה מסוכן". ככאלה, הם מחייבים את נותן השירות בנקיטת אמצעי זהירות מיוחדים החורגים מן המקובל להבטיח את שלומם של הצרכנים, מעל ומעבר למקובל לגבי שירותים אחרים. המשפט מניח, בדרך הטבע, קיומה של אחריות מושגית מוגברת על מי שעוסק ב"דבר מסוכן". כאשר מדובר בחפץ או שירות שטמון בהם סיכון מיוחד, המדיניות המשפטית המבקשת לאזן בין האינטרסים החברתיים השונים הפועלים נותנת עדיפות ברורה לאינטרס השמירה על שלמות הגוף וקדושת החיים על פני שיקולים אחרים, ובהם שיקולים כספיים וכלכליים.   (ראה גם ע"א 1100/09 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' עזבון מימון (ניתן ביום 20/3/11). ת.א.(י-ם) 1751/96 גרוס נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ (ניתן ביום 26/5/02)). 15. בחובת הזהירות המושגית אין די, שהרי על התובע לשכנע גם בקיומה של חובת זהירות קונקרטית, דהיינו כי קיימת חובת זהירות בין המזיק הספציפי לניזוק הספציפי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה (ראה ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 125 (1982)). שאלת קיומה של חובת זהירות קונקרטית נבחנת אף היא על פי מבחן הציפיות. עם זאת לא כל נזק צפוי - מבחינה פיסית - הוא גם נזק שיש לצפותו במישור הנורמטיבי (שם פסקה 8 וכן ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113 (1985); ע"פ 119/93 לורנס נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(4) 1 (1994)). 16. יתירה מזו, גם הגדרת נסיבות המקרה יכולה להעשות בדרגות קונקרטיזציה שונות וכל אחת מהן עשויה להוביל למסקנה אחרת. בתי המשפט התחבטו לא אחת בשאלה עד כמה נדרשת צפיות לכל פרטי האירוע המזיק. כך בע"א 299/71 מזרחי נ' מקורות חברת מים בע"מ, פ"ד כו(2) 248 (1972) נאמר כי "חבותו של מזיק אינה מותנית בכך שנחזה מראש את פרטי הנזק כמו שנתהווה ואת מודעות חומרתו". בע"א 350/77 כיתן בע"מ נ' וייס, פ"ד לג(2) 785, 803 (1979) נאמר כי "[...] הציפיות צריכה להתייחס לדרך עלילתו ותהליך גרימתו הכלליים של סוג הנזק שנגרם (להבדיל מפרטיהם של הללו) [...]". (וראה גם ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72 (1984); ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה, פ"ד לח(3) 1 (1984)). במיוחד קיים קושי בהגדרת רמת הציפיות הנדרשת מקום שהנזק אירע כתוצאה מהתערבותו של גורם זר, שכן השאלה הנשאלת במצבים אלו הינה עד כמה אותה התערבות הייתה צפויה. שוב יש לבחון לא רק את עצם ההתערבות אלא גם את אופן ההתערבות ואת פרטי מעשיו של הגורם המתערב (ע"א 417/81 הנ"ל; ע"א 350/77 הנ"ל וכן ע"א 684/76 אייל נ' פוקסמן, פ"ד לא(3) 349 (1977)). 17. ניתן להבחין כי מבחן הציפיות המשמש לקביעת חובת הזהירות הקונקרטית הינו אותו מבחן המשמש בקביעת הקשר הסיבתי ועל כן לעיתים קיים טשטוש בין שלבי הבדיקה השונים. וכך אומר השופט ברק, כי "מבחן זה יוצר קשר הדוק בין שאלת הקשר הסיבתי המשפטי לבין קיומה של חובת זהירות קונקרטית שכן בשתיהן נשאלת שאלה דומה בדבר הצורך הנורמטיבי לצפות" (ע"א 576/81 הנ"ל עמ' 7) . עם כל הקושי למצוא את הגבולות בין השאלות השונות ממשיכים בתי המשפט לבחון את סוגית האחריות במבחן הציפיות בכל אחד משלבי הבדיקה, תוך הוספת מבחני עזר כנדרש, כגון "מבחן הסיכון" ומבחן "השכל הישר" שהוספו כמבחנים לקביעת הקשר הסיבתי . 18. כך, בענייננו ברור כי חברת גז המספקת גז לדירות יכולה וצריכה לצפות אפשרות של דליפת גז. דומה גם שחברת הגז יכולה וצריכה לצפות אפשרות של דליפת גז כתוצאה מהשתחררות צינור הגומי המחבר בין ברז הבטחון בדירה למכשיר השימוש, כגון כיריים לבישול. עם זאת, כאשר מציגים את השאלה האם חברת הגז יכולה וצריכה לצפות את האפשרות כי צרכן הגז יחבר וינתק את צינור הגומי מברז הבטחון של הכיריים כדי להחליף בין מכשירים שונים באופן יום יומי, התשובה עשויה להיות שונה. כאשר מוצגת כך השאלה דומני כי מדובר בסיכון כה בלתי סביר וכה מנוגד לשכל הישר, עד שהספק אינו יכול ואינו צריך לצפותו. מסקנה זו נכונה הן בנוגע לקיומה של חובת זהירות קונקרטית והן לעניין שאלת הקשר הסיבתי בה נדון בהמשך. עם זאת לא אמנע מלדון גם בטענות בדבר הפרת חובת הזהירות; שהרי ראינו שניתן לבסס את קיומה של חובת זהירות על תיאור כללי יותר של נסיבות המקרה וללא הפירוט המדויק של אופן ההתרחשות. הדינים הרלבנטיים 19. בטרם אדון בטענות השונות בעניין הפרת חובת הזהירות נזכיר כי על סופרגז מוטלות חובות שונות בדין ובתקנים שפורסמו. הפרתם של אלו עשויה להקים לתובעת תביעה בעוולת הפרת חובה חקוקה - על פי סעיף 64 לפקודת הנזיקין. כמו כן יש בקיומן של הוראות בדין ובתקן גם ללמד על אמצעי הזהירות הסבירים שנדרשים מכל ספק, ופעולה שלא על פי התקנים השונים עשויה ללמד גם על הפרת חובת הזהירות. לפיכך אתייחס במסגרת הדיון בהפרות הנטענות גם להוראות התקנים והדין למיניהן אך תחילה אפרט בקצרה את הדינים הרלבנטים. 20. המקור הראשון להימצאות חובות חברות הגז מצוי בחוק הגז (בטיחות ורישוי), התשמ"ט-1989 (להלן: "חוק הגז"). סעיף 4 לחוק הגז קובע, כי: "לא יתקין אדם מיתקן גז שאינו מיתקן גז לצריכה עצמית ולא יעשה בו שינוי יסודי אלא על פי היתר בכתב מאת המנהל ובהתאם לתנאי ההיתר". ממשיך וקובע סעיף 7, כי: "בעל או מחזיק של מיתקן גז שקיבל היתר לפי סעיף 4 יחזיק את המיתקן ויפעילו באופן תקין ובטוח". "מיתקן גז" מוגדר בסעיף 1 ככולל "מיתקן, מכשיר, רכב מסחרי כמשמעותו בפקודת התעבורה, או אבזר, המשמש להחסנה, להולכה, להובלה, למדידה, לשקילה, להפצה, לצריכה, לצבירה, או לשריפת גזי שריפה של גז ולפליטתם, לרבות מבנים, מכלים, צינורות ואבזרים קבועים או מיטלטלים המשמשים במיתקן". סעיף 8א' לחוק הגז קובע, כי: (א) ספק גז יבדוק מיתקן גז של צרכן גז ומיתקן גז המשמש צרכן גז ויוודא את תקינותם, טרם הספקת הגז לצרכן הגז. (ב) החל במועד הספקת גז בידי ספק גז, אחראי הספק לתקינות מיתקן הגז של צרכן גז שהוא מספק לו גז ושל מיתקן הגז המשמש את אותו צרכן. (ג) בסעיף זה, "צרכן גז" - כהגדרתו בסעיף 14 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה), התשמ"ט-1989. 21. פעולותיהן של חברות הגז נתונות לפיקוח לפי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957. על סופרגז, ככל חברת גז, מוטלת חובה סטטוטורית לבצע בדיקות תקינות מערכת הגז כקבוע בסעיף 7 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הבטחת ההספקה של גפ"מ), התשמ"ט-1989, לפיו: "לא יספק ספק גז גפ"מ למיתקן גז, אלא לאחר שוידא שאין בשימוש במתקן משום סכנה לאדם או לרכוש, וכי התקיימו תנאי הבטיחות לפי כל חיקוק". 22. בחוק התקנים, התשי"ג-1953 הוסמך מכון התקנים לקבוע תקינה לצורך הבטחת רמה נאותה של טיב המצרכים (סעיף 2א לחוק). בין היתר הוסמך המכון לקבוע מפרט או כללים טכניים של תהליך עבודה, כתקן ישראלי (סעיף 6 לחוק). שר המסחר והתעשייה רשאי להכריז, בהכרזה שפורסמה ברשומות, על תקן מסוים כעל תקן ישראלי רשמי אם שוכנע, בין היתר, שהדבר דרוש לשמירה על בריאות הציבור או על בטחונו או להגנת הצרכן (סעיף 8). סעיף 9 לחוק מגדיר את חובת השמירה של כל אדם על הוראות התקן הרשמי. בהתאם להוראות אלו נקבעו גם תקנים העוסקים במתקני גז. התקן הרלבנטי לענייננו הוא תקן ישראלי - ת"י 158 מאוקטובר 1987, כפי שתוקן במאי 2000 (ת/8), שעניינו מיתקנים לגזים פחמימניים מעובים, המסופקים בתוך מכלים מיטלטלים. פרק ה' לתקן קובע תנאים להתקנת מכשירים צורכי-גז. סעיף 501, שעניינו מכשירים צורכי-גז, קובע, כי: "מותרים להתקנה ולשימוש אך ורק מכשירים צורכי-גז, המתאימים לדרישות שבתקנים הישראליים החלים עליהם". סעיף 502 - חיבור מכשירים צורכי-גז לקו הצינורות, קובע: "חיבור לקווי הצינורות של מכשירים צורכי-גז, הניתנים להעתקה ממקומם, ייעשה בצינורות אלסטומריים, המתאימים לתקן הישראלי ת"י 764. הצינור לא יהיה ארוך מ-3מ'. מכשירים קבועים, שאינם ניתנים להעתקה ממקומם, יחוברו לקווי הצינורות, בצינורות שיתאימו לדרישות סעיף 401". ואילו סעיף 503, שעניינו התקנת מכשירים צורכי-גז, קובע בסעיף קטן 1 לגבי פיזור הגז בשעת דליפה בחדרים, כי: "התקנת מכשיר צורך-גז בחדר מותרת, אך ורק אם יהיה בחדר רצף אופקי במפלס הרצפה, המבטיח את פיזור הגז ואת הוצאתו אל מחוץ לחלל הדירה בשעת דליפה". נספח ג' לתקן קובע חובת בדיקה תקופתית של מתקני גז אחת לחמש שנים לפחות. יצוין, כי התקן קובע דרישות מינימום בלבד, בייחוד כאשר מדובר במוצר מסוכן כגז, ועל כן על חברת הגז להוסיף עליו בדרך של החמרת הדרישות (ת.פ. (י-ם) 3034/92 לעיל). הרשלנות הנטענת 23. התובעים מבססים את טענות הרשלנות על שורה של הפרות נטענות. על כן נבחן את כל אחת מהטענות בנפרד. מיקום ברז הגז 24. התובעים טוענים, בהתבסס על חוות דעתם של מר אסבן (ת/5) וד"ר כ"ץ (ת/7), כי ברז הגז הותקן בארון המטבח באופן רשלני. לטענת התובעים נפלו שני פגמים בהתקנת הברז; הברז הותקן בזווית אנכית במקום בזוית אופקית; הברז הותקן במרחק קצר מהחלק העליון של ארון המטבח באופן שהקשה על הרכבת צינור הגז וגרם לצינור עקמימות גדולה מידי שהביאה להתנתקותו. מיקום התקנת הברז אינו שנוי במחלוקת. עם זאת סופרגז חולקת כי היה פגם כלשהו במיקום הברז או כי קיים קשר כלשהו בין מקום הברז לאירוע. 25. בעניין זה חשוב להדגיש את עדותו של מר דב שריר, מפקח באגף פיקוח ובטיחות במשרד התשתיות. העד הבהיר מפורשות כי התקנת הברז במיקום כפי שהותקן אינה מנוגדת לתקן או למקובל (עמ' 86). אמנם מיקום הברז יוצר קושי בהשחלת צינור גז והוצאתו אולם המיקום לא גרם לקשיים לבעלי מקצוע מנוסים. הואיל וחל איסור על חיבור צינור על ידי מי שאינו טכנאי מוסמך, לא מצא מר שריר כל פסול בהתקנת הברז כפי שהותקן (עמ' 87 ותעודת עובד ציבור נ/3). 26. בכל הנוגע לזווית הברז, אנכית או אופקית, לא הוצג כל תקן מחייב ואין כל פגם בכך שהברז הורכב בזווית כזו או אחרת. תקן ישראלי 158 אינו קובע כל הוראה בדבר זווית ההתקנה. איש ממומחי התובעים לא הפנה להוראות תקן מחייב או להוראה אחרת כלשהי. יתירה מזו, שני המומחים, ד"ר כ"ץ ומר אסבן, מתייחסים אך ורק לנוחות ההשחלה של הצינור על הברז אולם אינם קובעים כי יש ליקוי כלשהו בעצם ההתקנה בזווית האנכית. ד"ר כ"ץ בחוות דעתו מציין רק כי כתוצאה ממיקום הברז וזווית הרכבתו "[....] הכוח המאפשר השחלת הצינור הגמיש בעזרת קצה האצבעות מוגבל ומוערך במספר ניוטונים בודדים". בעדותו הוא מציין כי התקנה בזווית אנכית אינה סבירה (עמ' 41), אלא שהמומחה אינו מתייחס לברז המיועד למכשיר צורך גז קבוע כמו הכיריים אשר למענם הותקן הברז. ראינו כי לא היה כל קושי בהתקנת הצינור המיועד לכיריים, הצינור הגמיש שהורכב על ידי טכנאי החזיק במקומו ללא כל קושי עד לרגע שבו בחרו התובעים לנתקו. על ספק הגז לצפות את האפשרות של התקנת צינור על ידי טכנאי מומחה, אולם לא מוטלת עליו החובה לצפות שימוש בברז למכשירים הניתנים לטלטול או להשחלה וניתוק בתדירות גבוה. יתירה מזו, ד"ר כ"ץ מאשר בעדותו כי הצינור ששימש את התובעים לא תואם את התקן הנדרש (עמ' 46). התובעים עשו שימוש בצינור פלסטיק כך שכל ההתייחסות לקשיי הרכבה של צינור גומי אינן רלבנטיות לשימוש בצינור שכזה. 27. אין גם בסיס לטענה כי זווית ההרכבה ומיקום הצינור גרמו לכך שעקמומיות הצינור תסטה מהתקן ובעקבות זאת הצינור התנתק. בחוות הדעת לא פורטו הנתונים המדויקים של העקמומיות ואלה פורטו לראשונה בחקירתו הנגדית של מר אסבן (עמ' 30). ד"ר כ"ץ הבהיר כי על פי תקן 764 יש מגבלה לרדיוס העקמומיות (פי 12 מהקוטר) ולא פחות מ-8.4 בעוד שבפועל הכפלת הקוטר ב-12 מביאה ל- 7 - 7.4 (עמ' 41 ועדות אסבן עמ' 30-29). גם טענה זו אינה רלבנטית לענייננו, שהרי התקן נוגע לחיבור צינור למכשיר קבוע. זאת ועוד מר אסבן, המומחה הנוסף מטעם התובעים, ערך חישוב והגיע לתוצאה אחרת והגיע לחישוב הרדיוס הנדרש של 8.4 (עמ' 30). גם נתוני ד"ר כ"ץ בבית המשפט אינם תואמים את הנתונים שצוינו על ידו בחוות הדעת. זאת ועוד, תקן 764 עוסק בצינור גומי ואילו הצינור שהותקן על ידי התובע היה צינור פלסטיק - pvc (עמ' 50 וחוות דעת לבנברג נ/4 עמ' 9). ד"ר כ"ץ עצמו מאשר כי הצינור שבו עשו התובעים שימוש היה "פסול לחלוטין" (עמ' 53). 28. מר דב שריר ציין בעדותו כי לא מצא כל ליקוי בהתקנת הברז (עמ' 86). אמנם העד ציין כי המיקום הקשה על התקנת צנרת אולם חזר שוב ושוב וציין כי "אדם מן הישוב" אינו צריך להתקין צינורות וכי לטכנאי אין כל קושי. 29. כאן ראוי להזכיר כי טענת התובעים הינה כי בשל מיקום הברז וזווית הברז נוצר מצב שבו הצינור נמשך עד שניתק. לטענה זו אין בסיס. הובהר כי צריך להבחין בין מצבים של התקנה ראויה, דהיינו התקנה על הפין במלואו, לבין מצבים שבהם הצינור הותקן באופן לקוי וחלקי (עמ' 87). הואיל והצינור לא הותקן על ידי איש צוות מיומן, לא ברור האם הותקן כראוי. זאת ועוד, ד"ר כ"ץ מאשר כי עשויות להיות סיבות רבות להתנתקות הצינור, כמו למשל אם מישהו נתקל עם רגלו בצינור שהיה פרוש בדירה (עמ' 44-43). ד"ר כ"ץ מאשר גם כי אורך הצינור, כ-6 מטר, היה מנוגד לתקן ואסור וכי ככל שהצינור ארוך יותר עלולים להיווצר מקרים רבים יותר של התקלות וכן המשקל של הצינור יהיה גדול יותר. 30. לבסוף נזכיר כי הברז הותקן בתוך ארון מטבח. בצדק העיר מר לבנברג כי בעת התקנת ברז בארון מטבח מחויב המתקין לשקול היכן למקמו גם בשים לב לשימושים בארון. כך למשל, עליו למקמו באופן שהכנסת והוצאת כלים לא יפגעו בצינור ובברז וכו' (עמ' 76). תכתיבים אלו יכולים להצדיק זווית שונה ומיקום שונה מאלו הנדרשים להשחלה והוצאה נוחים. 31. מהאמור מתחייבת המסקנה כי אין לייחס לסופרגז כל רשלנות בנוגע להתקנת הברז. הברז הותקן על מנת לאפשר חיבור צינור גז לכיריים ותו לא. הברז לא נועד לשמש לחיבורי גז אחרים, לא כל שכן לא נועד לשמש לחיבור וניתוק מכשירים צורכי גז בתדירות גבוהה. הקושי בהתקנת הצינור לא יצר כל בעיה למתקין המורשה שהתקין את הכיריים במטבח. דווקא מיקומו במקום שבו יקשה על הדייר לנתקו ולחברו שוב ושוב צריך היה להבטיח כי הברז לא ישמש לייעודים אחרים, אלא רק לחיבור הכיריים. זאת ועוד, לא שוכנעתי כי יש להעדיף את חוות הדעת מטעם התובעים לעניין העמידה בתקן ונראה לי כי יש ליתן משקל רב יותר לדעתו של מר דב שריר, שהוא מומחה חיצוני שאינו קשור למי מהצדדים. גם העובדה כי המומחה מר כ"ץ טעה בנתונים שהציג בחוות הדעת ונאלץ לתקנם בדיון, מצדיקה את העדפת חוות דעתו של מר שריר. צינור הגז היה מחובר לברז מיום התקנת הכיריים ועד שהתובעים החליטו לנתקו ללא כל קושי. צינור הגז לא ניתק ולא דלף. משמע, אפילו הייתה סטייה כלשהי של מיקום הברז לעומת הנדרש בתקן הרלבנטי או המקובל והסביר, הרי שאין כל קשר סיבתי עובדתי בין סטייה זו לבין התנתקות הצינור שהותקן על ידי התובעים. העדרו של חבק 32. התובעים מייחסים לסופרגז רשלנות גם בשל העדר חבק לצינור הגז. טענה זו נסמכת על חוות הדעת של המומחים מטעמם. מר אסבן מציין בחוות דעתו כי מדובר בחבק "שיאחוז ויקבע את הצינור הגמיש וימנע מהצינור להחליק, להישלף ולהשתחרר מעל גבי פיית ברז הגז" (סעיף 4.4 לחוות הדעת ת/5), ובפרק הסיכום כי מדובר ב"חבק הידוק מתאים בארון המטבח שישמש לאחיזת הצינור הגמיש במקומו" (עמ' 8 לחוות הדעת ת/5). ד"ר כ"ץ מציין בחוות דעתו כי מדובר ב"חובק (BAND)" שיאבטח את התקן ברז הגז (עמ' 4 לחוות הדעת ת/7) ובסיפת חוות דעתו מציין כי מדובר ב"חבק ביטחון (BAND)" שלא סופק עם מכירת צינור הפלסטיק של תנור הגז (פרק "אחריות לכשל" בעמ' 26 לחוות הדעת ת/7). 33. ניתן היה להבין מחוות הדעת ומטענות התובעים כי הכוונה הינה להתקן שתפקידו לתפוס את הצינור ולהדקו לפיית הברז, אלא שבמהלך העדויות השתנתה הגרסה. לפתע נטען כי הרשלנות מתבטאת בהעדרה של לולאת הידוק שתפקידה לאחוז את צינור הגומי ולהדקו לקיר הארון, כך שהצינור לא ימשך וישתחרר מהברז. גרסה זו הובאה על ידי מומחה הבטיחות מר אסבן. בעדותו הבהיר כי כוונתו היא לתפס מפלסטיק, כפי שרואים בפרסום של חברת דלונגי- יצרנית תנור הגז- (ת/6) וכפי ששמים במכונות כביסה, אשר תפקידו למנוע השתחררות של הצינור. מר אסבן הבהיר כי אין כוונתו לחבק מתכת שתפקידו ללחוץ על הצינור ולנעול אותו (עמ' 33-34). ד"ר כ"ץ לעומתו נותר נאמן לאמור בחוות דעתו ומציין כי כוונתו לחבק שהיה צריך להדק את הצינור לפיה של הברז, ושעל מנת לא לפצוע את הצינור היה צריך לשים אותו בהתקנה לא אגרסיבית. ד"ר כ"ץ מסכים, כי במועד האירוע התקן לא חייב לשים חבק כזה (עמ' 45-46). 34. סופרגז מצביעה על אי הבהירות בנושא החבק, ועל עדותם המשתנה של מומחי התביעה בעניין. לטענתה הטעם לשינוי בעדות הינו הבנתם של המומחים בכך כי במועד האירוע אסור היה לשים חבק להידוק הצינור לברז (סעיף 8 לתצהיר מר קרטן נ/2 וכן סעיף 8 לחוות דעתו המשלימה של מר לבנברג נ/4). מר לבנברג המומחה מטעם סופרגז מוסיף, כי בכפוף להתקנה מקצועית ואחראית של בעלי מקצוע מורשים, לא היה כל סיכון לצרכנים, גם בטרם תיקון התקן בשנת 2004 והוספת החובה להתקנת חבק. מר שריר בעדותו מציין במפורש כי לצינור שהיה קיים במועד התאונה אסור היה לשים חבק. חובת השימוש בחבק הוספה בשנת 2004, רק לאחר שינוי התקן לגבי צינורות הגז (עמ' 87). 35. הדיון הנרחב של המומחים בסוגיית החבק או התפס של הצינור מיותר לחלוטין. כל הדיון מתמקד בחבק או בתפס שנועדו להחזיק את צינור הגז של הכיריים. בין אם היה צריך לשים חבק כזה או אחר ובין אם לאו, אין לדבר כל חשיבות, שהרי האירוע אירע לאחר שהתובעים ניתקו את צינור הגז של הכיריים והתקינו צינור pvc ששימש את התנור. אין חולק כי סופרגז לא התקינה את צינור הגז של התנור, לא ידעה על הרכבתו, לא בדקה אותו ולא פיקחה על התקנתו. מכאן שאם צינור זה הותקן שלא כראוי, ללא חבק, תפס או כל אביזר חיוני אחר אין בכך ללמד על התרשלות כלשהי של סופרגז. גם אם היו מותקנים כל החבקים האפשריים על צינור הגז של הכיריים הדבר לא היה רלבנטי לאחר שהתובעים פירקו את אותו צינור. נזכיר גם כי הדרישה להתקנת תפס אליה התייחס מר אסבן מצויה בהוראות ההתקנה של התנור (ת/6) ומי שהתקין את הצינור של התנור היו התובעים ללא כל מעורבות של סופרגז. מכל מקום, וכדי להפיס את דעתם של הצדדים, איני סבור כי נפלה כל רשלנות באופן חיבורו של צינור הגז של הכיריים ובעניין זה יש להעדיף את עמדתו של מר שריר, שלא מצא כל פגם באופן החיבור. עוד נזכיר כי במועד האירוע לא הייתה כל חובה לשים חבק כלשהו על הצינור ולהדקו לפיה והדבר נבע מהחשש שמא חבק שיהודק יתר על המידה יגרום לנזק לצינור ויביא לדליפת גז. אי התקנת נקודת גז נוספת בדירה 36. לטענת התובעים סופרגז התרשלה כאשר לא התקינה בדירה ברז נוסף לתנור החימום, על אף שהייתה בדירה הכנה לנקודת גז נוספת (ת/3). בהעדר נקודת חיבור נוספת לא נותרה לתובעים ברירה, אלא לחבר את התנור לברז היחיד שהיה בדירה, ולנתק לצורך כך את צינור הגז של הכיריים. התובעים טוענים כי מאחר והשימוש בתנורי חימום על גז היה נפוץ באותה תקופה, היה על סופרגז לצפות כי הדיירים ירצו להשתמש בהם ויזדקקו לצורך כך לנקודת גז נוספת בדירה. זאת ועוד, הגברת צריכת הגז הייתה גם אינטרס של סופרגז. מר אסבן מציין כי סופרגז צריכה הייתה למנוע מצב שבו אדם רשלן יוכל לחבר את תנור הגז כפי שחיבר התובע, על ידי כך שתדאג לקיומו של ברז גז נוסף בדירה. התובעים מוסיפים וטוענים כי ההכנה לנקודת גז נוספת, כפי שהייתה בדירה, ללא ברז, מנוגדת לתקן 158, סעיף 405. 37. סופרגז מבהירה כי התקנת ברז גז נוסף בדירה נעשית רק במידה והדבר מתבקש על ידי בעל הדירה או הדייר, או לחילופין כאשר מתברר במהלך ביקורת כי קיים בדירה מכשיר נוסף. במועד הביקורת בדירה היה בה מכשיר צורך גז יחיד - הכיריים, ובהתאם הותקן ברז גז יחיד סמוך להם, בהתאם לתקן 158 (סעיף 3 לתצהיר מר קרטן נ/2). מר לבנברג הוסיף והסביר בחוות דעתו המשלימה (נ/4) כי כל הוספת נקודת גז בדירה שאינה בשימוש עלולה להיות מקור דליפה (במיוחד כאשר לא מחובר אליה מכשיר קבוע) ולכן היא מיותרת ומסוכנת. לפיכך מרבית ההתקנות החדשות בארץ לא כוללות הכנה לתנור מטלטל, אלא אם יש דרישה מיוחדת של הצרכן. כך אף העיד מר קרטן, והוסיף וציין כי על פי התקן כיום, אסור לחבר ברז בקצה שלוחה שיש אפשרות לפתוח ולסגור אם לא מחובר מכשיר בקצהו (עמ' 59). לגבי ההכנה לנקודת גז נוספת שהייתה בדירה, טוענת סופרגז כי הצינור שם לא היה מחובר למערכת הגז, ולא היווה כל סיכון. 38. גם בעניין התקנת הנקודה הנוספת בדירה דעתי כדעת סופרגז ואינני סבור כי סופרגז הפרה את חובת הזהירות כאשר לא התקינה בדירה ברז גז נוסף. התקנת ברז נוסף נעשית לבקשת צרכן הגז, או כאשר מתברר לחברה כי קיים מכשיר צורך גז נוסף. לא הוכח בפני כי על חברת הגז חלה חובה כלשהי, בין בתקנים הרלבנטיים, בין בהסכם עם הקבלן או בעל הדירה ובין בכל מקור אחר, להתקין מיזמתה נקודת חיבור נוספת בכל דירה. יתרה מזו, התקנת נקודה נוספת, ללא כל שימוש וללא כל צורך, רק עשויה להוסיף סיכון למשתמשים בדירה ולא להיפך. אין טענה כי התובעים או מי מטעמם פנו לסופרגז וביקשו להתקין נקודה נוספת בדירה. בדיקת מערכת הגז 39. התובעים טוענים כי סופרגז התרשלה בביצוע בדיקות תקינות תקופתיות למערכת הגז. התובע העיד כי ממועד שכירת הדירה על ידם (1/3/01) ועד ליום האירוע לא בוצעה בדירה כל בדיקה מטעם סופרגז (עמ' 24). עוד טוענים התובעים כי על פי התקן הרלבנטי (תקן 158) חובה על חברת הגז לבצע בדיקות תקופתיות למערכת הגז. בכך יש משום התרשלות מצידה של סופרגז. 40. דין הטענה להדחות. גם אם צודקים התובעים בטענתם כי סופרגז לא ביצעה בדיקות תקופתיות כנדרש, אין בכך להואיל לתביעתם שהרי אין חולק כי אילו היה מגיע בודק לדירה לביצוע בדיקה, הוא לא היה יכול להתייחס להתקנת תנור הגז. התובע עצמו הבהיר כי את הדירה הם נהגו לחמם בעזרת המזגן. רק משהתקלקל המזגן, סמוך ליום האירוע, הוציא את תנור הגז מהמחסן וחיברו למערכת. משמע, אילו היה מגיע הבודק לדירה הדבר לא היה משפיע על השימוש שעשו התובעים בתנור הגז. 41. דומה שאין חולק על חשיבות הפיקוח והביקורת המוטלת על חברות הגז והדבר הודגש בהרחבה בפסיקת בתי המשפט בת.פ. (י-ם) 3034/92 הנ"ל ובתיק 1751/96 הנ"ל. אלא שבשונה מהמקרים האמורים, שם בדיקת המערכת הייתה יכולה לגלות את התקלות שגרמו בסופו של יום לנזק, הרי שלא כך במקרה הנוכחי. לא מדובר במקרה שבו נגרם נזק בשל ליקויים בטיחותיים במערכת הגז הקיימת שהותקנה על ידי סופרגז או שהייתה קיימת בדירה. האירוע אירע בשל התקנת תנור הגז על ידי התובעים. צריך לזכור, גם התובעים אינם סבורים שרמת הפיקוח הנדרשת הינה יום יומית ואילו היה מגיע בודק ימים ספורים לפני האירוע, הוא לא יכול היה להתייחס, לפקח או לבקר את חיבור תנור הגז, מיקומו, איכות הצינור, או כל שאלה אחרת הנוגעת לתנור הגז. 42. אוסיף גם כי סופרגז הצביעה על דו"ח ביקורת שנעשה ביום 11/4/01 (נספח ל-נ/2) ולפיו בעל הדירה הוא שהזמין את הבודק. אמנם הבודק לא זומן לעדות, ואף נמצאו ליקויים ברישום פרטיו על הדו"ח, אולם בכך אין די כדי לפסול את הדו"ח כראיה. מוכן אני להניח כי ללא עדותו של הבודק עצמו ישנו קושי בקבלת תוכנו של הדו"ח וקביעותיו של הבודק, אלא שלאלו אין כל חשיבות. אין ראיה שהדו"ח כולל הערות שאינן מדויקות ואין טענה כי הבודק התעלם מליקויים שהיו בדירה - שהרי לא הוכחו ליקויים שכאלו. מאידך, הימצאותו של הדו"ח ועדותו של קרטן מספיקים כדי לקבוע שבדיקה נעשתה במועד הקבוע. 43. בסיכומיהם מדגישים התובעים כי אילו הייתה מבוצעת בדיקה ראויה של הדירה, היה הבודק מבחין בהעדרו של ברז בקצה הצינור הנוסף שבדירה ולא היה רושם כי "קיימים ברזי ניתוק בראשית כל שלוחה". גם בכך אין רבותא, שהרי הצנרת הוכנסה לקירות הבית כהכנה לחיבור למערכת הגז, אולם כל עוד לא חוברה למערכת היא אינה חלק ממנה והעדרו של ברז בקצה השלוחה היה חסר כל חשיבות. ווסת הלחץ הדירתי 44. התובעים טוענים כי יש להניח כאפשרות סבירה שצינור הגז השתחרר מאחיזתו בשל לחץ גז גבוה מהמותר. ד"ר כ"ץ הציג בחוות דעתו "עץ תרחיש אפשרי", כאשר אחד מענפיו מתייחס לתקלה בווסת שהעביר לחץ גבוה. כתוצאה מהלחץ השתחרר הצינור (עמ' 23 ל-ת/7). ד"ר כ"ץ מציין בחוות דעתו אפשרויות שונות של התקנת הצינור ומגיע למסקנה כי גם אם הותקן צינור PVC שאינו תקני, גם אם נעשה שימוש בסבון כלים כדי להקל על הלבשת הצינור, ואף אם הצינור לא הולבש על ידי התובעים באופן מלא, אזי רק לחץ העולה על המותר- 100 מיליבר- יכול היה להביא לשחרור הצינור. מכאן הוא מניח כי הלחץ ביום האירוע היה גדול מהמותר. 45. ד"ר כ"ץ מאשר בעדותו כי לא בדק את הווסת וכי האפשרות שהצינור השתחרר ממיקומו בשל הלחץ הגדול מבוססת רק על השערה ולא על בדיקה (עמ' 41). כן אישר כי היה נכון יותר לבדוק את הווסת ויתכן שבכך שגה (עמ' 42). המומחה גם אישר בעדותו כי אין בידיו ראיות כי הווסת שהיה בדירה ביום האירוע לא היה תקין (עמ' 47). המומחה גם הפנה לטבלה שבה מפורטים סוגי ווסתים, שממנה ביקש להסיק כי הווסת בדירה אינו תואם את הווסתים המומלצים בנהלי ההתקנה (עמ' 12 ל-ת/7). טבלה זו לקוחה מהמלצות של חברת גז אחרת. עוד מתברר כי התייחסותו של המומחה הינה לווסת שנמצא בדירה בשנת 2006 (ולא במועד האירוע) והטבלה הינה משנת 1996 ולא ממועד האירוע. המומחה לא ידע להגיד איזה ווסת היה בדירה ביום האירוע עצמו. לא ניתן גם לדעת האם הדגם שהותקן בדירה עובר לאירוע, הינו אחד הדגמים שמוזכרים בטבלה או שמא דגם אחר (ראה עדותו עמ' 49). מכל מקום, המומחה השיב לשאלת בית המשפט ואמר כי העובדה שהווסת מאותה משפחת ווסתים שאינה מומלצת, אינה מלמדת כי הווסת לא היה תקין (עמ' 47). 46. מר דב שריר ביצע בדיקה של הווסת ולא מצא בו כל ליקוי (דו"ח הבדיקה צורף כנספח לנ/4, וכן ראה עמ' 90-91). מר שריר בדק את אטימות הווסת ועמידתו בלחץ עד 100 מיליבר ומצא כי הווסת אינו דולף. כן העיד כי בבדיקת הלחץ בווסת נמצא כי הינו 31 מיליבר וכי זה מעיד על ווסת מעולה (עמ' 92). העד לא מצא כל סטייה מהתקן בלחץ העובר בווסת. 47. ניתן לסכם ולקבוע כי לא הוכח שהווסת היה פגום אלא להיפך, בבדיקה לא נמצא בו כל פגם. יתרה מזו, האפשרות שהצינור השתחרר כתוצאה מלחץ גבוה בווסת הינה רק אחת מהאפשרויות שהעלו התובעים עצמם ואשר חלקן תוארו על ידי מר כ"ץ בעדותו. מכאן ברי כי מהתוצאה- השתחררות הצינור- לא ניתן להסיק כי דווקא לחץ גבוה בווסת הוא הגורם ולא ניתן להסיק כי ביום האירוע היה הווסת פגום והלחץ שהועבר בו היה גבוה. ריכוז המרקפטאן בגז 48. הוספת המרקפטאן לגז הבישול היא המקנה לו ריח. תפקידו של הריח הינו להתריע בפני כל המתקרב בדבר דליפתו של הגז והתפשטותו באוויר (ראה חוות דעתו של ד"ר כ"ץ ת/7 עמ' 9-8). התובעים טוענים, על בסיס חוות דעתו זו, כי הגז שהתפשט בדירה לא כלל די חומרי ריח. 49. אין חולק כי את חומרי הריח - המרקפטאן- מוסיפים לגז ספקי הגז לחברות ולא חברות הגז. משמע, סופרגז אינה הגורם האחראי להוספת חומרי הריח. עוד ברור כי חומרי הריח אינם מוספים לכל מיכל ומיכל ואם חסרו חומרי ריח הדבר היה מתבטא לא רק בדירת התובעים אלא אצל צרכנים רבים. עם זאת, מבהיר ד"ר כ"ץ כי ישנם גורמים שונים שיכולים לנטרל או להפחית את ריח הגז; חלקם גורמים הקשורים למתקן הגז; חלקם גורמים הקשורים במשתמש; וחלקם גורמים הקשורים לסביבה. כך למשל, הוא מציין כי חומרי הריח עשויים לשנות את תכונותיהם כתוצאה ממגע עם חלודה, כתוצאה ממהירות זרימה נמוכה של הגז ועוד. כמו כן מציין הוא כי ישנם אנשים שאינם מזהים את הריח האופייני לגז בין בשל חשיפה ממושכת לריחות גז, דלק וכו' ובין מסיבות אישיות ובריאותיות שלהם. גם שימוש במסנני אוויר בדירה, ריחות עזים של בישול, ריחות של פסולת וכו' עשויים להקשות על זיהוי הריח. 50. רואים אנו כי גורמים רבים עשויים להשפיע על זיהוי הריח. מכאן שאין להסיק מהעובדה כי המנוחה לא חשה בריח, כי הגורם לכך הינו העדר חומרי ריח שבגז. לא הובאו שום ראיות על חוסר בחומרי ריח אצל סופרגז או אצל מי מספקי הגז לסופרגז. לא הובאו ראיות על ליקויים כלשהם במתקן הגז, כמו חלודה, שיכלו להסביר את העדר הריח. לא הובאו ראיות על לחץ גז נמוך מידי, אלא להיפך, נעשה ניסיון לטעון ללחץ גבוה מידי. משמע, אין בפני שום בסיס לקבוע כי היה ליקוי כלשהו בכמות חומרי הריח בגז שסופק על ידי סופרגז. הסיבות לכך שהמנוחה לא חשה בריח (וכלל לא ברור האם חשה בו אם לאו), עשויות להיות נעוצות בגורמים שונים, שרובם אינם גורמים עוולתיים ואינם קשוריים בדרך כלשהי לסופרגז. על כן גם הטענה להפרת חובת הזהירות בשל חוסר בחומרי ריח - מרקפטאן - דינה להידחות. העברת נטל הראיה 51. התובעת טוענת גם כי נטל הראיה לשלול את קיומה של ההתרשלות הנטענת מוטל על שכמי סופרגז. בהתאם, טוענים הם כי גם אם לא הוכחו על ידם פרטי הרשלנות יש להטיל אחריות על סופרגז הואיל וסופרגז לא הרימה את הנטל לשלול את אחריותה. דין טענה זו להדחות. בסעיף 38 לפקודת הנזיקין, הקובע העברת נטל הראיה מקום שהנזק אירע על ידי דבר מסוכן, נאמר: בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר - על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה. אין חולק כי גז הוא דבר מסוכן. עם זאת ראינו כי הגז "נמלט" כתוצאה מהשתחררות צינור הפלסטיק מברז הגז וללא כל פגם או ליקוי במתקן הגז עצמו. צינור הגז לא היה בחזקת או בשליטת סופרגז אלא בחזקת ובשליטת התובעים. לפיכך אין מקום להעברת הנטל לסופרגז. 52. גם סעיף 41 לפקודה, הקובע את הכלל "הדבר מדבר בעדו", אינו יכול להואיל לתובעים, שהרי סעיף זה חל רק מקום שלנתבע שליטה מלאה על הנכס. כך או כך, דומה כי אפילו היה מוטל הנטל על כתפי הנתבעת להוכיח העדר רשלנות מצידה, הרי שנטל זה הורם כפי שראינו בהתייחסות לפרטי הרשלנות הנטענים. ניתוק הקשר הסיבתי 53. בטרם סיום מצאתי לנכון להתייחס גם לסוגית הקשר הסיבתי. כפי שהוברר לעיל, על התובע לשכנע גם כי ישנו קשר סיבתי-עובדתי ומשפטי - בין מעשי סופרגז לבין קרות הנזק כפי שאירע (ע"א 576/81 ). 54. המבחן לקיומו של הקשר הסיבתי הינו מבחן הציפיות, אולם בצידו מוצאים אנו גם מבחני עזר כגון מבחן "הסיכון" ו"מבחן השכל הישר" (שם וכן ע"א 2028/99 פאר נ' חברה לבניין סילובט (1964) בע"מ, פ"ד נה(3) 493 (2001)). כאשר התערב בגרימת הנזק גורם נוסף, פרט למזיק, עלינו לבחון האם התערבות זו הייתה צפויה והאם ניתקה את הקשר הסיבתי בין מעשיו של המזיק לקרות הנזק. וכך אומר השופט ברק בע"א 576/81 הנ"ל: המבחן הראשון (מבחן הצפיות) עניינו צפיותו של המזיק, והשאלה היא, אם המזיק, כאדם סביר, צריך היה לצפות, כי התרשלותו שלו תביא לנזקו של הניזוק. כאשר בהשתלשלות האירועים התערב גורם זר - בין צד שלישי ובין הניזוק עצמו - כי אז השאלה היא, אם התערבותו של אותו גורם מתערב היא בגדר הצפיות הסבירה (ע"פ 402/75 [3]).[...] המבחן השני (מבחן הסיכון) עניינו הסיכון, שנוצר על-ידי מעשהו של המזיק. על-פי גישה זו מתקיים הקשר הסיבתי המשפטי, אם התוצאה המזיקה היא בתחום הסיכון שיצרה התנהגותו של מזיק, וזאת גם אם התוצאה המזיקה נגרמה התערבותו של גורם זר. המבחן השלישי (מבחן השכל הישר) שואל, אם כל התכונות, המציינות את הרשלנות שבהתנהגות המזיק, תרמו בפועל להתהוות התוצאה המזיקה. כאשר הנזק נגרם בשל התערבות גורם זר, השאלה היא, אם התערבותו שוללת, במישור ההגיוני,את קיומו של הקשר. 55. האם ניתן לצפות כי צרכן בדירה ינתק מברז הגז את הצינור המוביל לכיריים ויעשה בו שימוש לתנור חימום תוך החלפת הצינורות מספר רב של פעמים? כפי שציינתי לעיל, דומני כי אפשרות שכזו חורגת ממתחם הציפיות הסביר. ברז הגז אליו חובר הצינור של הכיריים היה מצוי בתוך הארון סמוך לשיש. זה אינו מקום גלוי שעשוי "להזמין" את הדיירים להחליף בין הצינורות. הברז מצוי במקום המוגדר בבירור כמיועד לכיריים בלבד. יתרה מזו, הכיריים הם מתקן שימושי בדירה וכל אדם סביר יניח כי איש לא יבקש לנתקם כדי לחמם את הדירה. החלפת הצינור אינה נוחה ואינה קלה, שהרי אין מדובר בברז המיועד להחלפת צינורות (וכידוע ברזים כאלו מצויים בשוק). במיוחד קשה לצפות התנהגות כזו כאשר קיימת אפשרות לחיבור תנור גז למתקן הגז באמצעות צינור הקיים בדירה. כל שנדרש כדי לבצע את החיבור היה להזמין טכנאי מורשה שיבצע את החיבור של הברז הנוסף למערכת הגז ויתקין את הברז הדרוש. התנהגות התובעים לא הייתה צפויה ולא הייתה צריכה להיות צפויה. דומה שהתנהגות כזו חורגת מ"השכל הישר" ועל כן מצויה גם מחוץ ל"מתחם הסיכון". 56. משמע, אפילו הייתה מוטלת אחריות כלשהי על סופרגז בשל ליקויים בהתקנת מערכת הגז, לא היה בכך די שכן התנהגות התובעים ניתקה כל קשר בין מעשי סופרגז לבין הנזק שנגרם. סוף דבר 57. האירוע בו נגרם מותה של המנוחה ובו נפצעו בני משפחתה הינו אירוע מצער ביותר. לא ניתן שלא לחוש צער וחמלה כלפי התובע וילדיו אשר נותרו לבדם. עם זאת מצויים אנו בהליך משפטי שבו תוטל חובת פיצוי על הנתבעת רק אם תוכח אחריותה על פי המבחנים הקבועים בדין. הואיל ולא הוכחה אחריות של סופרגז לאירוע הנורא, אני דוחה את התביעה. בשים לב לדחיית התביעה כנגד סופרגז גם ההודעה לצד שלישי ששלחה סופרגז דינה להידחות. בשים לב לכך שהצדדים השלישיים הגיעו להסדר ישירות עם התובעים אין צו להוצאות בדין שחיית ההודעה לצד שלישי.. התובעים ישלמו לסופרגז הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. בסכום זה הבאתי בחשבון את מצבם של התובעים ונמנעתי במודע מפסיקת מלוא ההוצאות שנגרמו לסופרגז. שאלות משפטיותגזמוצרי חשמל (הגנת הצרכן)