טענה של כשלון תמורה מלא הינה טענת הגנה טובה כלפי צד קרוב לשטר, שכן משמעות הטענה היא כי הצד שקיבל את השטר הפר את החוזה העומד בבסיס עסקת היסוד בין הצדדים ומכאן חייב הוא בהשבת השטר, ולמושך השטר עומדת טענת הגנה טובה כלפי חבותו על פי השטר. אם הנפרע הסב את השיק לאחר, אין לניסב יותר משהיה לנפרע, ואין הוא זכאי לאכוף את השטר על המושך ועליו להשיבו לבעליו. לא כך אם הניסב הוא אוחז כשורה, שכן במקרה שמדובר בפגם שאינו חפצי, אין הטענה עומדת כלפי אוחז כשורה.(ע"א 444/82 בנק קונטיננטל לישראל בע"מ נ' נחום שייקביץ) . מכאן, במקרה בו קיימת לנתבע הגנה טובה כלפי הצד הקרוב לשטר, דוגמת ההגנה של כשלון תמורה, על הצד הרחוק להוכיח כי הוא אוחז כשורה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגנת כשלון תמורה: 1. ראובן משך שיקים לפקודת שמעון, אשר הסב אותם לוי. לוי הסב את השיקים לכהן וכהן הסבם לחיים. בעסקה שבין לוי לכהן נכשלה התמורה. ראובן ביטל את השיקים לבקשתו של לוי והשאלה היא, האם עומדת לו (לראובן) טענת הגנה כלפי חיים - התובע. זו השאלה העומדת בבסיס פסק דין זה. 2. ענייננו בתביעה שטרית שראשיתה בבקשה, שהוגשה בלשכת ההוצל"פ, לביצוע 3 שיקים ע"ס של 5,000 ש"ח, כל אחד, זמני פרעונם 8.10.09, 14.10.09 ו- 19.10.09. השיקים משוכים על חשבונו של הנתבע בבנק לאומי לפקודת חברת "הליוס גרופ בע"מ" והם חוללו לאחר שניתנה הוראה לביטולם. 3. השיקים הוסבו לאחד בשם דרעי מוטי (להלן "דרעי"), זה הסבם לרחמים חיו (להלן "חיו") ואחרון זה הסבם לתובע. 4. לדיון שנקבע בהתנגדות לביצוע שטר שהוגשה ע"י הנתבע, התייצב דרעי יחד עם הנתבע ובא כוחו ובהסכמת הצדדים נתקבלה ההתנגדות, בכפוף לכך שדרעי יערוב לתשלום סכום החוב שייפסק נגד הנתבע, ככל שייפסק כזה. דרעי הסכים להיות ערב כאמור ולצירופו כחייב נוסף בתיק ההוצל"פ, למקרה שיחוייב הנתבע ולא ישלם את חובו. להסכמה זו של הצדדים ניתן תוקף של החלטה. המחלוקת בין הצדדים 5. התובע טען כי בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו היה הבעלים של תחנת טוטו בנהריה ורמי חיו, אשר היה אחד מלקוחותיו הכבדים, נהג להמר בסכומים גדולים מאוד ולשלם לו בשיקים עבור הימורים אלה. במרוצת שנת 2009 צבר חיו חוב כספי ולפרעונו של זה ניתנו השיקים נשוא בקשת הביצוע. התובע טען כי הוא אוחז כשורה, שכן הוא קיבל את השיקים בעד ערך וכשלא ידע מאום על מערכת היחסים בין חיו לדרעי. 6. הנתבע בתורו טען, בתצהיר שצורף להתנגדות, כי הוא מועסק בחברת הליוס גרופ בע"מ, הנפרעת עפ"י השיקים וכי הוא, כמו גם מעסיקתו, חייבים כספים בגין הלוואות שנטלו ממוטי דרעי ו/או מהחברה שבבעלותו והשיקים נמסרו לאחרון זה במסגרת ההתחשבנות השוטפת ביניהם. הנתבע טען כי לאחר מסירת השיקים פנה אליו דרעי ועדכן אותו כי מי שקיבל ממנו את השיקים "נקט במעשה זיוף" וכי הוא הגיש תלונה במשטרה ועל סמך פנייה זו נתן הנתבע הוראה לביטול השיקים. 7. דרעי, אשר הגיש תצהיר בתמיכה להתנגדות שהגיש הנתבע, הביא את סיפור המעשה, בחולייה שבינו לבין חיו, ולהלן עיקר טענותיו : דרעי הינו הבעלים של חברת מימון בשם חברת תיבא 2004 בע"מ. בחודש 4.09 פנה אליו אותו חיו וטען כי הוא אוחז בייפוי כח נוטריוני כללי מבעלת הזכויות בחלקה מס' 4, גוש 10584 באזור מכמורת בשטח של כ -226 דונם. לאחר שחיו הציג עותק מקורי של יפוי כוח וחוות דעת שמאי בדבר שווי החלקה, ביקש הלווואה אשר להבטחת פרעונה סוכם כי תירשם משכנתא על אותה חלקת אדמה, וכך היה. לחיו ניתנה הלוואה, חלקה במזומן וחלקה בשיקים מעותדים מלקוחות שנעשה להם נכיון שיקים. כחודשיים ממתן ההלוואה ורישום המשכנתא, ועקב פנייה מעו"ד המייצג את הבעלים האמיתי של החלקה התברר כי ייפוי הכוח שהוצג בפני דרעי היה מזוייף והוגשה המרצת פתיחה, ע"י הבעלים האמיתי, להצהיר על ביטול המשכנתאות. דרעי הגיש תלונה במשטרה יחד עם רשימת השיקים המעותדים אשר ניתנו לחיו, ביניהם השיקים נשוא תביעה זו. דרעי טען כי הוא נפל למעשה מרמה מצידו של חיו אשר נטל ממנו ומהחברה שבבעלותו כספים ללא תמורה ומכאן הוא פנה למושכי השיקים, וביניהם הנתבע, וביקש כי יבטלו את השיקים. דיון ומסקנות 8. הנתבע, בתצהירו, לא נכנס לעובי הקורה בנוגע ליחסים בינו לבין הצד הקרוב לשטר, חברת הליוס גרופ בע"מ, וכל אשר טען כי שניהם יחדיו, חייבים כספים בגין הלוואות שנטלו מדרעי, הניסב עפ"י השיקים. הנתבע לא טען, אף לא בחצי פה, כל טענה כלפי הצד הקרוב לשטר ומתצהירו עולה כי גם כלפי דרעי, הניסב, אין לו כל טענה שכן הוא קיבל הלוואה ממנו והחזיר אותה באמצעות השיקים נשוא בקשת הביצוע. 9. בעדותו של הנתבע בפני נטען, לראשונה, כי הוא עובד שכיר במאפייה וכי הוא משך את השיקים לטובת הנפרעת, מעסיקתו, בגין חוב של פיתות. יצוין כי גרסתו של הנתבע לא נתבהרה עד תום, שכן מצד אחד הוא טען כי הוא משך את השיקים ומסרם לנפרעת בגין חוב של פיתות ומצד שני ניתן להבין מהתצהיר שצורף להתנגדות כי את השיקים משך לנפרעת וזו בתורה הסבה אותם לדרעי בגין הלוואות שנטלו ממנו, אלא שבין אם כן ובין אם אחרת, הנתבע לא טען כי הוא לא קיבל תמורה בעד השיקים ולא יכולה להיות מחלוקת בדבר קבלת התמורה בעדם (בין אם זה פיתות ובין זה פרעון הלוואה שניתנה). 10. למעשה, הנתבע אינו מעלה כל טענת הגנה כלפי הצד הקרוב שלו. טענת כשלון התמורה בנסיבות דידן היא של דרעי כלפי חיו, כאשר הנתבע מבקש להעלות את טענת ההגנה של דרעי ביחס לשיקים, במסגרת הליך זה ולטעמי טענות אלה, גם אם הן נכונות, אינן יכולות להועיל לנתבע ביחסיו מול התובע. 11. כידוע לכל, טענה של כשלון תמורה מלא הינה טענת הגנה טובה כלפי צד קרוב לשטר, שכן משמעות הטענה היא כי הצד שקיבל את השטר הפר את החוזה העומד בבסיס עסקת היסוד בין הצדדים ומכאן חייב הוא בהשבת השטר, ולמושך השטר עומדת טענת הגנה טובה כלפי חבותו על פי השטר. אם הנפרע הסב את השיק לאחר, אין לניסב יותר משהיה לנפרע, ואין הוא זכאי לאכוף את השטר על המושך ועליו להשיבו לבעליו. לא כך אם הניסב הוא אוחז כשורה, שכן במקרה שמדובר בפגם שאינו חפצי, אין הטענה עומדת כלפי אוחז כשורה.(ע"א 444/82 בנק קונטיננטל לישראל בע"מ נ' נחום שייקביץ) . 12. מכאן, במקרה בו קיימת לנתבע הגנה טובה כלפי הצד הקרוב לשטר, דוגמת ההגנה של כשלון תמורה, על הצד הרחוק להוכיח כי הוא אוחז כשורה. (ראה ע"א 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים להתישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב, פ"ד לז(3) 830, 833 (1983)). 13. דברים אלה נכונים כאשר טענת ההגנה מועלית ע"י הצד 'הנפגע', קרי הצד שנכשלה התמורה בעסקה בינו לבין הצד הקרוב, או אם תרצה הצד שהופר החוזה שלו. החוזה עם הנתבע דכאן לא הופר והתמורה שבגינה נמסרו השיקים לא נכשלה ומכאן שלנתבע עצמו אין כל טענת הגנה כלפי התובע. טענת ההגנה הינה של דרעי ולא של הנתבע, כאשר העובדה כי דרעי ערב לחובו של הנתבע אינה יכולה להקנות לאחרון זה זכות להעלות טענות הגנה היפות לו (לדרעי). ודוק, אילו דרעי עצמו היה נתבע בתיק, יכול היה להעלות את טענת כשלון התמורה כטענת הגנה, כי אז היה בה כדי להעביר את הנטל לתובע להוכיח את דבר אחיזתו בשיקים כשורה, ואולם הנתבע דכאן, אשר אין ספק כי הוא קיבל תמורה בעד השיקים, אינו יכול להעלות טענה כלשהי ביחס לשיקים ומכאן שעומדת לתובע החזקה כי הוא אוחז כשורה. 14. משהגעתי כאן אדגיש כי עסקינן בשיקים סחירים, ומרגע שהנתבע משך אותם בעד תמורה והם סוחרו הלאה, אינו רשאי לבטלם לבקשתו של צד רחוק ומשעשה כן נטל הוא סיכון לשלמם כפליים. בפעם הראשונה, לצד הקרוב לעסקה - לו הוא חייב כספים ובפעם השנייה לצד רחוק שמקבל את השיקים לידיו. די לדידי בדברים אלה כדי להביא לדחיית טענת ההגנה של הנתבע ולקבלת התביעה במלואה, אלא שגם אם טעיתי באמור, התוצאה הסופית לא היתה משתנה, שכן לאחר שמיעת הראיות בתיק הגעתי למסקנה כי התובע הינו אוחז כשורה בשיקים ומכאן שהטענה לכשלון תמורה מלא, גם אם היא נכונה, לא היה בה כדי להשליך על זכותו בשיקים, כפי שיובהר להלן. התובע - אוחז כשורה 15. התובע ייחשב כאוחז כשורה בהתקיים הוראת סע' 28 (א) לפקודת השטרות, אם : "... נטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה: (1)  נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל; (2)  נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה.". 16. התנאי הראשון הקבוע בסעיף, לפיו על השיקים להיות שלמים ותקינים לפני מראהם, מתקיים בנסיבות העניין, שכן עיון בשיקים מלמד כי אין כל הגבלה סחרות ו/או כל הגבלה אחרת ובעניין זה לא הועלתה כל טענה ע"י מי מהצדדים. 17. גם בעניין התנאי השני, לפיו אחז התובע בשיקים לפני שעבר מועד פרעונם לא נטענו טענות כלשהן ע"י הנתבע ולמעשה לא התגלעה מחלוקת בין הצדדים בשאלה זו. 18. אשר לתנאים של מתן תמורה ונטילת השיקים בתום לב, הרי שלאחר ששמעתי את עדותו של התובע והתרשמתי ממנה באופן בלתי אמצעי, שוכנעתי כי הלה נטל את השיקים, בתום לב, במסגרת העסקים הרגילה ולאחר שניתנה בעדם תמורה. 19. התובע נחקר ארוכות אודות העסק שיש לו ואודות היכרותו עם חיו. הוא העיד כי את תחנת הטוטו התחיל להפעיל בנהריה, בשנת 2007. באשר לתחילת ההיכרות שלו עם חיו הוא העיד: "משהו כמו לפני שנתיים. אני חושב שהתחלתי להכיר אותו משנת 09. יום אחד הגיע הבחור אלי לחנות, אנחנו בעלי תחנת טוטו-לוטו שהמיומנות שלהם למכור טוטו-לוטו. מגיע לקוח, הוא בא עם זכייה בהתחלה, הוא זכה בכמה שקלים, פרטתי לו והוא התחיל לשלוח. הוא ראה שיש תקשורת טובה בינינו. התחיל להגיע אלי למקום או לשלוח באופן סדיר בטלפון, היה בא משלם. יש ימי משחקים בווינר, הימים המרכזיים הם ראשון, שלישי, רביעי ושישי-שבת. בדר"כ כל פעם שיש משחקים חשובים הוא היה בא ומהמר בסכומים לא מבוטלים" (עמ' 4 לפרוט', שורות 18 ואילך). התובע המשיך והסביר כי אם מדובר בלקוח שאינו מכיר, אזי התשלום חייב להתבצע במזומן, אולם אם מדובר בלקוח שהוא מכיר ושהוא מגיע למקום באופן קבוע, ייתכן מצב שהוא מבקש בטלפון לשלוח טופס והוא משלם תמורתו ביום שלמחרת ובלשונו של התובע "הוא היה אומר לי מה למלא, הייתי ממלא, הוא היה אומר לי מה הסכום להשקיע והיה בא לשלם יום, יומיים אחרי זה. אם היה מרוויח, היה מגיע באותו יום" (עמ' 4, שורות 31,32). התובע העיד כי חיו היה מגיע לעסק כמעט על בסיס יומי וכי הוא היה מהמר כבד. התובע נשאל איך נוצר החוב של חיו והשיב כי חוב של 20,000 ₪ - 30,000 ₪, יכול להיווצר ביום או יומיים, כאשר החשש של בעל התחנה כי אם הוא 'חוסם' אותו ביום השלישי הלקוח לא ישלם גם על חוב העבר. התובע הסביר כי הוא מנהל רישום, על דף נייר, אודות החוב של כל לקוח אלא במקרה זה הדף נקרע לאחר שחיו סגר את כל החוב. הוא הוסיף כי חיו נתן לו מספר שיקים, בסך כולל של כ 23,000 ₪ וכי השיקים האחרים נפרעו ללא בעיה. 20. עדותו של התובע לא נסתרה כלל, והיא היתה עדות עקבית ואחידה שהותירה רושם אמין. התובע הסביר את שיטת הפעולה בתחנה שהוא מנהל, את אופן ההיכרות עם חיו וכיצד נוצר האימון ביניהם. התובע אומנם לא ידע לומר את סכום כל החוב שצבר חיו ולא הביא פירוט ליתר השיקים שניתנו, אולם התרשמתי כי הדבר נבע מאי שמירת המסמכים עד היום ולא בשל נסיון להתחמק מלהביא את התמונה בכללותה ודומה כי נוכח היקף המרמה כלפי דרעי אין להתפלא כי חיו הצליח לרכוש את אמונו של התובע. 21. בנסיבות אלה ומאחר שמצאתי ליתן אמון בגרסתו של התובע, אשר לא נסתרה, אני קובעת כי הוא עמד בנטל הוכחת התנאי של מתן תמורה בגין השיקים. 22. כך גם לגבי התנאי של תום הלב, שכן הדרישה בפקודת השטרות לתום לב הינה סובייקטיבית ואוחז לא יחשב תם לב רק מקום בו ידע בפועל על הפרה קיימת או הפרה צפויה של עיסקת היסוד. בהקשר זה יצויין כי מגמת הפסיקה תומכת בהוספת אמות מידה אובייקטיביות לבחינת תום הלב, אלא שבכל מקרה לא מצאתי כי היה יסוד לתובע להניח, במועד קבלת השיקים לידיו, כי קיימת הפרה של עסקת היסוד בין חיו לבין הצד הקרוב שלו ו/או כי נפל פגם כלשהו בשיקים. אף הנתבע לא העלה טענות כלשהן, שיכולות ללמד כי חוסר תום לבו של התובע. 23. משהגעתי כאן ובהתייחס לסיכומי הנתבע אומר כי תהייתו בסע' 6 לסיכומים מדוע להשית על הנתבע/דרעי לרדוף אחר רמי חיו ולא להשאיר מלאכה זו לתובע אשר הסתכן בנטילת השיקים מגורם לו מוכר, תמוהה בעיני, שכן היא מתעלמת משלוש אלה : מהעובדה כי אין זהות בין הנתבע לבין דרעי וטענות שיש לאחרון זה כלפי התובע אינן יכולות להיטען ע"י הנתבע, מהעובדה כי דווקא דרעי הוא אשר נטל סיכון עת נתן הלוואה למי שאינו מוכר לו ומהעובדה כי עסקינן בשיקים סחירים שברגע שהם מגיעים לאוחז כשורה, הוא מקבל בעלות נקייה בשיקים וכל מי שנכשלה התמורה בעסקה בינו לבין הצד הקרוב זכאי להגיש תביעה נפרדת נגד הצד הקרוב לו. 24. לסיכום, אני קובעת כי אין לנתבע כל טענת הגנה כלפי התובע שכן הוא קיבל תמורה בעד השיקים; אלא שגם אם טעיתי במסקנה זו וגם אם כשלון התמורה בחולייה מאוחרת יותר העביר את הנטל לתובע להוכיח את אחיזתו בשיקים כשורה, הרי שזה עמד בנטל זה והוכיח כי הוא אוחז בהם כשורה, וככזה זכותו גוברת על כל פגם קנייני שנפל בחוליות שקדמו והוא זכאי להיפרע את שווי השיקים מהנתבע. 25. אי לכך, אני דוחה את טענת ההגנה של הנתבע, מורה על קבלת התביעה ומחייבת את הנתבע במלוא סכום החוב בתיק ההוצל"פ. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪. סכום זה יתווסף לסכום החוב בתיק ההוצל"פ. בחלוף 30 ימים מיום המצאת פסה"ד לנתבע וככל שלא יסולק החוב בתיק ההוצל"פ, יבוטל עיכוב ההליכים נגד הנתבע וניתן יהא לצרף את מר דרעי מוטי כחייב נוסף בתיק מכוח ערבותו לסכום החוב הפסוק. הפגרה לא מעכבת את מניין הימים. זכות ערעור כחוק. הגנות משפטיותכשלון תמורה