קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזקת סמים ע''י אסיר בכלא: בפניי בקשה להורות על מחיקת כתב האישום כנגד הנאשם מן הטעם כי לא קויימה חובת השימוע בעניינו, וזאת על פי הוראות סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי התשמ"ב - 1982 [להלן: "החסד"פ"]. 1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) +(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) התשל"ג 1973. על פי כתב האישום ביום 28.1.2008 החזיק הנאשם בכלא אשל על גופו, סם מסוג הירואין במשקל של 0.5683 גרם נטו שלא לצריכה עצמית וללא היתר. כתב האישום כנגד הנאשם הוגש ביום 7.8.2008, ומבלי שקוים שימוע בעניינו של הנאשם. 2. ב"כ הנאשם טוען כי משלא קויימה זכות השימוע על פי דין, יש להורות על מחיקת כתב האישום כנגד הנאשם. הסנגור מבקש הזדמנות לשכנע את המאשימה כי אין מקום להגיש כתב אישום כנגד הנאשם בגין העבירה דנן, וזאת כאשר מרשו איננו בחזקת נאשם, כי אם בחזקת חשוד בלבד. המאשימה טענה מנגד, כי הנאשם היה אסיר בעת הגשת כתב האישום, כי הסנגור לא העלה את הטענה בהזדמנות הראשונה, וכי הפגם איננו יורד לשורשו של עניין באופן המצדיק ביטול כתב האישום משום שהנאשם ישמע בלשכת התביעות בחפץ לב בכל עת, ובכך תקוים למעשה זכותו לשימוע. הסנגור השיב לב"כ המאשימה, כי היות הנאשם אסיר בעת הגשת כתב האישום לא אמורה לפגוע בזכויותיו, שכן לא היה עצור, וכי לא העלה את הטענה קודם לכן, משום שקיבל לידיו את התיק במסגרת יום מענים מרוכז, ולא יכול היה לבחון את תיק החקירה באותו אופן בו בחן אותו לאחר מכן, ועל כן הטענה מועלית למעשה בהזדמנות הראשונה לאחר שקיבל לידיו את תיק החקירה המלא. הצדדים הגישו פסיקה מטעמם על מנת לתמוך טענותיהם. תכלית החוק, והמסגרת הדיונית 3. סעיף 60א לחסד"פ על הוראותיו הרלוונטיות לדיון בענייננו קובע כדלקמן: (א) רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, כי קיימת מניעה לכך. (ב) . . . (ג) . . . (ד) חשוד רשאי, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, לפנות בכתב לרשות התביעה כאמור בסעיף קטן (ב), בבקשה מנומקת, להימנע מהגשת כתב אישום, או מהגשת כתב אישום בעבירה פלונית; פרקליט המדינה, פרקליט המחוז, ראש יחידת התביעות או מי שהם הסמיכו לכך, לפי הענין, רשאים להאריך את המועד האמור. (ה) החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, מטעמים שיירשמו, כי הנסיבות מצדיקות זאת, רשאי הוא להגיש כתב אישום, בטרם חלפו 30 הימים ואף בטרם פנה החשוד כאמור בסעיף קטן (ד). (ו) . . . (ז) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על מי שבעת העברת חומר החקירה היה נתון במעצר, והוגש נגדו כתב אישום בתקופת מעצרו. (ח) . . . (ט) . . . 4. תכליתו של הליך השימוע המעוגן בסעיף 60א לחסד"פ היא לאפשר לחשוד לשכנע את הרשות התובעת שלא להגיש נגדו כתב אישום ולהימנע מלהפוך אותו לנאשם בפלילים. המדובר בזכות טיעון שהינה זכות יסוד, הנמנית עם עקרונות הצדק הטבעי וקשורה אף לחובת ההגינות השלטונית [ר' לעניין זה בג"צ 4175/06 אלבז נ' היועץ המשפטי לממשלה (6.6.2006); בג"צ 554/05 אשכנזי נ' מפכ"ל המשטרה, פד"י ס(2), 299, 316; בג"צ 1400/06 התנועה למען איכות השלטון נ' ממלא מקום ראש הממשלה (6.3.2006); פח (מחוזי תל אביב) 1199/05 מדינת ישראל נ' פולנסקי, (3.1.2007)]. מימוש של זכות השימוע משמעו מתן הזדמנות לנחקר להציג את הנתונים שבידיו, וזאת בטרם קבלת החלטה סופית בדבר הגשת כתב אישום [ר' עניין אלבז דלעיל]. 5. בהסתמך על דוקטרינת הבטלות היחסית, ניתן לכאורה לקיים שימוע בדיעבד, היינו לאחר שהוגש כתב אישום, ובכך לרפא את הפגם שבאי קיום שימוע. הציפייה במקרה שכזה היא כי הרשות תשמע את נימוקי הנאשם ואת טיעוניו בנפש חפצה, כאילו לא הוגש עדיין כתב אישום, ובמידה ותשוכנע כי לא היה מקום להגיש כתב אישום תבטלו [ר' לעניין זה פח1199/05 הנ"ל]. על אף שניתן לרפא את הפגם כאמור, אין המדובר במצב עניינים רצוי. ישנו הבדל משמעותי בין סטאטוס של נחקר/ חשוד ובין סטטוס של נאשם. עוד הועלה בפסיקה החשש שמא נכונותה של המאשימה להשתכנע מטענות הנאשם כנגד כתב אישום שכבר הוגש, תהיה פחותה. 6. הפסיקה נוקטת כיום בגישה גמישה של איזון: " . . . המתחשבת בחובה להגן על זכויות הנאשם ועל הגינות ההליך הפלילי וטוהרו עד כדי אימוץ דוקטרינת פסלות יחסית לגבי פסלות ראיות, שהוגשו שלא כדין ו"מודל מניעתי" לצורך כך, תוך הדגשת זכותו של הנאשם להליך פלילי הוגן והבטחת פרוצדורה הוגנת וערובות דיוניות הולמות להגינותו של ההליך הפלילי כלפי הנאשם, תוך בחינת כל מקרה לגופו" [ר' פח 1199/005 הנ"ל וההפניות שם לע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי (4.5.2006) בפסקאות 65-66 ל פסק הדין] כאשר בית המשפט שוקל באם להורות על ביטול כתב אישום בגין הפרת זכות השימוע, לאור הדוקטרינה של בטלות יחסית, ולאור גישת האיזון כאמור, עליו לבחון את נסיבות המקרה. עליו לבחון את התנהגות הצדדים, מהי הפגיעה בנאשם, מהי הפגיעה באינטרס הציבורי, וכיצד ניתן לרפא את אותה פגיעה בנאשם אל מול האינטרס הציבורי לפי העניין. אמנם, זכות השימוע איננה מוחלטת, והיא מסוייגת לעבירות מסוג פשע. יחד עם זאת, במקרים בהם קמה הזכות, השימוע הוא הכלל, ואילו ההימנעות משימוע היא החריג. החריגים לפי לשונו של סעיף 60א הנ"ל להימנעות משימוע קמים במקרה בו מדובר בעצור, או במקרים אחרים בהם מחליט ראש לשכת התביעות או פרקליט המחוז כי קמה מניעה לפי סעיף 60א(ה) לחסד"פ. גם זאת על בית המשפט לשים נגד עיניו בשעה שנערך האיזון בין זכותו של הנאשם לשימוע, ובין האינטרס הציבורי. מן הכלל אל הפרט 7. כתב האישום דנן הוגש לבית המשפט כשבעה חודשים לאחר ביצוע העבירה, ובעת שהנאשם אסיר היה. גם העבירה המיוחסת לנאשם בוצעה במאסר, כך עולה מעובדותיו של כתב האישום. הנה כי כן, בעוד שהסטאטוס של הנאשם כאסיר לא מנע מהרשויות לפעול בשקידה, לחקור אותו ולהעמידו לדין, טוענת ב"כ המאשימה כי בהיותו אסיר לא קוימה זכותו לשימוע. המאשימה לא פירטה את טענתה זו, לא הסבירה כיצד היות הנאשם אסיר מנעה מהמאשימה לקיים את חובתה לשמוע את הנאשם בטרם הגשת כתב האישום, ומהי המניעות הצומחת מהסטאטוס של הנאשם כאסיר לעניין זה. בהיות הנאשם אסיר, לא התפשט הוא מזכויות דיוניות הקמות לו על פי כל דין. ב"כ המאשימה אף לא טענה כי קיימת החלטה לפי סעיף 60א(ה) של ראש לשכת התביעות או פרקליט המחוז, כי קיימת מניעה כלשהיא לקיום זכות השימוע. זכותו של הנאשם נזנחה, והמאשימה לא נתנה דעתה לעניין באופן הראוי. 8. לעניין טענת השיהוי שהעלתה ב"כ המאשימה, לאחר בחינה של הדברים אני קובעת כי יש לדחות אותה. הסנגור קיבל לידיו את הטיפול בתיק בדיון יום 15.12.2010. המדובר היה ביום מענים מרוכז שהתקיים בפניי, והסנגור שימש כסנגור תורן באותו היום. ביום מענים מקבלים לידיהם סנגורים את הטיפול בעניינם של נאשמים, מבלי שיהיה בידם סיפק ללמוד את תיק החקירה קודם לפגישה עם הנאשמים, והדבר נעשה על אתר, ותוך ניסיון להגיע להסכמות עם המאשימה, ככל שהדבר נכון ועולה בקנה אחד עם עמדת הנאשם ביחס לאישומים שכנגדו. ביום 15.12.2010, ביקש הסנגור לדחות את הדיון על מנת לאפשר למאשימה לבחון טענת הנאשם כי הסמים הוחזקו על ידו לצריכתו העצמית. בהסכמה הדיון נדחה ליום 12.1.2011. באותו היום, טען הסנגור כי לא קויימה זכותו של הנאשם לשימוע, וזאת לאחר שלמד את תיק החקירה לטענתו. בנסיבות אלה, אני קובעת כי הסנגור לא השתהה בהעלאת הטענה. אחרת נמצאנו פוגעים בזכויותיהם של נאשמים המתייצבים לדיון במסגרת יום מענים מרוכז, באופן שאיננו מידתי, ושאיננו הולם. 9. לאור הנתונים שלעיל, בשים לב לעובדה כי טרם ניתן מענה בתיק דנן, ולאור טיב העבירות המיוחסות לנאשם, אני קובעת כי באיזון בין הפגיעה בזכויותיו של הנאשם והאינטרס הציבורי, יש להעדיף את זכויותיו של הנאשם. עריכת שימוע בשלב זה לא תעמיס על המאשימה יתר על המידה, ותאפשר לה אף הגשת כתב האישום בשנית, ככל שלא תשתכנע מטענותיו של הנאשם. מנגד, קיום השימוע יתן מענה לתחושתו הסובייקטיבית של הנאשם כי ניתן לו יומו בפני הרשות, ובטרם הבאתו לדין בפני בית המשפט, וזאת ככל שיקבע כי יש להביאו לדין בשנית. על כן אני מורה על ביטולו של כתב האישום כנגד הנאשם. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 45 ימים מהיום. בית סוהר / כלאהחזקת סמיםמאסראסיריםסמים