מה ההבדל בין השתק עילה להשתק פלוגתא ? הקדמה: הדוקטרינה של מעשה בי דין (resjudicata) מבוססת על הרעיון בדבר כוחו של פסק דין שניתן בסיומו של הליך שיפוטי להובילו לסיומה המוחלט של ההתדיינות בין הצדדים באותו הליך או כל מי שהוא ביחסי "קרבה משפטית" (privity) עם אחד מהם, כך שאלו לא יוכלו עוד לחזור ולהתדיין ביניהם בעתיד בכל ענין או שאלה שנדונו והוכרעו במסגרת פסק הדין שניתן. כל עוד פסק הדין עומד על כנו הוא מחייב את הצדדים ביחס לכל קביעה עובדתית או משפטית הכלולה בו ואיש לא יוכל להעלות במסגרת התדיינות אחרת ביניהם, טענה העומדת בסתירה לאותה קביעה (פנינה זלצמן, מעשה בי דין בהליך אזרחי (1991), עמ' 3-4; ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני כב(2) 561, 584). ההבדל בין השתק עילה להשתק פלוגתא: דוקטרינת מעשה בי דין עומדת על 2 כללים: האחד - השתק עילה, לפיו מוקם מחסום דיוני בפני כל תביעה שכבר מוצתה בפסק דין קודם. השני הוא השתק פלוגתא, כאשר בעל דין מבקש להתדיין פעם נוספת לגבי פלוגתא שכבר נדונה והוכרעה בפסק דין קודם (ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ נד(1) 642, 650; ע"א 2035/03 לב יסמין בע"מ נ' ת.ג.י. בע"מ נח(6) 447, 452 - 453). השתק פלוגתא יחול בהתקיים ארבעה תנאים: א. זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתא שהוכרעה במסגרת פסק הדין הראשון לבין זו העומדת לדיון במקרה דנן. ב. קביעתו של ממצא פוזיטיבי ביחס לאותה פלוגתא, להבדיל מממצא שנקבע עקב העדר הוכחה. ג. ההכרעה בפלוגתא היתה חיונית לתוצאה הסופית שנקבעה בהתדיינות הראשונה. ד. זהות בין בעלי הדין בהתדיינות הראשונה שהוכרעה ובהתדיינות המאוחרת, או היות הצדדים בהתדיינות המאוחרת חליפיהם של הצדדים בהתדיינות הראשונה, או היותם "קרובים משפטית" לבעלי הדין שהתדיינו במקרה הראשון (ע"א 2576/03 ויינברג נ' האפטרופוס לנכסי נפקדים 21.2.2007; נינה זלצמן, מעשה בי דין בהליך אזרחי 4 - 3 (1991). השתק עילההשתק פלוגתאהשתק / דיני מניעות