להלן סקירה משפטית בנושא הארכת מועדים: תכלית קיומו של הטעם מיוחד להארכת מועד נעוצה כפי שמסביר כב' השופט בדימוס בר אופיר בספרו ,בקיומו של אינטרס ציבורי להסדרת מערכת ראויה של ניהול משפטים בתוך מסגרת זמנים סבירה וכן בצורך להגן על בעל דין מפני הליך משפטי בחלוף תקופת זמן קצובה על מנת להקנות וודאות ויציבות. ואולם, כלשונו של המחבר: "...מכיר הדין בחריגים שהם פרי מציאות חיים, צרכים ואילוצים העלולים לשבש את יכולתו של בעל דין לעמוד בלוחות זמנים שהותוו על פי דין. וכדי להשיג את האיזון הראוי נדרש כי הטעמים להארכת מועד יהיו כבדי משקל, ולא עניין של מה בכך שיש בו כדי לסכל את התכלית העיקרית העומדת ביסוד הסדרי המועדים בסדרי הדין". (ראו ד. בר אופיר, "הוצאה לפועל הליכים והלכות", מהדורה שביעית (2009)עמ' 82 ) בפסק הדין שניתן במסגרת בש"א 5636/06, נפתלי נשר נ' שלומי גפן (2006) דן בית המשפט בפרשנות המושג "טעם מיוחד" שבתקנה 528 ומונה שיקולים כגון מידת האיחור בהגשת ההליך, הטעם לאיחור וכן (פסקה 2): "מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו. יודגש כי אין המדובר ברשימת שיקולים ממצה. שאלת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד תיבחן תמיד על-פי מכלול נסיבות העניין".  בהחלטה שניתנה במסגרת בש"א 9159/04, ניסן חקשורי נ' משה בובליל ואח', (2004) התייחס בית המשפט לשיקולים אלו וציין (פסקה 3): "לבסוף, יש מקום להתחשב גם בשיקולים נוספים הקשורים להתנהגות בעל הדין, כמו למשל...נסיבות יוצאות דופן המונעות הגשת ערעור במועד וכן שיקולים אחרים הקשורים כולם בשאלת יכולתו האובייקטיבית של בעל הדין להגיש את הערעור במועד". בר אופיר מתייחס בספרו למגמת הפסיקה העדכנית לגבי טעות שבדין לפיה : "...אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וככל שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין הנגדי היא פחותה, כך ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת מועד. ולעתים, חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה...וכל מקרה יימדד לפי נסיבותיו. כיוצא בזה לא תינתן למשיב "חסינות דיונית" בפני הגשת ערעור על ידי יריבו, כאשר ברור מתוך הנסיבות כי המשיב ידע שהמערער איננו משלים עם פסק הדין והוא עומד על הגשת ערעור".   (ראו שם עמ' 84 ) מוסיף המחבר ומבהיר כי : "התפיסה לפיה טעות שבדין אינה יכולה להוות עילה להארכת מועד, הלכה והצטמצמה במהלך השנים האחרונות...תמיד יש לבחון, לגופו של עניין, אם קיים טעם מיוחד להארכת מועד אם לאו...גם מצב דברים בו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה... לסוג זה של מצבים נקשר המקרה של שינוי בהלכה...או טעות של עורך הדין...לא נעתרים לבקשה המבוססת על טעות שאין לה הנמקה... שיקולים אלה כפופים תמיד גם לאינטרס הנגדי של יתר בעלי הדין... ...כפי שאמרנו, אין להוציא מכלל אפשרות כי טעות שבדין, לרבות טעות בנוגע ל"נקודת הזינוק" ממנה מתחיל מירוץ הזמן להגשת הערעור, יכולה להוות טעם מיוחד למתן ארכה. אולם אפילו גישה כזו...כפופה לצורך להגן על ציפיות בעל הדין האחר. וכאשר עוצמת הפגיעה בציפיות אלה היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות". בדומה, בע"א 9073/01, יהודית פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (2002) קבע בית המשפט העליון כי (פסקה 4): "לאחרונה חל ריכוך של ההלכה הנוקשה שנהגה עד כה בסוגיית הארכת המועד מחמת טעות. כך נפסק, כי אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת מועד...לעתים, חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה". בית המשפט העליון נתן דעתו אף לשאלת היותו של הליך משפטי שגוי כטעם מיוחד להארכת מועד במסגרת בש"פ 2295/01, אמנון אביעד ואח' נ' אורי כהן, (2001) .בית המשפט קבע כי ספק אם יש בעובדה שהמבקשים הגישו הליך משפטי מוטעה כדי להצדיק מתן ארכה, ואולם מעובדה זו ניתן ללמוד כי : "..עצם הגשת הבקשה לבית המשפט המחוזי, אף אם לא היתה ההליך הנכון, יש בה כדי להביא לידיעת המשיב כי המערער לא השלים עם ההחלטה, ובכך להפחית מן הציפיה לסיום ההליך...". אמת המידה העולה מהאמור מלמדת כי על בית המשפט לשקול שיקולים שונים כגון סיכויי ההליך העיקרי, משך האיחור, ציפית הצד שכנגד והכל בהתחשב במכלול נסיבותיו המיוחדות של המקרה שהוטל לפתחו. עוד עולה כי קיים ספק באשר להיותו של הליך תלוי ועומד שגוי כטעם המצדיק הארכת מועד וכי טעות שבדין עשויה במקרים מסוימים להוות טעם לכך. מגמת הפסיקה העכשווית היא להכרה לעיתים בטעות שבדין כטעם מיוחד ואולם איני סבורה כי זהו המצב בענייננו. שומה היה על ב"כ המבקשת לבדוק מהו ההליך הנכון והמתאים ביותר למסכת העובדות שהובאה בפניו ולסעד שבקשה מרשתו. מדובר בבדיקה שאינה מורכבת ולא ב"טעות" מסוג זה ראתה הפסיקה כטעם מיוחד. הארכת מועד