קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזר כספי בגלל בעיות קליטה בפלאפון: מבוא התובעת התקשרה בשנת 2004 עם הנתבעת בהסכם למתן שירותי טלפון נייד ולפיו רכשה התובעת מן הנתבעת 12 מכשירים סלולריים, אשר היו אמורים לשמש, בין היתר, לעסקיה של התובעת ברמת הגולן. התובעת טוענת כי בשל בעיות חמורות של העדר קליטה של המכשירים באיזור מגוריה ועסקיה ברמת הגולן, היא חדלה מלהשתמש בהם זמן קצר לאחר שרכשה אותם מן הנתבעת והיא לא קיבלה תמורה עבור כספה. על כן, תובעת התובעת השבה של כל הסכומים שהיא שילמה לנתבעת על פי ההסכם וכן פיצוי בגין עוגמת נפש. הנתבעת טוענת, מנגד, כי תלונות התובעת בדבר בעיות קליטה היו תלונות סרק וכי הסיבה האמיתית לכך שהיא העדיפה שלא לעשות שימוש במכשירי הנתבעת, היתה העובדה שהיא הצליחה לקבל שירותים סלולאריים במחירים נמוכים הרבה יותר מהחברה המתחרה - חברת סלקום. טענות התובעת התובעת הינה תושבת הישוב בני יהודה ברמת הגולן, והיא מנהלת ובעלים של סופרמרקט ומחסן בבני יהודה וכן חנות ירקות וסופרמרקט בקצרין. התובעת טוענת כי ביום 28.12.2004 הגיעו לביתה שני נציגים של הנתבעת והציעו לה להצטרף לנתבעת, תוך שהם פרסו בפניה עסקה הכוללת הטבות ומבצעים שונים. התובעת סרבה תחילה להצעה, שכן היה ידוע לה שלנתבעת בעיות קליטה באזור רמת הגולן, אולם נציגי הנתבעת הסבירו לה כי הוקם פרוייקט חדש ברמת הגולן לפתרון בעיות הקליטה, במסגרתו שונה מערך הקליטה ע"י התקנת אנטנות, לוויינים וצלחות. נציגי הנתבעת ציינו בפני התובעת כי בעקבות מערך הקליטה החדש באזור, הם מציעים לתושבים תוכניות הצטרפות הכוללות הנחות ומבצעים. התובעת, אשר היתה מנויה בחברת סלקום באותה עת, ציינה בפני נציגי הנתבעת כי היא איננה סובלת מבעיות קליטה במכשירי סלקום וכי אין לה בעייה עם המחיר אותו היא משלמת, שכן הדבר החשוב לה ביותר הוא רמת הקליטה של המכשירים, אשר משמשים אותה בעיקר לעסקים אותם היא מנהלת, ועליה להיות זמינה תמיד ובקשר מתמיד ורציף עם עסקיה, עובדיה וספקיה, לשם פעילותם התקינה של העסקים. נציגי הנתבעת הבטיחו לתובעת קליטה טובה ותמחור מוזל ובטרם חתמה על ההסכם, הראתה לה נציגת הנתבעת סעיף בהסכם האומר כי אם תהיינה בעיות קליטה, התובעת תוכל לבטל את ההסכם והנתבעת תשיב לה את מלוא הסכומים שישולמו על ידה. בהסתמכה על כך, חתמה התובעת באותו יום (28.12.2004) על ההסכם עם הנתבעת ורכשה ממנה 12 מכשירים. התובעת טוענת כי מתחילת השימוש במכשירים נתגלו בעיות קליטה חמורות ותקלות חוזרות ונשנות במערך הקליטה. התובעת הודיעה על כך לנתבעת והנתבעת החליפה מס' מכשירים בטענה כי הבעיה היא במכשירים ולא בקליטה, אלא שגם לאחר שהוחלפו המכשירים פעמיים, המשיכו בעיות הקליטה. התובעת התקשרה מס' פעמים נוספות לנתבעת והודיעה לה על כך, אך בעיות הקליטה לא נפתרו. הנתבעת אף שלחה לתובעת מהנדסי קליטה מטעמה, אשר בדקו את רמת הקליטה ונוכחו לדעת כי אכן קיימת בעיית קליטה באזור אשר לא מאפשרת שימוש בשירותי הנתבעת על פי ההסכם. התובעת ביקשה את ממצאי הבדיקות בכתב, אך מהנדסי הנתבעת סרבו לכך. לאחר הבדיקה, הציעה הנתבעת לתובעת פיתרון לבעיות הקליטה, ע"י כך שתותקן בביתה אנטנה שתשפר את מערך הקליטה, אולם התובעת סירבה בכל תוקף לכך, לאור השפעות הקרינה שיש לאנטנות ולטענתה אין לזקוף לחובתה סירוב זה. משהבינה התובעת כי אין באפשרות הנתבעת לפתור את בעיית העדר הקליטה באזור מגוריה ועסקיה, הפסיקה התובעת לאלתר את השימוש בכל המכשירים אותם רכשה מן הנתבעת והיא השיבה אותם לאריזתם המקורית על כל חלקיהם, תוך שהיא הודיעה לנתבעת כי היא רוצה להפסיק את ההתקשרות בין הצדדים על סמך אותו סעיף בהסכם המאפשר לה לעשות כן. התובעת טוענת כי הנתבעת לא השיבה לפנייתה וביום 6.5.2007 שלח בא כוחה של התובעת מכתב לנתבעת בו הוא הודיע על הפסקת ההתקשרות וביטול עסקת הרכישה, תוך שדרש החזר כספי מלא של כל התשלומים ששילמה התובעת מיום רכישת המכשירים. תשובת הנתבעת מיום 10.6.2007 היתה, כי התובעת רשאית לסיים את ההתקשרות בכפוף לתנאי ההתקשרות, ובין השאר תשלום עמלות יציאה ופירעון יתרת התשלומים בגין המכשירים. ביום 16.1.2008 הודיע ב"כ התובעת לנתבעת על ביטול ההסכם ודרש השבה מלאה של כל הסכומים ששולמו בהעדר כל תמורה או שירות לתשלום. חרף הודעה זו, המשיכה הנתבעת לחייב את התובעת בתשלומים חודשיים ומשבררה התובעת בעניין נמסר לה כי על מנת להפסיק את ההתקשרות, עליה לבוא באופן אישי לאחד מסניפי החברה ולחתום על בקשה לניתוק קווי הטלפון שברשותה. התובעת עשתה כן וביום 9.3.2008 חתמה על בקשה כאמור. על אף שהתובעת הפסיקה את השימוש במכשירי הנתבעת ובשירותיה, היא המשיכה לשלם את התשלום החודשי על פי ההסכם, בסך כולל של 68,909.85 ₪. לטענת התובעת, עקב בעיות הקליטה נפגעו איכות עבודת עסקיה, יכולתה לתת שירות ללקוחות ולספקים עמם עבדה והתקשורת בין העסקים. הופנו לתובעת תלונות רבות על איכות השירות ועל אי זמינותה בטלפון בזמן העבודה. התובעת טוענת כי לא היה מדובר בבעיות קליטה במקום מסויים, אלא בקשיי קליטה באיזור נרחב, בעטיים היא נאלצה לשוב ולהשתמש בשירותי חברת סלקום ולשלם באותה עת עלויות כפולות - הן לנתבעת והן לחברת סלקום. התובעת טוענת כי לקוחות נוספים המתגוררים באיזור מגוריה ועסקיה, שאף להם הובטחו על ידי הנתבעת תוכניות התקשרות המבוססות על אותו פרוייקט שאמור היה לפתור את בעיות הקליטה, נתקלו אף הם בבעיות קליטה במכשירים אותם רכשו מן הנתבעת. התובעת טוענת כי הנתבעת הציגה לה מצג מטעה עת הצהירה בפניה כי בעקבות אותו פרוייקט נפתרו בעיות הקליטה באזור, הצהרה שבהסתמך עליה הסכימה התובעת להתקשר עם הנתבעת בהסכם. לטענת התובעת, מדובר בהפרה יסודית של ההסכם ועל כן, היא זכאית להשבת מלוא הסכומים אותם שילמה עלך פי ההסכם. טענות הנתבעת הנתבעת מאשרת כי ביום 28.12.2004 היא התקשרה עם התובעת בהסכם, במסגרתו רכשה התובעת 12 מכשירי טלפון ניידים, תוך הצטרפות למבצע "תכנית מכירות לעסקים". הנתבעת טוענת כי במסגרת הפגישה העסקית שבסיומה נכרת ההסכם בין הצדדים, הובהרה לתובעת עסקת רכישת המכשירים לפרטיה, לרבות העובדה כי קיימת באיזור כולו קליטה באיכות טובה, אולם כידוע לכל נוכח טיבו ואופיו של השירות הסלולארי הנועד לאפשר ניידות והמושפע מנתונים סביבתיים רבים, קיימת אפשרות כי במקום כלשהו או בחדר כלשהו או בזמן מסויים לא תהייה קליטה או לא תהייה קליטה אופטימלית. לטענת הנתבעת, התובעת, כבעלת עסק, ביקשה לקבל את ההטבות המוענקות על ידי הנתבעת ללקוחותיה העסקיים, לרבות עלויות מוזלות לרכישת מכשירים חדשים ומסלולי חיוב אטרקטיביים, ומסיבה זו לבדה היא בחרה להתקשר בהסכם עם הנתבעת. לו היתה התובעת מרוצה, כטענתה, מן השירות של חברת סלקום ומן המחיר אותו שילמה, היא לא היתה עוברת מלכתחילה לרשת הנתבעת. הנתבעת מכחישה את טענת התובעת בדבר קיומו של סעיף בהסכם המאפשר לבטל את ההסכם עקב בעיות קליטה ומזכה את התובעת בהחזר מלוא הסכומים ששילמה. ההסכם קובע מפורשות את התנאים לביטולו, לרבות תשלום יתרת מחיר המכשירים ועמלות היציאה. הנתבעת טוענת כי באזור רמת הגולן קיימת תשתית רחבה אשר מאפשרת קליטה באיכות טובה וזאת גם טרם התקשרות בין הצדדים. לנתבעת לקוחות רבים באיזור הנהנים מקבלת שירותיה הסלולאריים. עוד טוענת הנתבעת כי במהלך החודש הראשון להתקשרות בין הצדדים, עשתה התובעת שימוש של כ- 1,000 דקות זמן אוויר במכשירים, שימוש אשר מפריך את טענת התובעת בדבר בעיות קליטה. הנתבעת טוענת כי מבין המכשירים שנמכרו לתובעת רק שניים הוחלפו, וזאת כדבר שבשגרה שאין בו כדי להעיד על בעיית קליטה כלשהי. הנתבעת טוענת כי למרות שבאיזור מגוריה ועסקיה של התובעת קיימת קליטה באיכות טובה, היא התייחסה בכובד ראש לטענות התובעת ופעלה באופן מיידי לבדיקתן. לאחר שהאזור נבדק על ידי אנשי מחלקת ההנדסה שלה, חזרה הנתבעת והבהירה לתובעת כי קיימת באזור כולו קליטה באיכות טובה אולם כידוע לכל, נוכח טיבו ואופיו של השירות הסלולארי קיימת אפשרות כי במקום כלשהו או בזמן מסויים לא תהיה קליטה אופטימלית. במטרה ליתן פתרון מיידי ומעשי לטענות התובעת, הציעה לה הנתבעת להתקין ממסר לשיפור הקליטה, אשר תואם את תו התקן הישראלי וכפוף לאישור המשרד לאיכות הסביבה. התקנת ממסר כזה היתה כרוכה מבחינת הנתבעת בהוצאה של אלפי דולרים והנתבעת היתה מוכנה לעשות כל שניתן על מנת להשביע את רצון התובעת, אולם התובעת היתה נחושה בדעתה מלכתחילה לבטל את העסקה בין הצדדים. הנתבעת טוענת לאחר חתימת ההסכם, משהודיעה התובעת לחברת סלקום כי התקשרה בהסכם עם הנתבעת, מיהרה סלקום להציע לה תנאי התקשרות בתעריפים נמוכים עוד יותר ולפיכך חזרה בה התובעת מהסכמתה וחיפשה יש מאין אמתלה להפרת ההתקשרות עם הנתבעת. לטענת הנתבעת, בהעדר הפרה של ההסכם מצדה, לא היתה לתובעת כל עילה לביטול ההסכם ולהשבת הסכומים ששילמה. הנתבעת טוענת כי התובעת המשיכה את ההתקשרות בין הצדדים עד תומה והמשיכה לשלם את הסכומים להם התחייבה בהסכם ולא ביקשה לנתק את הקווים אלא רק ביום 9.3.2008 ומשכך, המשיכה גם הנתבעת לקיים את התחייבויותיה כלפי התובעת והעמידה לרשותה את שירותיה במלואם עד תום תקופת ההתקשרות הנקובה בהסכם, ואם החליטה התובעת להמשיך את ההתקשרות מבלי לעשות שימוש במכשירים שרכשה, הרי היא עשתה כן על דעת עצמה. עמדה לרשות התובעת הזכות המלאה לבטל את ההתקשרות בכפוף לתנאי ההסכם ותשלום עמלות היציאה ויתרת מחיר המכשירים ובכך להקטין משמעותית את נזקיה המוכחשים, אך משבחרה שלא לעשות כן ועמדה בתשלומים החודשיים עד תום, אין לה אלא להלין על עצמה. הנתבעת טוענת כי לשם יצירת שקיפות כלפי הלקוח, נקבע בסעיף 4(א) להסכם כך: "השירות מותנה בפעילותה התקינה של רשת הטלפונים הארצית ושל ציוד מיתוג מרכזי, תחנות אלחוט וציוד אחר של המפעיל (להלן: "ציוד התשתית"). המפעיל לא יהיה אחראי, בין במישרין ובין בעקיפין, בגין הפסקות ו/או הפרעות אלחוטיות או אחרות במתן השירות, מכל סיבה שהיא...". עוד טוענת הנתבעת כי נוכח טיבו ואופיו של שירות התקשורת הניתן על ידה, העניק המחוקק חסינות מפני תביעות שעניינן נזקים שנגרמו כתוצאה ממקרה כגון זה שלפנינו. בסעיף 41(2) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 נקבע: "בעל חסינות, עובדיו וכל הבאים מטעמו לא ישאו באחריות לנזק שנגרם - (2) עקב טעות במתן שירות בזק, טעות במסר בזק או השמטה ממנו, אי מסירת מסר בזק או איחור במסירתו, מסירת מסר בזק למען בלתי נכון או רישום מוטעה במדריך מנויים או בפרסום אחר של בעל החסינות, אלא אם הדבר נגרם ברשלנות חמורה". לטענת הנתבעת היא חוסה תחת הגנת הסעיף הנ"ל בפני תביעות שמקורן, בין היתר, בניתוקים או בהפרעות קליטה. הנתבעת טוענת כי על פי הפסיקה, אי קליטה בזמן או במקום מסויים, אין בו כדי להוות הפרה של ההסכם מצדה. ידוע כי מכשירים סלולאריים אינם קליטים בכל עת ובכל מצב ויתכן כי במקומות מסויימים או בזמן מסויים כלשהו, לא תהיה קליטה כלל או לא תהיה קליטה טובה. דיון והכרעה אין מחלוקת בין הצדדים, כי במסגרת הסכם שנכרת ביניהם ביום 28.12.2004 (שהנספחים לו ובהם פרטי ההתקשרות, צורפו כנספח א' לכתב ההגנה), רכשה התובעת מן הנתבעת 12 מכשירי טלפון סלולאריים ושירותים נלווים. ההסכם נושא עליו, בכתב יד, את המילים "פרוייקט רמת הגולן", דבר שמתיישב עם טענת התובעת, שאף איננה מוכחשת על ידי הנתבעת, ולפיה נציגי המכירות של הנתבעת הם שפנו לתובעת, בביתה שברמת הגולן, והציעו לה לעבור לחברה הנתבעת, תוך שפרסו בפניה עסקה הכוללת הטבות ומבצעים שונים (סעיף 7 לתצהיר התובעת). נושא הקליטה של מכשירי הנתבעת באיזור רמת הגולן, עלה באופן מפורש בפגישה שהתקיימה בין התובעת לבין נציגי הנתבעת, בטרם החליטה התובעת להתקשר עם הנתבעת בהסכם. הדבר עולה מכתב ההגנה של הנתבעת, שבסעיף 6 שבו צוין כך: "במהלך הפגישה העסקית דלעיל הובהרה לתובעת עסקת רכישת המכשירים הסלולאריים לפרטיה, לרבות העובדה כי קיימת באיזור כולו קליטה באיכות טובה..." נתתי אמון בעדות התובעת בבית המשפט, לפיה היה ידוע לה שיש בעיות קליטה לנתבעת באיזור רמת הגולן ולכן היא הבהירה לנציגי הנתבעת באותה פגישה, שנושא הקליטה הוא הנושא החשוב ביותר מבחינתה. הדבר אף מתבקש נוכח העובדה שהמכשירים נרכשו לשם עסקיה של התובעת, המצויים בשני יישובים שונים ברמת הגולן. שוכנעתי כי התובעת קיבלה את הצעת נציגי הנתבעת לעבור מחברת סלקום לנתבעת בשל אותם מבצעים והטבות שהוצעו לה, ובלבד שהקליטה במכשירים תהא טובה וכלשונה (בעמ' 10 שורות 23-26 לפרוטוקול): "קודם היה חשוב בעיני הקליטה. כשהיא באה ואומרת לי שיש הטבות כאלה ואחרות אני פסלתי את זה אמרתי שזה לא מעניין אותי כי יש בעיות קליטה. בכל החבילה הזאת אם אני מקבלת עוד מכשיר ועוד הטבות אז בסדר, אבל זה לא מה שעמד בראש מעייני, אותי עניין הקליטה והם הבטיחו לי שיש קליטה והם שדרגו את כל המשדרים שלהם". הנתבעת לא זימנה כעדים מטעמה את נציגיה אשר נפגשו עם התובעת באותו יום וניהלו עמה את המשא ומתן בטרם נכרת ההסכם. משכך, לא נסתרו טענות התובעת בעניין סוגיית הקליטה כנושא מרכזי שעמד ביסוד הסכמת התובעת לעבור ולהתקשר עם הנתבעת. אין חולק כי התובעת ומי שקיבלו לרשותם את 12 המכשירים שרכשה מן הנתבעת, עשו שימוש במכשירים במשך חודש אחד בלבד - חודש ינואר 2005, ומאז לא נעשה כל שימוש במכשירים. על פי החשבונית שהנפיקה הנתבעת לתובעת עבור אותו חודש (נספח א' לתצהיר עד הנתבעת אלכס גל), בוצעו ב- 13 מכשירים שבבעלות התובעת סה"כ 774 דקות "זמן אויר" ועוד 334 דקות "זמן אויר יעד נבחר". לא ניתן פירוט לפי מכשיר, כך שבממוצע, מדובר בכ- 85 דקות למכשיר אחד בכל אותו חודש. התובעת התלוננה על בעיות קליטה זמן קצר לאחר שרכשה את המכשירים מן הנתבעת. ראיה לכך יש לראות בעובדה שכבר בחודש מרץ 2005, ביצעו טכנאי ההנדסה מטעם הנתבעת בדיקה באזור ביתה של התובעת, וזאת "בתגובה לטענת התובעת כאילו אין קליטה במכשירים שרכשה" (סעיף 4 לתצהיר עד ההגנה אלכס גל). על תוצאותיה של בדיקה זו ועל השאלה האם אכן היו בעיות קליטה במכשירי הנתבעת, חלוקים הצדדים. התובעת העידה בבית המשפט ונחקרה נגדית, בין היתר אודות בעיות הקליטה להן היא טוענת. עדות התובעת היתה עדות מהימנה ועקבית, ונתתי בה אמון מלא. התובעת העידה כי בעיות הקליטה באו לידי ביטוי בעיקר בכך שכאשר היו מתקשרים אליה ואל העובדים שלה שקיבלו את אותם מכשירים שרכשה מהנתבעת, הם לא היו זמינים. כך העידה בעמ' 16 שורות 19-30 לפרוטוקול: "אם עובד שלי נוסע למחסן להביא סחורה ואני צריכה לומר לו שאני צריכה עוד דברים מהמחסן ואני מתקשרת והוא לא זמין ולא זמין, הוא מגיע חזרה למשרד ואני צועקת עליו, למה הוא לא ענה, איפה הוא. הוא אומר לי לחייג לראות אם אני עונה, אם ספקים מצלצלים אלי ואני לא זמינה וצריכים לחפש אותי במשרד, אם משלוחן יצא ושכח לקחת ארגז חלב זה משבש לי את כל העבודה. התובעת העידה עוד, שבשל אותן בעיות קליטה היא נאלצה להמשיך ולהשתמש במכשירי הטלפון של חברת סלקום שהיו ברשותה, על אף שעברה לנתבעת באותה עסקה נשוא ענייננו (עמ' 14 שורות 23-32, עמ' 17 שורות 1-13 לפרוטוקול). תמיכה לעדות זו יש לראות בחשבוניות של חברת סלקום (נ/3), מהן עולה כי על אף שהתובעת היתה אמורה לעבור לנתבעת, היא המשיכה להשתמש במכשירי סלקום גם בחודש ינואר 2005, החודש בו כבר החלה לעשות שימוש במכשירי הנתבעת, וכך גם בחודשים שלאחר מכן. לשם השוואה - בעוד שבחודש ינואר 2005 עשתה התובעת שימוש בכל המכשירים שרכשה מן הנתבעת בהיקף של כ- 18 שעות בלבד, הרי שבחודש שתחילתו ביום 14.12.2004 וסיומו ביום 13.1.2005 עשתה התובעת שימוש במכשירי סלקום בהיקף של 77 שעות. הנתבעת טוענת, מאידך, כי באזור רמת הגולן הקליטה באיכות טובה מאד. בתצהיר העדות הראשית של הטכנאי אלכס גל, אשר ביצע את אותה בדיקה מטעם הנתבעת בחודש מרץ 2005, נטען כי הוא נתבקש לבצע בדיקה באזור ביתה ועסקיה של התובעת וכי הוא מצא כי הקליטה במקום טובה מאוד (סעיף 4 לתצהיר). עוד הוא מצהיר כי הוא והמהנדס שביצע עמו את הבדיקה (מהנדס בשם מאיר לוי שלא זומן כעד מטעם הנתבעת), הבהירו לתובעת שהקליטה במקום טובה, אך בגלל אופי השירות הסלולארי במכשירים ניידים והטופוגרפיה של המקום, ייתכנו עוצמות קליטה חלשות יותר בחלקים שונים בתוך המבנים ולכן, כחלק מהשירות ללקוחות ולמרות הקליטה הטובה, הציעו לתובעת להתקין מגבר שתפקידו לשפר את הקליטה בתוך המבנים (סעיף 6 לתצהיר). בעוד שבתצהירו טען העד מטעם הנתבעת, מר אלכס גל, כי בבדיקה שביצע במקום נמצא שהקליטה טובה וכי למרות הקליטה הטובה הציעו לתובעת להתקין מגבר, בעדותו בבית המשפט העיד מר גל אחרת (עמ' 19 שורות 19-26 לפרוטוקול): "... בגדול ברוב המקומות היתה קליטה סבירה שאפשר לבצע בה שיחות, יכול להיות שהיו מקומות שהיתה קליטה יותר נמוכה ובמקרים כאלה שאנחנו רואים אז אנחנו מציעים ללקוחות אם הם מעוניינים להתקין להם מגבר לשפר את הקליטה. לנקודות הספציפיות או הבעייתיות שיכולות להיות בבית.. ש. במילים אחרות אתה אומר לי שהיו מקומות שלא היתה קליטה טובה ת. היתה קליטה יכול להיות יותר נמוכה ממקום אחר אבל זה משהו שיכול להיות בכל בית, זה לא מקום מיוחד או משהו שלא היה רגיל... זה לא מצב שאי אפשר לקבל או להוציא שיחה." ובעמוד 20 שורה 29 עד עמוד 21 שורה 10 לפרוטוקול: "ש. לגבי הבדיקה שערכת אצל התובעת, לטענתך אמרת שהקליטה היתה טובה ת. נכון ש. בכל זאת הצעתם לה להתקין מגבר ת. יכול להיות שהיו מקומות שהקליטה היתה פחות טובה ש.אני שואלת שוב, היו מקומות שהקליטה לא היתה טובה ת. פחות טובה. מבחינת הלקוח הוא רואה פס אחד או שני פסים, מבחינתו אין קליטה, למרות שהוא יכול לדבר ולקבל שיחה. ש. למה בכל זאת הצעתם להתקין מגבר ת. דבר ראשון, אם הלקוח מרגיש וחושב שיש לו איזה בעיה ופלאפון מעוניינית שהלקוח יהיה מרוצה, זה גם אינטרס של פלאפון שהלקוח יהיה מרוצה ואז לא יהיו אי נעימויות של בעיות קליטה ש. גם כשאתם סבורים שהקליטה טובה אתם מציעים לתקין מגבר ת. לא. כשהקליטה פחות טובה, אם הלקוח מצליח להוציא שיחה ומתלונן על כל מיני דברים, אז כדי שהוא יהיה שבע רצון והחוויה מפלאפון תהיה טובה זה ההנחיות שאנחנו מוציאים". הנתבעת לא הציגה כל מסמך שהוא - לא תיעוד תלונות התובעת, לא מסמכים המתעדים את תכנית הבדיקה אליה נשלחו נציגי הנתבעת ולא מסמכים המסכמים את תוצאות הבדיקה שבוצעה על ידי נציגיה. זאת על אף שעל פי עדותו של עד ההגנה ספי דניאל, אשר משמש כמנהל הנדסת אזורים אצל הנתבעת, קיימת פרוצדורה של רישום התלונות של הלקוחות (עמ' 25 שורות 8-12 לפרוטוקול), קיימת תכנית עבודה לגבי הבדיקה שעומדת להתבצע וסיבתה (עמ' 25 שורות 21-24 לפרוטוקול), אמור להיות דו"ח בדבר הממצאים והמסקנות של הטכנאי אשר ביצע את הבדיקה (עמ' 25 שורות 25-31 לפרוטוקול) ויש פרוצדורה של רישום (עמ' 27 שורה 1 לפרוטוקול). התובעת טוענת, טענה שלא נסתרה, כי היא ביקשה מאותם נציגים של הנתבעת שביצעו את הבדיקה את ממצאי הבדיקה בכתב, אך הם סירבו לכך (סעיף 21 לתצהיר התובעת). יתר על כן, משמיעת העדויות עלה כי נציגי התובעת לא בדקו את איכות הקליטה בכל המקומות לגביהם התלוננה התובעת. התובעת מתגוררת בבני יהודה והיא מנהלת סופרמרקט ושני מחסנים באיזור התעשיה בבני יהודה וסופרמרקט וחנות ירקות בקצרין (עמ' 5 שורות 22-23 לפרוטוקול). תלונת התובעת בדבר בעיות הקליטה, התייחסה לביתה ולכל עסקיה, בבני יהודה ובקצרין, וכן לדרך המובילה מבני יהודה לקצרין (סעיפים 19-20 לתצהיר התובעת). התובעת העידה בבית המשפט כי נציגי הנתבעת ביצעו את הבדיקה רק במחסן של ביתה בבני יהודה, ולא בשאר המקומות. התובעת שאלה מדוע לא מבוצעת בדיקה גם בשאר המקומות בהם קיימת בעיית קליטה - בבני יהודה ובקצרין ונציגי הנתבעת השיבו כי "הם מודעים לבעיה" (עמ' 13 שורות 18-21 לפרוטוקול). העד מטעם הנתבעת - הטכנאי אלכס גל, אישר כי לא ביצע בדיקה בעסקי התובעת בקצרין ובדרך לשם (עמ' 19 שורות 18-19 לפרוטוקול). זאת, למרות שבתצהירו הצהיר כי נשלח לבדוק את רמת הקליטה "באזור ביתה ועסקיה של התובעת" (סעיף 4 לתצהיר). טענתו של הטכנאי ולפיה "אם לא הייתי בקצרין זה בגלל שלא נאמר לי ע"י הלקוחה להגיע לשם" (עמ' 24 שורה 12 לפרוטוקול), הינה עדות הנסמכת על הנחה שהעד מניח. מדובר בבדיקה שבוצעה בחודש מרץ 2005, משמע - 6 שנים לפני עדותו של העד בבית המשפט, כאשר העד העיד כי הוא מבצע בממוצע בדיקה אחת ביום ולעיתים אף יותר (עמ' 22 שורות 16-22 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, ובהעדר כל תיעוד בכתב מטעם הנתבעת, שוכנעתי כי יש להעדיף את עדותה של התובעת, בה נתתי אמון, ולפיה היא התלוננה גם על בעיות קליטה בעסקיה בקצרין ובדרך מבני יהודה לשם ובחזרה וטענות אלה לא נבדקו על ידי נציגי הנתבעת, אשר אף אישרו שהבעיה ידועה להם. משמיעת העדויות ומניתוח הראיות כמפורט לעיל, שוכנעתי כי התובעת הוכיחה כי המכשירים אותם היא רכשה מן הנתבעת סבלו מבעיות קליטה שהיה בהן כדי לשבש את שגרת עבודתה של התובעת ושל העסקים אותם היא מנהלת. התובעת, כאמור, הוכיחה כי סוגיית הקליטה היתה בראש מעינייה עת נקשרה עם הנתבעת בהסכם. דבר זה בהחלט מתבקש, בהתחשב בעובדה שמדובר ב- 12 מכשירים האמורים לשמש את התובעת ואת עובדיה בעסקים שונים המצויים בשני יישובים שונים ברמת הגולן. בעניין אופיה של בעיית הקליטה - אכן, כפי שטוענת הנתבעת, נוכח טיבו ואופיו של השירות הסלולארי, קיימת אפשרות כי במקום מסויים או בחדר מסויים או בזמן מסויים לא תהייה קליטה, או לא תהייה קליטה אופטימלית. אלא שבענייננו, נתתי אמון בטענת התובעת ולפיה לא דובר בבעיות קליטה ממוקדות - במקום מסויים או בזמן מסויים, אלא בבעייה הגורמת באופן חוזר ונשנה לאי זמינות המשתמשים בעת הימצאם באזור עסקייה של התובעת - בבני יהודה, בקצרין ובדרך המחברת ביניהם. שוכנעתי כי גם אם לא דובר בהעדר קליטה מוחלט ותמידי, עדיין דובר בבעיית קליטה שאיננה טבעית וסבירה לשירות הסלולארי שיש לצפות לו, ודאי בנסיבות המיוחדות דנן, בהתחשב במטרה העסקית לשמה נרכשו המכשירים. העובדה שהתובעת והמשתמשים האחרים במכשיריה עשו שימוש של 1,108 דקות בחודש ינואר 2005, ב- 13 מכשירים, אין בה, כשלעצמה, כדי לסתור את הטענה בדבר קיומן של בעיות קליטה. אדרבה - בהשוואה לשימושים שעשתה התובעת בחברת סלקום (נ/3) עולה כי מדובר בשימוש בהיקף קטן יחסית, של כ- 18 שעות בלבד, בהשוואה לשימוש של 80 שעות בחודש אוקטובר 2004, 75 שעות בחודש נובמבר2004, 77 שעות בחודש דצמבר 2004, 71 שעות בחודש פברואר 2005, ו- 91 שעות בחודש אפריל 2005. יצוין עוד כי נוכח מהות בעיות הקליטה, כמפורט לעיל, אין לזקוף לחובתה של התובעת, בבחינת אי הקטנת הנזק, את העובדה שהיא סרבה להצעת הנתבעת להתקנת מגבר בביתה ובמחסן. על פי עדות עד ההגנה, דובר באמצעי נקודתי שיש בו כדי לשפר את הקליטה רק בתוך המבנה בו הוא מותקן (עמוד 23 שורות 19-20 לפרוטוקול), משמע - לא היה באמצעי זה כדי לפתור את בעיית הקליטה שמחוץ למבנים, כגון בנסיעות ברחבי האיזור ובין עסקיה של התובעת ברמת הגולן. טענת הנתבעת בדבר הטבות שקיבלה התובעת מחברת סלקום לצד הקביעה שהתובעת הוכיחה שאכן היו בעיות קליטה במכשירים אותם רכשה מן הנתבעת, אבחן להלן את טענת הנתבעת ולפיה הסיבה האמיתית לכך שהתובעת העדיפה שלא להשתמש במכשיריה, היתה שהיא קיבלה, לאחר חתימת ההסכם עם הנתבעת, מחירים נמוכים הרבה יותר מחברת סלקום. הנתבעת טוענת כי בעוד שעל פי ההסכם עמה, היה על התובעת לשלם לה עבור זמן אויר 45 אגורות לדקה, הרי שלסלקום היא חוייבה לשלם רק 25 אגורות לדקה ובכך חסכה התובעת מדי חודש 1,200 ₪. בנוסף לכך, עבור דמי שימוש קבועים במכשיר שילמה התובעת לנתבעת סך של 986 ₪ בחודש, בעוד שלסלקום היא חוייבה לשלם סך של 140 ₪ בלבד, משמע - מדי חודש חסכה התובעת כ- 840 ₪. בסך הכל, לטענת הנתבעת, חסכה התובעת במשך 3 שנים 73,548 ₪ ומסיבה זו היא בחרה שלא לעשות שימוש בשירותי הנתבעת. מעיון בראיות שהוגשו לבית המשפט, עולה כי אין ממש בטענות אלה של הנתבעת: ראשית, מעיון בחשבוניות סלקום (נ/3) לתקופה שמחודש אוקטובר 2004, משמע - חודשיים בטרם התקשרה התובעת עם הנתבעת, ועד לחודש דצמבר 2005 - כשנה לאחר שהתובעת התקשרה עם הנתבעת, עולה כי לא חל שינוי בתעריפים בהם חויבה התובעת בסלקום: התובעת שילמה לסלקום כ- 26 ₪ לדקה עבור זמן אוויר ו- 140 ₪ עבור דמי מנוי וזאת, כאמור, הן לפני שהתקשרה עם הנתבעת והן לאחר שהפסיקה לעשות שימוש במכשירי הנתבעת. בכך יש כדי לסתור את טענת הנתבעת ולפיה לאחר ההתקשרות עם הנתבעת, הצליחה התובעת להשיג מחירים הרבה יותר נמוכים מחברת סלקום. שנית, פערי המחירים להם טוענת הנתבעת, אין בהם ממש: מעיון בהסכם שבין התובעת לנתבעת (נספח ב' לכתב ההגנה) עולה, כי התובעת רכשה מן הנתבעת 8 מכשירים עליהם התחייבה לשלם 41 אגורות לדקת זמן אויר ורק 4 מכשירים עליהם התחייבה לשלם 45 אגורות לדקה. עוד עולה כי הנתבעת אף נתנה לתובעת הנחות והטבות מהן מתעלמת הנתבעת בחישוביה, לרבות זיכויים עבור צריכת זמן אויר, כמות דקות שיחה בחודש ללא תשלום ובין היתר 1500 דקות שיחה ראשונות ללא תשלום "בחיוג אל מנויי הלקוח או בחיוג אל 5 יעדים ארגוניים". מהחשבונית של הנתבעת עבור חודש ינואר 2005 (נספח א' לתצהיר עד ההגנה אלכס גל) עולה, כי עבור 774 דקות זמן אוויר, חוייבה התובעת על ידי הנתבעת, לאחר הפחתת ההנחה המגיעה לה, בסך של 25 ₪ בלבד ועבור 334 דקות "זמן אויר יעד נבחר", לאחר הפחתת ההנחה, לא חוייבה בדבר. בנסיבות אלה, אין לקבל את החישובים שערכה הנתבעת בדבר יתרון לכאורה שהיה לתובעת בהתקשרות עם סלקום דווקא ומכל מקום, לא הוכחה טענת הנתבעת לפיה מחירי חברת סלקום היו זולים באופן משמעותי ממחיריה. התובעת הכחישה בעדותה את הטענה כי לאחר שהודיעה לסלקום כי היא עוברת לנתבעת, הוצע לה החזר של סכומים. עדותה ולפיה הדבר "לא היה ולא נברא", היתה עדות מהימנה (עמ' 8 שורות 1-5 לפרוטוקול). יתר על כן, מעדותה של התובעת בפני התרשמתי באופן ברור, כי התובעת לא ייחסה משמעות רבה לנושא התעריפים והמחירים של החברות. דווקא העובדה שהתובעת לא ניסתה לסתור בחקירתה הנגדית את המספרים שהוצגו לה ע"י ב"כ הנתבעת מתוך החשבוניות, אלא השיבה - לגבי הטענה שחוייבה ע"י התובעת בתעריף של 45 אג' לדקה: "אני רואה שכתוב, אם כתוב אז כן, אני לא זוכרת מה היה אז" (עמ' 6 שורות 5-7 לפרוטוקול), ולגבי החיוב בסלקום של 25 אג' לדקה: "אם זה מה שכתוב אז זה מה שזה" (עמ' 6 שורות 8-10 לפרוטוקול), דווקא תשובות אלו העצימו את מהימנות גרסתה של התובעת, שהרי כאמור, עיון מעמיק יותר בהסכם ובחשבוניות מעלה תמונה שונה מזו שהוצגה לתובעת בחקירתה. הנתבעת לא הוכיחה, אפוא, את טענתה כי שיקולים של חיסכון כספי הם שעמדו ביסוד החלטת התובעת שלא לעשות שימוש במכשיריה. לאחר שמיעת העדויות וניתוח הראיות בעניין שוכנעתי, כי האפשרות שבעיית הקליטה של מכשירי הנתבעת היא שהביאה לכך שהתובעת החליטה שלא לעשות בהם שימוש, היא האפשרות המסתברת יותר. הימנעות מהבאת עדים ועדות יחידה של בעלת דין הנתבעת טוענת בסיכומיה כי התובעת נמנעה מזימון עדים ומהגשת חוות דעת מומחה וכי עדותה הינה עדות יחידה של בעלת דין. התובעת אכן לא זימנה כעדים את אותם עובדים שקיבלו את המכשירים לשימושם, עדויות שיתכן והיה בהן כדי לסייע בבחינת טענות הצדדים בדבר איכות הקליטה במכשירים. אלא שנוכח אופיה של בעיית הקליטה, כמפורט לעיל, סבורני כי אין באי זימונם של עדים נוספים כדי להצדיק את דחיית טענות התובעת. התובעת היא מי שניהלה את העסק ומטבע הדברים, היא שראתה ונוכחה ב"תמונת הבעייה" הכוללת כהווייתה. מקובל עלי בעניין זה את הסברה של התובעת בעמוד 17 שורות 16-18 לפרוטוקול: "יש לי עובדים להם היה רק מכשיר אחד של פלאפון, מכשיר שאני נתתי לעובד שלי שאוכל לאתר אותו, אם אני מתקשרת למשלוחן, מחסנאי, איזה עד אני צריכה להביא על זה שאני לא מוצאת אותם?" מנגד, יש לזכור שגם הנתבעת בחרה שלא לזמן כעד מטעמה ולו לקוח אחד מבין אותם לקוחות רבים שלפי טענתה נהנים מקבלת שירותיה הסלולאריים ברמת הגולן (סעיף 23 לכתב ההגנה), על מנת לסתור טענת התובעת בדבר קיומן של בעיות קליטה למכשירי הנתבעת באזור מגוריה ועסקיה של התובעת. גם את טענת הנתבעת ולפיה יש לדחות את טענת התובעת משלא נתמכה בחוות דעת מומחה, אינני מקבלת. יש לקבל בעניין זה את טענת התובעת ולפיה במועד בו הוגשה התביעה, בשנת 2008, מצב הדברים כבר לא שיקף בהכרח את המציאות שהיתה קיימת במקום שלוש שנים קודם לכן. הדבר עלה גם מעדות עד הנתבעת, אשר העיד שהקליטה כיום איננה הקליטה שהיתה בתקופה הרלוונטית (עמ' 13 שורות 26-27 לפרוטוקול). קביעת הממצאים העובדתיים באשר לקיומה של בעיית קליטה במכשירי הנתבעת, אכן נסמכת בעיקרה על עדות התובעת, שהינה בעלת דין. בנסיבות אלה, על פי סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, על בית המשפט לפרט מה הניעו להסתפק בעדות זו. נקבע בפסיקה, כי הימנעות בעל הדין שכנגד מלהביא עדות או ראיה אשר היה בהן כדי לסייע לגירסתם, עשויה להוות הנמקה להסתמכות על אותה עדות יחידה, וכי מתן אמון מלא בנכונות אותה עדות יחידה מאפשר אף הוא לבית המשפט להתבסס על עדות זו (עא 295/89 חיים רוזנברג נ' שרה מלאכי, פ"ד מו(1) 733). בענייננו, כאמור, נתתי אמון מלא בנכונות עדותה של התובעת, בכל הנוגע לבעיות הקליטה שנתגלו במכשירים אותם היא רכשה מן הנתבעת. לצד זאת, יש לזקוף לחובתה של הנתבעת את העובדה שלא הציגה כראיה כל סיכום כתוב של הבדיקה שביצעו הטכנאי והמהנדס מטעמה, שאף לא זומן למתן עדות מטעם הנתבעת, סיכום שודאי היה בו כדי לסייע לגרסת הנתבעת, אילו היה ממש בטענתה שבאותה בדיקה נמצא שהקליטה טובה. בהעדר מסמך כתוב, אין לייחס משקל משמעותי לעדות הטכנאי, הניתנת שנים לאחר אותה בדיקה שביצע. יצוין כי העד הנוסף מטעם הנתבעת - ספי דניאל, אישר בעדותו כי טענתו בתצהירו, ולפיה בבדיקה שבוצעה אצל התובעת נמצא כי הקליטה טובה, נסמכה על האמור בתצהירו של הטכנאי מטעם הנתבעת (עמ' 26 שורות 4-12 לפרוטוקול), משמע - אין לייחס משקל עצמאי ונוסף לעדות זו בכל הנוגע למחלוקת בדבר קיומה של בעיית קליטה. הימנעות מהבאת אותן ראיות מצד הנתבעת, לצד הסתירות עליהן עמדתי לעיל בעדות הטכנאי מטעם הנתבעת, ומנגד - מתן האמון המלא בעדות התובעת, והראיות המסייעות - הפסקת השימוש במכשירי התובעת, השימוש המועט יחסית בחודש הראשון והעדר כל ראיה ל"טובות הנאה" שקיבלה התובעת מסלקום, הם שהניעו אותי להסתפק בעדות התובעת. הפרת ההסכם וביטולו התובעת הוכיחה, אם כן, שהמכשירים אותם רכשה מן הנתבעת סבלו מבעיות קליטה אשר בעטיין, ולא משום שיקולים כספיים של כדאיות כלכלית, החליטה התובעת שלא לעשות שימוש במכשירי הנתבעת. אותן בעיות קליטה היה בהן כדי להוות הפרה יסודית של ההסכם שנחתם בין הצדדים. ניתן להניח שאדם סביר לא היה מתקשר באותו הסכם לרכישת 12 מכשירים סלולאריים, האמורים לשמש לעסקים כגון עסקי התובעת, אילו ראה מראש שתהא קיימת בעיית קליטה מסוג הבעייה שהוכחה כאמור ואת תוצאותיה. הדברים נכונים על דרך קל וחומר על רקע החשיבות שייחסה התובעת לנושא הקליטה, כפי שהדברים נדונו בין התובעת לבין נציגי הנתבעת בטרם נכרת החוזה. טענת הנתבעת ולפיה על פי סעיף 4(א) להסכם היא איננה אחראית "בין במישרין ובין בעקיפין בגין הפסקות ו/או הפרעות אלחוטיות או אחרות במתן השירות מכל סיבה שהיא...", אין בה כדי להוות הגנה ראויה על הנתבעת ביחס לבעיות הקליטה אשר הוכחו, כאמור, במקרה דנן, בעיות שלא היו בגדר "הפסקות או הפרעות" במתן השירות, אלא בעייה נמשכת של העדר קליטה אשר גרמה לאי זמינות של המתשמשים, הן בעסקיה של התובעת בקצרין, הן בעסקיה ובביתה בבני יהודה והן בתנועה ביניהם. באותו אופן, גם אין לקבל את טענת הנתבעת בדבר חסינותה על פי סעיף 41(2) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), השתמ"ב-1982. סעיף זה מעניק חסינות במקרים של "טעות במתן שירות בזק, טעות במסר בזק או השמטה ממנו, אי מסירת מסר בזק או איחור במסירתו..." בענייננו, אין מדובר, כאמור, במקרים כגון אלו אלא בתקלה נמשכת של העדר קליטה אשר גרמה באופן חוזר נשנה ועקבי לאי זמינות המשתמשים. נוכח אותה הפרה יסודית של ההסכם, זכאית היתה התובעת לבטלו. זאת, על פי ההסדר הכללי המצוי בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970. הנתבעת, מנגד, לא היתה רשאית להתנות את ביטול ההסכם בתנאים כגון תשלום עמלת יציאה ותשלום מלוא הסכום עבור המכשירים, שכן לא דובר בבקשה של לקוח לסיום ההתקשרות בלא סיבה שהיא, אלא בביטול ההסכם בשל הפרתו. בהקשר זה יצוין עוד כי נתתי אמון בעדות התובעת ולפיה במסגרת אותה פגישה שנערכה עם נציגי הנתבעת, ועת הבהירה התובעת לנציגי הנתבעת כי נושא קליטת המכשירים הוא העומד בראש מעייניה, נאמר לה על ידי נציגי הנתבעת כי היא תוכל לבטל את ההסכם אם תיווכח בבעיית קליטה והיא אף הופנתה לסעיף בהסכם שאומר זאת (סעיף 13 לתצהיר התובעת ועדות התובעת בעמוד 13 שורות 1-7 לפרוטוקול). במסמכים שהוצגו לבית המשפט אמנם לא נמצא סעיף המאפשר ביטול ההסכם כאמור, אלא שההסכם עצמו לא הוגש, אלא רק "נספח להסכם למתן שירותי רדיו טלפון נייד" (נספח ב' לכתב ההגנה) ונראה כי גם לא הוגשו כל המסמכים עליהם חתמה התובעת, מסמכים שמטבע הדברים מצויים בידי הנתבעת. כך או אחרת, כאמור, הזכות החוקית לביטול החוזה עקב הפרתו היסודית איננה מותנית בקיומו של סעיף המאפשר זאת בהסכם. התובעת טוענת, בתצהיר העדות הראשית שהגישה, כי לאחר שהבינה כי אכן קיימת בעיית קליטה וכי אין באפשרות הנתבעת לתקן מצב זה, היא הודיעה לנתבעת כי היא רוצה להפסיק את ההתקשרות עמה וביקשה מהנתבעת להגיע אליה לאסוף את המכשירים. התובעת לא הציגה כל ראייה לטענתה זו. הפנייה הכתובה הראשונה בעניין הינה מכתבתו של ב"כ התובעת לנתבעת מיום 6.5.2007, בדואר רשום, שם צוין כי בשל בעיית הקליטה לא נעשה שימוש במנויים מאז רכישתם והנתבעת נתבקשה לבטל את עסקת הרכישה ולהשיב לתובעת את כל התשלומים ששולמו על ידה. יש לראות בהודעה זו משום הודעת ביטול של ההסכם עקב הפרתו. הסעדים הנתבעים פועל יוצא של ביטול החוזה היא חובת ההשבה הקבועה בסעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970. התובעת, כאמור, עשתה שימוש במכשירים אותם רכשה מן הנתבעת במשך חודש אחד בלבד - חודש ינואר 2005, ומאז, חדלה להשתמש בהם. יחד עם זאת, התובעת המשיכה להחזיק במכשירים והמשיכה אף לשלם את כל התשלומים להם התחייבה בהסכם - דמי שימוש קבועים ותשלום עבור המכשירים. זאת, גם לאחר שנשלחה אותה הודעת ביטול על ידי ב"כ התובעת בחודש מאי 2007. התובעת טוענת בתצהירה כי היא ביקשה מנציגי הנתבעת לקחת את המכשירים בחזרה אך נענתה כי מאחר והתחייבה ל- 3 שנים, עליה להמשיך ולשלם על פי התחייבותה וכי המכשירים שייכים לה ואין צורך להחזירם לנתבעת (סעיף 23 לתצהיר). גם בעדותה בבית המשפט, משנשאלה התובעת מדוע בא כוחה הודיע על ביטול ההסכם רק בחודש ינואר 2008, לאחר שתקופת ההסכם הסתיימה, השיבה התובעת (עמ' 6 שורות 1-3 לפרוטוקול): "כי לאורך כל הדרך נאמר לי שאי אפשר לבטל שירות או התקשרות בתוך הזמן הזה רק אחרי 3 שנים". ובעמוד 17 שורות 30-32 לפרוטוקול: " איזבל היתה התחלפה, אחר כך היה בחור ארגנטינאי שהתחלף, העבירו אותי לעובדי שטח, מאחד לאחד, ביקשתי שיקחו את המכשירים ממני, ביקשתי לבטל את העסקה, אמרתי שאני לא מסוגלת לעבוד בצורה כזאת, אמרו לי שיש 3 שנים אני חייבת לשלם..." טענת התובעת ולפיה נאמר לה על ידי נציגי הנתבעת שעליה להמשיך ולשלם 3 שנים, עולה בקנה אחד עם עמדת הנתבעת, כפי שזו צויינה במכתב הנתבעת מיום 10.6.2007, שם צוין, בין היתר, כי התובעת איננה זכאית לבטל את ההסכם וכי אם היא מעוניינת "לסיים את ההתקשרות", היא "תוכל לעשות זא בכפוף לתנאי ההתקשרות, ובין השאר, בתשלום עמלות יציאה ופירעון יתרות התשלומים בגין המכשירים". מכל מקום, סבורני כי בנסיבות בהן התובעת המשיכה להחזיק במכשירים עד תום תקופת ההסכם ולא החזירה אותם לנתבעת, וזאת חרף העובדה שלא עשתה בהם שימוש וחרף הודעת הביטול שנשלחה לנתבעת עוד בתוך תקופת ההסכם, אין מקום להורות על השבת הסכום ששולם על ידי התובעת עבור המכשירים, שעל פי טענת המצהיר מטעם הנתבעת ספי דניאל, שלא נסתרה, הסתכם בסך של 16,890 ₪. סה"כ זכאית התובעת להשבת מלוא הסכומים ששילמה לנתבעת (68,909.85 על פי דו"ח הנתבעת נספח ג' לכתב התביעה) בניכוי הסכום ששולם עבור המכשירים (16,890 ₪) ובסה"כ - סך של 52,019.85 ₪. בנוסף להשבה, תובעת התובעת פיצוי עבור עוגמת הנפש שנגרמה לה, משמע - פיצוי בעד נזק שאינו של ממון. בנסיבות העניין, סבורני כי יש לפצות את התובעת בגין ראש נזק זה, אם כי לא בסכום הנתבע. פיצוי בסך של 3,000 ₪ יהא פיצוי הולם עבור ראש נזק זה, בנסיבות הענין. סיכום על יסוד האמור לעיל, הריני מקבלת את התביעה ומורה לנתבעת לשלם לתובעת סך של 55,019.85 ₪ בתוספת אגרת בית משפט בסך של 2,135 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (14.5.2008) ועד היום. בנוסף לכך, על הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 9,500 ₪. הסכומים האמורים לעיל ישולמו לידי התובעת בתוך 30 יום ממועד מסירת פסק-דין זה לב"כ הנתבעת, אחרת - הם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. פלאפוןסלולר (תביעות)החזר כספי