קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הוצאות לטובת אוצר המדינה: בתאריך 29.8.07 הוגשה תביעה ולפיה המנוח יליד 1923, נפגע בתאונת דרכים ביום 14.8.02. כתב הגנה הוגש ב- 13.12.07. מאז התגלגל התיק גלגולים רבים, התקיימו בו מספר "דיוני סרק" וניתנו החלטות רבות - ביניהם לדחיות דיונים - מבלי שהתיק קודם בפועל. בתאריך 31.1.11 אמור היה להתקיים דיון נוסף בתיק, בשעה 08.30. דא עקא, עד לשעה 09.42 לא הגיע איש לדיון. משכך, ולאור החלטות כב' הש' פרידלנדר מיום 21.12.09 ו- 13.9.09 החלטתי למחוק את התביעה, ולשלוח את התיק לארכיב סגורים. בתאריך 21.2.11, הגישה ב"כ הנתבעת המלומדת, בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר לצדדים וביקשה לשקול את עניין הוצאות המשפט בתיק. בהחלטתי מיום 21.2.11, העברתי הבקשה לתגובת הצד השני, וכן ביקשתי התייחסות של הצדדים לעניין פסיקת הוצאות לטובת אוצר המדינה, לאור ההתנהלות בתיק זה. בקשה להתייחסות כזו, חזרה בהחלטתי מיום 23.2.11, עת אפשרתי תיקון טעות סופר בבקשה לביטול פסק דין. התובעים ובא כוחם כלל לא הגיבו להחלטות בית המשפט ולא הביעו עמדה, לא בעניין הבקשה לביטול פסק דין ולא לעניין הוצאות המשפט. בתגובתה מיום 27.2.11, ציינה ב"כ הנתבעת המלומדת, שאין מקום להטיל הוצאות לטובת אוצר המדינה על הנתבעת. בין היתר ציינה, שעל אף שהתיק היה קבוע להוכחות, סיכמו הצדדים ביניהם לוותר על חקירת המומחה. עוד סיכמו הצדדים, שב"כ התובעים יופיע על דעת הנתבעת ויבקש דחיית דיון. הוצאות לטובת אוצר המדינה תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כדלקמן: " ראה בית המשפט או הרשם כי בעל דין האריך את הדיון בכל הליך שלא לצורך, על ידי טענות סרק או בכל דרך אחרת, רשאי הוא, באותו הליך או בפסק הדין, וללא קשר עם תוצאות המשפט, להטיל עליו את הוצאות ההליך או המשפט בשיעור שימצא לנכון בנסיבות העניין, לטובת בעל הדין שכנגד או לטובת אוצר המדינה, או לטובת שניהם". על פי התקנה הנ"ל, בית המשפט מוסמך לחייב בעל דין - בהתקיים נסיבות מסויימות - בתשלום "הוצאות" לטובת המדינה, וזאת - כאשר המדינה אינה צד להליך. יצויין שלא קיימת כל מקבילה להוראה שכזו במשפט הדיוני האנגלי או האמריקני. עם זאת, בשיטות משפט קונטיננטליות מקובל לחייב בעלי דין בתשלום לקופת המדינה במקרים שבהם ננקטו הליכים שהוכחו כחסרי יסוד (ראה למשל סעיף 581 של Nouveau Code de Proce-dure Civil הצרפתי). בארץ לא היה קיים מכשיר זה עד שבפסקי דין רבים הטיף לכך כב' נשיא (בדימוס) השופט שמגר, (ראה למשל ע"א 51/78, 496 פלוני נ' פלונית, פ"ד לג (2), 505, 512; ע"א 419/80 הולנדר ושות' נ' הוד אווז בע"מ, פ"ד לו (4) 433, 436; ר"ע 551/83 ברנר ואח' נ' ונטורה ואח', פ"ד לח (1) 266, 275.) הנשיא שמגר התריע במיוחד במצב שבו שני הצדדים לדיון אינם מקיימים את סדרי הדין וכך ציין בר"ע 551/83 ברגר ואח' נ' ונטורה ואח', פד"י לח (1) 266, 271: "התוצאה היא, כי בית המשפט שזמנו מתבזבז לריק, אינו יכול להסיק מסקנה בתחום ההוצאות שיהיה בה כדי לדרבן בעל דין לקיים את התקנות". מאמציו נשאו פרי ומחוקק המשנה התקין את הוראת תקנה 514 הנ"ל. יצויין שאין ה"הוצאות לטובת המדינה" משום "הוצאות משפט" במשמעות המשפטית הרגילה והמקובלת של מונח זה. שניים מהמאפיינים העיקריים של הוצאות המשפט: תפקידן התרופתי כמכשיר לשיפויו של בעל הדין הנמצא זכאי לשיפוי כזה; והיותן סעד אזרחי המופעל בין השותפים להליך, וביניהם בלבד, נעדרים כשמדובר ב"הוצאות לטובת המדינה" מכאן שניתן לסווג הוצאות שכאלו כ: תשלום עונשי (קנס) המוטל על מי שחרג מנורמות התנהגות דיוניות מקובלות. תשלום לכיסוי ההוצאות המיוחדות שנגרמו למערכת בתי המשפט עקב התנהגותו החריגה של בעל דין, והטלת העלות הנוספת שנוצרה למערכת על בעל הדין שגרם להיווצרות עלות זו. (ראה מאמרו של כב' השופט צבי רוזנטל בעניין זה במשפטים ט"ו-תשמ"ו, עמ' 409). לדידי במצב כמו בתיק זה בו על הציבור הכללי מועמסות עלויות יוצאות דופן כתוצאה מחוסר היכולת של שני הצדדים לקדם בירור התיק ותחת זאת מגישים בקשות לדחייה ומחליטים על דעת עצמם ללא אישור בית המשפט להיעדר מדיון תוך גרימת סחבת בלתי סבירה, אין מנוס מלהשתמש בכלי של תקנה 514 ובכך לממש את תכליתו הראויה ומטרתו העיקרית - לשחרר חסמים לא לגיטימיים מהאפשרות ולנהל משפט הוגן, הולם ויעיל, תוך התחשבות ברווחה המצרפית הנדרשת מכך. מדיניות שיפוטית ראויה בהפעלת תקנה 514 חייבת לחתור בראש ובראשונה למניעת עינוי דין לצדדים, אך גם למניעת גרימת לנזק מיצרפי ליתר הצדדים בתיקים אחרים הממתינים לתורם וכן למערכת המשפט בכללותה, אשר מתוייגת חדשות לבקרים כמערכת המתנהלת בעצלתיים, מעכבת בירור סכסוכים ופסקי דין וגורמת לסחבת ולעינויי דין. סוף דבר יש להצטער על כי תיק זה לא התנהל כפי שתיקים דומים אחרים מתנהלים, ללא סחבת דיונית. ההישענות על פרוצדורה משפטית - שמטרתה להסדיר את דרכי הניהול בתיק ולייעלו - בכדי להכשיל את הרציפות הדיונית ולעכב את הטיפול בו, מהווה, בעיניי שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. התנהלות הצדדים בתיק זה הינה דוגמה לא רצויה ולא אתית בתחום עריכת הדין. סיכום בעל פה על כך שצד אחד יופיע ויבקש דחיית הדיון בשם שני הצדדים בתיק משנת 2007 המתייחס לתאונה משנת 2002, מבלי לקבל אישור של בית המשפט לדחייה זו, בלתי מתקבלת על הדעת. אני קובע כי לאור המחדלים הדיוניים שהביאו לסחבת זו ולהתארכות ההליך, שני הצדדים ישלמו לקופת אוצר המדינה סך של 1,800 ₪ (כל אחד) תוך 30 ימים מהיום. סכום זה נפסק על הצד הנמוך תוך ריסון עצמי מירבי לאור ההכרה בזכות החוקתית של פנייה לערכאות. לא מצאתי שיש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, שכן שני הצדדים קיבלו זימונים כחוק לדיון. לא מצאתי גם שיש לבטל את פסק הדין מתוך שיקול דעת בית המשפט, בין היתר לאור הנימוקים שצוינו לעיל והעובדה שהתובעים - שלכאורה הם אלו שצריכים להיות מעוניינים בכך - אדישים לגמרי להליך המתקיים בבית המשפט. הוצאות לטובת אוצר המדינה