קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הבאת ראיות לסתור את קביעת ביטוח לאומי: בפניי בקשה להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בעניין שיעור נכותו של המבקש, כתוצאה מפגיעתו בתאונת דרכים. תמצית העובדות: 1. המבקש, יליד שנת 1959, נפגע ביום 12.11.2008 בתאונת דרכים שעה שרכב על אופניים בדרך חזרה ממקום עבודתו (להלן: "התאונה"). התאונה הוכרה כתאונת עבודה. 2. מן התיעוד הרפואי עולה כי כתוצאה מן התאונה נגרם למבקש שבר מרוסק בירך שמאל עם תזוזה. השבר קובע באמצעות מסמר תוך לשדי. בנוסף, בבירור הרפואי שנערך בעת אשפוזו בבית החולים, כולל בדיקת מיפוי עצמות, הודגמו קליטות מוגברות בחוליה L5 שבגב התחתון וכן באזור האגן ובסיס עמוד השדרה, על רקע שברים וכן רקע ניווני. בבדיקת CT מיום 25.2.09 אליה הופנה המבקש לאחר תלונות כאבים והגבלת תנועה בגב תחתון, נמצא בלט דיסק בגובה חוליות L4-L5. עוד עולה מן התיעוד הרפואי שצורף לבקשה, בין השאר: כי המבקש התלונן על הגבלה בתנועות רגל שמאל; כי המבקש פנה למרפאה בתלונות על ירידה בשמיעה וחוסר שיווי משקל; כי המבקש פנה לטיפול במרפאה לבריאות הנפש וקיבל טיפול תרופתי; כי קיימת אצל המבקש דפורמציה, שאינה קשורה לתאונה, בגינה קיים הבדל באורך רגליו, כאשר רגל ימין קצרה מרגל שמאל. 3. בבדיקת הועדה הרפואית של המל"ל (להלן: "הועדה") שנערכה ביום 15.7.09 (להלן: "הועדה הראשונה") התובע התלונן על קושי בניידות, כאבי גב תחתון, הגבלה תנועה ברגל שמאל (כף רגל וקרסול), התכווצויות בירך שמאל וכן על כך שהוא סובל מסחרחורות. כן ציין המבקש, כי מצבו הנפשי הורע בעקבות התאונה וכי הוא טופל בתחנה לבריאות הנפש. בדו"ח הועדה הראשונה צויין, כי רגלו הימנית של המבקש קצרה מרגלו השמאלית ב- 2 ס"מ, בעייתית מלידה וחלשה. בפרק האבחנות צויינו שבר בירך שמאל ושבר בחוליה L5. הועדה הראשונה לא קבעה נכות צמיתה. במסגרת המלצותיה ביקשה הועדה כי בפני הועדה הבאה שתתכנס יונחו חוות דעת פסיכיאטרית וכן חוות דעת נוירולוגית ביחס לסחרחורות עליהן התלונן המבקש. עוד התבקשו צילומי ירך שמאל ועמוד שדרה מותני. 4. בפני ועדה שניה של המל"ל מיום 27.1.10 (להלן: "הועדה השניה") הונחו חוות דעת פסיכיאטרית מיום 21.12.09 וכן צילומי רנטגן. המבקש שב והתלונן בפני הועדה על כאבי גב, הגבלה בתנועות כף רגל שמאל וכן על סחרחורות. המבקש טען גם לחוסר תחושה בירך שמאל. בהקשר הנפשי אימצה הועדה השניה את מסקנות חוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה, ובהתאם להמלצת הפסיכיאטרית בחוות דעתה, כללה הועדה נכות זמנית בתחום הנפשי בשיעור הנכות הזמנית שנקבע. בהקשר האורתופדי קבעה הועדה בממצאיה כי קיים איחוי מלא של השבר בעמדה מעוותת עם קאלוס מעובה. עוד קבעה כי מעיון בצילומי עמוד השדרה עולה כי "אין ממצא חבלתי". בהמשך, בפרק האבחנות, צויין "שבר ב- L5". עוד עולה מהדו"ח כי בבדיקה נוירולוגית שבוצעה למבקש במסגרת הועדה צויין כי המבקש היה בהכרה, כי מדי פעם נצפה רעד בראש, וכי בבדיקת תחושה שבוצעה למבקש מסר על ירידה בתחושה באספקט לטרלי של ירך שמאל. בתחתית פרק הממצאים (ולא בעמוד האחרון של הדו"ח בפרקים שעניינם קביעת נכויות), ציינה הועדה כי "לא נותרה [נכות - א.ד.] נוירולוגית בגין התאונה הנדונה". בהמשך ביקשה הועדה כי בפני הועדה הבאה יונח תיק קופ"ח מקצועי של המבקש בשאלה של בדיקה נוירולוגית כלשהי. 5. בדו"ח ועדה שלישית של המל"ל מיום 1.7.10 (להלן: "הועדה השלישית"), נקבע כי למבקש לא נותרה נכות צמיתה בתחום הנפשי, וזאת בהסתמך על חוות דעת פסיכיאטרית עדכנית, מיום 16.6.10. באשר לתחום האורתופדי נקבע כי למבקש נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 47(2)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: "תקנות המל"ל") בגין איחוי לקוי של השבר בירך שמאל. על פי קביעות הועדה, אפוא, בגין מכלול פגיעותיו של המבקש עקב התאונה, נותרה למבקש נכות צמיתה בשיעור 10% בלבד. נימוקי הבקשה: 6. המבקש טוען כי הועדה שגתה כאשר קבעה כי לא נותרה לו נכות נוירולוגית, למרות תלונותיו על סחרחורות, ולמרות שנצפה רעד בראש בעת בדיקת המבקש על ידי רופאי הועדה. עוד טוען המבקש בהקשר זה, כי קביעתה של הועדה בתחום הנוירולוגי נעשתה למרות שלא הונחה בפניה חוות דעת נוירולוגית כפי שהתבקש בועדה הראשונה. בנוסף, הועדה הזמינה תיק רפואי - נוירולוגי של המבקש מקופת חולים, אך קבעה כי אין למבקש נכות לפני קבלת התיק ולפני עיון בו, וכן מבלי שהפנתה את המבקש לביצוע בדיקות נוירולוגיות. 7. עוד טוען המבקש כי הועדה שגתה כאשר לא קבעה אחוזי נכות עקב שבר בחוליה בעמוד שדרה מותני, שעצם קיומו מקנה לטענתו 5% לפי ס' 37(8)(א) לתקנות המל"ל. קל וחומר אם ישנה הגבלת תנועה. בפני הועדה הונחו צילומי עמוד השדרה ונקבע על ידה כי "אין ממצא חבלתי", כאשר מאידך בפרק האבחנות ציינה הועדה במפורש "שבר בחוליה L5". 8. המבקש מוסיף כי הועדה שגתה גם באשר לנכות האורתופדית שנותרה בגין הפגיעה בירך שמאל כאשר קבעה נכות בשיעור של 10% בלבד, שכן מלבד חיבור גרוע של עצם הירך המקנה 10% נכות יש לקבוע אחוזי נכות גם בהתאם להגבלת התנועה, ולתלונות של המבקש בעניין מגבלות בתנועה אין זכר בנכות שנקבעה. 9. זאת ועוד, לטענת המבקש, הועדה התעלמה מקביעתה מיום 15.7.09, לפיה רגלו הימנית של המבקש קצרה יותר מרגלו השמאלית מלידה, כאשר לפי סעיף 19 לתקנות המל"ל, שעניינו דרגת נכות באיבר זוגי, היה על הועדה לקבוע מהי הנכות הכוללת בשתי רגליו של המבקש ולנכות מהנכות הכוללת את הפגימה ברגל ימין. זאת לא עשתה הועדה. 10. המבקש טוען כי התעלמות המל"ל מפגיעות שנגרמו לו עקב התאונה והעדר בירור רפואי מלא של הועדה מהווים טעם להתיר לו הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל באשר לקביעת דרגת נכותו, ועל כן, מבקש הוא למנות מומחים בתחום הנוירולוגי והאורטופדי. תגובת המשיבים: 11. לטענת המשיבים הועדה שקלה את מלוא השיקולים טרם קביעה סופית של שיעור הנכות הצמיתה ובגין איחוי השבר בצורה מעוותת נקבעה למבקש נכות בשיעור 10%. 12. בכל הנוגע לקביעה בתחום הנוירולוגי, טוענים המשיבים כי המבקש עבר בועדה בדיקה נוירולוגית אשר הייתה תקינה ולכן לא נקבעה נכות נוירולוגית. ביחס לפגיעה נטענת בחוליה, טוענים המשיבים כי הועדה קבעה, כי לפי צילומי עמוד שדרה אין ממצא חבלתי. באשר לטענת המבקש ביחס להעדר דיון בס' 19 לתקנות המל"ל, טוענים המשיבים כי בדו"ח הועדה הראשונה צויין כי רגל ימין הינה בעייתית מלידה. 13. לסיכום, טוענים המשיבים כי לא נפל פגם חמור בהתנהלותה של הועדה וכי לא מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים להתיר למבקש להביא ראיות לסתור. דיון והכרעה: 14. סעיף 6ב. לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 קובע כי: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". על פי ההלכה הפסוקה, לבית המשפט נתונה הסמכות להתיר הבאת ראיות לסתור כאשר בהליך קביעת הנכות על ידי וועדת המל"ל נפל פגם מהותי, כגון תרמית או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעיים או כאשר ישנם טעמים עובדתיים חדשים, כגון: עובדות חדשות שלא היו בפני הועדה של המל"ל, שינוי משמעותי שחל במצבו של הנפגע לאחר שנקבעה הנכות, חסר משמעותי בהחלטת וועדת המל"ל ועוד, כאשר אין המדובר ברשימה סגורה ויש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו, אולם הכלל הינו כי מתן היתר להביא ראיות לסתור יינתן במקרים מיוחדים בלבד [ראו: בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505 (1985)]. הגם שמתן היתר להביא ראיות לסתור שמור למקרים חריגים, לבית המשפט שיקול דעת להיעתר לבקשה להביא ראיות לסתור כאשר קמים בלבו ספקות באשר לקביעת הועדה הרפואית וכאשר הוא מוצא כי בפני הועדה הרפואית לא הונח חומר מהותי ועל כן הוצגה לכאורה תמונה בלתי שלמה עובר לקביעת דרגת הנכות [ראו: רע"א 6812/06 תייר נ' אטיה (לא פורסם, , 20.2.2007)]. הנטיה היא אמנם לצמצם במתן היתרים להביא ראיות לסתור, אולם חשוב לזכור כי בסופו של דבר "מטרתו של סעיף 6ב., אשר הינו חריג לדרך של קביעת דרגת נכות לפי סעיף 6א. לחוק הפיצויים, היא, בעיקרה, לייעל את הדיון כך שייחסך הצורך במינוי מומחים רפואיים לצורך קביעת דרגת הנכות של התובע" [רע"א 863/93 התעשיה האוירית לישראל בע"מ נ' קמחי, פ"ד מז(4) 815, 820 (1993)]. במקרים המתאימים, על מטרה זו, החשובה כשלעצמה, לסגת מפני מטרה נעלה ממנה והיא עשיית צדק ומניעת חשש לעיוות דין [השוו, למשל, לאחרונה: ת.א. (י-ם) 2838/10 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' חפצדי, תק-של 2001(3) 52202, בסעיף 5 (2011)]. 15. מן המסמכים עולה כי התובע התלונן על סחרחורות והעדר תחושה ברגל שמאל, ובבדיקה ויזואלית שנערכה לו על ידי הועדה אף נצפה רעד בראשו. הועדה הראשונה ביקשה לקבל לידיה חוות דעת נוירולוגית לצורך המשך דיון, אולם חוות דעת כזו לא הונחה בפני הועדה, והועדה השניה קבעה כי לתובע לא נותרה נכות נוירולוגית בהעדר חוות דעת נפרדת מעין זו. יטען הטוען כי פגם זה עשוי להירפא נוכח העובדה כי אחד הפוסקים בועדה השניה, בשונה מן הועדה הראשונה, היה נוירולוג. דומני כי טענה זו מן הראוי היה לדחות, שכן אין דומה בדיקה קצרה בידי נוירולוג במועד הועדה להפניית התובע לחוות דעת נוירולוגית בה הדעת נותנת כי הבחינה יסודית יותר ואף ניתן להפנות את התובע לבדיקות נוירולוגיות נוספות. אך איני רואה צורך להכריע בטענה זו, ראשית, מפני שלא נטענה בידי המשיבים במפורש, ושנית, מכיוון שבכל מקרה אין מדובר בפגם היחידי. הועדה השניה ביקשה, במסגרת החלק בדו"ח שעניינו ב"המלצות בקשר לחומר רפואי מבוקש לועדה הבאה", לעיין בתיקו הרפואי של המבקש על מנת לעמוד על עברו בקשר לתחום הנוירולוגי. למרות זאת החליטה הועדה השניה, ביום 27.1.2010, כי לתובע לא נותרה נכות נוירולוגית בגין התאונה. זאת, מן הסתם, בטרם הגיע התיק לעיונה. לשון אחר; הועדה קבעה עמדתה, שעה שבאותו דו"ח עצמו, היא עצמה מבקשת לעיין במסמכים נוספים לצורך גיבוש עמדתה, ומבלי שמסמכים אלה עמדו בפניה (הענין מקבל חיזוק, כאשר גם בדו"ח הועדה השלישית בפרק הממצאים, מוצאת הועדה לנכון לציין כי "אין בתיק מסמכים רפואיים מעברו - מקופ"ח - כרטיס מקצועי"). הועדה הגיעה למסקנתה בדבר העדר נכות נוירולוגית למבקש, בהעדר חוות דעת רפואית מתאימה, הגם שזו התבקשה על ידה בהליך קביעת הנכות; בטרם עיינה בתיקו הרפואי - נוירולוגי של המבקש, אף אותו ביקשה לעיונה; ומבלי שהמבקש נבדק בדיקות נוירולוגיות לבחינת תלונותיו החוזרות, למעט בדיקה ע"י רופאי הועדה. מצב דברים זה, בו הועדה הרפואית של המל"ל קבעה בעצמה כי חסרים לה נתונים לביצוע אבחון והיא מבקשת כי אלה יובאו בפניה, ברם בסופו של יום קובעת אבחנה מבלי שהנתונים המבוקשים הובאו בפניה, מהווה מקרה יוצא דופן המצדיק להתיר הבאת ראיות לסתור [ראו: רע"א 4707/10 המאגר הישראלי לביטוח רכב נ' כדמור (לא פורסם, , 21.12.2010)]. אם כך, בהעדרו של חומר מהותי בתחום הנוירולוגי בפני הועדה עת קיבלה החלטתה, יש מקום להתיר למבקש להביא ראיות לסתור בתחום רפואי זה. 16. גם בכל הנוגע לקביעת הנכות האורתופדית, נפלו פגמים בהליך קביעת הנכות על ידי הועדה, המצדיקים הבאת ראיות לסתור. כך, באשר לפגיעה בעמוד השדרה המותני אצל המבקש, מחד קבעה הועדה (השניה) בפרק הממצאים כי מצילומי עמוד השדרה שהוצגו בפניה עולה כי אין כל ממצא חבלתי, ומאידך קבעה הועדה בפרק האבחנות כי למבקש יש שבר בחוליה L5. על פני הדברים ברור כי קביעות אלה אינן עולות בקנה אחד. יש ממש לכאורה גם בטענת המבקש בנוגע לאי החלתו של סעיף 19 לתקנות המל"ל. הועדה קבעה כי ישנו הבדל באורך רגליו של המבקש כפגם מולד (יוער כי בכל הבדיקות צויין כי המבקש מתהלך בצליעה, ונעזר במקל הליכה). אולם הועדה לא העריכה את נכותו הכוללת של המבקש בגין פגימה זו והפגימה עקב התאונה תוך הפחתת הנכות בגין הפגימה הקודמת, כנדרש בסעיף האמור. משסתרה הועדה את עצמה בקשר לקיום ממצא חבלתי בגב, ממילא לא בחנה גם אפשרות להשפעה של פגיעה בגב תחתון, ככל שקיימת כזו (ושמא אף בבסיס עמוד השדרה, ככל שקיימת כזו), על הגבלת התנועה ממנה סובל המבקש כמכלול אחד שלם (גב-אגן-ירך), ככל שהתובע סובל מהגבלת תנועה. 17. לאור האמור לעיל, המסקנה אליה הגעתי היא כי דינה של הבקשה להתקבל. בהתאם, אני מורה על מינוי מומחים רפואיים בתחום האורתופדיה ובתחום הנוירולוגיה. החלטה בדבר המומחים שימונו תישלח בנפרד. המשיבים (הנתבעים) ישלמו למבקש (התובע) הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין בקשה זו בסכום כולל של 5,800 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 ימים מהיום. בקשה להבאת ראיות לסתורביטוח לאומיראיות