הטלת הוצאות אישיות על עורך דין הינו חלק מסמכותו הטבועה של בית המשפט. יפים לעניין זה דברי כב' השופט מ' חשין בע"א 6185/00 עו"ד חנא נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1), 366, 377 (להלן: "עניין חנא"): "מקובלנו משכבר הימים, שהנושא בהוצאות המשפט הוא בעל-הדין. בה-בעת, הכול מסכימים כי כוחו של בית-המשפט עמו להשית בנסיבות מיוחדות הוצאות אישית על עורך-דין המייצג צד מן הצדדים למשפט. סמכות זו, לא דין חרות העניקה לבית-המשפט; לא חקיקה ראשית אף לא חקיקת-משנה. סמכותו זו של בית-המשפט סמכות "טבועה" היא בגופו באשר בית-משפט הוא. ... סמכות זו נגזרת מן הצורך הטבוע בבית-המשפט להניע באורח תקין ויעיל את גלגלי השפיטה ולפעול בדרך ראויה ונכונה בנסיבותיו של כל עניין ועניין." בתוך כך נקבע כי השימוש בסמכות זו יישמר לנסיבות מיוחדות בלבד וייעשה בזהירות ובמשורה, וכי בשל החומרה הנודעת להטלת הוצאות אישיות, חובה על בית המשפט להקפיד על שמירת יחס מידתי ראוי בין הפגימה שפגם עורך הדין בהליכים לבין השימוש בסנקציה. להווה ידוע כי בצד חובתו של עו"ד ללקוחו, חב הוא חובה לבית המשפט, בתפקידו כ"קצין בית המשפט", וכי הוא מהווה חלק בלתי נפרד ממערכת המשפט והצדק. סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1964 אף קובע כי "במילוי תפקידיו יפעל עורך דין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, ויעזור לבית המשפט לעשות משפט." כך נקבע למשל כי: "... על עורך-הדין לנהוג כבוד בבית-המשפט (כשם שחובה היא המוטלת על בית-המשפט לנהוג כבוד בעורך-הדין), לנהל דרכיו ביושר ובדרך ארץ, לדבר אמת, להימנע מהטעיה, ועל דרך הכלל לסייע לבית-המשפט לנהל את המשפט באורח יעיל והוגן. על כל אלה נ ֹאמר: חובתו (ההיפותטית) של עורך הדין כלפי מרשו וחובתו כלפי בית-המשפט - חובתו כלפי בית-המשפט נעלה ועדיפה". הטלת הוצאות אישיותעורך דין