קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגדלת סכום החוב ע''י נושה מובטח: 1. האם מנוע נושה מובטח אשר מחזיק בשעבוד על נכס שאינו דירת מגורים, להגדיל את סכום החוב בתיק המימוש שנפתח על ידו מלכתחילה בסכום נמוך מהחוב המלא? זוהי השאלה המצריכה הכרעה במסגרת בקשת רשות ערעור זו שהוגשה על החלטת כב' הרשמת גץ-אופיר מיום 12.10.10, ושבה נקבע כי ניתן להגדיל את גובה החוב לגבייה בתיק הוצל"פ מס' 02-56874-09-7 לאחר שנפתח לצרכי אגרה על סכום נמוך. 2. להלן העובדות הרלוונטיות לענייננו בקצרה: בשנת 2002 נטלה חב' קארין נדל"ן בע"מ (להלן "החברה") הלוואה מאת בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן "הבנק") לצורך רכישת נכס מסחרי הידוע כגוש 3797 חלקות 97 (חלק) ו-80 (חלק) בעקרון (להלן "הנכס"), מאת עורקים נדל"ן והשקעות בע"מ (להלן "עורקים"). בגין הלוואה זו נרשם שעבוד מדרגה ראשונה על הנכס לטובת הבנק. 3. החברה לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי הבנק, והבנק הודיע על כוונתו להעמיד את ההלוואה לפירעון מיידי. 4. ביום 28.2.2007 מונה לחברה מנהל מיוחד הוא עו"ד גד שילר (להלן "המנהל המיוחד"), ובאותה החלטה שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ד. קרת-מאיר) נקבע כי "הבנק רשאי להמשיך במימוש השעבוד על פי כל דין, כאשר המנהל המיוחד או המפרק אשר יתמנה יהיו המשיבים בהליכים". 5. ביום 22.3.2007 הגיש המנהל המיוחד בקשה שבה טען כי נפל פגם במשכון הנכס המונע מהבנק את מימושו, ולאחר דיון משפטי שהתקיים בין הצדדים, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה וקבע כי הבנק רשאי לממש את הנכס. 6. ביום 12.12.2007 פתח הבנק תיק הוצל"פ לשם מימוש המשכון בלשכה בחיפה שמספרו 02-40651-07-7. אולם בטרם שולמה אגרת ההוצל"פ בסכום של 19,701 ₪, פנה מנהל החברה מר יעקב רומנו לבנק בהצעה, לפיה הוא ישלם לו סכום של 900,000 ₪ לשם הפטרת הנכס מהשעבוד הרובץ עליו ולסילוק חובות החברה לבנק. לאור פניה זו, ביקש הבנק לעכב את הליכי המימוש, והשיק שהוכן בגין אגרת ההוצל"פ הוחזר לבנק. 7. לצורך בדיקת כדאיות ההצעה הן מבחינת שווי הנכס מחד, והחובות הרובצים עליו שכללו חוב המגיע לעורקים בסך של 1,333,507 ₪ על פי פסק דין מיום 17.9.2007 מאידך, ביקש הבנק לערוך שמאות לנכס. 8. עקב חוסר שיתוף פעולה מצד המנהל המיוחד על פי הנטען, ערך הבנק שומה חיצונית ביום 11.11.2009 ללא ביקור פיזי בנכס, שלפיה הוערך שווי הנכס בסך של שני מיליון ₪ בצירוף מע"מ, ולמימוש מהיר בסך של 1,700,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. 9. בעקבות שומה זו, נפתח ביום 19.11.2009 תיק הוצל"פ חדש למימוש המשכון שמספרו 02-56874-09-7. הבקשה למימוש המשכון נפתחה לצרכי אגרה על סכום ההלוואה שבפיגור נכון למועד פתיחת התיק, שעמד על סך של 902,305.77 ₪, כאשר ליד סכום זה, וגם בתצהיר שצורף לבקשה, צוין כי יתרת החוב לסילוק ההלוואה הינה סך של 2,260,834.4 ₪. 10. ביום 20.7.2010 מונה עו"ד יוסף ברינט ככונס נכסים על הנכס, וביום 8.7.2010 התקבלה הצעה יחידה לרכישת הנכס על סך 1,800,000 ₪ כולל מע"מ. 11. ביום 26.7.2010 התקבלה אצל כונס הנכסים שומה מעודכנת של הנכס על פיה שווי הנכס הוא 2,400,000 ₪ בתוספת מע"מ, ולמימוש מהיר 1,920,000 ₪ בתוספת מע"מ. לאור שומה זו, אישר הבנק ביום 15.8.2010 את מכר הנכס תמורת שוויו במימוש מהיר בסך של 1,920,000 ₪ בתוספת מע"מ. 12. ביום 28.7.2010 הסכים המציע לרכוש את הנכס בשוויו במימוש המהיר, וביום 5.9.2010 חתם על חוזה מכר בהתאם. 13. ביום 6.9.2010 הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לאישור מכר על סך של 1,900,000 ₪, שכללה גם בקשה להגדלת החוב בתיק ההוצל"פ לסכום של 1,920,000 ₪, ולתשלום הפרש האגרה. החברה ועורקים התנגדו לאישור המכר, והמנהל המיוחד של החברה שלח הודעה לתיק ההוצל"פ ובה ביקש להעמיד את גובה פדיון הנכס על סך של 900,000 ₪ בהתאם לחוב שבגינו נפתח תיק המימוש. 14. משלא ניתנה החלטה בבקשה להגדלת החוב, הגיש כונס הנכסים ביום 4.10.2010 בקשה נוספת להגדלת החוב בתיק, וביום 5.10.2010 נעתרה כב' הרשמת לבקשה בכפוף לתשלום אגרה כנדרש. 15. ביום 12.10.2010 ניתנה ההחלטה מושא הערעור שבפנינו, לפיה נדחתה בקשתו של המנהל המיוחד להעמיד את החוב בתיק ההוצל"פ על סך של 900,000 ₪ בלבד. בהחלטה נאמר בין היתר כדלקמן: "בכל הקשור לקביעה כי יש להעמיד את החוב לגבייה על סך של 900,000 ₪, הרי שדין הבקשה להידחות. הדין עם הכונס. ניתן להגדיל את החוב לאחר שנפתח לצורכי אגרה בלבד על סכום נמוך. על החלטתי לעניין ההגדלה (מיום 5.10.2010, הערה שלי כ.ג') לא הוגש ערעור ולכן היא סופית". 16. ביום 31.10.2010 הגיש המנהל המיוחד בקשת רשות ערעור על ההחלטה הנ"ל. עורקים ביקשה להצטרף להליך ובקשתה נתקבלה. 17. ביום 10.3.2011 הגיעו הצדדים לידי הסכמה כי השאלה היחידה שבמחלוקת היא "האם רשאי הזוכה להגדיל את סכום תיק ההוצל"פ לאחר שתיק המימוש נפתח על סכום מסוים לצרכי אגרה, כאשר לא מדובר בדירת מגורים, בתיק של מימוש משכון", וסוכם כי הצדדים יגישו סיכומים בכתב בשאלה זו תוך שמירה על טענותיהם העובדתיות בעניין. באותו היום החלטתי לקבל את הבקשה ולדון בה כבערעור, וניתנה הוראה על הגשת סיכומים. 18. טענות הצדדים המערערות טוענות כי שגתה כב' הרשמת עת אישרה את הגדלת החוב בתיק המימוש. לשיטתם, במאובחן מדירת מגורים שלגביה נקבע הסדר מיוחד בסעיף 81ב'1 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן "חוק ההוצל"פ"), לא ניתן "לפצל" גביית חוב בתיק הוצל"פ אשר נפתח למימוש משכון נכס שאינו דירת מגורים. אי לכך בענייננו, משנפתח תיק המימוש על סך של 900,000 ₪ מטעמי חסכון באגרה, לא ניתן להגדיל את סכום החוב בשלב מאוחר יותר. המשיב טען לעומתם כי זכותו כנושה מובטח לגבות את מלוא יתרת סכום ההלוואה, הינה זכות קניינית המעוגנת הן בפסיקה והן בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי. עוד טען כי פתיחת תיק ההוצל"פ על סכום נמוך (חוב הפיגורים), נועדה לחסוך מגובה האגרה שאמורה להיות מושתת בסופו של יום על כתפיה של החברה החייבת, וכי אין מניעה שבדין מהגדלת סכום החוב בתיק המימוש, אף אם מדובר בנכס שאינו דירת מגורים. עוד טען הבנק כי המדובר בניסיון מטעם המערערות להפחית מסכום המכר בכ-60% ולהעבירו בתנועה סיבובית מקופת הכינוס של כונס הנכסים אל קופתה של החברה באמצעות המנהל המיוחד ובעקבות כך אל קופתה של עורקים. 19. דיון לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי הדין עם המשיב. סעיף 81 לחוק ההוצל"פ קובע כדלקמן: "משכנתאות רשומות על מקרקעין, וכן החלטות, צווים, פסקי דין ומסמכים שנקבע לגביהם בכל דין כי יש לבצעם כמו פסק דין של בית משפט, יחולו עליהם הוראות חוק זה, בשינויים המחוייבים, ולענין משכנתה על דירת מגורים המשמשת למגורים של יחיד או משכון על זכויות לגבי דירת מגורים כאמור - גם בשינויים המפורטים בסעיף 81ב1. סעיף 81ב1 לחוק ההוצל"פ המתייחס לביצוע משכנתא בדירת מגורים, קובע כדלקמן: "(א) בקשה לפי סעיף 6 לביצוע משכנתה על דירת מגורים המשמשת למגורים של יחיד או למימוש משכון על זכויות לגבי דירת מגורים כאמור (בסעיף זה - משכנתה), לא תוגש ללשכת ההוצאה לפועל אלא אם כן חלפו שישה חודשים מהמועד כמפורט להלן: ...... (ב) על בקשה לביצוע משכנתה כאמור בסעיף קטן (א) יחולו הוראות אלה: (1) הבקשה תוגש תחילה לביצוע החוב שבפיגור, ויצוין בה מלוא חוב ההלוואה שלהבטחת פירעונה נרשמה המשכנתה; (2) באזהרה שתישלח לחייב לפי סעיף 7, הוא יוזהר כי אם לא יפרע את החוב שבפיגור כאמור בפסקה 4, יהיה הזוכה זכאי לפרוע את מלוא חוב ההלוואה מהתמורה שתתקבל בעד מכירת דירת המגורים; מהוראות אלה עולה כי המחוקק קבע הסדר מיוחד לגביית משכנתא בדירת מגורים באופן שבקשה לביצוע משכנתה בדירת מגורים תוגש תחילה לביצוע החוב שבפיגור ויצוין בה מלוא חוב ההלוואה שלהבטחת פירעונה נרשמה המשכנתה. לא נפרע החוב שבפיגור, רשאי הזוכה לפרוע את מלוא יתרת חוב ההלוואה מהתמורה שתתקבל, ממימוש דירת המגורים. 20. המערערות משליכות את יהבן על סעיף 81ב1 הנ"ל וטוענות כי תיקים למימוש נכסים שאינם דירת מגורים נפתחים מכח סעיף 81 לחוק, ובהם לא מוקנית לנושה זכות "לפצל" את גביית החוב, שכן זכות זו, על פי כוונת המחוקק, מוקנית אך ורק כשמדובר בדירת מגורים. אי לכך, משנפתח תיק המימוש בענייננו על סכום מסוים, מנוע הבנק הזוכה מלהעלות את סכום החוב בהמשך. 21. אינני מקבלת את עמדתן הנ"ל של המערערות שכן אינני סבורה כי המחוקק התכוון ליצור הסדר שלילי בחקיקתו את סעיף 81ב1 לחוק, וכניסוחו של השופט זוסמן, לא שוכנעתי שבפנינו "שתיקה מדעת, יצירה מכוונת של הסדר שלילי" (ע"א 108/59 פריצקר נ' "ניב" בע"מ (בפירוק), פ"ד יד 1545, 1549 (1960)). אמנם, הרציונאליים העומדים בבסיס סעיף 81ב1 המתייחס לגביית משכנתא בדירת מגורים, ברורים הם ואין צורך להרחיב בהם, אולם, אין משמע הדבר כי הזכות "לפצל" את גביית החוב בתיקי מימוש שאינם דירת מגורים, אינה מוקנית לנושה המובטח, שבנסיבות מסוימות, בוחר הוא לפתוח את תיק המימוש בסכום הנמוך מסכום הנשייה המלא. 22. הדבר אף מתחייב מעקרון תום הלב שכן פתיחת התיק על מלוא סכום החוב גוררת חיוב מלא באגרת הוצל"פ המושתת בסופו של יום על כתף החייב, וחובתו של נושה להקטין בהוצאות הגבייה, שאם לא כן ייתפס הוא כמי שנהג בחוסר תום לב, והנני מפנה בעניין זה להוראת סעיף 9 (ב) לחוק ההוצל"פ הקובעת כדלקמן: "האגרות וההוצאות לנקיטת ההליכים יחולו על החייב, ודינן לענין ההוצאה לפועל כדין החוב הפסוק, זולת אגרות והוצאות של הליכים שלדעת רשם ההוצאה לפועל ביקש הזוכה את נקיטתם שלא בתום לב." 23. כך הוא המקרה שבפנינו עת בחר הבנק לפתוח את תיק המימוש על סכום נמוך מהחוב המלא מטעמי חסכון באגרה, בהתבסס על הרצון שהביע בפניו מנהל החברה לסילוק החוב, ואין בכך שום פסול. התנהגות זו אינה יוצרת מניעות כלפי הבנק לדרוש את גביית יתרת החוב על ידי הגדלת סכום הגביה בתיק המימוש, ואין בה כדי לפגוע בציפיותיהם של הנושים האחרים הלא מובטחים וביניהם עורקים, שכן כבר נפסק כי זכותו של הנושה המובטח הינה זכות קניינית שלא ניתן לפגוע בה, ומימושה אינו תלוי בהליכים אחרים לרבות הליכי פשיטת רגל או פירוק (ראה בר אופיר, הוצאה לפועל-הליכים והלכות, מהדורה שביעית (2010), עמ' 705). 24. המערערות טענו כי פתיחת תיק המימוש בסכום נמוך מהחוב מטעמי חסכון באגרה, הינה פרקטיקה פסולה אשר זכתה לביקורת של בית המשפט העליון, והפנו בהקשר זה לרע"א 3385/08 מרקט-פלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ , שבה נידון מקרה של הגשת בקשה להגדלת סכום תביעה לאחר שניתן פסק דין חלקי בשאלת החבות, ואושרה פסיקתו של בית המשפט המחוזי שדחה בקשה זו. ברם, אין הנדון דומה לראייה, ואין דין תביעה אשר מתבררת בבית המשפט וטרם הוכרעה, כדין משכון שמעמדו כמעמד פסק דין (ראה הוראת סעיף 81 לחוק ההוצל"פ). ממה נפשך? הגשת בקשה להגדלת סכום תביעה בתביעה אשר מתבררת בבית המשפט, נבחנת על פי שיקולים של "הוגנות דיונית", עקרון תום הלב, ומניעת פגיעה בציפיותיו של הצד השני אשר בוחן מראש את מידת הסיכון והסיכוי שלו בהליך בו הוא נתבע, בהתבסס בין היתר, ולרוב בעיקר, על סכום התביעה. כך שכל שינוי בסכום התביעה הינו בעל השלכה על מערך השיקולים שלו, וככזה, ובדומה לכלל ההסתמכות, הוא מהווה אינטרס הראוי להגנה משפטית. לא כך הדבר במימוש משכון שהינו בבחינת חוב פסוק המקנה "לבעליו" הגנה קניינית כאמור, ושאין בדרך מימושו כדי לפגוע בציפיותיו של הצד השני. אמנם כלל ידוע הוא כי דוקטרינת תום הלב חולשת על כל פעולה משפטית, לרבות הליך של מימוש משכון, אולם אין לומר כי פתיחת תיק מימוש משכון על סכום מופחת, מטעמים סבירים, מהווה חריגה מעקרון זה היוצר מניעות בפני הנושה המובטח מלדרוש את החוב המלא בהמשך. 25. לאור כל האמור לעיל לא שוכנעתי כי כב' הרשמת טעתה בהחלטתה עת נעתרה לבקשה להגדלת סכום החוב בתיק המימוש, והנני קובעת כי החלטתה בדין יסודה. 26. המשיב העלה בסיכומיו טענות באשר למועד הגשת הבקשה, אולם לא ראיתי צורך לדון בטענות הנ"ל, הן לאור הגדרת השאלה שבמחלוקת על ידי הצדדים (ראה סעיף 17 לעיל), והן לאור התוצאה הנ"ל. 27. התוצאה היא שהנני דוחה את הערעור. המערערות ישלמו למשיב שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הפקדון שהופקד במסגרת תיק זה, יועבר לזכות המשיב על חשבון החוב שנפסק לעיל. נושה מובטחחובנושה