קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר: מהלך הדיון בבקשה וטענות הצדדים בפני בקשתה של המבקשת, כי אאריך את המועד להגשת התנגדות מטעמה לבקשה לביצוע שטר אשר הגיש המשיב, בנק לאומי לישראל בע"מ, ללשכת ההוצאה לפועל בכפר-סבא, בתיק שמספרו 1705000100. יש לציין כי בכותרת הבקשה ציינה המבקשת, משום מה, את חברת שורש שירותי בריאות בע"מ, כמשיבה בהתנגדות, למרות שאיננה הזוכה בתיק ההוצאה לפועל. בשלב מאוחר יותר ביקשה המבקשת לתקן את כותרת בקשתה. תמצית טענות המבקשת המבקשת טענה בבקשתה כי אין בידה היכולת הכלכלית לשכור שירותיו של עורך דין באופן פרטי. המבקשת, לטענתה, פנתה לארגון ש.י.ל (שירות יעוץ לאזרח) בכדי לקבל ייעוץ משפטי רלוונטי לתיק הנדון. לטענתה, נציגי ש.י.ל הפנו את המבקשת לקבלת סיוע מתוכנית "שכר מצווה" (ייצוג פרו בונו) של לשכת עורכי הדין והיא נמצאה זכאית לקבלת עזרה משפטית על ידי "שכר מצווה". המבקשת טענה, כי מיום פנייתה לארגון ש.י.ל ועד לייצוגה על ידי עורך-דין מתוכנית "שכר מצווה", חלף המועד להגשת ההתנגדות. בתצהיר נוסף מטעם המבקשת, הנוגע לטעמי ההתנגדות לגופם, טענה המבקשת כי פנתה למשיבה לשם קבלת טיפולי שיניים עבור בנה, וכי בטרם הושלמו טיפולי השיניים נכנסה המשיבה להליך של פשיטת רגל, ולא סיפקה אלטרנטיבה להמשך הטיפול. המבקשת הוסיפה וטענה כי למרות זאת, חלק מן השיקים נפרעו, וכי הרופא האורתודנט, אשר טיפל בבנה, מאשר כי יש צורך להחל בטיפול מתחילתו. תמצית הטענות בתגובת המשיב המשיב טען בתגובתו כי עיון בתיק ההוצל"פ מעלה, כי האזהרה נמסרה למבקשת ביום 25/03/2010 . משכך, המועד האחרון, לטענתו, להגשת התנגדות בתיק היה יום ה- 14/04/2010, ואילו הבקשה, הוגשה רק ביום 06/09/2010, דהיינו זמן רב לאחר חלוף המועד להגשת ההתנגדות. לטענת המשיב, המועד להגשת התנגדות לביצוע שטר נקבע בחיקוק, אשר על כן דרוש טעם מיוחד להאריכו. לדידו, בפסיקה ענפה נקבע, כי טעם מיוחד הינו טעם שמעבר לשליטתו של בעל הדין המבקש להגיש את ההליך באיחור. עוד טען המשיב, כי תצהירה של המבקשת לקוני, ואין הוא מפורט כנדרש. הלכה פסוקה היא, כי מי שמבקש לקבל רשות להתגונן חייב להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו, ואינו יכול להסתפק בטענות כלליות וסתמיות בעלמא. עוד טען המשיב, כי הבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות נעדרת פירוט מינימלי. כך, אין היא מפרטת את מועד קבלת האזהרה, פרק הזמן שחלף עד שהמבקשת פנתה לקבלת ייצוג משפטי, הסיבה שהזניחה את הטיפול בתיק וכד' והיא למעשה מגלגלת את ה"אשמה" לאיחור לפתחו של ארגון "ש.י.ל." ולמשך הזמן מיום הפנייה לארגון ועד לקבלת הסיוע המשפטי. לטענת המשיב, מחדלה של המבקשת ליתן, ולו פירוט מינימלי למחדלה, אף הוא לכשעצמו מהווה טעם מספיק לדחות את הבקשה. עוד הוסיף המשיב וטען, כי עיון בתצהיר התומך בבקשת התנגדות מעלה, כי למבקשת טענות כלפי הצד הקרוב בלבד, הנטולות מתוך עסקת היסוד. דא עקא, שההתנגדות חפה מכל טענת הגנה שטרית כלפי המשיב, שהוא צד רחוק, האוחז כשורה בשיק, מכח החזקה הקבועה בסעיף 28 לפקודת השטרות. מהלך הדיון בפני ביום 24/2/2011 התקיים בפני דיון בבקשה והמבקשת נחקרה על תצהירה. המבקשת לא זכרה בחקירתה מתי קיבלה את האזהרה, אך טענה כי פנתה ישירות לשירות ייעוץ לאזרח. המבקשת אף לא ידעה לומר מתי פנתה לפרוייקט "שכר מצווה". הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה. תמצית סיכומי המבקשת ב"כ המבקשת חזר בסיכומיו על טענותיה, לפיהן למבקשת לא היתה אפשרות כלכלית לשכור עו"ד והיא פנתה לארגון ש.י.ל שלא יכלו נציגיו להתמודד עם בקשתה והפנו אותה לתכנית "שכר מצוה" של לשכת עוה"ד. לטענתו, המבקשת עשתה כל שיכלה על מנת להביא טענותיה לביהמ"ש בהקדם האפשרי. מפאת מצבה הכלכלי, והעזרה של הגורמים שאמונים על עזרה לציבור, התהליכים לקחו זמן רב דבר שלא היה בשליטתה. מעבר לכך, טען ב"כ המבקשת, מדובר בהזדמנות הראשונה למבקשת לבירור טענותיה ולקבלת יומה בפני ביהמ"ש. לטענתו, דחיית הבקשה להארכת מועד, הינה שלילה מוחלטת של זכות להשמעת טענותיה של המבקשת בפני ערכאה שיפוטית. לגבי סיכוי התביעה, טען ב"כ המבקשת כי למבקשת טענות כנגד עסקת היסוד. הבנק במקרה זה, אוחז בשיק שהוסב אליו. ב"כ המבקשת הוסיף וטען כי לטענתה, המשיב אינו אוחז כשורה בשיק. תמצית סיכומי המשיב ב"כ המשיב טען כי תצהיר המבקשת סתמי ולקוני, אין בו פירוט של תאריכים, כגון: מתי קיבלה המבקשת את האזהרה, מתי פנתה לארגון ש.י.ל ומה השיבו לה, מתי פנתה ללשכת עורכי הדין וגם בחקירתה, לא תרמה שום מידע שיש בו כדי לסייע לה לקבל הארכת מועד. ב"כ המשיב טען כי המבקשת יכלה להערך למחדל מבעוד מועד ולבקש את הסכמת המשיב להארכה או להגיש בקשה להארכת המועד בטרם חלף. ב"כ המשיב טען שיש להשית את הוצאות הבקשה על המבקשת. דיון והכרעה כב' הש' ב' אוקון ניתח את המושג טעם מיוחד בהחלטתו בע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פד"י נ"ה (2), 904, בעמ' 908: "טעם מיוחד יוכר במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור עקב אירועים שהינם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין, כמו מוות או מחלה. טעם מיוחד קיים אף במקרה שבו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי כלול בקטגוריה זו ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית. אין מכירים כטעם מיוחד בתקלות שניתן להיערך להן מבעוד מועד, כמו קשיי הבנה או עומס עבודה. אין נעתרים לבקשה המבוססת על טעות שאין לה הנמקה במובן זה שסדרי עבודה שגרתיים אמורים לגלותה. שיקולים אלו כפופים תמיד גם לאינטרס הנגדי של יתר בעלי הדין ככל שאינטרס הסופיות של בעל הדין האחר הוא מובהק יותר, והסתמכותו על חלוף המועד ברורה יותר, כך יהיה מקום לדרושה שלטעם המיוחד אופי של העדר שליטה או של תקלה שאינה רגילה או צפויה". (ההדגשה שלי - י.ב.). אולם, יש לזכור כי לא אחת הובעה הדעה בפסיקה כי טיבו של טעם מיוחד הנדרש בהליך התנגדות שונה מטיבו של טעם הנדרש בהליך ערעורי. "ה"טעם המיוחד" הנדרש לעניין הארכת מועד להגשת התנגדות אינו זהה ל"טעם המיוחד" שיידרש לצורך הארכת מועד להגשת ערעור. במקרה האחרון, כבר קיבל בעל הדין את יומו בבית המשפט, וכבר נמצא בגדרו של ההליך המשפטי, ועל כן יידרש להציג טעם משמעותי יותר ממי שמאחר להעלות הגנתו בפני הערכאה הדיונית הראשונה". (בש"א (שלום עכ') 3163/06 פרחי יוסף נ' ארזים גליל מוצר עץ בע"מ, תקדין-שלום 2007 (2) 19945, 19946 (2007)). ברם, בשני המקרים המדובר בטעם מיוחד הנושא אופי של העדר שליטה של בעל הדין באירועים שגרמו לאיחור. שאלה זו של קיומו של טעם מיוחד כפופה למספר שיקולים שונים, המושכים, כווקטורים, במקרה שלפנינו, לכיוונים מנוגדים: "מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות אלה היא פחותה, יהיה ניתן להכיר בטעות. כך, למשל, ניתנה הארכת מועד מקום שבו נתן בעל-הדין הודעה לבעל-הדין האחר ביחס לכוונתו להגיש עתירה לדיון נוסף. ההודעה שללה את צפייתו של בעל-הדין האחר להתגבשות "מעין חסינות" מפני המשך ההליכים (בש"א 2108/99 עזבון המנוח סמואל נ' אוריאל) . במקרים אחרים יגבר האינטרס של בעל-הדין הטועה על הציפייה משום שציפייה כזו לא התגבשה, למשל עקב טעות דומה של בעל-הדין האחר (בש"פ 6292/00 חורי נ' מדינת ישראל, . לעתים חשיבות האינטרס של בעל-הדין הטועה תכתיב את התוצאה. " (בש"א 6708/00 אהרון נגד אהרון, פ"ד נ"ד (4) 702). יש להזכיר בעניין זה גם את החלטתה של כב' הש' דורנר ברע"א 3588/00 אלפונסו מכלוף נ' אברהם סעדיה, דינים עליון 2000 (10) 34: "ככלל, נסיבות אישיות דוגמת אלו שהציג המבקש אינן עולות כדי "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד על-פי תקנות סדרי-הדין. ואולם, בנסיבות המקרה שבפניי - שבהן מדובר בשיק שהוצא על סכום ניכר וכאשר המבקש טוען כי השיק זויף - האיזון בין זכויות הצדדים מחייב להאריך את המועד להגשת התנגדות לביצוע השיק, וזאת על-מנת לאפשר בירור לגוף העניין של זכויות הצדדים על-פיו.". (ההדגשות שלי - י.ב.) וכן את הדברים הבאים מתוך ע"א 8547/96 אברהם אלימלך נ' מנהל מרשם המקרקעין, דינים עליון 1998 (9) 70: "ככלל, טעות או רשלנות של עורך דין או בעל דין לא הוכרו כסיבה להארכת מועד, אולם טעות של של עורך דין או בעל דין שגרמה לאיחור, ואפילו רשלנותם, אינן מונעות לחלוטין הארכת מועד, ובלבד שבעל דין אינו מסתפק בבקשה סתמית אלא מבאר בתצהירו כיצד קרתה התקלה (ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, ע"מ 889).". (ההדגשה שלי - י.ב.) תמונת השיקולים הכוללת לקיומו של טעם מיוחד להארכת מועד בהתנגדות היא, אם כן, זו (מבלי להתחייב לרשימה סגורה של שיקולים): מידת "חוסר השליטה" של בעל הדין באירועים מידת יכולתו להיערך לתקלה מראש. מידת צפייתו של בעל הדין שכנגד ל"מעין חסינות" מפני המשך ההליכים. חשיבות האינטרס של בעל הדין (ובכלל זה סכום התביעה). מידת ההנמקה ו/או הפירוט אודות אופן התרחשות התקלה. נבחן, אם כן, שיקולים אלה בענייננו: ראשית, מידת "חוסר השליטה" של המבקשת באירועים היא קטנה, באופן יחסי. המבקשת יכלה לפנות לב"כ המשיב, מבעוד מועד, או ללשכת ההוצאה לפועל, ולבקש הארכתו של המועד, בטרם חלף. אמנם, המבקשת לא הייתה מיוצגת בשלב זה, אך הבחירה שלא ליידע כלל את לשכת ההוצאה לפועל או את ב"כ המשיב, הייתה בחירתה. שנית, המבקשת יכולה הייתה להיערך ל"תקלה" מראש, שהרי קיבלה לידיה את האזהרה, וידעה את המועד הנקוב בה להגשת ההתנגדות. אמנם, ההליכים הפנימיים בתוך הארגונים החברתיים שנועדו לסייע למבקשת אינם בשליטתה ואין היא יכולה להיערך להם מבעוד מועד, ואולם, המבקשת אינה מפרטת כלל כמה זמן נערכו הליכים פנימיים אלה, ומהו הזמן שחלף בשל כך בלבד. שלישית, מידת צפייתו של המשיב ל"מעין חסינות" בפני המשך ההליכים לא התבררה בפני באופן מספק. ברם, אין להתעלם מן העובדה, כי על פי המסמכים אשר צורפו להתנגדות, עולה כי ב"כ המשיב כאן, עו"ד כשדי, ייצג גם את הנפרעת על פי השטר, חברת שורש שירותי בריאות בע"מ, וזאת כעולה ממכתב ההתראה שנשלח על ידו למבקשת וממכתב התגובה ששלחה. האם הועבר מידע זה מב"כ המשיב למשיב עצמו? האם צפה בשל כך המשיב כי תוגש התנגדות, גם אם באיחור? הדברים לא התבררו בפני. רביעית, חשיבות האינטרס של המבקשת איננה רבה, שכן המדובר בשטר בסכום נמוך יחסית וטענותיה כנגד המשיב אינן ברורות די צרכן. אמנם, ב"כ המבקשת טען, בשלהי סיכומיו, כי המשיב אינו אוחז כשורה בשטר, אך הטענה אינה נתמכת בתצהיר המבקשת ולא ברור מהן העובדות המבססות אותה. אמנם, קיימת גישה בפסיקה, כי די בטענות שכאלה, כנגד הצד הקרוב בתביעה השטרית בלבד, כדי להתיר לנתבע רשות להתגונן גם כנגד הצד הרחוק. כך נקבע, למשל, כי: "אם וככל שטענות אלה בין הצדדים הקרובים יוכחו בסופו של יום, ונוכח היות המשיבה צד רחוק בשטר, הרי שיהא עליה להוכיח, בהליך העיקרי, עדיפות שטרית, בין מכוח אחיזה כשורה ובין מכוח סיחור השטר לידיה קודם לכשלון התמורה." (מתוך בשא 175356/07 ברנץ רזיאל נ' מירסני סחר ושיווק בע"מ (תל-אביב-יפו), פורסם בפדאו"ר). וכן נאמר כי "נתבע שמבקש רשות להתגונן כנגד תביעה שהוגשה על ידי צד שלישי בשטר, די לו בכך שיפרט בתצהירו את ההגנה שהיה מעלה אילו נתבע לדין על ידי הצד הסמוך שעמו התקשר. הגנה זו פוגמת לכאורה בזכות הקניין בשטר, וכוחה יפה גם כנגד הצד השלישי שאליו סוחר השטר. וכעת צריך הצד השלישי להרים את נטל השכנוע המוטל עליו לפי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות, ולהוכיח כי ניתן ערך בתום לב בעד השטר" (ד' בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית 2006 בעמ' 235). וכן, "השאלה אם התובע (שהוא צד שלישי) הוא אוחז כשורה אינה יכולה לבוא על פתרונה במסגרת הדיון בבקשה לרשות להתגונן" (ד' בר אופיר, לעיל, בעמ' 236). אלא שיש לטעמי, לדקדק בהלכה שהיא ביסודה של גישה זו ("הלכת חביה נגד גליק"), וממנה עולה כי הרשות תינתן כאשר מעלה הנתבע בתצהירו (תצהיר ההתנגדות) טענה בדבר מועד סיחורו של השטר. כך באו הדברים לידי ביטוי בהחלטתו של כב' הש' קיסטר בע"א 218/66 יעקב ו-דוד חביה ו-אברהם מנצור נ' לוי גליק, פ"ד כ (3) 63: "מאחר והרשות להתגונן היא סייג לזכותו הרגילה של אזרח לבוא לבית-המשפט ולהתגונן בפני כל תביעה המוגשת נגדו, ולבקש שפסק-הדין יינתן רק אחרי שמיעת טענותיו, אין להטיל על המבקש להתגונן חומרות יתירות, ולדרוש ממנו שכבר בשלב המוקדם של הבקשה לרשות להתגונן יוכיח את מלוא הגנתו. כבר נפסק (ע"א 7/49, [2], כן ב-המ' 434/65, [1], הנ"ל) שאף אם בבקשתו אין המבקש רשות להתגונן מגלה אלא הגנה שבדוחק, גם אז תינתן לו הרשות המבוקשת ובלבד שגילה בתצהירו טענת הגנה אפשרית הראויה לעמוד לדיון, ושיש בה כדי להדוף את התביעה לכשיובא הענין כולו לדיון בצורה הרגילה: זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שניה, ע' 402. בהתאם לאותו עקרון נפסק כי די לו לנתבע החפץ להתגונן אם יפרש בתצהירו את ההגנה שהיה מעלה לו תבע אותו האדם שעמו התקשר. הגנה זו פוגמת, לכאורה, את זכות הקנין בשטר, וכוחה יפה גם כנגד צד שלישי אליו סוחר השטר כל עוד לא יבוא הוא וירים את נטל השכנוע המוטל עליו, על-פי סעיף 29 (ב) לפקודת השטרות ויוכיח שניתן בתום-לב ערך בעד השטר: ע"א 576/61, בראון נגד רוגוז'ינסקי, ואח', פד"י, כרך טז, ע' 1460 [3]; וראה זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שלישית סעיף 216. כאשר מדובר בטענת כשלון תמורה המועלית על-ידי הנתבע כהגנה ביחס לשטר שהוא חתום עליו והנמצא בידי אדם שלישי התובע על-פיו את הנתבע, יש להבדיל בין מקרה כשהשטר סוחר לפני מועד ביצוע העיסקה שבקשר אליה נעשה השטר, לבין מקרה בו סוחר השטר לאחר אותו מועד. אם סוחר השטר לפני המועד - אין מקום לדבר על פגם סיחור כי אז אין כלל כשלון תמורה; רק כשסוחר השטר לאחר אותו מועד והעיסקה שבקשר עמה נעשה השטר לא בוצעה, ניתן לדבר על פגם בזכות הקנין של המסחר כיון שאז ייתכן שפקעה זכותו להעביר את השטר והיה צריך להחזירו לחתומים עליו; סיחור השטר במקרה כזה כמוהו כמעילה באמון. ראה דברי השופט זוסמן ב-ע"א 576/61, [3], הנ"ל ב-ע' 1464. במקרה דנא, העלו המערערים בתצהירם טענה בדבר סיחור השטר לאחר שהעיסקה שבקשר עמה הוא נעשה, לא בוצעה. לאור העקרונות עליהם עמדתי לעיל, די היה בכך כדי ליתן למערערים רשות להתגונן.". (ההדגשה שלי - י.ב.). מן הביטוי "די בכך" בשלהי הדברים, ניתן ללמוד, לטעמי, כי כאשר לא מועלית בתצהיר ההתנגדות כל טענה בדבר מועד סיחורו של השטר ו/או לכל הפחות, כל טענה אחרת כנגד תום-ליבו ו/או טיב אחיזתו של הצד הרחוק בשטר, הרי שאין מקום ליתן רשות להתגונן. כידוע, ההלכה היא כי "אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט (3) 41 - ההדגשה שלי - י.ב). אם התנאי לקיומה של טענת ההגנה מסוג כשלון תמורה, כנגד הצד הרחוק, נוגע למועד סיחורו של השטר, אין להתיר בקשת רשות להתגונן למי שלא נכנס בתצהירו לפרטי העובדות הללו, שאחרת אין לו הגנה כלל כנגד האוחז. עוד אציין כי טענת כשלון התמורה עצמה אינה מפורטת דיה. המבקשת נוקטת בלשון כללית וסתמית, כי הטיפול הרפואי "נקטע" בתחילתו, מבלי לפרט אילו פעולות בוצעו ומה שווין (ולו המשוער). לאור כל האמור לעיל, בהעדר כל טענה בתצהיר בדבר טיב אחיזתו של המשיב בשטר ו/או בדבר מועד סיחורו של השטר ביחס למועד כשלון התמורה הנטען ו/או פירוט של כשלון התמורה הנטען, ספק אם עומדת למבקשת הגנה של ממש בפני התביעה השטרית של המשיב. חמישית, מידת ההנמקה או הפירוט של אופן קרות התקלה היא נמוכה ביותר. המבקשת טענה באופן סתמי וכללי כי "פנתה" לגורמים - ש.י.ל ו"שכר מצווה", מבלי לפרט דבר וחצי דבר אודות פניות אלה. מתי פנתה? מתי השיבו לה דבר? עם מי שוחחה? כמה שיחות נערכו? כמה זמן חלף בהליכים פנימיים בתוך הגופים הללו? כל הפרטים האלה אינם נמצאים בתצהירה של המבקשת. בשקלול של כלל הגורמים שפורטו לעיל, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשתה של המבקשת להארכת המועד להגשת ההתנגדות. ההליכים בתיק ההוצאה לפועל ישופעלו. המבקשת תשלם למשיב את הוצאות הדיונים בבקשותיה ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪. הארכת מועדעורך דיןשטרביצוע שטרהתנגדות לביצוע שטר