קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הודאה של חברת הביטוח בזכות לצורך הפסקת מירוץ ההתיישנות: 1. לפני בקשה לדחייתה על הסף של תביעה כספית אשר הוגשה ביום 4.10.09, זאת בטענת התיישנות (בש"א 2006/10) . 2. עניינה של התביעה בתמצית הינו פגיעתו של התובע בתאונה ביום 18.2.03 עת נפל ונחבל ברגלו. הנתבעת הינה מי ששימשה כמבטחת התובע בפוליסות ביטוח בגין תאונות אישיות במועד האמור ועל פי טענת התובע חבה היא במעמדה זה בפיצויו בגין נכותו הזמנית ותקופת אי הכושר וכן בגין נכותה הצמיתה ובשיעור כולל של 118,378 ₪. תמצית נימוקי הבקשה 3. לטענת הנתבעת, תקופת ההתיישנות הרלוונטית היא זו הקבועה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, קרי - שלוש שנים מקרות מקרה הביטוח. התובע כבר הגיש תביעתו זו בעבר - ביום 23.1.06 בבית משפט השלום באשדוד (ת.א. 195/06 להלן: "התביעה הראשונה"), אולם תביעתו זו נמחקה ביום 18.5.08. במצב דברים זה ונוכח הוראת סעיפים 15, 16 לחוק ההתיישנות התשי"ח - 1958, תקופת ההתיישנות לא תסתיים טרם חלוף שנה מיום המחיקה, דהיינו - לא לפני יום 18.5.09. 4. אשר לתביעת הנכות - הרי שמניין ההתיישנות ראשיתו ביום ארוע התאונה 18.2.03 . במצב דברים זה, הגשתה של התביעה דנן ביום 4.10.09 נעשתה בחלוף זמן ההתיישנות. 5. אשר לתביעת אובדן כושר עבודה, עסקינן בעילה המתחדשת מידי חודש כך שההתיישנות חלה על כל התקופה הקודמת לשלוש שנים אחורה מיום הגשת התביעה (קרי - על התקופה הקודמת ליום 4.10.06). הואיל והתובע מתיימר לטעון לאובדן כושר עבודה עד ליום 16.8.05 בלבד, הרי שאף מרכיב זה בתביעתו התיישן. תמצית טענות המשיב מנגד 6. הנתבע למעשה אינו חולק על המועדים הנ"ל, אולם לטענתו נוהגת הנתבעת בחוסר תום לב בבקשתה זו, כך משהיא עצמה היתה שותפה לבקשות שהוגשו בתביעה הראשונה לצורך החייאתה של התביעה שנמחקה מטעמים פרוצדוראליים, כשאחרונה שבהם הוגשה ביום 5.1.09. בית המשפט סירב לחדש את התביעה דאז ומשכך נאלץ התובע להגיש תביעתו זו. חוסר תום ליבה של הנתבעת נעוץ אף בעובדה ששילמה בעבר פיצויים לתובע בגין הארוע דנן וזאת בהתייחס לתקופת אי הכושר שמיום 18.2.03 ועד ליום 14.7.03. זאת ועוד, בין הצדדים התנהל מו"מ ממושך, ואף ניתנה לנתבעת ארכה בהגשת כתב הגנתה, והגם שכך, הגישה בסופו של דבר בקשתה זו. 7. במצב דברים זה, סבור התובע כי לא התקיימו הטעמים העומדים בבסיס עקרון ההתיישנות, אשר ממילא יש לנהוג בזהירות בשימוש בו, מחמת היותו מונע מתן יומו של בעל דין. 8. אשר למניין תקופת ההתיישנות, סבור התובע כי יש מקום לעשות שימוש בהוראת סעיף 9 לחוק ההתישנות ולמנותה מיום הודאת הנתבעת בזכותו העקרונית לתגמולי ביטוח כמשתקף ממכתביה מיום 2.10.03 ומיום 13.11.03. תקופת ההתיישנות תמנה לפיכך מיום 13.11.03. נוכח הוראת סעיפים 15, 16 לחוק ההתיישנות, יש להמנע מלכלול במניין תקופת ההתיישנות את התקופה שמיום 26.1.06 (מועד הגשת התביעה הראשונה), ועד ליום 18.5.08 (מועד מחיקתה של התביעה הראשונה). נמצא לפיכך כי לאחר מחיקת התביעה הראשונה נותרה לרשות התובע תקופה בת שנה ו- 291 ימים עד תום תקופת ההתיישנות. לחילופין - יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד הגשת כתב ההגנה בתביעה הראשונה - 24.4.06 - שם הודתה הנתבעת בזכותו העקרונית של התובע לקבלת תגמולי הביטוח. 9. התובע מפנה עוד לכך שכתב תביעתו נסמך על עילות נוספות מהדין הכללי אשר תקופת ההתיישנות הרלוונטית באשר להן הינו 7 שנים ומשכך, אין מקום לטענת התיישנות. תמצית תשובת המבקשת 10. הנתבעת מכחישה טענת התובע לניהולו של מו"מ בין הצדדים ממועד מחיקתה של התביעה הראשונה ועד להגשתה של תביעה זו וזאת תוך שהיא מפנה להעדר כל אסמכתא או תצהיר תומך לביסוס טענה זו. הנתבעת מפנה מכל מקום לפסיקה שהנוגעת לטיבה של ההודאה הנדרשת לצורך הוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות כמו גם לפסיקה השוללת הכרה במו"מ המתנהל בין הצדדים כהודאת בעל דין. מכל מקום ולשיטה, מכתביה דאז בהם נתלה התובע נושאים אמירה מפורשת "מבלי לפגוע בזכויות" ומשכך אין הוא יכול להבנות מאלו. אשר לכתב הגנתה שהוגש בתביעה הראשונה, הנתבעת מודה כי הכירה במסגרתו בקיומה של נכות צמיתה, אולם משחלקה על זכאותו של התובע לקבלת תגמולי ביטוח, אין עסקינן ב"הודאה". 11. אין מקום לניסיונו של התובע לקשור בין תביעת אובדן כושר עבודה לבין תביעת הנכות המהוות עילות תביעה נפרדות. חישובי התובע מכל מקום, בכל הנוגע למניין תקופת ההתיישנות, אינם עולים בקנה אחד עם המועדים המצוינים לעיל. דיון והכרעה 12. למען הסדר הטוב, אקדים ואציין את המועדים הרלוונטיים לענייננו: 18.2.03 - מועד ארוע התאונה במסגרתה נפגע התובע. 23.1.06 - מועד הגשת התביעה הראשונה. 18.5.08 - מועד מחיקתה של התביעה הראשונה. 4.10.09 - מועד הגשתה של התביעה דנן. 13. אין חולק כי ומשבפנינו תביעה שעילתה העיקרית בחוזה ביטוח, הרי שחלה הוראת סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981 הקובעת כדלקמן: "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח". אין חולק אף באשר לצורך ביישומן בענייננו של הוראות סעיפים 15 ו- 16 לחוק ההתיישנות התשי"ח - 1958 הקובעות כדלקמן: "15. הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה. 16. נתעכב מנין תקופת ההתיישנות כאמור בסעיפים 10 ו-12 עד 15, לא תסתיים התקופה לפני שעברה לפחות שנה אחת מן היום שבו חדל העיכוב; נתעכב מנין התקופה כאמור בסעיף 11 - לא תסתיים התקופה לפני שעברו לפחות שנתיים מן היום שבו חדל העיכוב. 14. לתובע שתי עילות שאכן נפרדות הינן כטענת הנתבעת ויש להבחין בינהן בכל הנוגע לראשית מניין תקופת ההתיישנות ולבחינת שאלת קיומה של התיישנות: האחת - תגמולי ביטוח בגין נכות צמיתה בשיעור של 36% שנקבעו על ידי מומחה מטעמו. השנייה - תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה החל מיום 18.2.03 ועד ליום 16.8.05. בעניין זה אין לי אלא להפנות לפסיקה אליה מפנה הנתבעת בסעיף 12 לתשובתה: ת.א. 49572/05 (שלום ת"א) בן שם שבתאי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (5.2.07) ; ע"א (מחוזי חיפה) 4127/96 צדוק מלכה נ' הדר חברה לביטוח בע"מ. 15. תביעת תגמולים בגין הנכות - אין ולא יכול ויהיה חולק כי וכטענת הנתבעת מניינה של תקופה זו הינו מיום ארוע התאונה כמשתקף אף מפסק הדין אליו הפנתה - ע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח אמיתי דוד ז"ל . התביעה הראשונה הוגשה למעשה כחודש טרם חלוף תקופת ההתיישנות. משכך, ומשמתחייבת גריעתה ממניין של התקופה שמיום 23.1.06 עד 18.5.08 מחמת היותה של התביעה הראשונה תלויה ועומדת בשעתו, וכהוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות, נמצא כי תקופת ההתיישנות מסתיימת לכאורה בחודש 6/08, אלא שנוכח הוראת סעיף 16 לחוק ההתיישנות, נדחה מועד הסיום עד ליום 18.5.09 (שנה ממועד המחיקה). דא עקא, שתביעה זו הוגשה אך ביום 4.10.09. התוצאה היא לפיכך כי תביעת תגמולי הנכות התיישנה למעשה. 16. תביעת התגמולים בגין אובדן כושר עבודה - אף בעניין זה אין התובע מתיימר לחלוק על עמדתה העקרונית של הנתבעת באשר להיותה של עילת תביעה זו משום עילה מתחדשת מידי חודש, אשר יכול ותוגש לפיכך אך בהתייחס לתקופה בת שלוש שנים עובר להגשת התביעה (ראה הפסיקה אליה מפנה הנתבעת בת.א. (ת"א) 216370/02 לוי חליפה סמי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ וכן בש"א (ע.פ) 643/06 מנורה חברה לביטוח נ' טוביאנה ג'לברט) . עם זאת, סבורתני כי חרף ההפניה מצד הנתבעת לפסיקה רלבנטית, הרי שבפועל המנין, כפי שנעשה על ידה, מתעלם מתחולת הוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות הרלבנטי אף בהתייחס לעילה זו, ובאופן הבא: גריעתה ממניין של התקופה שמיום 23.1.06 עד 18.5.08 כמתחייב מהוראת סעיף 15 האמור, משמעותה חלוף תקופה בת שנה, ארבעה חודשים ו - 16 ימים מסיומה של תקופה זו ועד להגשת התביעה דנן (4.10.09). משמעות הדבר היא כי ולהשלמת מנין 3 שנות ההתיישנות נותרה תקופה בת שנה ושבעה חודשים ומחצה, ואת זו יש למנות למעשה מיום 23.1.06 אחורנית, דהיינו - עד ליום 9.6.04. נמצא אם כן כי מנין 3 שנות ההתיישנות בנסיבות הענין, קרי - 3 השנים הקודמות להגשת התביעה שבגינן רשאי עדיין התובע לעורר תביעתו, הוארך למעשה עד למועד האמור. סוף דבר ובהתייחס לעילה זו - התובע רשאי לברר תביעתו בהתייחס לתקופה שמיום 9.6.04 ואילך בעוד זו הקודמת לה התיישנה. בשים לב לתקופת הזמן הנתבעת (18.2.03 עד 16.8.05), הרי שתביעתו בעילה זו נותרת לברור אך בהתייחס לתקופה שראשיתה ביום 9.6.04 וסיומה ביום 16.8.05. 17. שימת לב הצדדים להחלטה שניתנה לאחרונה במחלוקת נשוא דנן ממש ואשר הנתבעת היתה צד לה: ת"א (נצ') 33770-07-10 בן דאהוד נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' (19.1.11). 18. סבורתני כי נסיונות התובע להאחז בהוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות ובניהולו של מו"מ בשעתו בין הצדדים, אין בו ממש וזאת מהטעמים המפורטים בתשובת הנתבעת ממש. יודגש כי התובע נמנע מלצרף תצהיר כמתחייב לביסוס העובדות הנטענות בהקשר זה, כמו גם העתק מכתב הגנתה של הנתבעת בתביעה הראשונה, וממכתביה שעליהם נסמך. מכל מקום, התובע אינו ממחיש בדרך כלשהי הודאה בזכותו מצד הנתבעת לצורך החלת סעיף 9 הנ"ל ולא עמד בנטל המוטל עליו לצורך היתלות בחריג זה. הודאה משמעותה "הכרה מפורשת ומלאה בקיומה של זכות משפטית או, לכל הפחות, הודאה בעובדות שממנה עולה בבירור כי הנתבע מודה גם בקיומה של הזכות". (ראה ע"א 6887/03 חיים רזניק נ' ניר שיתופי אגודה ארצית שיתופית להתיישבות ; ע"א 1017/91 פסח משה ואח' נ' הכפר הירוק) . מכל מקום, הנתבעת מצידה מתייחסת מפורשות לסעיף 16 לכתב הגנתה דאז בציינה כי במסגרתו חלקה על זכות התובע לקבלת תגמולי ביטוח בגין נכותו. כן מכחישה היא בתשובתה ניהולו של מו"מ מאז מחיקת התביעה הראשונה, בציינה ובצדק, כי אף לו היה מתנהל, הרי שאין הדבר עומד בעוכריה וכדי לעצור את תקופת ההתיישנות. (ראה ע"א (ת"א) 2946/03 קל וחומר לבנייה ולשיווק 1985 בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"מ תשס"ד(2) 488; בר"ע 1058/02 הפניקס הישראלי בע"מ נ' כור מתכת בע"מ ; ת.א (ת"א) 34558/0 עידן שי שמעון נ' הראל חברה לביטוח בע"מ). אף מכתביה משנת 2003 הנזכרים, אינם יכולים לשרת את התובע הן מנימוקי הנתבעת והן מפאת מועדיהם. 19. סוף דבר, עילת התביעה החוזית ע"פ הפוליסה התיישנה בהתייחס לעיקר התביעה כמבואר לעיל וזו נדחית בהתאמה. אינני מוצאת ממש בהיתלות התובע באופן כללי למדי בעילות נוספות מהדין הכללי וללא תשתית עובדתית הולמת, אולם אין נדרשת הכרעה באשר לאלו. נוכח קבלתה החלקית של הבקשה למעשה, אין צו בדבר חיוב בהוצאות, ולצד זאת בית המשפט ממליץ כי הצדדים יתכבדו לנהל משא והם נדרשים ליתן הודעתם תוך 45 ימים. פוליסההתיישנות תביעות ביטוחחברת ביטוחהתיישנות