קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להחזר כספים שהופקדו בחשבון נאמנות: 1. נתוני רקע 1.1 המדובר בתביעה להשבת כספים אותם הפקיד התובע בחשבון נאמנות על שם הנתבעים - עורכי הדין, אשר ייצגו את אחות התובע ובעלה - צדדי ג', במטרה לסייע להם להשיב לידם את השליטה בחברה שהיתה בבעלותם טרם נקלעה לקשיי נזילות. 1.2 תביעה זו הוגשה תחילה לבית משפט השלום כתביעה בסדר דין מקוצר, אך הועברה לבית המשפט המחוזי לאחר שנתקבלה טענת הנתבעים לחוסר סמכות עניינית בשל כך שמדובר בתביעה שעילתה בחוק הנאמנות. 1.3 לאחר שהעיד בפניי התובע, הגיעו בעלי הדין להסדר דיוני לפיו יינתן פסק הדין בהסתמך על החומר המצוי בתיק, לאחר שהצדדים יסכמו טענותיהם בעל-פה, אגב וויתור על חקירת שאר העדים. עוד הוסכם כי פסק הדין יתייחס אך רק לתביעה בתיק העיקרי, קרי למחלוקת בין התובע לנתבעים וכי במידה והתביעה תתקבל, תישמע ההודעה כנגד הצדדים השלישיים תוך שמירת הזכות לחקור גם את הנתבעים שחקירתם נחסכה בשלב זה. 2. תמצית העובדות הדרושות 2.1 התובע, ישראלי תושב קנדה, הנו אחיה של לאה לייזר מי שהיתה יחד עם בעלה המנוח איזו לייזר ז"ל הבעלים של חברת איזו לייזר זיווד אלקטרוני (1992) בע"מ (להלן: "החברה"). הנתבעים הנם עורכי דין שייצגו את איזו ולאה לייזר (להלן יחד: "לייזר") בתיק הפירוק והכינוס של החברה ובין היתר פעלו להשבת השליטה בה לידי לייזר. 2.2 ביום 12.7.07 הפקיד התובע בחשבון נאמנות על שם הנתבעים סך 50,000 דולר קנדי, על מנת שישמשו בהשבת השליטה בחברה לידי לייזר. הפקדת הכספים בוצעה לאחר שהתובע חתם על מסמך שמוען לנתבעים ונערך על ידם ובו נקבעו הדברים הבאים (להלן: "מכתב ההסמכה") : "1) מועברים בזאת סך של 2) הסכום הנ"ל יופקד בנאמנות בידי משרדכם. 3) הכספים הנ"ל מופקדים לצורך נתינת ערבות מאת מר איזו וגב' לאה לייזר לחובות החברה וזאת על-מנת לאפשר להם לקבל לידיהם את המפעל איזו לייזר זיווד אלקטרוני (1992) בע"מ (להלן: "המפעל") 4) הכספים ניתנים בכפוף לתנאי כי מר איזו ו/או גב' לאה לייזר יקבלו לשליטתם את המפעל. 5) באם התנאי הנ"ל לא יתקיים הנני נותן בזאת הוראה כי הסכום המצוין בסעיף 1 לעיל יוחזר לידיי לחשבון מספר ההוצאות הנובעות מההעברה ו/או הטיפול בכסף". 2.3 אין חולק כי השליטה בחברה מעולם לא הוחזרה לידי לייזר והליך הפירוק כמו גם הליכי מימוש השעבודים בתיק הפש"ר נמשכו. העובדות המפורטות עד כאן, אינן שנויות במחלוקת. 3. טענות הצדדים 3.1 לטענת התובע, במהלך חודש יולי 2007 סיפרה לו אחותו כי החברה שבבעלותה יחד עם בעלה מצויה בקשיים וכי מונה לה כונס או מפרק. לדבריו, בשיחה טלפונית אותה ניהל עם הנתבע מס' 1 הובהר לו כי קיימת תוכנית להסדר החובות וכי נדרש סכום אחרון של 50,000 דולר קנדי כדי להחזיר את השליטה בחברה לידי אחותו ובעלה. עוד הוסיף התובע כי הוא נכון היה להעמיד את הסכום הדרוש בנאמנות לשם החזרת השליטה בחברה לידי לייזר, ובלבד שיובהר כי במידה והמטרה שלשמה מועבר הכסף לא תוגשם, יושב הסכום במלואו חזרה לידיו. 3.2 בעקבות כך נוסח מכתב ההסמכה על ידי הנתבעים ושוגר אל התובע בדואר אלקטרוני. התובע חתם על המכתב והעביר בו זמנית את הסך של 50,000 דולר קנדי. 3.3 בסמוך לחודש מאי 2008 למד התובע לראשונה מלייזר כי המטרה לשמה הועבר הכסף לחשבון הנאמנות לא התממשה וכי השליטה בחברה הועברה למעשה לאחר. או אז פנה בכתב אל הנתבעים בדרישה לקבל לידיו חזרה את הכספים בהתאם למה שסוכם במכתב ההסמכה. משלא נענו פניותיו, הגיש תביעתו המונחת בפניי. 3.4 הנתבעים טענו מצדם כי לייזר פנו אליהם בשעת מצוקה קשה לאחר שהכניסו לחברה את מר אבני יצחק (להלן: "אבני") על מנת לייעל את החברה. בשלב כלשהו החליטו לייזר להפוך את אבני לשותף וזאת לאחר שלאה לייזר ערבה אישית להלוואה בסך 2.5 מליון ₪, תוך שהחזר ההלוואה נעשה על ידי המחאות שנמשכו על ידי אבני. בעת נטילת ההלוואה בסך 2.5 מליון ₪ רשם הבנק המלווה שיעבוד ספציפי על נכסי החברה. הנתבעים ציינו כי לייזר פנו אליהם במטרה לקבל חזרה את השליטה על החברה מידי אבני בהליכים למול המפרק שמונה מטעם בית המשפט בתיק הפש"ר. במסגרת ייצוגם את לייזר, פנו הנתבעים בשם לייזר אל המפרק הזמני ושטחו בפניו את טענותיהם כי נפלו למעשה לתרגיל "עוקץ" מצדו של אבני, במטרה להשתלט על החברה ונכסיה. כמו כן הודיעו הנתבעים כי בדעת לייזר להגיש בקשה להבראת החברה במסגרתה ישולמו על ידי לייזר כל החובות לנושים והשליטה בחברה תחזור לידם. בעקבות כך פנה המפרק לבית המשפט בבקשה למתן הוראות. הנתבעים הודיעו כי לייזר נכונים, כצעד בונה אמון, ליתן ערובה בסך 2 מליון ₪ לטובת החברה לקראת הבראתה. בנוסף נתבקש המפרק הזמני לאשר התשלומים החודשיים שנועדו לסילוק ההלוואה בסך 2.2 מליון ₪ אותה נטלה החברה בערבותה האישית של לאה לייזר, וזאת על מנת שלא להביא למימוש השעבודים בשל הפרת תנאי אותה הלוואה. בהמשך, פנה המפרק אל הנתבעים במכתב לפיו לנוכח החשד להברחת כספים ונכסים מהחברה נדרשו לייזר להשיב לאלתר לקופת הפירוק הכספים שנגבו מלקוחות ונמשכו על ידם. במקביל הגיש הבנק המלווה בקשה למינוי כונס נכסים לצורך אכיפת השעבודים, לאחר שהתנאים למימושם ולאכיפתם נתקיימו עקב אי סילוק ההלוואה. לייזר היו נחושים בדעתם להחזיר את השליטה בחברה לידיהם. לפיכך, גייסו את התובע שהסכים להעמיד לטובתם כספים שיאפשרו השבת השליטה כאמור. במסגרת זו הוכן מכתב ההסמכה והסך של 50,000 דולר קנדי הועבר לחשבון הנאמנות. ימים ספורים לאחר מכן פרטו הנתבעים במכתב המופנה למפרק הזמני את עיקרי הצעתם של לייזר להסדרת חובות החברה כלפי נושיה. אותה הצעה הוגשה לאחר שנמצאו בחשבון הנאמנות ע"ש הנתבעים סך 600,000 ₪ שכללו את הסכום שהופקד על ידי התובע. ביום 7.8.07 פנה כונס הנכסים הזמני מטעם הבנק המלווה אל לייזר לערוך התמחרות על הנכסים המהווים את שרשרת הייצור בחברה. השתתפות לייזר באותה התמחרות הותנתה בהמצאת ערבות בנקאית לטובת כונס הנכסים בסך 225,000 ₪ כאשר מחיר הפתיחה להתמחרות יעמוד ע"ס 1.5 מליון ₪. ביום 13.8.07 קיבל כונס הנכסים את הצעתו של לייזר לרכישת נכסי החברה המשועבדים תמורת 1.5 מליון ₪ בתוספת מע"מ. למחרת הומצאה לידי כונס הנכסים ערבות בנקאית ע"ס 225,000 ₪. ביום 20.9.07 נחתם הסכם בין כונס הנכסים הזמני בתיק הפש"ר לבין לייזר לפיו יועבר סך של 600,000 ₪ במזומן לחשבון הנאמנות של כונס הנכסים הזמני תוך שתשלום זה ייזקף כנגד חובם של לייזר לבנק בגין ערבותם האישית. עוד הוסכם כי כנגד תשלום בסך 1.5 מליון ₪ בצירוף מע"מ תהא ללייזר הזכות לקבל לידיהם את המכונות שמכירתן אושרה במסגרת תיק הפש"ר. לפיכך, הועברו ביום 23.9.07 סכומים שונים לחשבון הנאמנות של כונס הנכסים ובכללם סך 207,000 ₪ שנתקבלו מאת התובע. בהמשך, לא עמדו לייזר בהתחייבויותיהם כלפי הבנק, ובהתאם להחלטה בתיק הפש"ר והבנק באמצעות הכונס הזמני, נמשכו הליך פירוק החברה והליכי מימוש השעבודים שעמדו בתיק הפש"ר. 3.5 בפן המשפטי טענו הנתבעים כי אין כל יריבות בינם לבין התובע וזאת מאחר ולא נחתם בין הצדדים כל הסכם מחייב. לטענתם, ההסכם, ככל שהיה כזה, הנו הסכם הלוואה בין התובע ללייזר. מכתב ההסמכה עליו חתם התובע נערך אמנם על-ידי הנתבעים אך זאת על פי בקשת לייזר לאחר שהתובע התנה את הפקדת הכספים בכך שאלה ישמשו את לייזר להחזרת השליטה בחברה לידיהם ולא לכל מטרה אחרת. הנתבעים הדגישו כי הם עצמם מעולם לא חתמו על המכתב ולא קיבלו על עצמם כל התחייבות על פיו. התחייבותם ניתנה במסגרת הרשאתם על ידי לייזר לפעול בשמם ולייצגם בהליכי הפירוק למול המפרק וכונס הנכסים לצורך קבלת השליטה בחברה. עוד הוסיפו הנתבעים כי הכספים שהופקדו בחשבון הנאמנות לטובת לייזר שימשו למטרה לה יועדו ולמטרה זו בלבד. בהקשר זה הפנו לתביעת החוב שהגישו לייזר לכונס הנכסים הרשמי ולכך שבסכום התביעה (2.6 מיליון ₪) נכלל גם הסכום של 207,000 ₪ שנתקבל מהתובע. ללמדך שלייזר עצמם ראו בסכום זה חלק מהחוב אותו הם חייבים להשיב לתובע. 3.6 הנתבעים טענו כי כל הפעולות שביצעו נעשו בתום לב, בתיאום ובהסכמת לייזר, על דעת התובע, ותוך שמירה על חובת הנאמנות כלפיו ובאישור בית המשפט בתיק הפש"ר. אלא שלייזר לא עמדו בהתחייבויותיהם, ובכך הכשילו במו ידיהם את השבת השליטה בחברה לידם. נוכח הודעתו של לייזר כי אינו יכול לממש את זכייתו בציוד המשועבד ואינו יכול לעמוד בתנאי ההסדר שהציע לנושים, חולטו הערבויות הבנקאיות שנמסרו לכונס הזמני ולמפרק, מה שהוביל בסופו של דבר למימוש צו הפירוק על-ידי מכירת החברה לידי אחר, והעברת הכספים, ובכלל זאת כספי התובע, לטובת כיסוי חובותיהם של לייזר לחברה. 4. היחסים בין הצדדים - נאמנות או שליחות 4.1 בטרם נבחן את טענות התובע לגבי הפרת הנתבעים את התחייבותם כלפיו, יש לקבוע תחילה על איזו פלטפורמה ניצבים יחסי הצדדים, האם מדובר בהסכם שליחות או שמא בנאמנות, שכן הכרעה זו יש בה כדי להאציל על אופייה והיקפה של אחריות הנתבעים. סעיף 1 לחוק השליחות, תשכ"ה - 1965 מורה כי "שליחות היא יפויי כוחו של שלוח לעשות בשמו או במקומו של שולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי". השליחות נועדה לשרת את האינטרסים של השולח, והוא זה הקובע מה טוב בעבורו. שיקול הדעת של השלוח במקרה זה מצומצם עד כי אין הוא רשאי לבצע פעולה שאין השולח חפץ בה, גם אם לדעתו אותה פעולה תביא תועלת לשולח. (ראו: ע"א 841/76 בו אריה נ' סברה, פד"י לג(1), 85). לעומת זאת סעיף 1 לחוק הנאמנות, תשל"ט - 1979 קובע כי "נאמנות היא זיקה לנכס, שעל פיה חייב הנאמן להחזיק או לפעול בו לטובת הנהנה או למטרה אחרת". הנאמנות נותנת בידי הנאמן שליטה בנכס כדי שיפעיל אותה להשגת מטרה מסוימת (ע"א 4396/90 רוזנמן נ' קריגר, פד"י מו(3), 254). חובתו של הנאמן מופנית כלפי נכסי הנאמנות ועליו לפעול בשקידה ובאמונה במילוי תפקידו (סעיף 10 לחוק הנאמנות). משמעותה של דרישה זו הנה כי על הנאמן לנהוג כפי שאדם סביר היה נוהג באותן נסיבות ולפעול להשגת מטרות הנאמנות על פי מצפונו ושיקול דעתו. נקבע כי חובתו של הנאמן לפעול לטובת הנאמנות גוברת על תניה חוזית שאינה עולה בקנה אחד עם אותה חובה. מקום שאותה תניה סותרת את טובת הנאמנות, על הנאמן להתעלם הימנה ולפעול לפי מיטב שיקול דעתו. 4.2 לנוכח נקודות הדמיון וההשקה בין השליחות לנאמנות, מלאכת האבחנה בין השתיים אינה תמיד קלה. עמדה על כך כב' השופטת א' פרוקצ'יה בע"א 9225/01 זיימן נ' קומרן (מיום 13.12.2006, לא פורסם ) בקבעה כי: "יש ביניהן נקודות דמיון והשקה רבות. ישנם גם הבדלים. ישנו דמיון בין שלוח לבין נאמן. שניהם פועלים עבור אדם אחר ולשניהם כח להשפיע על מעמדו של האחר שאת ענייניו הם מנהלים. על שניהם מוטלת חובת נאמנות במילוי תפקידם. התרופות במקרה של הפרה דומות. עם זאת, יש הבדל מהותי ביניהם: 'ביסוד האבחנה עומד עקרון הייצוג. השלוח מייצג את השולח; הנאמן אינו מייצג את הנהנה. לנאמן לא ניתן כח ייצוג. פעולתו המשפטית של הנאמן משפיעה על זכויות הנהנה, אך השפעה זו אינה מבוססת על העיקרון כי הנאמן פועל בשמו של הנהנה. הנאמן פועל בשם עצמו בנכסים שבהם הוא מחזיק כנאמן (ברק, לעיל, בע' 414-15); (ההדגשות לא במקור))'. 4.3 בנוסף, בעוד השליחות עשויה להתפרש על כל פעולה משפטית שניתן לבצע כלפי צד שלישי, וכוחו של השלוח מותנה בהיקף ההרשאה שניתנה לו מפי השולח ובהוראותיו, הרי שהנאמנות עניינה מתרכז בזיקה לנכס ובפעולה בו לטובת הנהנה. כוחו של הנאמן רחב בהרבה וכמעט ואינו מוגבל כל עוד הוא פועל לקידום טובת הנאמנות בדרך המועילה ביותר (ראו: ע"א 3829/91 וואלס נ' גת, פד"י מח(1), 808). 4.4 בענייננו - התובע עצמו בתצהיר עדותו הראשית הגדיר את המסמך עליו חתם כ"מסמך הוראות לנאמנות" (סעיף 4 לתצהיר -ת/1). בסיכומיו הוסיף אמנם וטען כי יש לראות במסמך זה משום הסכם בינו לבין הנתבעים, לפיו התחייבו אלה לפעול בכסף שיופקד בחשבון הנאמנות שעל שמם, לא רק כנאמנים אלא גם כשליחים. זאת מעצם היותם עורכי דין. אלא שלדעתי, בחינת יחסי הצדדים, לרבות מטרת ההתקשרות ואומד דעתם מצביעים על כך שמדובר ביחסי נאמנות מובהקים. 4.5 ראשית, הנתבעים לא ייצגו את התובע ולא פעלו בשמו אלא ייצגו את לייזר מתוך יפויי כוח שניתן בידם לשמש כבאי כוחם. כפי שצוין לעיל, ביסוד האבחנה עומד עקרון הייצוג - בעוד השלוח מייצג את השולח הרי שהנאמן אינו מייצג את הנהנה בכל הנוגע לניהול הנאמנות והשגת יעדיה. בענייננו, עשוי להיווצר בלבול נוכח העובדה שהנתבעים ייצגו את לייזר ושימשו כבאי כוחם שעה שלייזר הם הנהנים מכספי הנאמנות. אלא שייצוגם של הנתבעים את לייזר לא נעשה מתוקף מעמדם כנהנים אלא מתוקף הסכם נפרד ועצמאי בין הצדדים, שאין לו דבר עם מכתב ההסמכה. רוצה לומר, לא הסכם הנאמנות הוא שיצר את יחסי הייצוג בין הנתבעים ללייזר אלא התקשרות קודמת ועצמאית. בהסכם הנאמנות לא ייצגו הנתבעים את לייזר אלא פעלו כנאמנים ביחס לכספו של התובע, אשר הועבר על מנת לקדם את עניינם של הנהנים. 4.6 מאפייניו של ההסכם שנעשה בין הצדדים מלמדים על כך שמדובר במערך של יחסי נאמנות במסגרתם הועברו כספי התובע לנתבעים, וזאת כנאמנים להעברת הכספים ליעדים שנקבעו במכתב ההסמכה. לאמור, על-מנת שישמשו כערבות מטעם לייזר לחובות החברה, וזאת במטרה להשיב את השליטה והבעלות בה חזרה לידם. מרכז הכובד של ההסדר הוא בהעברת השליטה בכספים לידי הנתבעים, וחובתם של אלה לפעול בהם כמצוות המחוקק בסעיף 10(ב) לחוק הנאמנות בשקידה, באמונה ובסבירות לטובת לייזר, אותם ייצגו. מה שהוביל ליצירת קשר הנאמנות בין התובע לנתבעים הוא עובדת ייצוגם של הנתבעים את לייזר בתיק הפירוק והכינוס ופעילותם לטובת השבת השליטה בחברה לידם. לייזר נעזרו בנתבעים כדי לצאת מהתסבוכת הכספית אליה נקלעה החברה ומטבע הדברים לייזר היו אלה שקישרו בין התובע לנתבעים על-מנת שיעביר דרכם כספים שישמשו אותם כערבות לחובות החברה. בעוד שביחסי שליחות, השלוח מייצג את השולח, כאן הנתבעים לא ייצגו את התובע ולא פעלו בשמו, אלא החזיקו בכספים אותם העביר לידיהם כנאמנים לטובת לייזר. 4.7 בחינת אומד דעתם של הצדדים מלמדת אף היא על כוונת הצדדים ליצור הסדר נאמנות ביניהם. הלכה פסוקה היא, כי יש ליתן לטקסט משפטי פרשנות הגיונית ככל שניתן, כזו המתיישבת עם השכל הישר ולהימנע מפרשנות המביאה לתוצאה אבסורדית. בעניינינו, כספי התובע ניתנו על מנת שיקדמו את עניינם של לייזר, בעוד הנתבעים משמשים צינור להעברת אותם כספים לטובת היעדים שנקבעו במכתב ההסמכה. לנתבעים, לבד מהיותם באי כוחם של לייזר ובעלי חשבון הנאמנות בו הופקדו הכספים, לא היה עניין אישי בכספים שהופקדו. ההפקדה לא נעשתה עבורם ולא שירתה אותם אישית בשום צורה שהיא. התובע אישר למעשה כי נתן לאחותו הלוואה ע"ס 50,000 דולר קנדי וכי הוא ידע שהיא זקוקה לכסף כדי שתוכל להחזיר אליה ואל בעלה ז"ל את השליטה בחברה. (ראו: ש' 22-25 בעמ' 9 וש' 9-11 בעמ' 10 לפרוטוקול). לפיכך, על אף שהמסמך מופנה אל הנתבעים, אינני רואה בתניה שצוינה בו לפיה "הכספים ניתנים בכפוף לתנאי כי מר איזו ו/או גב' לאה לייזר יקבלו לשליטתם את המפעל", משום תניה המופנית אל הנתבעים דווקא, אלא כזו המופנית ללייזר. משמע שלייזר לא יוכלו לעשות שימוש באותם כספים אלא למען השבת השליטה בחברה חזרה לידיהם ולא לכל מטרה אחרת. 4.8 הנתבעים אמנם לא הבהירו מדוע ניסחו את התניה במסמך כפי שניסחו. יחד עם זאת, יהא זה אבסורד לקבל פרשנות לפיה התובע מתנה את העברת הכספים לידיהם הנאמנות של הנתבעים בכך שלייזר יקבלו חזרה לבעלותם את המפעל. אין בכוחם של הנתבעים להבטיח מראש תוצאה שכזו, משום שהעברת אותה בעלות אינה תלויה רק בהם אלא מעורבים בה מספר גורמים נוספים שאינם בשליטתם. 4.9 לכן, פרשנות הגיונית ותכליתית של ההסכם בין הצדדים מביאה למסקנה כי יש לקרוא את התניה ככזו המופנית אל לייזר ולפיה - הכספים ניתנים ללייזר עבור השבת השליטה בחברה לידם ולמטרה זו בלבד, כך שאם ייעשה בכספים שימוש אחר מזה, כספו של התובע יוחזר לידיו. כל פרשנות אחרת אינה עולה בקנה אחד עם הגיונם של דברים ועם השכל הישר. 5. האם הפרו הנתבעים את חובת הנאמנות? 5.1 התובע משיב לשאלה זו בחיוב. לשיטתו, היה על הנתבעים לכל הפחות להמתין עם העברת כספיו עד אשר ישולמו כל יתר הסכומים ורק אז, להעביר את הכספים שהופקדו בידו, בתורת תשלום אחרון. הואיל ועד ליום זה לא חזרה השליטה בחברה לידי לייזר, הרי שלא התקיימה מטרת הנאמנות, ולכן על הנתבעים להשיב לתובע את הכספים שהפקיד בידם. 5.2 הנתבעים מצדם טענו כי הסכום שהופקד על-ידי התובע לא שולשל לכיסם הפרטי אלא שימש למטרה לשמה נועדה הנאמנות. הוא שירת את לייזר לשתי מטרות עיקריות - האחת, כערבות בנקאית אוטונומית לצורך קיום התמחרות לקבלת הציוד של החברה, והשניה כערבות בנקאית אוטונומית שנועדה לאפשר הסדר עם הנושים ועל-ידי כך החזרת השליטה בחברה לידי לייזר. ואכן, לייזר באמצעות הנתבעים הגיעו להסכמות בכתב, הן עם הכונס והן עם המפרק. הנתבעים הדגישו כי אילולא הכסף, לרבות הסכום שהופקד על ידי התובע, לא היו לייזר מצליחים להגיע להתמחרות או להסדר נושים. הנתבעים הדגישו כי הם עשו ככל יכולתם על-מנת שהכסף ישמש להשבת הבעלות בחברה לידי לייזר אלא שהם טרפדו את הסיכויים לקבל את החברה חזרה לידיהם בכך שנמנעו מלהעביר למפרק ולכונס את הכספים להם התחייבו. לאור מחדליהם של לייזר והפרת התחייבותם להעביר הכספים כנדרש, מימשו המפרק והכונס את הערבות הבנקאית האוטונומית והזרימו את הסכום שנתקבל לחשבון קופת הפירוק והכינוס ובכך הקטינו את חובם האישי של לייזר לחובות החברה, ולחובות קופת הפירוק, הכינוס והנושים. יודגש כי הסכום שהופקד על ידי התובע הועבר יחד עם סכומים אחרים שנזקפו כנגד חובם של לייזר לבנק בגין ערבותם האישית. יוצא איפוא שהנהנים הישירים מן הכספים נשוא הנאמנות הם לייזר בעצמם באופן אישי. בהקשר זה הפנו הנתבעים להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 26.10.09 בפר"ק (חיפה) 364/07 ממנה ניתן ללמוד על התנהלותם חסרת תום הלב של לייזר. 5.3 טענות הנתבעים לעניין זה מקובלות עליי. דומה כי אילולא עשו שימוש בכספו של התובע, לא היה עולה בידי לייזר להגיע כלל לשלב ההתמחרות על ציוד החברה, במסגרת הניסיון להחזיר לידיהם את השליטה בה. נכון הוא שבסופו של דבר ניסיון זה לא צלח אך כפי שציינתי לעיל, התוצאה המיוחלת של השבת השליטה בחברה ללייזר היתה תלויה בגורמים אחדים ובכללם בלייזר עצמו. התיאור הסכמאטי כאילו היה על הנתבעים להעביר את הכסף בשלב האחרון, ממש במקביל להחזרת השליטה בחברה ללייזר אינו מעשי שכן ההליכים בתיקים כגון דא אינם פשוטים ואינם מתנהלים בדרך זו שבה החייב יכול להכתיב תנאיו. אין ספק כי הכספים הועברו במסגרת הליך שבסיומו, אילו היו עומדים לייזר בחיוביהם, היתה החברה חוזרת לשליטתם. אלא שדווקא הם טירפדו אפשרות זו בכך שהפרו התחייבותם להעביר כספים כנדרש לצורך החזרת השליטה. בנסיבות אלו, נקטו הנתבעים בפעולות שנראו להם נכונות לצורך השגת מטרת הנאמנות, אגב שיתוף פעולה עם לייזר עד לשלב מסוים, ותוך שנתנו דעתם לרצונו של התובע לסייע לאחותו במצוקתה. 5.4 אני רואה להדגיש כי על פי חליפת המכתבים וההסכמות שהושגו בין לייזר, באמצעות הנתבעים , לבין כונס הנכסים, נזקפו הכספים שהעביר התובע כנגד חובם של לייזר בגין ערבותם האישית. משמע שהנהנים הישירים מהעברת אותם כספים לכונס היו לייזר אישית - אחותו של התובע ובעלה. 5.5 הטענות אותם מעלה התובע כנגד הצעדים בהם נקטו הנתבעים הן בבחינת חוכמה לאחר מעשה. כבר נקבע כי מבחינת סבירותה האובייקטיבית של פעולת הנאמן לטובת הנאמנות, הדברים צריכים להישקל על פי המועד בו ננקט קו הפעולה, ולא במחשבה לאחר מעשה.(ע"א 9225/01 הנ"ל בעמ' 3948 ). 5.6 נוכח מורכבות ההליכים שנדרשו להשבת השליטה, ובשים לב לחלקם של לייזר בסיכול תוצאה זו, כפי שפורט בתצהירי הנתבעים, אין לומר כי העובדה שהחברה לא שבה בסופו של יום לשליטתם ולבעלותם של לייזר מלמדת על הפרת חובת הנתבעים לפעול כנאמנים. שיקול דעתם בהעברת אותם כספים ביחד עם יתר הכספים בחשבון הנאמנות שנוהל על ידם בוודאי לא סטה ממתחם הסבירות שבתחומו פועל נאמן. 5.7 למעלה מן הצורך אני רואה להוסיף כי אף אם הייתי מגיע למסקנה כי הנתבעים הפרו חובותיהם כנאמנים בכך שעשו שימוש בכספים שהופקדו בידיהם, מבלי לוודא כי השליטה בחברה עברה לידם של לייזר, הרי שגם אז לא היה מקום לחייבם בסכום התביעה. סעיף 12(ב) לחוק הנאמנות, תשל"ט - 1979 מורה כי " בית המשפט רשאי לפטור נאמן מאחריותו, כולה או מקצתה, אם פעל בתום לב ונתכוון למילוי תפקידיו". נחה דעתי כי התוצאה של אי החזרת השליטה בחברה לידי לייזר לא נגרמה באשמם של הנתבעים אלא מתוקף נסיבות שלא היו תלויות בהם. שוכנעתי כי הם פעלו בתום לב והתכוונו למלא את תפקידם להשיב את החברה לידם של לייזר הגם שהדבר לא עלם בידם. סמכותו של בית המשפט לפטור נאמן מלשאת בנזק שנגרם לנכסי הנאמנות, בהתאם לסעיף 12(ב) הנ"ל, נועדה לאותם מקרים מיוחדים בהם למרות כוונותיהם של הנאמנים לפעול כהלכה הם נמצאו מפרים את חובתם תוך שהם גורמים נזק לנכסי הנאמנות או לנהנים. בספרו "נאמנות", מהדורה רביעית, עמ' 514 מדגים המחבר שלמה כרם דוגמא המצדיקה מתן פטור לנאמן בציינו: "סעד זה נועד להסיר מהנאמן את החשש שמא יתבע בעילה של הפרת חובת הנאמנות: למשל נאמן השקיע כספי נאמנות לאחר שנועץ במומחים ולבסוף נתברר כי ההשקעה הכזיבה בשל גורמים שנעלמו מעיני הנאמן בעת החלטתו. במקרה כזה ניתן לטעון כנגדו שלא פעל בשקידה מספקת ולכן הפר חובתו; אולם אם פעל בתום לב ונתכוון בפעולתו למילוי תפקידו, רשאי בית המשפט לפטרו מאחריות לנזק שנגרם" 6. בשולי הדברים אני רואה להוסיף כי לטעמי יש בהגשת התביעה דידן מידה בלתי מבוטלת של שימוש ציני בהליכי משפט, שלא לומר התנהלות הגובלת בחוסר תום לב. התובע, אחיה של גב' לאה ליזר בקש לעזור לה במצוקתה ולהעביר לידה כספים שיסייעו לה להשיב את השליטה בחברה שבבעלותה. אותם כספים שימשו להקטנת החוב וסייעו במישרין לגב' לייזר באשר נזקפו לטובת חובה לבנק בגין ערבותה האישית. הדרישה המופנית לנתבעים להשיב את הכספים, בנסיבות אלו, אינה הוגנת. על זהות האינטרסים בין התובע לאחותו ניתן גם ללמוד מהעובדה שב"כ התובע ייצג את לייזר בשלביו האחרונים של ההליך בתיק הפירוק. בסופו של יום שימש הכסף את אחותו של התובע ולא את הנתבעים שפעלו כמיטב הבנתם ואמונתם המקצועית. בהיבט זה שירת הכסף את המטרה שעמדה בבסיס העברתו, קרי הושטת עזרה מצד התובע לאחותו בשעת מצוקה. מכאן הרושם שמדובר בשימוש ציני בהליך המשפטי המושתת על פרשנות סמנטית מלאכותית ומאולצת של מכתב ההסמכה במטרה לקבל מידי הנתבעים כספים שלא נותרו בכיסם אלא שמשו את אחות התובע ובעלה. 7. אשר על כן אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעים, יחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום אחרת ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. לאור דחיית התביעה אני מורה על דחיית ההודעה כנגד הצדדים השלישיים ללא צו להוצאות. החזר כספינאמנות