תקופת ההתיישנות של תובענה שאינה במקרקעין היא שבע שנים, כאמור בסע' 5(1) לחוק ההתיישנות. מועד תחילתה של תקופת ההתיישנות קבוע בסע' 6 לחוק ולפיו "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". אחד החריגים לכלל האמור מצוי בסע' 8 לחוק הקובע : "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה" מקום שהתובענה היא בגין עוולה בנזיקין יחולו שתי מערכות דינים. האחת היא ההסדר הכללי המצוי בחוק ההתיישנות , עליו עמדנו לעיל, השנייה היא ההסדר המיוחד הקבוע בהוראת סעיף 89 לפקודת הנזיקין שלפיו: "לעניין תקופת התיישנות בתובענות של עוולות - "היום שנולדה עילת התובענה" הוא אחד מאלה: (1) מקום שעילת התובענה היא מעשה או מחדל- היום שבו אירע אותו מעשה או מחדל,היה המעשה או המחדל נמשך והולך - היום שבו חדל. (2) מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו נזק. לא נתגלה הנזק ביום שאירע - היום שבו נתגלה הנזק אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק". סע' 89(1) לפקודת הנזיקין עוסק בהתיישנות עוולות שהנזק אינו חלק מיסודות העוולה,11 בין אם מדובר באירוע חד-פעמי ובין אם מדובר באירועים מתמשכים. על עוולת בהן הנזק מהווה רכיב מרכיבי עילת התביעה, כגון הפרת חובה חקוקה, חל ההסדר הקבוע בסע' 89(2) לפקודת הנזיקין. המשיבה, מבססת את תביעתה על עוולת הפרת חובה חקוקה הכוללת בתוכה כאמור יסוד של נזק, ולכן סע' 89(1) לפקודת הנזיקין לא חל בענייננו. גם סע' 89(2) לפקודת הנזיקין אינו נדרש לענייננו, שכן די בבחינת מועד גילוי העובדות על פי סע' 8 לחוק כדי לקבוע שדין הבקשה להידחות. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת תקופת ההתיישנות בגלל אי ידיעת העובדות: לפני בקשה לסילוק על הסף של התביעה מחמת התיישנות ( להלן : "הבקשה"). 1.        רקע ביום 31.01.10 הגישה המשיבה תביעה כספית נגד המבקשים בגין נזקים שלטענתה נגרמו לה עקב פעולות בהן נקטו המבקשים במטרה לפגוע בניסיונות המשיבה לשווק ולהכניס לשוק הממתקים בישראל מוצרים חדשים של חברת קדבורי, חברת ממתקים בינלאומית ( להל ן:"חברת קדבורי") . על פי הנטען בכתב התביעה, בראשית שנות ה - 2000 מונתה המשיבה לשמש כמפיצתה ונציגתה הבלעדית בישראל של חברת קדבורי. מטרת המינוי היתה הכנסת מוצרי חברת קדבורי לשוק הממתקים הישראלי והמשיבה השקיעה משאבים רבים לצורך השגת מטרה זו. מטרה זו לא נראתה למבקשים, שרצו להימנע מתחרות אפשרית, ולכן, הפעילו המבקשת 1, (שנקראה באותה תקופה שטראוס - עלית בע"מ) ( להלן :" חברת עלית") וכן המבקשים 2-4, שהיו נושאי משרה מטעמה באותה תקופה, ( להלן :" נושאי המשרה"), סנקציות כלכליות ומסכת איומים כלפי קמעונאים וסיטונאים במטרה לדחוק את מוצרי חברת קדבורי מלהיכנס לשוק הישראלי . המשיבה טוענת בכתב התביעה כי מעשיהם של חברת עלית ונושאי המשרה נעשו תוך הפרת דיני ההגבלים העסקיים ותוך שימוש לרעה בכוחה המונופוליסטי של חברת עלית. עוד עולה מכתב התביעה כי הממונה על ההגבלים העסקיים (להלן :"הממונה") פתחה באמצע פברואר 2003 בחקירה נגד חברת עלית בכל הנוגע להתנהלותה בעניין נושא התביעה ובאוגוסט 2003 פרסמה הרשות להגבלים עסקיים (להלן :"הרשות") הודעה שלפיה נאספו ראיות לכאורה לביצוען של עבירות פליליות על ידי חברת עלית ונושאי המשרה. בינואר 2005 הודיעה הרשות לחברת עלית ונושאי המשרה כי בכוונתה להגיש נגדם כתבי אישום אולם לאחר עריכת שימוע בעניין הסתיימו ההליכים בצו מוסכם, שבמסגרתו שילמה בשנת 2007 חברת עלית לקופת המדינה חמישה מליון ₪ (!!!). עוד טוענת המשיבה בכתב התביעה כי לאחר אישור הצו המוסכם על ידי בית הדין להגבלים עסקיים היא פעלה כדי לקבל לידיה את המידע שנאסף על ידי הרשות במסגרת תיק החקירה בעניין, הרשות הביעה נכונות למסור לידיה חלק מהמסמכים אולם חברת עלית פעלה כדי למנוע מהלך זה. המשיבה טוענת כי מעשיהם ומחדליהם של המבקשים הסבו לה נזקים אדירים הכוללים הוצאות כספיות רבות לצורכי התקשרות עם חברת קדבורי ולצורכי יבוא שיווק ופרסום מוצריה, ביטול התקשרויותיה עם ספקים, קמעונאים , ונותני שרות אחרים ומכירה במחיר הפסד של מלאי המוצרים שייבאה במטרה לשווקו. כמו כן נגרמו למשיבה לטענתה נזקים בגין אובדן רווחים , ופגיעה במוניטין. כאמור, ביום 31.1.10 הגישה המשיבה את התביעה דנן לבית משפט זה כשעילת התביעה העומדת בבסיסה היא עוולת הפרת חובה חקוקה. המשיבה טוענת כי המבקשים הפרו את סעיפים 4, 29א(א),29א(ב(1)), 29 א(ב(2)), 48 ו -50 לחוק ההגבלים העסקיים התשמ"ח 1998 (להלן :"חוק ההגבלים העסקיים"). המבקשים הגישו בקשה לסילוק על הסף בגין התיישנות עילת התביעה. בקשתם נתמכת בתצהיר של עו"ד מיכאל אבנר שמכהן כיום כסמנכ"ל בכיר, יועץ משפטי ראשי ומזכיר חברת עלית. בתצהיר לא מצוין באיזה תפקיד,אם בכלל, נשא עו"ד מיכאל אבנר בתקופה בה בוצעו המעשים המיוחסים למבקשים ונראה שתצהירו מתבסס בחלקו על עדות שמיעה ובחלקו מעלה טענות משפטיות בכל הנוגע לתחילת תקופת ההתיישנות. המשיבה הגישה תשובה והמבקשים הגישו תשובה לתשובה. ב"כ הצדדים לא ביקשו לחקור נגדית את המצהירים ולכן ניתנת ההחלטה על סמך הבקשה והתשובות על נספחיהן. 2. טענות הצדדים טענות המבקשים עילת התביעה נולדה לכל המאוחר ביום ה - 20.01.2003. לטענתם במסגרת הליך שמתנהל בין חברת עלית לרשות בבית המשפט המחוזי בת"א (ת.א 23419/08) העבירה הממונה לחברת עלית תצהיר בו פירטה בין היתר את יחסיה עם המשיבה. לטענת המבקשים, לתצהיר צורף דוח ידיעה של הרשות מיום 20.1.2003 ( להלן :" דוח הידיעה") שממנו עולה כי כבר במועד זה ידעה המשיבה על הפעולות אותן היא מייחסת למבקשים, בניגוד לטענתה שנודע לה על הפעולות המיוחסות למבקשים רק במחצית חודש פברואר 2003, עם הפיכת חקירת הרשות לגלויה. מעיון בדוח הידיעה עולה כי הטענות שמעלה המשיבה בתביעתה זהות לטענות שהעלתה לפני הממונה כבר בינואר 2003 והמסקנה המתבקשת היא שהן המעשים הנטענים והן הנזק הנטען היו ידועים למשיבה כבר במועד זה. היום בו נולדה עילת התביעה הוא היום שבו נודע למשיבה על ההתנהגות שהיא מייחסת להם וכן היום בו נודע לה על כך שנגרם לה נזק כתוצאה מהתנהגות זו ועל כן בחלוף שבע שנים ממועד זה התיישנה התביעה לכל המאוחר ביום 19.01.2010. לא ניתן לקבל את טענת המשיבה כי בחודש ינואר 2003 טרם ידעה על מלוא מעשיהם של המבקשים ועל מלוא הנזקים שנגרמו לה. נקבע זה מכבר שאין להמתין לגיבושו או לכימותו הסופי של נזק כדי שיחל מירוץ ההתיישנות והלכה פסוקה היא כי די בחשד בכוח לשם כך. המבקשים טוענים כי הנזק היה ידוע למשיבה עם היווצרותו שכן גם לטענתה ,כפי שבאה לידי ביטוי בכתב התביעה, מוצרי חברת קדבורי כלל לא נמכרו ואין מדובר בנזק סמוי המקיים את סע' 89(2) לפקודת הנזיקין. טענת המשיבה שלפיה מועד עילת התביעה החל ביום בו הפכה חקירת הרשות לגלויה דווקא מחזקת את טענתם שלפיה יש לסלק את התביעה על הסף שכן אין כל הבחנה בין המועד בו פנתה המשיבה לרשות בבקשה לחקור את הנושא ( חודש ינואר 2003) לבין המועד בו הפכה החקירה גלויה (פברואר 2003). לטענת המבקשים, בשני המועדים היו ידועות למשיבה אותן עובדות והיו ידועים אותם הנזקים. במועד 20.01.2003 היו ידועות למשיבה גם עילות התביעה נגד נושאי המשרה. לטענתם, בהתאם לסע' 48 לחוק ההגבלים העסקים עליו נסמכת המשיבה בתביעתה, אחריות נושא משרה היא אחריות קפידה, הנגזרת מאחריות החברה. לנוכח דוח הידיעה, ברי כי המשיבה ידעה כבר ביום 20.1.2003 את עילת התביעה נגד חברת עלית ובהתאם לאמור לעיל חזקה עליה כי ידעה גם על עילת התביעה נגד נושאי המשרה. המבקשים טוענים שלכל הפחות גם אם לא היו ידועות עילות התביעה למשיבה נגד נושאי המשרה היא היתה יכולה בזהירות סבירה לבררן. כבר ביום 20.01.2003 ידעה המשיבה את עילות התביעה או לכל הפחות היה לה חשד בכוח בדבר התקיימותן. במועד זה גם ידעה המשיבה את נזקיה ולכל הפחות גילתה את ניצני נזק, לנוכח העובדה שמוצרי חברת קדבורי לא נמכרו, והיה בידיה כבר אז קצה חוט המקשר בין עילת התביעה לנזק הנטען. טענות המשיבה עילת התביעה נולדה לכל המוקדם עם הפיכת חקירת הרשות נגד המבקשים לגלויה. במועד פרסום דוח הידיעה היא לא ידעה את מלוא היקף מעשיהם של המבקשים ולא ידעה את מלוא היקף הנזקים שיגרמו לה כתוצאה ממעשים אלו. רק לאחר שנחשפה חקירת הרשות ולאחר שנחשף היקף מעורבות הנהלת חברת עלית נחשף גם היקף הפעילות של חברת עלית והתבררו ההפסדים העצומים והנזקים שנגרמו למשיבה. דוח הידיעה היווה למעשה רק תחילתו של חשד ולא עובדות שיש בהן כדי להקים עילת תביעה. כלומר בינואר 2003 , לא היה בידי המשיבה "כוח תביעה", קרי לא היו בידיה מלוא העובדות החיוניות , המהוות את עילת התביעה. רק לאחר הפיכת חקירת הרשות לגלויה , בפברואר 2003, עלה החשד למעורבותם הישירה של נושאי המשרה ולעובדה שהמעשים המיוחסים למבקשים נעשו במסגרת יישום החלטה אסטרטגית ולא נבעו רק מיוזמות מקומיות של דרגי שטח, כפי שסברה המשיבה בתחילה. המשיבה טוענת כי חל בענייננו סעיף 8 לחוק ההתיישנות תשי"ח 1958 ( להלן :"החוק"). שכן מסיבות שלא היו תלויות בה, לא היו בידיעתה כל העובדות החיוניות המקימות את עילת התביעה ולכן מירוץ ההתיישנות החל רק ביום בו נתגלו לה העובדות כאמור. טענת ההתיישנות עצמה מצריכה בירור עובדתי ועל כן אין מקום לדחות התביעה על הסף אלא יש לברר טענה זו עצמה במסגרת ההליך כולו. כל טענת המבקשים נסמכת על דוח הידיעה אולם לא צורף כל תצהיר רלוונטי מטעמם שיתמוך בטענותיהם בכל הנוגע לדוח הידיעה . תצהירו של עו"ד מיכאל אבנר, שצורף מטעם המבקשים, מבוסס בחלקו על עדות שמיעה. בכך שלא הגישו המבקשים תצהיר מטעם נושאי המשרה יש כדי להקים את החזקה שלו היה מצורף תצהיר כזה היה בו כדי לפגוע בגרסתם בכל הנוגע לדוח הידיעה והמשמעות אותה הם מבקשים לתת לו. בהתאם לסע' 89(1) לפקודת הנזיקין מאחר שמדובר במעשים ומחדלים נמשכים של חברת עלית ונושאי המשרה, אשר נמשכו לפחות עד להפיכת חקירת הרשות לגלויה, תקופת ההתיישנות מתחילה להימנות רק עם הפסקתם, קרי לפחות חודש פברואר 2003. יתרה מכך, נזקיה של המשיבה נוצרו רק לאחר חשיפת החקירה ולא לפניה כפי שטוענים המבקשים, שכן רק במועד מאוחר ניתקה חברת קדבורי את יחסיה עם המשיבה, וירדה לטמיון כל מטרת ההתקשרות וכל המשאבים שהושקעו בהשגת במטרה זו. במועד דוח הידיעה המשיבה כלל לא ידעה כי היא עתידה לספוג נזקים וברי כי כלל לא ידעה את היקף הנזקים שעשויים להיגרם לה ממעשי המבקשים. המשיבים מוספים וטוענים כי מגמת הפסיקה היא לצמצם את תחולת טענת התיישנות ולהעדיף בירור תובענה כדי לא לסגור את שערי בית המשפט לפני התובע את זכותו כדין. זאת ועוד, סילוק על הסף הוא סעד קיצוני בו ישתמש בית המשפט רק במקרים בהם יהיה ברור כי לא ניתן לקבל את תביעתו של התובע על יסוד טענותיו. 3.        דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני קובעת כי דין הבקשה להידחות. תקופת ההתיישנות של תובענה שאינה במקרקעין היא שבע שנים, כאמור בסע' 5(1) לחוק ההתיישנות. מועד תחילתה של תקופת ההתיישנות קבוע בסע' 6 לחוק ולפיו "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". אחד החריגים לכלל האמור מצוי בסע' 8 לחוק הקובע : "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה" מקום שהתובענה היא בגין עוולה בנזיקין יחולו שתי מערכות דינים. האחת היא ההסדר הכללי המצוי בחוק ההתיישנות , עליו עמדנו לעיל, השנייה היא ההסדר המיוחד הקבוע בהוראת סעיף 89 לפקודת הנזיקין שלפיו: "לעניין תקופת התיישנות בתובענות של עוולות - "היום שנולדה עילת התובענה" הוא אחד מאלה: (1) מקום שעילת התובענה היא מעשה או מחדל- היום שבו אירע אותו מעשה או מחדל,היה המעשה או המחדל נמשך והולך - היום שבו חדל. (2) מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו נזק. לא נתגלה הנזק ביום שאירע - היום שבו נתגלה הנזק אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק". סע' 89(1) לפקודת הנזיקין עוסק בהתיישנות עוולות שהנזק אינו חלק מיסודות העוולה,11 בין אם מדובר באירוע חד-פעמי ובין אם מדובר באירועים מתמשכים. על עוולת בהן הנזק מהווה רכיב מרכיבי עילת התביעה, כגון הפרת חובה חקוקה, חל ההסדר הקבוע בסע' 89(2) לפקודת הנזיקין. המשיבה, מבססת את תביעתה על עוולת הפרת חובה חקוקה הכוללת בתוכה כאמור יסוד של נזק, ולכן סע' 89(1) לפקודת הנזיקין לא חל בענייננו. גם סע' 89(2) לפקודת הנזיקין אינו נדרש לענייננו, שכן די בבחינת מועד גילוי העובדות על פי סע' 8 לחוק כדי לקבוע שדין הבקשה להידחות. השאלות שעלי לבחון הן : - האם כטענת המבקשים , היו העובדות ידועות למשיבה לא יאוחר מיום ה -20.01.03 שאז התיישנה התביעה טרם הגשתה , או - כטענת המשיבה, התבררו לה העובדות בשלב מאוחר יותר כתוצאה מהפיכת חקירת הרשות לגלויה, שאז לא התיישנה התביעה טרם הגשתה. המבקשים מבססים את טענת ההתיישנות על דוח הידיעה ממנו עולה, לדבריהם, באופן ברור, שעובר למועד עריכתו (20.01.03) היו כבר בידיעת המשיבה העובדות המבססות את תביעתה. פרט לדוח הידיעה , אין כל בסיס נוסף לטענת המבקשים. המשיבה , באמצעות המצהיר מטעמה, שלא נחקר על תצהירו והיה מעורב באופן פעיל ביותר באירועים נושא התביעה , טענה כאמור כי בעת מסירת דוח הידיעה , לא ידעה שאין מדובר "ביוזמות מקומיות של דרגי השטח" אלא בהחלטה אסטרטגית שקיבלה הנהלת חברת עלית. דבר ההחלטה והמעורבות של נושאי המשרה נודעו לה רק בעקבות החקירה הגלויה של הרשות. לעניין מועד גילוי העובדות שיש בהן כדי להתחיל את מירוץ ההתיישנות, עליו חל סע' 8 לחוק, נפסק זה מכבר כי רמת הידיעה הנדרשת היא ידיעה שיש לה אחיזה מינימאלית במציאות (ע"א 1254/99 המאירי נ' הכשרת היישוב - חברה לביטוח בע"מ פ"ד נד(1) 535 ,550 (2000)). די בקצה חוט ואין צורך בידיעה מלאה על קיומן של העובדות המהותיות (ע"א 7707/01 צורף נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית (לא פורסם 24.11.2005.)). במקביל נפסק גם כי יש לבחון האם טיב הידיעה הוא כזה שאדם סביר היה מגיש תביעה בעלת סיכוי ממשי בהתבסס עליו (ע"א 2387/06 פלונית נ' טבע תעשיות פרמציביות בע"מ (לא פורסם 31.08.2008)). לאחרונה בע"א 2919/07 מדינת ישראל - הועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא -ליפל (לא פורסם 19.09.2010) (להלן :"פרשת הוועדה לאנרגיה אטומית") נקבע כי "לצורך גילוי ההתרשלות או הקשר הסיבתי המבחן הוא קצה חוט או סברה ואם אדם סביר היה מגיש תביעה. כאשר התובע חשד או צריך היה לחשוד, ייראו בכך "קצה חוט" המתחיל את מירוץ ההתיישנות ". כלומר המגמה כיום היא לצמצם את תחולת סע' 8 לחוק כך שגם במקרה של חשד או חשד בכח ( היה צריך לחשוד) יש כדי להתחיל את מרוץ תקופת ההתיישנות. על פי התמונה כפי שהיא מתגלה מכתבי הטענות, העובדות המהותיות שמועד גילוין שנוי במחלוקת בין הצדדים הן המעשים המיוחסים למשיבה ( קבלת ההחלטה האסטרטגית), היות נושאי המשרה בעלי חלק פעיל ומשמעותי בביצוע המעשים האמורים, (קרי זהות הנתבעים), והנזק שנגרם בעקבות המעשים. בכל הנוגע לזהות הנתבעים טוענים המבקשים כי ניתן לקבוע שהמשיבה ידעה שקיימת לה עילת תביעה נגד נושאי המשרה עוד במועד פנייתה לממונה, ולכל המאוחר במועד הוצאת דוח הידיעה. עובדה זו לטענתם, ניתן ללמוד לנוכח דוח הידיעה בו מצוין כי הפעולות בוצעו על ידי עובדים בכירים ברמת מנהל מרחב. כמו כן ניתן ללמוד זאת לנוכח העובדה כי תביעת המשיבה נגד נושאי המשרה מתבססת על סע' 48 לחוק ההגבלים העסקיים שלטענתם קובע שאחריות של מנהל היא אחריות קפידה הנגזרת מאחריות החברה. ולכן אם המשיבה ידעה כי קיימת לה עילת תביעה נגד חברת עלית, קמה לה באותו מועד עילת תביעה נגד מנהליה. אכן, אחריות נושאי משרה נובעת באופן ישיר ואוטומטי מאחריות החברה לנוכח לשון סע' 48 לחוק ההגבלים העסקיים, אולם בענייננו אני סבורה כי לא נסתרה טענת המשיבה שההחלטה האסטרטגית של חברת עלית לא היתה ידועה לה במועד הנטען על ידי המבקשים, אלא במועד מאוחר לו, לכן דין טענתם לעניין זה להידחות. חשדות המשיבה בכל הנוגע למעשים המיוחסים למבקשים, התעוררו לנוכח דיווחים של עובדי שטח , אנשי מכירות, על כך שלטענתם עובדי חברת עלית פנו למפיצים ולקמעונאיים פרטיים באיומים כדי לכפות עליהם להפסיק לשווק את מוצרי חברת קדבורי. לטענת המשיבה ( בתצהירו של מר ראל גודמן, מי שהיה מנכ"לה בתקופה הרלבנטית) התנהלות מסוג זה לא היוותה חריג קיצוני באותה תקופה ובתחילה כלל לא עלה החשד שמדובר בפעולה מתכוננת ומכוונת מטעם המבקשים. הדיווחים העלו חשד כללי באשר לפעילות נציגי חברת עלית בשטח אולם החשד בשלב זה ניזון משמועות בלבד ואני סבורה כי לא היה בו די הן כדי לבסס חשד שיש בו כדי להוות קצה חוט בדבר ביצוע הפעולות המיוחסות למבקשים ובפרט קבלת החלטה אסטרטגית בעניין, הן כדי להוות בסיס איתן שבהסתמך עליו היה האדם סביר מגיש תביעה באותו שלב. יש לציין בעניין זה גם שהמשיבה לא זנחה את חשדותיה ונקטה בזהירות סבירה, כפי שהיה מצופה שתנקוט, כדי לגלות את העובדות. כך, פנתה המשיבה לממונה כדי שתיבחן את החשדות ותיקבע את טיבן ומהותן. הפנייה לממונה שהובילה לכתיבת דוח הידיעה מהווה שלב לגיטימי במסגרת גיבוש הידיעה והמעבר בין רמות הידיעה השונות עד לכדי יצירת קצה חוט שיש בו כדי להקים עילת תביעה בגינה יגיש האדם הסביר את תביעתו. אין בו כשלעצמו כדי להוות מועד בו התגבש "כוח תביעה" והתגלו כל העובדות המהותיות. ודוק, בפרשת הוועדה לאנרגיה אטומית נקבע כי יש להבחין בין עובדות המהוות את עילת התביעה לבין הראיות הנדרשות להוכחת העובדות . עם זאת נקבע גם כי קיים קושי אמיתי להבחין בין עובדות לראיות ויהיו מצבים בהם גילוי הראיה מהווה גם גילוי העובדה. השתלשלות העניינים העובדתית בענייננו ממחישה את השונות : בשנת 2005 פורסמה כוונת הרשות להגיש כתבי אישום נגד המבקשים בגין המעשים המיוחסים להם בתביעה. בשנת 2007 הסתיימו ההליכים נגד המבקשים בצו מוסכם שלפיהם העבירה חברת עלית למדינה 5 מליון ש"ח והמבקשים נטלו על עצמם התחייבויות שונות. יש בעובדות אלו כדי להוות ראיות לכאורה בדבר המעשים המיוחסים למבקשים בתביעה דנן אולם אין לראותן כעובדות המקימות עילת תביעה שכן אלו מהוות ידיעה בדבר מלוא היקף המעשים. לעומת זאת, הפיכת חקירת הרשות לפומבית בפברואר 2003, יש בה כדי להוות עובדה שמגלה קצה חוט לידיעה. בהתאם לאמור, לא ניתן לקבל את טענת המבקשים שלפיה אין כל הבדל מבחינת טיב החשד שהתעורר אצל המשיבה בין מועד מסירת דוח הידיעה למועד גילוי חקירת הרשות: כאמור לעיל מועד גילוי חקירת הרשות "העלה שלב" את טיב החשד והפכו לחשד הנתמך אובייקטיבית, והמאפשר לבסס תביעה שאינה מסתמכת על טענות בעלמא ושמועות בלבד. יתרה מכך, רק במועד זה גילתה המשיבה לראשונה כי קיימת אפשרות שנושאי המשרה היו מעורבים באופן ישיר במעשים המיוחסים למבקשים וכי מעשים אלה לא היו יוזמות מקומיות ולא מתוכננות אלא היו פועל יוצא של החלטה אסטרטגית. מן האמור לעיל עולה שהיום בו נתגלו למשיבה העובדות המקימות את עילת התביעה הוא יום מתן הפומביות להחלטת הרשות בדבר פתיחת חקירה נגד המבקשים. כאמור, רק במועד זה התעורר אצל המשיבה החשד שהמבקשים קיבלו החלטה אסטרטגית למנוע בכל דרך את התחרות החופשית בשוק הממתקים בישראל ובפרט קיבלו החלטה אסטרטגית למנוע את הכנסת מוצרי חברת קדבורי לשוק. לנוכח כל האמור לעיל מתייתר הצורך לדון במועד גילוי יסוד הנזק שכאמור שנוי גם הוא במחלוקת. נקבע זה מכבר כי די בכך שאחד מיסודות התביעה לא התיישן, כדי לדחות את מועד תחילת ההתיישנות (ע"א 7707/01 צורף נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית (לא פורסם 24.11.2005), ודי בהחלטה המפורטת לעיל כדי לקבוע שדין הבקשה להידחות וכי במועד הגשת התביעה טרם נסתיימה תקופת ההתיישנות. 4.  סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה . המבקשים יגישו כתב הגנה תוך 30 יום. התיישנות