קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת תוקף תפיסת רכוש תפוס: רקע וטענות הצדדים 1. לפניי בקשה להארכת תוקף החזקת המבקשת בפרטי רכוש שונים ב- 90 ימים נוספים, מכח סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט 1969 (להלן: "פקסד"פ"). 2. המדובר במסמכים, כסף מזומן, שיקים, מחשב וכונן מחשב אשר נתפסו ביום - 29.1.08 וכן בחשבונות בנק ופקדונות של המשיב 1 או של חברת קיי. ג'י צ'יינג' בע"מ שבבעלותו (להלן, בהתאמה: "התפוסים" ו-"החברה"). התפוסים נתפסו כחלק מחקירת חשד לארגון וניהול הגרלות והימורים והלבנת הון בידי המשיב 1 ואחרים והחזקתם הוארכה מעת לעת בצווים שיפוטיים. טרם הוגש כתב אישום כנגד המשיב - 1. המשיבות 2 ו - 3 טוענות לזכויות בחלק מן התפוסים ועותרות למימושן. 3. במוקד הדיון ניצבות השאלות האם בחלוף הזמן המשמעותי מאז תפיסת התפוסים, כשאפשרויות בחינתם כראייה וחילוטם עודן רחוקות מעין, יש כדי להביא לדחיית הבקשה, או שמא יש ליתן העדפת בכורה לאינטרס הציבור המבקש לחזות בהותרת אפשרות ממשית להצגת התפוסים שלכאורה קשורים בדבר עבירה וחילוטם. 4. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, עניינתי בתיקי החקירה, בדוחות סודיים, במוצגים שהוגשו, באסמכתאות הרלוונטיות ובחנתי את מכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי יש לקבל את הבקשה, מאלו הנימוקים. 5. המבקשת טוענת לקיומן של ראיות ממשיות בתימוכין בחשדות המיוחסים למשיב 1 ולבד מחומר החקירה ותמציתו, הפנתה לכתבי אישום מתוקנים שהוגשו כנגד אחרים בת"פ 14974-05-10 מיום 15/02/2011 ובת"פ 3462-02-11 מיום 16/02/2011, המבהירים את תפקידו המרכזי של המשיב 1 בביצוע העבירות בהן נחשד (ראה מב/2). עוד הפנתה המבקשת לת"פ 15284-05-10 - כתב האישום שהוגש כנגד המשיבה 2 ופסק הדין שניתן בעניינה וטענה כי היא מנועה לדרוש כספים לאחר שהיתה שותפה בעבירה הקשורה בהם. הודגש כי טרם הוגש כתב אישום כנגד משיב 1 רק משום המלטו מן הארץ ביום 21/7/08, שהובילה לצו מעצר והליך הסגרה כנגדו. המבקשת המציאה מזכר מיום 28/3/2011 - מב/1 - מאת גב' יעל ביטון מהמחלקה לעניינים בינלאומיים בפרקליטות המדינה, לפיו הושלמה הכנת בקשת ההסגרה כנגד המשיב 1 והועברה ממשרד המשפטים למשרד החוץ וממנו למשרד החוץ האמריקני. מתואר כי השלמת הבקשה התעכבה, בין היתר, משום מורכבות התיק וההתפתחויות בו בעת האחרונה ובכללן הסדרי הטיעון שנחתמו עם המעורבים האחרים, דבר שהצריך עדכון הבקשה בהתאם. המשיב 1 מתנגד לבקשה וטוען כי תפיסת התפוסים הפכה בלתי מידתית ובלתי סבירה בנסיבות חלוף מעל שלוש שנים מעת תפיסתם. המשיב 1 עתר לשחרור הכספים והנכסים מתוך התפוסים ולמצער לשחרור חלק ניכר מהם. כדוגמא למידתיות הנדרשת בהתייחסות לעמדתו, הפנה המשיב 1 להחלטת בית המשפט המחוזי בתל - אביב - יפו מיום 16/03/2008 מאת כבוד השופטת ר' לורך, לפיה הועבר לזכותו סכום של 400,000 ₪ מתוך הכספים שנתפסו המהווים חלק מהתפוסים. 6. המשיבה 2 נסמכת על פסק דין חלוט שניתן לזכותה כנגד החברה מאת בית הדין האזורי לעבודה (ע"ב 6838/09) בגין זכויות על-פי דיני מגן והלוואות שנתנה למשיב 1 ולחברה שטרם הושבו לה. פסק דין זה הביא לפתיחת תיק הוצל"פ שמספרו 01-52119-49-4 המצוי ביתרת חוב בסכום של כ - 500,000 ₪. נטען כי נוצרו למשיבה 2 זכות קניינית בכספים שנפסקו לטובתה ויש להעדיפה על פני זכויות המבקשת בתפוסים. גם המשיבה 2 הפנתה לחלוף הזמן מבלי שהוגש כתב אישום כנגד המשיב 1 וטענה כי אין להחזיקה "כבת ערובה" עד שיאותר ויוגש נגדו כתב אישום. עוד נטען כי הרשעת המשיבה 2 בדין מקורה בתמימותה ובמהלכיו של המשיב 1 שהיתל בה וסיבכה בפלילים. מודגש כי המשיבה 2 משלמת את חובה לחברה ואין להמשיך ולהענישה על דרך קבלת הבקשה. ב"כ המשיבה 2 הפנה לנסיבותיה האישיות הקשות ולצורך הקיומי בעבורה בקבלת זכייתה. טענה נוספת שהועלתה הינה כי פסק הדין שניתן לזכות המשיבה 2 מתייחס לחברה וכך גם הכספים שבחשבון המתנהל אצל המשיבה 3. המשיבה 2 הוסיפה כי אינה יכולה להיות שותפה למשיב 1 לפשע שטרם הוכח ביצועו, ציינה כי מסרה הודייתה בלית ברירה והפנתה לקביעת בית המשפט בעניינה לפיה לא לקחה חלק פעיל במעשה העבירה ולא קיבלה טובת הנאה. המשיבה 2 סיכמה בהדגשת הנורמטיביות המאפיינות את מישורי חייה השונים ולחלופין הציעה כי יתאפשר לה, לעת זו, לקבל חלק מהכספים נשוא זכייתה תוך שיוארך צו תפיסת יתרתם. 7. המשיבה 3 התנגדה לבקשה ככל שמתייחסת לתפיסת החשבונות והפקדונות המתנהלים אצלה מטעם המשיב 1 והחברה. לטענתה, המשיב 1 נאלץ להמשיך ולנהל חשבונות ופקדונות אלו מבלי שיכל לפעול לכיסוי עמלות וריביות עקב תפיסת התפוסים. בתימוכין באסמכתאות, נטען כי זכויות המשיבה 3 בכספים ובניירות הערך המופקדים ברשותה גוברות הן על זכויות המדינה, ככל שקיימות והן על זכות המשיבה 2. המשיבה 3 הצטרפה לטענות המשיבים בהקשר לחלוף הזמן מבלי שהוגש כתב אישום נגד המשיב 1. דיון והכרעה 8. כידוע, תפיסת חפץ יכול שתהא לתכליות שונות, מניעת ביצוע עבירות, הצגתו כראייה ההליך משפטי או חילוטו (ר' סעיפים 32(א) ו - 39(א) לפקסד"פ, ע"פ 1792/99 גאלי נ' משטרת ישראל, פד"י נג)3) 312, 322 (1999), י' קדמי, "סדר הדין בפלילים" 2008, 744 וכן סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון התש"ס - 2000 (להלן - "חוק איסור הלבנת הון")). אין חולק של ממש כי אם יורשע המשיב 1 בביצוע העבירות המיוחסות לו, תוכל המבקשת לעתור לחילוט התפוסים הן לפי הוראות פקסד"פ והן לפי הוראות חוק איסור הלבנת הון. סברתי כי משעולה על הפרק אפשרות ממשית לקניית סמכות של בית המשפט לחלט את התפוסים, ראוי: "... כי אז תוקנה לו גם סמכות העזר לתפוס אותו רכוש ולהחזיקו עד להחלטה מה יעלה בגורלו. תפיסת הרכוש נועדה לאפשר את חילוטו בתום ההליך המשפטי, דבר שיסוכל אם יוחזר הרכוש לידי החשוד בביצוע העבירה" ( ר' בש (ת"א) 91455/02 פרקליטות מחוז ת"א - מיסוי וכלכלה נ' צין דוד יעקב, לא פורסם (11.07.02), בש (ת"א) 90686/07 מדינת ישראל נ' גיידמק (אריה בר לב) (4.3.2007), בש"פ 6686/99 עובדיה נ' מ"י, פ"ד נד(2), 464). 9. מנגד, אף ידוע כי בתפיסת רכוש ובפרט בטרם הוכרע דינו של בעליו הנהנה מחזקת החפות, יש כדי פגיעה חמורה בזכות הקניין. על כן, יש לעשות שימוש באמצעי דרסטי זה במידה, תוך איזון מתבקש בין זכותו הקניינית של בעל הרכוש, לבין האינטרס הציבורי שבחילוטו ויפים דברים בלשון האומרים: "טרם ההחלטה, על בית המשפט לקבוע את המשקל שינתן לכל אחד מהערכים המונחים על כפות המאזניים ... על כף אחת מונחת זכות הקניין של המשיב, שהינה זכות יסוד חוקתית המעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ומולה האינטרס הציבורי במלחמה בהלבנת ההון וסיכול האפשרות להעלמת רכוש, אותו ניתן לחלט בעתיד" (ר' בש (ת"א) 91455/02 לעיל, בש"פ 998/05 לעיל, בש"פ 998/05 פפיסמדוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, , 20.3.05). גם ברע"פ 1792/99 גאלי נ' משטרת ישראל, פ"ד נג(3) 312, 324 נקבע כך: "... הגיונה של עילת-התפיסה יוסיף וישמש גם לעניין המשך ההחזקה בחפץ. כך נעמת את אינטרס הפרט עם אינטרס הכלל, ונשלול מנכס את חירותו רק במקום שטובת הכלל דורשת כן במפגיע". 10. על רקע מכלול הנסיבות ואמירות אלו, העדפתי הותרת אפשרות ריאלית למימוש עתירה עתידית לחילוט התפוסים והתרשמתי כי ההיגיון שבעילת תפיסתם, בהמתנה למיצוי הליכים ברי קיימא עם המשיב 1, מוסיף ומשמש גם כעת להמשך ההחזקה בהם. 11. המשיב 1 יצא את הארץ ביחד עם משפחתו, בניגוד לתנאי שחרורו בערובה ולא שב. עקב כך הוגשו כתבי אישום כנגד שותפיו לביצוע העבירות. שניים מן הנאשמים אשר הועסקו בחברה כ"צ'יינג'" שהיה בבעלות המשיב 1. המשיבה 2, ואחר הורשעו על פי הודייתם במסגרת הסדרי טיעון בעבירות לפי סעיפים' 3(ב) 7 ו- 9 בהתאמה, לחוק איסור הלבנת הון. וכך נקבע בגזר דינה של המשיבה 2 (ת"פ 15384-05-10 מדינת ישראל נ' נהרדע מיום 7 יוני 2010) ודומה כי אין צריך להוסיף: מעובדות כתב האישום בהן הודתה הנאשמת עולה, כי משנת 2004 ועד לחודש ינואר 2008 עבדה הנאשמת במשרדו של אריה אברם (להלן: "אברם") - בעל משרד מורשה למתן שירותי מטבע בשם "קיי.ג'י.צ'ינג'" ברחוב ז'בוטינסקי 1 , רמת גן (להלן: "הצ'יינג'"). אברם ביחד עם אחרים החזיק וניהל מקום הימורים בלתי חוקיים של ניחוש תוצאות משחקים ותחרויות ספורט באמצעות אתר הימורים באינטרנט. הכספים שהגיעו מארגון וניהול הימורים הנ"ל בסכום מינימום של 231,361,535 ₪ הוזרם לצ'יינג'. הנאשמת ביחד עם אחר שעבד עימה בצ'יינג' הסבו את מקור כספי ההימורים בכך שהטמיעו את הכספים במחזור הכספים של הצ'יינג' כ"המרות" כשרות לכאורה או כהפקדות כספי הימורים בחשבונות כשרים שנפתחו כדרישת החוק ללא ידיעת הבעלים. כמו כן, הוסתרו הכספים מארגון וניהול ההימורים בהעברות כספים באמצעות הצ'יינג', בביצוע תשלום משכורות במזומן לגורמים שונים שנטלו חלק בתפעול ההימורים, בדיווח כוזב לרשות לאיסור הלבנת הון וכן בהימנעות מחובת דיווח. כמו כן בדרך של פיצול עסקאות, גם בדרך של אי זיהוי לקוח כחוק, והכל תוך רישום חשבונאי כפול של הצ'יינג' ושל חשבונות ניהול וארגון ההימורים הבלתי חוקיים. 12. מאז יצא המשיב 1 את הארץ, הוא מנהל מרחוק, באמצעות באי כוחו, נסיונות לחילוץ כספים מבין התפוסים וערבויות שהפקיד (ר' דנ"פ 3384/09 אברם נ' מדינת ישראל, ; בש"פ 2353/09 אברם נ' מדינת ישראל, ). הטענה שחלוף הזמן ממועד תפיסת התפוסים משליך על נקודת האיזון בין האינטרס הציבורי שבהמשך החזקתם לבין זכויות בעליהם, וודאי שאינה טענה של מה בכך. דא עקא שחלוף הזמן בעניין הנדון הינו פרי הנסיבות שיצר ויוצר המשיב עצמו בהמלטו מן הדין. קיים קושי ברור בקבלת גישת המשיב, לפיה הוא זה שהביא את הרשויות לצורך בעתירה להסגרתו לאחר שהפר התחייבויותיו וכיוון שאלו לא צלחו במניעת המלטותו, יש לשחרר תפוסים שנתפסו מידיו טרם נמלט. זה לא מכבר קבע כבוד השופט מלצר בהקשר דומה, בעניינו של המשיב 1, כי: "למשפט קשה להכיל (בפרפרזה) מצב של: "הברחת וגם נשכרת..." (ר' בש"פ 2353/09 לעיל). 13. מטענות המשיב 1 עולה כי משנסתיימה תקופת שישה החודשים ולא הוגש כתב אישום ולא ניתן צו להארכת החזקת התפוס על-פי סעיף 35 לפקסד"פ, על המשטרה לשחרר את התפוס: "לאדם אשר מידיו נלקח" לא כך היא. בבג"ץ 2393/91 פרידנברג נ' שופטת השלום בתל-אביב, הגב' מרים סוקולוב, פ"ד מה(4) 490, קבע בית המשפט כי בנסיבות מתאימות ניתן להאריך את תפיסת התפוסים אף מעבר לתקופה של שישה חודשים הנקובה בסעיף 35 לפקסד"פ. העובדה כי מועד זה חלף מזה כבר מאז תפיסת התפוס, מהווה רק את אחד השיקולים אותם ישקול בית המשפט. וכך קבע כבוד השופט י' גולדברג: "...האם נתונה סמכות הארכה, גם כשלא הוארכה תקופת התפיסה תוך ששת החודשים הראשונים, ולא הוגש כתב-אישום בתקופה זו? סבורני, כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב, על-פי הגיונם של דברים ועל-פי נוסחו של סעיף 35. תוצאת פרשנותו של בא-כוח העותר, כי סעיף 35 מחייב החזרה "אוטומטית" של החפץ התפוס לידי מי שמידיו נלקח, בתום ששת החודשים, משמעה, כי על המשטרה חלה החובה להחזיר גם סמים שנתפסו, נשק שהוחזק שלא ברישיון ושאר חפצים, שהחזקתם אסורה על-פי דין. פרשנות, המביאה לתוצאה אבסורדית אשר כזאת, בוודאי אין ליתן לסעיף 35" (שם בעמ' 494). 14. בהתייחסות מתבקשת להחלטת כבוד השופטת ר' לורך לשחרור סכום של 400,000 ₪ מן התפוסים לשם קיום עסקיו החוקיים של המשיב 1 - זו ניתנה ביום 16/03/2008, בעת שהמשיב 1 עדיין לא עזב את ישראל ולא היה בחזקת נמלט מן הדין. הסכום ששוחרר לטובתו מהווה הליכת כברת דרך משמעותית לקראתו, כחלק מההכרה בצורך באיזון האינטרסים ועוד בשלב מוקדם של ההליך. עם שינוי הנסיבות יציר כפיו של המשיב 1, יתכבד ויסתפק בהטבת עבר זו ובשלב זה של הדברים, לא מצאתי לנכון להוסיף ולהטות את המאזן לטובתו. 15. התרשמתי מקיומו של רף ראייתי נדרש כנגד המשיב 1 באשר לעבירות הלכאוריות המיוחסות לו ולהקשרן לתפוסים. נוכח התקדמות הליך בקשת הסגרה של המשיב 1 ומיקומו הידוע כעולה ממב/1, כששימת הלב אף לטיוטת בקשת הסגרה מיום 30/10/10 שהוצגה במהלך הדיונים - אין מדובר עוד בטווח זמנים עלום עד שיובהר עניינם של המשיב והחברה ובכך יש להכהות את חוד הפגיעה הנמשכת באוחזי זכויות קנייניות בתפוסים. 16. נוחכ המקובץ קבלתי את הבקשה ותוצאה זו, מתייתרת צורך של ממש לדון ביתרת טענות המשיבים 2 ו-3, אך פטור בלא כלום לא אוכל לצאת. קיבלתי את גישת המבקשת והמשיבה 3, כי מהות ההחלטה אליה אני נדרש מתמקדת בציווי על המשך תפיסת התפוסים, או שחרור מקצתם או כולם. אין זה המקום לדון בזכויות טוענים אחרים לתפוסים ובאופן חלוקתם ביניהם מכח עילות אלו או אחרות. כך ביחס לטענת המשיבה 3 לשחרור כספים מן התפוסים לטובת כיסוי יתרות חובה והוצאות שונות בחשבון אותו היא מנהלת ולעניין בקשת המשיבה 2 לקבלת כספים מן התפוסים לשם מימוש פסק הדין שקיבלה. אין זהו סוג ההליך להכריע בטענות השונות לזכויות בתפוסים, ולא ידוע אם חלים בעניינם דיני קדימה באשר לחברה. לא נסתרה הטענה כי על חשבונות הבנק התפוסים הוטלו עיקולים על ידי גורמים נוספים ויתכן קיומם של בעלי זכויות נוספים בתפוסים, שאינם מיוצגים בהליך זה, שמהות ומשקל זכותם אינה ידועה. 17. בקשת המשיבה 2 אינה נטולת קשיים וזאת בלשון המעטה נוכח העבירה בה הורשעה ונסיבות ביצועה הקשורות, וכבר לא לכאורה, למשיב 1, לחברה ולתפוסים. יתר על כן, אין ניתן לפסול על אתר את תהיות המבקשת באשר לפסק הדין שהשיגה המשיבה 2 מאת בית הדין לעבודה נשוא עתירתה מלפניי. רק אציין כי זה ניתן בהיעדר הגנה ובהסתמכות נחזית על המצאת כתב התביעה לחברה, בעת נחזית בה לא היתה פעילה והמשיב 1 נמלט מן הארץ. בהינתן מכלול הנסיבות ובהן ניסוחי כתבי האישום מב/2 המתייחסים לחברה בהקשר ישיר לעברות המיוחסות למשיב 1, אין ממש בטענת המשיבה 2 במבוקשה לנתק בינו לבין החברה החייבת על פי פסק הדין שקבלה. 18. פתוחה הדרך למשיבות לשטוח עתירות תואמות לעניין זכויותיהן הנטענות בתפוסים, בהליך ובמועד המתאימים. 19. נחה דעתי כי אם ישוחררו התפוסים לא יהיה ניתן להציגם כראיה ולחלטם בעתיד ומכל המבואר הוריתי כמבוקש בבקשת המבקשת - ארכה בת 90 ימים החל מיום 1.4.2011 (בהתחשב במועד הגשת הבקשה ופקיעת צו קודם) ודחיתי את עתירות המשיבות. 20. כל שתוצגנה בטוחות ראויות לשחרור התפוסים ניתן לעתור לבחינתן. שחרור תפוס