קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הוכחת זהות הנהג בתביעה כנגד קרנית: לפניי תביעה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "פלת"ד"). כנטען ע"י התובע ביום 17.3.06 הוא נפגע בתאונת דרכים בעת שנסע ברכב, כנוסע. זהות הנהג ופרטי הרכב אינם ידועים לו (להלן: "התאונה"). משכך הוגשה התביעה מכוח סעיף 12(א)(1) לפלת"ד, נגד קרנית - הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "הנתבעת"). הנתבעת טענה כי התובע הוא זה שנהג ברכב ומאחר והתובע לא היה מורשה לנהיגה, אין הוא זכאי לפיצויים. עוד טענה הנתבעת כי במידה ויקבע שהתובע לא נהג ברכב, הרי שהתובע לא פעל בשקידה סבירה לאיתור הנהג והרכב בו אירעה לו התאונה. בשל טענות אלה של הנתבעת הורתה חברתי כב' השופטת נצר על פיצול הדיון, כך שתחילה תתברר שאלת החבות. בכך עוסקת החלטה זו. התובע, בתצהירו ת/1, הצהיר כי ביום התאונה הסיעה אימו אותו ואת חברו לירז פחימה (להלן: "לירז") לאזור "המחצבה" שליד קיבוץ חצרים יחד עם האופניים על מנת שירכבו שם. בהמשך הצהיר התובע כי באזור המחצבה מתאספים, דרך קבע, רכבי שטח, טרקטורונים ואופנועים המבצעים נהיגת שטח. כעולה מתצהיר התובע הוא ביקש מאחד מנהגי הג'יפים שיסיע אותו במורד הגבעה. הלה נעתר לבקשתו ותוך כדי שהנהג יורד במורד הגבעה, הוא ביצע סיבוב חד, התהפך והתובע נפגע בראשו. התובע הוסיף והצהיר כי אנשים שנכחו במקום הסיעוהו לבה"ח סורוקה. בחקירתו הנגדית הכחיש התובע כי נפגע בתאונת ספורט בברכו עובר לאירוע נשוא התביעה. זאת למרות שהוצגו מסמכים מקופ"ח המעידים על תלונות בגין כך (נ/2 ו- נ/3). יחד עם זאת, הודה התובע כי לאחר התאונה אירעה לו תאונה נוספת שעה שהוא נהג ללא רישיון נהיגה בטרקטורון. התובע אישר בחקירתו הנגדית שהרבה לבקר עם חברים באתר המחצבה וביום התאונה שהה שם עם חברו לירז. עוד הוסיף והעיד התובע בחקירתו הנגדית: "...אני לא זוכר שהתהפכתי. מאז שעליתי לג'יפ אני לא זוכר שום דבר" (עמ' 37 ש' 16). משכך, העיד התובע כי כל פרטי התאונה והאירועים שלאחריה נמסרו ע"י חברו לירז שנכח במקום (עמ' 37 סיפא). הוא הוסיף והעיד כי הפרטים שמסר לעניין התאונה הן בהודעתו למשטרה והן בתצהירו סופרו לו ע"י לירז. באשר לאירועים שקדמו לתאונה שב והעיד התובע בחקירתו הנגדית הנוקבת כי כאשר ביקר במחצבה וביקש מהנהגים שם כי יסיעו אותו ברכבי השטח הם נהגו לסרב לו. גם במקרה דנן, כאשר ביקש מהנהג שיסיע אותו השיב לו הלה "אחר כך". רק כאשר הגיע עם אופניו למעלה ההר, הסכים הנהג להסיעו במורד ואזי אירעה התאונה. את התלהבותו מרכבי שטח והנסיעה בהם נימק בגילו בעת התאונה - 15 שנה. יודגש כי הנאשם הכחיש נמרצות ששילם תמורת הנסיעה ( עמ' 40 ש' 7). התובע זכר כי המדובר בג'יפ מסוג סופה בצבע לבן. כן הוא זכר שהנהג היה צעיר. כאשר נשאל התובע מדוע לא רשם את פרטי הרכב בו נפגע השיב כי לאחר התאונה חש ברע ואף איבד את הכרתו. לפיכך, לא היה פנוי לכך. הוא אף העיד בחקירתו הנגדית כי התלונה למשטרה הוגשה כשלושה שבועות לאחר התאונה שכן הוא אושפז למספר ימים וחש ברע. רק כאשר השתפר מצבו, הוא פנה עם הוריו, לירז ועד נוסף בשם נתנאל מזוז למשטרה. התובע אף הדגיש כי בעת התאונה היה בן 15 שנה ולא ידע כיצד עליו להתנהל. לירז בתצהירו ת/2 אישר את פרטי ההגעה שלו ושל התובע למחצבה. הוא הוסיף והצהיר כי הגיע עם התובע למחצבה על מנת לצפות ברכבי השטח מבצעים נהיגת שטח במקום. עוד הצהיר לירז כי ראה כיצד התובע עולה עם אופניו במעלה הגבעה ושם עלה התובע על הג'יפ וישב בכיסא הנוסע. ובהמשך הצהיר לירז כי לקראת סוף הירידה החל הג'יפ מאיץ את מהירות הנסיעה ו"הנהג עשה חרקה "צלחת" והגיפ התהפך והתגלגל ונעצר בסוף על הצד הימני שלו." (ס' 10). כעולה מהתצהיר ת/2, התובע יצא מהגי'פ מגואל בדם ועובר אורח לקח את התובע לבה"ח סורוקה. באשר להתרחשויות באתר המחצבה לאחר התאונה, הצהיר לירז כי הג'יפ לא היה במצב של נסיעה ונהג ג'יפ אחר סייע לנהג הג'יפ שהיה מעורב בתאונה לגרור אותו למקום מחבוא. לירז הצהיר עוד כי נהג הג'יפ הנוסף ונהג הג'יפ שהיה מעורב בתאונה סייעו להעמיס את אופניו ואת אופני התובע על הג'יפ התקין והסיעוהו לבאר שבע. מכל מקום, לירז הצהיר כי לא הכיר ואינו מכיר את שני הנהגים הנ"ל. בחקירתו הנגדית אישר לירז כי הוא והתובע הינם חברים טובים ולאחר התאונה נשוא התביעה הם היו מעורבים בתאונה נוספת שעה שהתובע נהג בטרקטורון מבלי שיהא מורשה לנהיגה. עוד הכחיש לירז, נמרצות, בחקירתו הנגדית, כי הוא או התובע שילמו עבור נסיעה ברכבי שטח או כי מי מהם נהג ברכבים אלה. באשר לסיבת ביקוריו באתר המחצבה עם התובע העיד לירז כי היה זה מקום מפגש של ילדי בית הספר ובגילם בעת ההיא (15 שנה) הם נהנו לצפות ברכבי השטח מבצעים נהיגת שטח. בנוסף, העיד לירז בחקירתו הנגדית כי גם הוא ביקש מנהג במקום שייקח אותו "לסיבוב", אולם הלה בחר להסיע את חברתו ולא אותו. באשר לאירוע התאונה עצמו העיד לירז בחקירתו הנגדית כי ממקום הימצאו במחצבה ראה את התובע במעלה הגבעה פונה לאחד משני נהגי הג'יפים שהיו במקום. הוא הוסיף והעיד ששני הגי'פים היו מסוג סופה בצבע לבן והנהג אשר הסיע את התובע היה צעיר והנהג הנוסף היה מבוגר ממנו. עוד העיד לירז כי למיטב זכרונו הג'יפ נותר הפוך על הצד בו ישב התובע והתובע הוא שיצא ראשון. כעולה מעדות לירז בחקירתו הנגדית יצא התובע מטושטש ומגואל בדם. לטענת לירז הנהג הוציא בקבוק מים וטיפל טיפול ראשוני בתובע. בנוסף העיד לירז בחקירתו הנגדית כי לאחר התאונה פנה לתובע אחד מהנוכחים והסיעו תוך מספר דקות לבית החולים סורוקה. לשאלות ב"כ הנתבעת השיב לירז כי לאחר התאונה וגם בזמן ששני הנהגים הסיעוהו לבאר שבע היה נסער ומפוחד ולפיכך לא עלה בדעתו לרשום את מספר הרישוי של הג'יפ בו אירעה התאונה ואף לא לבקש את פרטי הנהגים. הוא ייחס זאת גם לגילו הצעיר באותה עת. לירז הוסיף כי לאחר שהגיע הביתה סיפר להורי התובע את אשר התרחש. נתנאל מזוז (להלן: "נתנאל") הגיע למקום בנפרד ואף הוא הגיש תצהיר (ת/1). נתנאל הצהיר כי הגיע למקום עם חבר ברכב פרטי על מנת לראות פעילות של רכבי שטח. עוד הצהיר כי ראה ג'יפ מבצע סיבוב חד ומתהפך. משכך, הוא ניגש למקום על מנת להעניק סיוע ואזי ראה את התובע והנהג יוצאים מהגי'פ. עוד הצהיר נתנאל כי הסיע את התובע לבית החולים. בתצהירו מציין נתנאל כי לא הכיר את התובע עובר לתאונה, אולם ככל הנראה זיהה אותו התובע מכיוון ששניהם מתגוררים בשכונת נחל עשן בבאר שבע. בחקירתו הנגדית שב והעיד נתנאל כי רק לאחר התאונה נודע לו כי הוא והתובע מתגוררים בשכנות. הוא הוסיף והשיב כי הגיע למקום, כמו אחרים, על מנת לראות פעילות של רכבי שטח. באשר לאירוע התאונה העיד נתנאל כי הג'יפ עקף את הרכב בו הוא נסע, ביצע פנייה חדה ימינה והתהפך.יחד עם זאת, השיב נתנאל כי נהג הג'יפ הוא שיצא ראשון ורק לאחריו התובע. עוד השיב נתנאל בחקירתו הנגדית כי לאחר הטיפול הראשוני שהעניק הנהג לתובע הוא הסיע את התובע לבית החולים להמשך טיפול. הנתבעת לא הביאה עדים מטעמה. נטל ההוכחה רובץ על התובע. הלה העיד כי ביקש מנהג הג'יפ להסיעו ולבסוף נעתר הנהג להפצרותיו ואזי אירעה התאונה אותה אינו זוכר. מכל מקום התובע הכחיש כי הוא זה שנהג בג'יפ. לירז, חברו של התובע, העיד אף הוא כי ראה היטב את התובע עולה על הג'יפ למושב הנוסע ואזי החלה הנסיעה. לירז אף הכחיש נמרצות כי מי מהם שילם אי פעם עבור נסיעה כזו או כי מי מהם נהג שם. ב"כ הנתבעת, בטיעוניו הסדורים והבהירים ציין כי עדות התובע, לירז ונתנאל, הינה עדות של חברים. משכך, הוא ביקש לראותה כעדות יחיד שאין ליתן בה כל אמון הן מהיותה כזו והן מהפרכות שלדעתו התגלו בעדויותיהם. לטענת ב"כ הנתבעת גובשה עדות עדי התביעה עובר להגעתם למסור הודעה במשטרה. עוד מפנה ב"כ הנתבעת כי עלה מעדות נתנאל כי אחד בשם שמעון אברג'יל נכח אף הוא בעת התאונה וזה לא הובא ע"י התובע למתן עדות. כך מפנה גם ב"כ הנתבעת לכך שבמהלך עדותו בבית המשפט טען התובע כי אינו זוכר את אירוע התאונה וההתרחשות המיידית לה. מאידך, מפנה ב"כ הנתבעת לכך שבהודעתו במשטרה מוסר התובע דברים מידיעה אישית ואינו טוען שם לאובדן הכרה. לא זו אף זאת, ב"כ הנתבעת מבקש ללמוד על שיטה ומעשים דומים בכך שהתובע הסיע את לירז, כשנה ומחצה לאחר התאונה, על טרקטורון שהיה בבעלות התובע אשר נהג בו מבלי שיהא מורשה לנהיגה. לפיכך, טוען ב"כ הנתבעת כי התובע הוא זה שנהג בג'יפ ולא אחר וכעת הוא מייצר גרסה שאינה אמת על מנת לקבל פיצויים שאינו זכאי להם. יתרה מזו, לשיטת ב"כ הנתבעת משהעיד לירז כי לאחר התאונה יצא התובע ראשון ואילו נתנאל העיד כי הנהג יצא ראשון, אין ליתן אמון בעדותם. לשיטת ב"כ הנתבעת איש מעדי התביעה, במרחק בו היה בעת התאונה, לא יכול היה לראות מי נהג ומי ישב ליד הנוסע. חיזוק לטיעוניו אלה מוצא ב"כ הנתבעת בתעודת חדר המיון שם לא צויין במדבקת הקבלה תאונת דרכים אלא תאונה אחרת. כלומר, התובע ונתנאל ביקשו להרחיק את התובע מאירוע התאונה מכיוון שהתובע הוא זה שנהג בג'יפ שהתהפך. בנוסף, טען ב"כ הנתבעת כי התובע לא פעל בשקידה ראויה לאתר את פרטי מי שנהג בג'יפ וכך גם הוריו אשר באו בנעליו בהיותם אפוטרופסיו שכן בעת התאונה היה התובע קטין. כזכור, הודה התובע כי נהג, כשנה ומחצה לאחר התאונה, בטרקטורון מבלי שיהא מורשה לנהיגה. מכך, מבקש ב"כ הנתבעת ללמוד על שיטה ומעשים דומים. כלומר, גם במקרה דנן, נהג התובע בג'יפ. לעניין זה ראו לדוגמה ע"פ 411/04 טטרו נ' מדינת ישראל (להלן: "פרשת טטרו"). כפי שנקבע בפרשת טטרו יש להוכיח מידה רבה ביותר של דמיון ועל השיטה להיות חזקה במיוחד. אין בית המשפט מתעלם מכך כי התובע לאחר התאונה נהג בלא שיהיה מורשה לכך. אולם, מכאן ועד לטענת שיטה ומעשים דומים רחוקה הדרך. לדוגמא: התובע נהג בלא שיהיה מורשה בטרקטורון שהיה בבעלותו. בענייננו, אין חולק שהתובע לא היה בעלים של ג'יפ וקשה להלום טענה כי בעלים של ג'יפ יאפשר לקטין לנהוג ברכבו. באשר לאי הבאתו של העד שמעון אברג'יל אשר לטענת נתנאל הוא שהסיע את נתנאל לאתר המחצבה ולאחר התאונה הסיע את נתנאל והתובע לבית החולים - הכלל הוא שאי הבאת עד שנמצאת בשליטת התובע פועל לרעתו שכן מן הסתם עדותו הייתה יכולה להזיק. במקרה דנן העיד נתנאל כי אבד לו הקשר עם שמעון אברג'יל. עדות נתנאל הייתה מהימנה על בית המשפט ובנסיבות אלה, של אובדן הקשר בין נתנאל ובין שמעון אברג'ל, אין לבוא בטרוניה לתובע על כך שלא הביא את שמעון אברג'יל לבית המשפט למתן עדות. אומנם התובע ולירז הינם חברים קרובים, אך מכאן ועד לטענה שיש לראות בעדותם עדות יחיד רחוקה הדרך. בדרך כלל אדם יוצא למקום בילוי עם חברים ומטבע הדברים שהם באים ומעידים אם מתרחשת תאונה. אף עדות לירז הייתה מהימנה על ביהמ"ש. ניכר היה שלמרות חלוף הזמן הוא זוכר את עיקרי הדברים. עדותו אף מתיישבת עם היגיון וניסיון החיים כאשר עסקינן בבני נוער. ניתן להבין את חיבתו וחיבת התובע לנסיעת שטח והרצון לצפות בנסיעה כזו וככל האפשר אף לחוותה הלכה למעשה. לא זו אף זו, מקובלת על בית המשפט, על סמך ההתרשמות הבלתי אמצעית מלירז, כי ממקום עמידתו ראה התובע עולה על הג'יפ למושב הנוסע. אכן קיימת סתירה בין עדות לירז ובין עדות נתנאל באשר למי יצא ראשון מהג'יפ לאחר התאונה, דהיינו התובע או הנהג. מקובלת על בית המשפט העמדה כי הן בחלוף הזמן והן נוכח ההתרגשות שאחזה בכל נוכח התאונה שפרט זה שבשעתו נראה בלתי מהותי לא ייחרט בזיכרונם של העדים. קושי נוסף שהעלתה הנתבעת באשר לשיהוי בהגשת התלונה למשטרה מוסבר בנקל בכך שהתובע אושפז למספר ימים בבית חולים והוא והוריו היו טרודים בבריאותו. באותה עת קשה להאמין שמי מהם ראה את התוצאות והחשיבות של פניה מהירה למשטרה. לא זו אף זו, על התובע להוכיח תביעתו ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, כלומר במאזן ההסתברות. לא די בכך שהנתבעת מעלה תהיות ותמיהות. אם היא מבקשת לסתור את ראיות התובע עליה להביא ראיות משל עצמה או להצביע על אי אמיתות בראיותיו. במקרה דנן, מצא בית המשפט כי עדות לירז לפיה התובע עלה על הג'יפ והתיישב במושב הנוסע הינה מהימנה. כך גם מוצא בית המשפט כי עדות התובע כי כך עשה מהימנה ונכונה. כמו כן, סביר בעיני בית המשפט כי נערים ימצאו עניין וריגוש בנסיעה לצד נהג ברכב שטח. לפיכך, מסקנת בית המשפט הינה כי התובע נפגע בתאונת הדרכים בהיותו נוסע בג'יפ אשר התהפך ועל כן לפנינינו תאונת דרכים כמשמעות הדיבור בפלת"ד. ומכאן לעניין חבות הנתבעת בתאונה - אם בכלל. סעיף 12(א)(1) לפלת"ד קובע כי קרנית חבה בנזקי מי שנפגע בתאונת דרכים מקום בו "הנוהג האחראי לפיצויים אינו ידוע". לטענת ב"כ הנתבעת לא פעל התובע בשקידה ראויה על מנת לאתר את פרטי הנהג ו/או הג'יפ במיוחד שכעולה מעודת לירז הגי'פ הוסתר במחצבה וניתן היה לשוב למקום ולאתרו. לעניין זה ראו רע"א 3909/08 קרנית נ' קורן (להלן: "פרשת קורן"). פרשת קורן עסקה בתובעת אשר נפגעה בתאונת דרכים והנהג הפוגע הסיע אותה ואת בעלה לביתם. בפרשת קורן נקבע שעל בית המשפט לבחון את נימוקיו של הנפגע לסיבת אי ידיעתו את פרטי הנהג הפוגע בזמן התאונה ולאחריה ועוד נאמר שם: "...כאשר הנפגע מצביע על סיבה סבירה והגיונית לכך שאין ביכולתו להצביע על הנהג הפוגע, והסברו זה נמצא מהימן, הכף נוטה לטובת הכרה בזכאות לפיצוי מקרנית." ב"כ התובע מפנה לת.א. (מחוזי חיפה) 922/04 סאמר נ' קרנית כן לת.א.145/87 (מחוזי באר שבע) אבו לגיעאן נ' קרנית . לאחר עיון בהם אין הנדון דומה לראיה. בת.א. 922/04, קבע ביהמ"ש כי התובע לא הוכיח שנפגע בתאונת פגע וברח וכי הוא שנהג ברכב מבלי שיהא מורשה ובלא ביטוח. בת.א. 145/87, קבע ביהמ"ש כי אין הוא סומך ידיו על עדות התובעים. עוד קבע שם ביהמ"ש, כי המדובר בעדות יחיד של בעל דין שלא ניתן לנמק הסתמכות עליה וכי עדי התביעה לא מסרו גרסה קוהרנטית. אין חולק, כי כאשר מוגשת תביעה מכח הפלת"ד נגד קרנית, נדרש ביהמ"ש לזהירות יתרה על מנת לוודא שאכן ארעה תאונת דרכים ואם ארעה תאונת דרכים, שלא ניתן לאתר את הנהג הפוגע. בענייננו, התובע היה בן 15 בעת התאונה, הוא נפגע בתאונה וגם אם לא איבד את ההכרה הרי שהוא דימם מראשו ואושפז למספר ימים בבית החולים. עמדת בית המשפט הינה כי גילו וההלם בו היו שרוי עקב התאונה לא אפשרו לו לפעול לאיתור הנהג. לא זו אף זו, עמדת בית המשפט הינה כי גם הורי התובע אשר היו טרודים באשפוזו ובדאגה לבריאותו לא היו מסוגלים, בסמוך לתאונה, לנסות ולאתר את הנהג שנהג בג'יפ. למעלה מן הצורך, יוער כי גם עדות לירז בשאלה מדוע לא רשם את פרטי הג'יפ הינה סבירה בנסיבות העניין. הוא היה בן 15 שנה, חברו הטוב נפגע וברי שחשש לחברו והיה נסער ובהלם. ויודגש, במקרה דנן, באה לפני ביהמ"ש לא רק עדות התובע, אלא עדות לירז ועדותו של נתנאל. ביהמ"ש התרשם באופן בלתי אמצעי מהעדים ומצא שגרסתם אמת היא ולא די בתמיהות שהעלתה הנתבעת. מה גם שלחלק הארי מאותן תמיהות יש כאמור הסברים ראויים התואמים את הנסיבות. אשר על כן, נקבע בזאת כי קרנית חבה בנזקי התובע בגין התאונה. קובע לישיבת קדם משפט לפניי ליום 27/6/2011 בשעה 9:00. תחשיב נזק מטעם התובע יוגש 21 יום לפני מועד הדיון. תחשיב נזק מטעם הנתבעת יוגש 7 ימים לפני מועד הדיון. ב"כ התובע יגיש, באם יחפוץ, בקשה למינוי מומחה רפואי בעניינו של התובע בצרוף חומר רפואי עדכני וזאת תוך 30 יום מקבלת החלטה זו. ב"כ הנתבעת יגיב תוך 20 יום. זכות תשובה לב"כ התובע תוך 10 ימים נוספים. זהות הנהגקרנית