מה הדין במקרה של הגשת תביעת סרק: אחד מאותם מקרים, בהם יורה בית המשפט על סילוק תביעה על הסף, הוא מקום בו כתב התביעה אינו מראה עילה. המבחן הקובע האם כתב התביעה אכן מגלה עילה אם לאו, הוא: "אם אף ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן לא יוכל התובע לזכות בסעד שביקש, כי אז - ורק אז- אומרים שכתב התביעה אינו מראה עילה". (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 384). א' גורן סדר דין אזרחי, הגדיר כך את המבחן (בעמ' 171): "אמצעי חמור זה יש להפעיל בזהירות רבה ורק במקרים שבהם ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על-יסוד הטענות שבתביעתו, את הסעד שאותו הוא מבקש" היינו, על בית המשפט לבחון האם העובדות המוצגות בכתב התביעה (ובעניננו כמעט ואין מחלוקת על העובדות), מקימות עילה, בהתחשב הם בזכותן של התובעות שיהיה להן יומן בבית המשפט, ומאידך באינטרסים של הצד שכנגד ושל כלל המתדיינים במניעת ניהול תביעות סרק. סעיפים 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, מסדירים את סמכותו של בית המשפט לסלק תובענה על הסף. ההלכות שנתגבשו בעניין סילוק על הסף הינן נוקשות ובבסיסן עומדת התפיסה שאין לגזול מתובע יומו בבית המשפט, אלא אם כן סבור בית המשפט שניתן לקבוע על פניו ממצאים עובדתיים ומשפטיים כאחד, שיש בהם כדי להכריע באופן שאינו משתמע לשני פנים, שאף אם היה נשמע הדיון לגופו - התוצאה הייתה דחיית התובענה (ראו לעניין זה אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט, עמ' 167, סילוק על הסף - להלן: א' גורן, סדר דין אזרחי). על הטעם העומד ביסודו של הכלל האמור, עמד בית המשפט ברע"א 1689/97 גראונד א.ש. בע"מ נ' אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה: "סילוק תביעה על הסף הוא צעד קיצוני, באשר נשלל על ידו ממתדיין יומו בבית המשפט ודלתותיו נסגרות בפניו מבלי שיהיה בידו לשטוח עצומותיו בפני בית המשפט". ובע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים נ' מיכה צח חברה לקבלנות ציין כב' השופט א' רובינשטיין: "על בית המשפט הדן בבקשות לסילוק על הסף לפלס דרכו בין אינטרסים נוגדים - נוגדים לא רק בין בעלי הדין אלא גם מבחינת המדיניות השיפוטית. מחד גיסא, עשיית צדק מחייבת פתיחתם של שערי משפט; מאידך גיסא, צדק הוא גם מניעתם של הליכי סרק, הטרדת בעלי הדין שכנגד והעמסת יומנו של בית המשפט." תביעת סרק / הליך סרק