קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגשת חוות דעת מומחה בתיק פלילי: במוקד הדיון נשוא החלטה זו, ניצבת השאלה האם יש לאפשר למאשימה להציג חוות דעת מומחה מטעמה לאחר סיום פרשת ההגנה. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וממכלול נסיבותיו הייחודיות של העניין, קבעתי כי יש להשיב לשאלה זו בחיוב, מאלו הנימוקים. רקע וטענות הצדדים כתבי האישום שבכותרת מייחסים לנאשם עבירות לכאוריות של איומים והטרדה באמצעות מתקן בזק, כלפי המתלוננת שהייתה בת זוגו. פרשת ההגנה הסתיימה ואקורד הסיום לה מצא ביטויו בהגשת חוות דעת מומחה לזיהוי דובר, המעלה ספק נטען בהיות הנאשם הדובר בסדרת האיומים וההטרדות הנטענת כלפי המתלוננת. המאשימה עתרה למתן הזדמנות להגשת חוות דעת מומחה מטעמה מהמעבדה לזיהוי דובר במטא"ר מכח סעיפים 165 ו- 167 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ"). המשיב התנגד לבקשה וטען כי אין יכולת להעתר לה מכח הוראת סעיף 165 לחסד"פ, מאחר ועסקינן בראיית הזמה מתבקשת, המתייחסת לחוות הדעת מאת ההגנה שהועברה לידי התביעה מזה כבר, כך שזו יכלה לצפות את הגשתה. אכן, צודק המשיב כי המבקשת לא הופתעה ממהלך זה של ההגנה, כך שסעיף 165 לחסד"פ אינו חל ככזה ראה וקדש. בתגובתה, שינתה המאשימה את מסגרת עתירתה וביקשה לבססה על הוראת סעיף 167 לחסד"פ. באשר לסעיף זה, טען המשיב כי מטרתו אינה לסייע בידי התביעה לערוך מקצה שיפורים בגרסתה. עוד הפנה הסנגור כי ההגנה עצמה עתרה לצו דומה, שיורה לתביעה לערוך בדיקת זיהוי דובר ביחס לתקליטורים המצויים בתיק החקירה. בתימוכין באסמכתאות, הוסיף הסנגור וטען כי יש לפרש את סעיף 167 לחסד"פ בצמצום, כך שהשימוש בסמכות בית המשפט להבאת ראיות נוספות, ייעשה במקרים יוצאים מן הכלל ובהינתן הצדקה מתאימה. הודגש כי אין המדובר בטעות טכנית מטעם התביעה, כשיכחה בכל הנוגע לעתירתה, אלא בהחלטה מושכלת, מטעמיה שלה, להימנע מהגשת חוות דעת מומחה. הובהרה בהקשר זה טענת המאשימה לפרוטוקול הדיון לפיה לאחר שיקולים והתייעצויות, החליטה להימנע מהגשת חוות דעת מטעמה ובחרה להסתמך על דברי המתלוננת בתלונתה. עוד הבהירה המאשימה כי לא הצליחה ליצור קשר עם אנשי המעבדה לזיהוי דובר על מנת להפנות אליהם שאלות (ר' פרו' עמ' 17 שו' 8-23). מאלו, סבר ב"כ המשיב כי קבלת הבקשה מכח סעיף 167 לחסד"פ, תחרוג מתכלית הוראת החיקוק, שכן המדובר בהחלטה מחושבת ומנומקת של התביעה. הסנגור סיכם בהדגשה כי קבלת הבקשה תגרום למשיב לעיוות דין, שכן לאחר שהסתיימה פרשת ההגנה, תיפגע הגנתו בהעדר אפשרות בא כוחו לחקור את המומחה מטעמו בהתייחס לחוות הדעת מטעם המדינה. המבקשת השיבה לטענות המשיב ובתימוכין באסמכתאות הבהירה כי האינטרס הציבורי מחייב במקרה המתאים מתן אפשרות לתקן טעות, מקום בו טעתה התביעה וכך אפילו בשלב מתקדם של הגשת סיכומים. עוד הבהירה המבקשת כי המומחה מטעם ההגנה טען לפרוטוקול הדיון כי בדק את תקליטור השמע הרלוונטי בשני פורמטים, שאחד מהם טרם בוסס במשפט הישראלי וכן כי משתמע שהיעתרות לבקשה הינה אינטרס משותף של הצדדים, בהתחשב בעתירה דומה מוקדמת מאת ב"כ המשיב. דיון סעיף 167 לחסד"פ קובע כך: "סיימו בעלי הדין הבאת ראיותיהם, רשאי בית המשפט, אם ראה צורך בכך, להורות על הזמנת עד...ועל הבאת ראיות אחרות, אם לבקשת בעלי דין ואם מיזמת בית המשפט". לעניין זה יפים הדברים שנקבעו בע"פ 951/80 יצחק קניר נ' מדינת ישראל פ"ד לה(3) 505 בזו הלשון: "...הרי אף על-פי דעתו של השופט ויתקון, הגורס צמצום מרחיק לכת בשימוש בשיקול-דעתו של בית המשפט להרשות הבאת ראיות נוספות (ייאמר במאמר מוסגר, שלפי הבנתי התכוון השופט ויתקון, בדבריו, שצוטטו לעיל, רק למקרים, בהם היזמה להבאת עדות נוספת באה מבית המשפט), במקרה כמו זה שלפנינו יש הצדקה מלאה להרשות הבאת ראיה נוספת, וזה על-אף העובדה, שלולא הובאה אותה ראיה, היה המערער יוצא זכאי בבית-משפט השלום... השימוש בסמכות לראיות נוספות צריך להיעשות במקרים יוצאים מהכלל ולא על נקלה, וזאת, בין היתר, כדי לנטוע בלב המנהלים את המשפט מטעם המדינה את רגש האחריות ואת הצורך להיזהר, באופן ששגיאה ושכחה, שהם דברים אנושיים, יצטמצמו כמעט עד אפס... בצד הכלל, כי הראיות צריכות להיות מובאות בזמנן הרגיל והמקובל, יש להכיר בשיקול-דעת בית המשפט לסטות מהכלל, במקרה שהוא ימצא זאת לנחוץ. הפעלת שיקול-דעת זה אינה צריכה להיות עניין שבשגרה. יש להניח, כי ככל שהצד התרחק מהמועד הקבוע בחוק להבאת ראיות, וככל שהמשפט מתקרב לשלב מתן פסק הדין, כך יקשה לשכנע את בית המשפט להפעיל את שיקול הדעת, אך הסמכות לכך קיימת תמיד. בית המשפט ישקול את צורכי הנאשם מזה ואת צורכי החברה מזה. במסגרת שיקוליו אלה יעמיד בית המשפט בראש מעייניו את השיקול, שלא ייגרם עיוות דין לנאשם. לעניין זה אין לומר, כי נגרם עיוות דין, משום שראיה חדשה סייעה להרשעתו. פשיטא, שאם התביעה מבקשת להביא ראיה חדשה, יש בה בראיה זו כדי לסייע להרשעת הנאשם, שאם לא כן לא הייתה מבקשת כלל להביאה. עיוות דין משמעותו, בהקשר זה, פגיעה ביכולתו של הנאשם להתגונן כראוי...ההליך הפלילי הוא מסגרת דינים, הבאים להגשים את המשפט הפלילי, דהיינו, לקבוע חפות או אשמה. לשם כך על ההליך הפלילי לחשוף את האמת, וזו מטרתו העיקרית". וכן: "הליך פלילי איננו תחרות או מאבק בין תובע לנאשם שכל סטייה מכללי התחרות או המאבק- יש בה כדי להכריז על המנצח. ההליך הפלילי כולל מסגרת דינים הבאים לקבוע חפות או אשמה. עמידה על הכללים הבאים לקבוע סטנדרט של ניהול משפט, וחשיפת האמת- אינן שתי משימות נוגדות" (ר' תפ"ח (ת"א) 1101/06 מ"י נ' באשה תק-מח 2007(3), 13552). בהתאמת הדברים לעניין שלפניי ועל אף הכלל כי ראיות צריכות להיות מובאות בזמנן הרגיל והמקובל, שוכנעתי כי ראוי להחריג את העניין הנדון מכלל זה, לשם הגשמת מטרתו העיקרית של ההליך הפלילי והיא חשיפת האמת. יש לאזן בין האינטרס של הנאשם לניהול הליך הוגן, לבין האינטרס הציבורי המשקף את הירידה המתבקשת לחקר האמת. בית המשפט אמון על איזון זה וסברתי כי יש ליישמו כך שפגמים, כשלים ואף טעויות של התביעה בשיקוליה, לא יחרצו את גורל המשפט. מותב זה יושב בדין כערכאה מבררת. האזנתי הראשונית לתקליטור ההקלטות שביצעה המתלוננת, העלתה קושי באבחון זהות הדובר מחמת עיוות ממשי בקולו וגם המומחה מטעם ההגנה ציין, בהגינותו, קשיים לא מבוטלים בהגעתו למסקנתו. מצאתי לנכון להעמיד קשיים אלו בבחינה הנוספת המתבקשת של המעבדה לזיהוי דובר. ככל שיימצא ממש בטענות המשיב, אני מניח כי תיחסך כתיבת הכרעת דין בתיק וככל שלא כך, ניתן להעמיד את שני המומחים לחקירה ולחקירה נוספת בהתאמה, כדי ליבון הסוגיות שבמומחיות ככל שתיוותרנה בבסיס המחלוקת שבין הצדדים. מטעם זה, לא התרשמתי כיצד ייגרם עיוות דין למשיב, ככל שתתקבל הבקשה. מאחר והמשיב, ביקש בשלבים מוקדמים של ההליך, כי תוגש חוות דעת מאת התביעה כפי בקשתה היום - סברתי כי גם אם יקבל את מבוקשו באיחור, עדיפה הירידה לחקר האמת באיחור שכזה מאשר לעולם לא. המהות גוברת בעניין שלפניי על נוחות בכל הנוגע להידרשות המשיב להגשת חוות דעת מטעמו, על ההוצאות שהוציא, שיכול ותתברננה כמיותרות מממצאי חוות דעת המעבדה לזיהוי דובר במטא"ר. מכל האמור ובשקילת אינטרס הציבור אל מול זה של הנאשם, ראיתי לנכון להעדיף את הראשון על פני האחרון, שוכנעתי כי לא ייגרם לנאשם עיוות דין ככל שתתקבל הבקשה, לא מצאתי לנכון לקבע את הטעות שנפלה בשיקולי המאשימה בהערכותה לדיון - ונעתרתי לבקשה. משפט פליליחוות דעת מומחהמומחהחוות דעת