קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגרלה להקצאת מגרשים במושב: רקע פסק הדין הראשון בתאריך 10.2.05 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל, סג"נ) בת.א. 2554/99 בעניין שלמה בן שלמה ואח' נ. צור משה - מושב עובדים להתיישבות שיתופי בע"מ ואח' (התובע הוא צד ג' בהליך נושא הערעור שבפני וייקרא להלן: "שלמה", הנתבעים יכונו להלן: "צור משה" או "המושב"), לפיו חויב המושב לשלם לשלמה פיצוי בגין מגרש, שהוקצה על ידי מנהל מקרקעי ישראל (ביחד עם מגרשים נוספים) למושב, למטרת מגורים, ושלמה טען כי היה זכאי לקבלו (להלן: "פסק הדין הראשון"). שלמה, דודה של המערערת, כיום הינו חבר המושב ובעל זכויות במשק מס' 9 בצור משה ובעבר, מעמדו היה כ"בן ממשיך" (להלן: "הנחלה"). בשנת 1995 הקצה ממ"י למושב מגרשים, בהתאם להחלטה שהוציא שמספרה 612, בגדרה נקבעו כללים להקצאת מגרשים למטרת מגורים באגודות שיתופיות חקלאיות (להלן: "החלטה 612"). המושב ערך הגרלה לחלוקת המגרשים בין חבריו ושלמה ביקש ליטול בה חלק. באותה עת היה שלמה "בן ממשיך" ובנסיבות אלו, הבהירו לו נציגי המושב, כי ככזה, אין הוא זכאי להירשם להגרלה ועל כן, הסיר את השתתפותו. נציגי המושב הוסיפו, לגרסתו, כי ידאגו לרשום להגרלה את אחד מצאצאי אמו (התובעת 2 בתביעה נושא פסק הדין הראשון), אשר יכנס בגדר תנאי המועמדות להגרלה, בהתאם להחלטה 612. סופו של יום, איש ממשפחתו של שלמה לא נטל חלק בהגרלה מטעמו (להלן: "ההגרלה הראשונה"). בהמשך, הוקצו למושב מגרשים נוספים והוצע לשלמה לקבל מגרש, אולם הוא סירב מנימוקים שונים (להלן: "ההגרלה השנייה"). בשנת 1996 נערכה הגרלה שלישית להקצאת מגרשים. אז, שלמה כבר היה בעל זכויות בנחלה וביקש להשתתף בה, ברם נציג ועד המושב דרש, כתנאי להשתתפותו, כי יחתום על כתב ויתור על חלקת קרקע אחרת שהיתה בחזקתו. משסירב, מנע המושב משלמה ליטול חלק בהגרלה וממילא, הוא לא זכה במגרש (להלן: "ההגרלה השלישית"). בנסיבות אלו, הגישו שלמה ואמו את התביעה המתוארת לעיל, להכיר בזכותם לקבל מגרש ממגרשי ההקצאה ולחילופין, לפיצוי בגין אי קבלתו. בית המשפט פסק כי שלמה היה זכאי למגרש ועל כן, חייב את המושב בפיצוי בגין אי קבלתו. על פסק הדין הגיש המושב ערעור לבית המשפט העליון שהתקבל ובגדרו ביטל בית המשפט העליון את פסק הדין הראשון והחזיר הדיון לבית המשפט המחוזי בת"א, כדי שידון בשני עניינים; נסיבות הסרת מועמדותו של שלמה לקבלת מגרש והאם נגרם לו נזק בר פיצוי ומה גובהו. פסק הדין השני בדיון החוזר, קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, כי הדיון בנסיבות הסרת מועמדותו של שלמה מההגרלה יתמקד אך ורק ביחס להגרלות הראשונה והשנייה - אשר במועד התקיימותן, הזכויות בנחלה טרם הועברו לידיו. לא כן הוא ביחס להגרלה השלישית, אשר במועדה, הפך שלמה לבעל נחלה ולפיכך, על בסיס החלטה 612, לא קמה לו זכות להציג מועמדות להגרלה זו, שכן החלטה 612, קובעת כי בעל נחלה לא יהא בנוסף, בעלים של מגרש. 8. בהתייחסו ל"זכות המשפחתית" של בני המשפחה ליטול חלק בהגרלה, קבע בית המשפט, כי שלמה הונע מטעמים כלכליים, כי טובת בני משפחתו כלל לא עמדה לנגד עיניו וכי הוא ציפה לזכות באמצעותם ברווח משני, בדמות פיצוי בגין "ויתורו" על זכות במגרש. בית המשפט הדגיש כי: "לא השתנתה דעתי כי לתובע 1 הוסבר ע"י נציגי המושב, שהוא לא יכול ליטול חלק בהגרלה, אם הוא מתכוון להיות בן ממשיך ובעל נחלה. זו היתה הסיבה שהוא משך את רישומו להשתתף בהגרלה" [עמ' 8 לפסה"ד השני]. בית המשפט הוסיף, בהתייחסו להגרלות הראשונה והשנייה כי: "יחד עם זאת, הוא יכול היה 'להציל' את הזכות המשפחתית ואולי לקבל בגינה גם כספים מאחד מבני המשפחה, שהיו כן זכאים להירשם אם הוא לא נרשם והיו בוודאי יכולים לקבל מגרש בהגרלה הראשונה, שאז כל מי שנרשם קיבל... אין מחלוקת שאף אחד מאחיו או אחותו של התובע 1 לא נרשמו להגרלות הראשונה והשנייה. השאלה היא מדוע זה קרה? התובע 1 בעצם לא נתן על כך הסבר. " [עמ' 11, 12 לפסק הדין השני]. בהתייחסו להגרלה השלישית, קבע בית המשפט כי התובע "הביא ביד" את אחייניתו, המערערת, להגרלה וזו התרשמה, כי ההגרלה היתה "משחק מכור": "מאחר ואף אחד מאחיו לא נרשם אליה, לקח התובעת את אחייניתו "ביד" והביא אותה לרישום. הוא לא קיבל הודעה על קיום ההגרלה וגם לא הודעה שהיא לא יכולה להשתתף 'על חשבונו' בה... האחיינית - אורית עצמה יצאה בהרגשה שהכל מכור" [עמ' 6 לפר']. בית המשפט נמנע מקביעת ממצא עובדתי או משפטי ביחס למעמדה או זכותה של האחיינית, קרי, המערערת בהגרלה השלישית. עד כאן העובדות העומדות ברקע הערעור דנן. ההליכים בבית משפט קמא שעה שהליך הערעור על פסק הדין הראשון היה תלוי ועומד בין שלמה למושב, הגישה המערערת תביעה כספית נגד המושב ואח' (המשיבים דנן) בבית משפט שלום בכפר סבא (ת"א 5261/03), , בגדרה עתרה לחייב את המושב לפצותה פיצוי בסך 250,000 ₪ על שלא נכללה בהגרלה השלישית לרכישת מגרש בהרחבה של היישוב, חרף העובדה שעמדה בתנאיה. את תביעתה סמכה המערערת על החלטה 612 ועל החלטה 737 שיצאה בעקבותיה מטעם ממ"י, לפיה כצאצא לבעלי נחלה המקוריים - בהיותה נכדתם - הינה זכאית לקבל המגרש. המערערת תיארה בכתב התביעה, כיצד פנתה למזכירות המושב בבקשה להיכלל ברשימת משתתפי ההגרלה ואף נרשמה להגרלה בשנת 1996 (ההגרלה השלישית). לדבריה, נמסר לה כי אם "תפסיד" הגרלה זו, כי אז תיכלל בהגרלה שתיערך בשנת 1997. סופו של יום, לא פורסמו לטענתה, מועדי ההגרלות, כמו גם, לא פורסמו תוצאותיהן והמושב לא זימן אותה ליטול בהן חלק. התנהלותו אופיינה ב"סודיות". בדיעבד, התחוור למערערת, כי לא זכתה במגרש ומכאן, תביעתה. המושב העלה טענות שונות בכתב ההגנה וכן, הגיש הודעת צד ג' נגד שלמה, לחייבו בשיפוי או בפיצוי, בגין כל סכום שיחויב לשלם למערערת, אם יחויב. במקביל, הגיש המושב בקשה לסילוק התביעה על הסף. ביסוד הבקשה עמדו ממצאי פסק הדין השני, המהווים לטענת המושב, מעשה בית דין ולמצער, השתק פלוגתא. לחילופין, טען המושב, כי דין התביעה להידחות על הסף, בהעדר יריבות והעדר עילה. בהסתמכו על החלטת ביניים של בית משפט השלום, לפיה עוכב הדיון בתביעתה של המערערת עד לקבלת פסק דין בעניינו של שלמה, בשל האפשרות שמא ממצאיו ישליכו על התובענה - טען המושב, כי משניתן פסק הדין השני, אשר דחה את תביעתו של שלמה, ממילא, אף דין תביעת המערערת להידחות על הסף. המושב הוסיף, כי שומה היה על המערערת, אשר ידעה על ההליכים המתנהלים בבית המשפט המחוזי ואף העידה שם לטובת שלמה, לעתור להצטרף כבעלת דין ומשלא עשתה כן, החמיצה את ההזדמנות שהיתה בידה. המושב טען, כי קיימת זהות פלוגתא בין הצדדים, שכן עניין אחד עומד ביסוד שני ההליכים והוא העדר זכיית מועמד מטעם בעל הזכויות במשק 9 במגרש ההרחבה ו/או השתתפות בהגרלה. לפיכך, משנדון עניין זה לגופו והוכרע- קיים השתק פלוגתא לגביו. המושב הוסיף, כי על התובענה חל השתק עילה בהיות המערערת "חליפתו" של שלמה כמועמדת לקבל המגרש מטעמו ולנוכח ממצאי פסק הדין השני ביחס להגרלה השלישית והעובדה שהמערערת שואבת את זכותה מה"זכות המשפחתית", הרי שהעילה העומדת ביסוד תביעתה נדונה והיא מושתקת מלהגיש תביעתה, בבחינת מעשה בית דין. המושב טען, כי המערערת לא הצביעה על כל מקור משפטי ממנו צמחה לכאורה, זכותה להיכלל בהקצאת המגרשים ולפיכך, לא קמה יריבות בין הצדדים. על פי הקריטריונים והתנאים הקבועים, היתה קנויה לשלמה הזכות להקצאת מגרש טרם שהועברו לידיו הזכויות בנחלה וקודם לכן, להוריו. לבטח לא למערערת. פסק הדין נושא הערעור בית משפט השלום (כב' השופט דוד גדול) קיבל את בקשת המושב והורה על סילוקה על הסף של תביעת המערערת על יסוד הבקשה. נקבע, כי פסק הדין השני מהווה מעשה בית דין, השתק פלוגתא והשתק עילה. בית משפט קמא קבע, כי היה למערערת יומה בבית המשפט, במסגרת העדות שמסרה בפני בית המשפט המחוזי, ולפיכך, ניתנה לה הזדמנות להשמיע את דברה. בית המשפט קבע, כי אין למערערת זכות עצמאית להשתתף בהגרלה, אלא מכוח ה"זכות המשפחתית". משזו נדונה והוכרעה בפסק הדין השני, חל על המערערת השתק עילה. בית המשפט ציין, כי "היה ויסבור הסובר כי טעיתי עד כה, יש לקבל עמדת המשיבים הגורסת כי יש לדחות את התביעה על הסף בהעדר יריבות והעדר עילה שכן, על התובעת להצביע על מקור משפטי המקנה לה זכות או מעמד מול המשיבים או מי מהם. הזכות היתה של שלמה בן שלמה וככל שאותם אנשים בוגרים (כלשון בית המשפט המחוזי) לא דאגו לעצמם 'בזמן אמת' בשנת 1996 לא יוכלו לבקש סעד משפטי בשנת 2011". משכך, הורה בית משפט קמא על סילוקה על הסף של תביעת המערערת. על החלטה זו משיגה המערערת בערעור דנן. נימוקי הערעור המערערת טוענת כי פסק הדין השני עוסק אך ורק בהגרלות 1 ו -2 ואילו תביעתה מתמקדת בהגרלה השלישית, אשר לגביה אין ממצא בפסק הדין ולפיכך, פתוחה בפניה הדרך להוכיח את זכויותיה הנטענות בגדר התביעה שהגישה. ההליכים בתביעה שהגישה עוכבו על ידי בית משפט קמא (כב' השופט אמיר) עד למתן פסק דין מחשש למעשה בית דין, אולם משסולק החשש בהינתן תוכן הפסק, אין מניעה מלהמשיך בתובענה. המערערת טוענת, בהסתמכה על "נוהל שיווק מגרשים" כי בעלים של יחידת משק רשאי להפנות "צאצא או קרוב כמועמד לרכישת מגרש" ולפיכך, היא עונה על הקריטריונים הנדרשים. על יסוד האמור לעיל, טוענת המערערת כי יש לקבל את ערעורה, לבטל את החלטת בית משפט קמא ולהחזיר הדיון בתובענה למסלולו בבית משפט קמא. טענות המשיבים המשיבים טוענים כי צדק בית משפט קמא בקביעותיו, הנסמכות רובן ככולן על הבקשה שהגישו. לטענתם, בין בעלי הדין בשני ההליכים קיימת "קרבה משפטית" ולא רק קרבה משפחתית. אף אינטרס רכושי משותף מאחד את השניים, לזכות במגרש בהרחבה מטעם משק מס' 9, הוא משקו של שלמה. משכך, טוענים המשיבים, כי עילה אחת עומדת ביסוד שני ההליכים ולפיכך, על תביעת המערערת חל השתק עילה. המשיבים טוענים, כי בית המשפט המחוזי התייחס בפסק הדין השני למערערת, שהעידה בפניו ואף קבע, כי היא הובאה להגרלה על ידי שלמה ויצאה ממנה בתחושה ש"הכול מכור", מכאן, שהמערערת לא נקטה צעדים לתיקון המצב. קביעות אלו, הגם שבית המשפט לא נזקק להן, לצורך הכרעה בזכויותיו של שלמה, מקימות מעשה בית דין כלפי המערערת. בעדותה, היה למערערת יומה בבית המשפט, דבריה נבחנו ונשקלו. המשיבים סומכים טיעוניהם על ע"א 735/07 צמרות חברה לבנין ואח'. נ. בנק מזרחי טפחות שם נקבע, כי "זהות עילות" נבחנת בדרך מרחיבה ואף אם בתביעה מאוחרת נכללים פרטים ומרכיבים שלא נכללו בתביעה קודמת, יחול עליה הכלל של השתק עילה, בגדרו יימנע מתובע בהליך מאוחר להעלות טענות או לבקש סעדים שהיה בידו להעלותם ולבקשם במסגרת התביעה בהליך הראשון, אך לא עשה כן. המשיבים מדגישים את עקרון סופיות הדיון, שנועד לשים קץ לדיונים המשפטיים ולמנוע הטרדה חוזרת של בעל הדין. המשיבים טוענים כי למערערת היה עניין ממשי בהליך הקודם, אשר אין חולק כי ידעה על קיומו ובוודאי שהיתה לה הזדמנות להצטרף אליו כצד להליך, דא עקא, היא נמנעה מלעשות כן במודע. כך אף ניתנה לה הזדמנות להציג את טיעוניה, במסגרת אותו הליך. המשיבים טוענים, כי צדק בית משפט קמא בקביעתו, לפיה לא הצביעה המערערת על מקור משפטי המלמד על זכותה לכאורה להקצאת מגרש בתחום המושב ומשכך, לא קמה יריבות בינה לבין המושב. דיון והכרעה אין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים, בהם החלטת הערכאה הדיונית נוגדת את הדין או גורמת לעיוות דין (ראו רע"א 942/11 אבק סרטים הפקות בע"מ נת יונייטד קינג וידאו (1990) בע"מ) . כלל ההדדיות קובע, כי פסק דין מחייב את הצדדים לו בלבד. החריג לכלל זה הוא הוכחת קיומה של "קרבה משפטית" בין אחרים שאינם צד להליך, לבין אחד הצדדים להליך, אשר מכוחה, ממצאי פסק הדין יוצרים השתק עילה או השתק פלוגתא. חריג נוסף לכלל ההדדיות הוא "כלל ההזדמנות", בגדרו נבחן באם צד זר להליך מיצה הזדמנות שניתנה לו לטעון את טענותיו במסגרת ההליך ובאם נפלה הכרעה בעניינו באותו הליך. מקום בו הצד ה"זר" החמיץ הזדמנות שניתנה לו להצטרף להליך הראשון, כי אז תקום עילה להחיל עליו את הכלל של השתק פלוגתא. לכאורה, בענייננו, הקרבה המשפחתית והמשפטית שבין הצדדים, מקימה תנאים לקיומו של מעשה בית דין, בין השתק פלוגתא ובין השתק עילה. העובדה שמדובר בהגרלה הנשענת על "זכות משפחתית" שמקורה בזכויותיו של שלמה, כבעלים של נחלה מס' 9 - אף היא עשויה לאחוז עיניים, שמא המדובר במסכת עובדות אחת, שמקימה עילה אחת, הזהה לשני ההליכים. אולם, בחינת העובדות לעומקן מלמדת, כי חרף הקרבה לכאורה שבין הצדדים, עניין לנו בעילות שונות ובשתי מסכות עובדות הנפרדות זו מזו, אשר שומטות את היסוד לקיומו של מעשה בית דין, בין אם השתק עילה ובין השתק פלוגתא. בהינתן עובדות אלו, לא היה מקום להורות על סילוק התביעה על הסף, מהנימוקים כפי שיפורטו להלן: פסק הדין השני מתייחס באורח מפורש אך ורק להגרלות 1 ו - 2 בלבד. ביסוד קביעה זו מונחת קביעת בית המשפט לפיה, בעת עריכת ההגרלות 3 ו - 4 אחז שלמה בזכויות בנחלה ועל כן, איבד את זכותו ליטול חלק בהגרלה. ראה דברי בית המשפט: "בית המשפט העליון לא ציין בפסה"ד לגבי איזו הגרלה יש לפרט את הנימוקים לאי הזכייה ועל כל פנים, לגבי הגרלות שלוש וארבע, מכיוון שהיה ידוע לתובעת 1 (שלמה - ו.מ) שבעל זכויות במשק לא יכול להשתתף בהן ומכיוון שבעת קיום הגרלות אלה הוא היה כבר בעל זכויות במשק - ברור שהוא לא יכול היה להשתתף. לכן, יש להתייחס לאי השתתפותו בהגרלות 1 ו- 2 של המושב ולא מעבר לכך, וזאת מאחר ובעת קיום הגרות אלה, לא היה התובע 1 בעל זכויות במשק לפי הגדרתן בהחלטה 612 של המינהל" [עמ' 5 מש/1 למוצגי המשיבים). תביעת המערערת מתייחסת להגרלה השלישית ועל כך אין חולק. ממילא, תביעתה לא נדונה לגופה או מכללא בפסק הדין השני, אשר במוצהר עסק רק בהגרלות 1 ו-2.. התביעה בבית המשפט המחוזי היתה מטעמו של שלמה ומטרתה היתה להכיר בזכותו למגרש במסגרת ההגרלות שערך המושב. בית המשפט המחוזי התמקד בבחינת זכותו של הלה ונמנע מלדון בעניינה של המערערת דכאן. ככל שהתייחס בית המשפט המחוזי, בפסק דינו, להגרלה השלישית ולעדות המערערת - היתה זו התייחסות אגבית, ללא קביעת ממצאים ומסקנות, לנוכח עמדתו הברורה והנהירה, לפיה פסק הדין יתמקד בהגרלות 1 ו - 2 בזיקה לזכויותיו של שלמה. אין לגזור גזירה שווה מהגרלות 1 ו - 2 להגרלה השלישית בשל השוני הרב בנסיבות. בשתי ההגרלות הראשונות, אחז שלמה במעמד של "בן ממשיך" וככזה, נאבק על זכותו לזכות במגרש וממילא, לא שלח איש מבני משפחתו להגרלה. בהגרלה השלישית, הזכות למגרש קמה, אם בכלל, לבן משפחה. תביעת המערערת אמנם נשענת על ה"זכות המשפחתית", טענתה, כי הינה עונה על הגדרת המונח "צאצא" או "קרוב משפחה" ועל כן, קמה זכותה הנטענת ללא זיקה לממצאי פסק הדין - ראויה לבחינה ובדיקה. מדובר בסוגיה עובדתית - משפטית, אשר שומה על בית המשפט לדון בה, טרם שיכריע לגופה. הטענה לפיה ניתנה למערערת הזדמנות להצטרף לתביעתו של שלמה כצד להליך, ומשלא עשתה כן, מנועה היא מלנהל את תביעתה - דינה להידחות. הגם שאין להקל ראש ביעילות הדיון, הרי שאין מדובר בערך הגובר על זכות ההתדיינות. שלמה נאבק על זכויותיו לקבל המגרש לידיו ולפיכך, צירופה של המערערת, אשר ביקשה את המגרש לעצמה, ממילא היה מקים ניגוד אינטרסים בין השניים, שדי בו כדי לשמוט היסוד לטענה זו. הטעם לעיכוב ההליך מטעמה של המערערת בבית משפט קמא, עד להכרעה בעניינו של שלמה נועד למנוע מסקנות סותרות. כך ברי, כי אילו היה זוכה שלמה בתביעתו, כי אז ממילא, היה נשמט היסוד לתביעתה של המערערת. לא כן הוא, מקום בו תביעתו נדחתה, או אז, הגיעה העת לברר אם עומדת למערערת זכות לקבל מגרש, מכוח רישומה להגרלה, על בסיס הזכות המשפחתית הנטענת. עדותה של המערערת בפני בית המשפט המחוזי מטעמו של שלמה, אינה שוללת את הדיון בזכותה הנטענת ובוודאי שאין לראות בה משום מתן הזדמנות למערערת להשמיע את דברה. העדר יריבות בין הצדדים הוא עניין שבעובדה, אשר יש לבחון באמצעות ראיות. המערערת סמכה תביעתה, בין היתר, על הוראות החלטת 612. אלו לא הונחו בפני בית משפט קמא. משקל רב יש להוראות אלו ולחלופותיהן. מבלי לבחון אותן, לא היה מקום לקביעת מסקנות וממצאים ביחס למעמדה וזכויותיה של המערערת. ידועה ההלכה, לפיה בית המשפט ישתמש בסמכותו להורות על סילוק תביעה על הסף רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן, כאשר ברור כי בשום פנים ואופן אין הטענות בכתב התביעה יכולות להוביל לקבלת הסעד המבוקש. אין זה המקרה שבפנינו (ראה רע"א 410/11 סלאלום פיתוח והשעות בע"מ נ. רו"ח חן ברדיצ'ב מיום 3.10.11 - לא פורסם ). אשר על כן, בהינתן כל הנימוקים לעיל, לא הוכח קיומו של מעשה בית דין, אף לא השתק פלוגתא או השתק עילה,ובוודאי שלא הוכחה העדרה של יריבות בין הצדדים. לפיכך, אני מקבלת את הערעור, מורה על ביטולו של פסק הדין של בית משפט קמא והחזרת התיק לשמיעת התובענה. המשיבים ישלמו למערערת הוצאות בסך 5,000 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. מושבים נחלות ומשקיםקרקעותהקצאת מגרשיםהקצאת קרקעות