קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזרת נאשם לשירות צבאי: 1. הוגש תסקיר משלים של שירות המבחן שבו נדונה האפשרות להחזיר את המשיב לשירותו הצבאי, וכאשר יצא לחופשות יהיה בתנאי מעצר בית מלא בפיקוח הערבים הקיימים שכבר אושרו. בתסקיר חוזרת קצינת המבחן על דבריה בתסקיר קודם, כי המסגרת הצבאית מהווה עבור המשיב מסגרת שמציבה לו גבולות ברורים וסמכותיים, ושאת מרותה הוא מקבל. צויין בתסקיר כי קצינת המבחן שוחחה עם המג"ד של המשיב ושמעה ממנו כי המשיב הוא חייל ולוחם טוב, ללא בעיות משמעת או ארועי אלימות כלשהם. המג"ד מסר לקצינת המבחן כי הוא, כמפקדו של המשיב, מוכן לקבלו להמשך שירות בגדוד, אך זאת בכפוף להחלטת ביהמ"ש ולהסכמת הפרקליטות הצבאית. 2. התביעה מתנגדת להמלצה זו. התובע מסתמך על בש"פ 5531/09 (להלן: עניין שמע) שבו נדון עניין של חלופת מעצר במסגרת הצבא. העורר שם ערר על החלטתם של בתי המשפט השלום והמחוזי שקבעו כי ישהה בחלופת מעצר במעצר בית בפיקוח בני משפחתו ולא קיבלו את בקשתו כי חלופת המעצר תהא בצבא. ביהמ"ש העליון ביקש - טרם מתן החלטה בעניין זה - לקבל את עמדתו הרשמית של הצבא לגבי בקשת העורר "כי חלופת המעצר שהופעלה בעניינו תתבצע במסגרת שירותו הצבאי ביחידתו בצה"ל". עמדת הצבא נמסרה לביהמ"ש ועיקריה: הצבא מתנגד לחלופת מעצר במסגרת הצבא. הטעמים לכך הם: א. מסר שלילי לחיילים בכך שחייל, אשר תלוי ועומד כנגדו כתב אישום בעבירות חמורות, ממשיך לשהות במסגרת הצבאית כחלופת מעצר. הדבר עלול לפגוע במשמעת הצבאית ובחוסנו של הצבא. ב. מחוייבותו של צה"ל לשלומם ולבטחונם של כלל החיילים מחייבת כי לא יקלוט למסגרתו חייל שתלוי כנגדו כתב אישום בעבירות חמורות. ג. הפיקוח שנדרש במסגרת של חלופת מעצר ידרש ממפקדיו של החייל ויפגע בתפקודם ובתפקוד היחידה. עוד נאמר בתשובה שנתן הצבא לביהמ"ש כי המקרה של העורר שבו דובר (שמע) לא הצדיק, בעיני הצבא, חריגה ממדיניותו המגובשת כנגד חלופת מעצר במסגרת הצבא, כפי שפורטה באותו מסמך. התובע טוען כי בכך הביע הצבא את עמדתו העקרונית כנגד חזרתו לשירות של חייל, שתלוי ועומד כנגדו כתב אישום חמור. על כן סבורה התביעה כי אין מקום לקבל עמדה של הפרקליטות הצבאית בעניינו הספציפי של המשיב, וכי לנוכח עמדת הצבא, כפי שבאה לביטוי בעניין שמע, יש לראות את שובו של המשיב לצבא כמוסר מעל לפרק. 3. הסניגורית טענה כי יש לאבחן את עניינו של המשיב דנן מזה שנדון בעניין שמע. שם דובר בחלופת מעצר במסגרת הצבא, ואילו בענייננו, החזרתו של המשיב לשרת ביחידתו אינה מתבקשת במסגרת של חלופת מעצר אלא מתבקש הסדר שמורכב משניים: א. בחיי היום-יום יחזור המשיב ליחידתו וימשיך בשירותו הצבאי במסגרת היחידה, שלא בתנאים של חלופת מעצר אלא רק על בסיס ערבות אישית שיחתום. לפיכך אין בהחזרתו לשירות כדי להטיל על מפקדיו עול כלשהו של פיקוח או דיווח. חלק זה של ההסדר מבוסס על מתן אמון במשיב - ככל שמדובר בשהותו במסגרת יחידתו הצבאית - כי כשם שתפקד בהצלחה כלוחם בגדוד במשך למעלה משנתיים, ללא בעיות משמעת או בעיות אחרות, הוא ימשיך ויתפקד כך כל עוד הוא ממשיך בשירותו ושוהה ביחידתו. יש לציין לעניין זה כי מדובר בשירות כלוחם בחטיבת גבעתי, במחנה באזור חברון. למותר לומר כי שגרת החיים בתפקיד זה היא תובענית ודורשת מהחייל משמעת רבה, עבודת צוות וכפיפות למרות של המסגרת הצבאית. גם המקום הגיאוגרפי הוא כזה שאין חשש רב פן המשיב יצא מבסיסו בשעות שמחוץ לפעילות צבאית כיוון שבאזור זה אין מסתובבים באופן חופשי ואין מקומות בילוי שבהם עלול המשיב להשתכר וכיוצ"ב חששות. ב. בעת חופשותיו מהיחידה יהיה המשיב נתון במעצר בית מלא בפיקוח הערבים הקיימים. משמעות הדבר היא כי המשיב נוטל על עצמו מגבלות חמורות. ברור הצורך של חייל לבלות ולהתפרק, בעת חופשות סוף שבוע או חופשות אחרות מיחידתו. המשיב מוכן לקיים תנאי מעצר בית מלא כאמור לעיל. כפי שפורט בתסקיר הקודם ואף בתסקיר הנוכחי, המסוכנות מהמשיב, שנובעת מפריקת עול ומשתיית אלכוהול, מתעוררת כאשר הוא נמצא מחוץ למסגרת הצבאית. כאשר הוא נמצא בתוך מסגרת זו, הוא ממושמע ומקבל מרות, ואז אין מתעוררת מסוכנות זו. ההסדר המשולב של חזרה לשירות בצבא - דבר אשר תועלתו הן למשיב עצמו והן לאינטרס הציבורי היא ברורה - ביחד עם מגבלה של מעצר בית מלא ומפוקח, כשאינו במסגרת הצבאית - הסדר משולב זה נותן, לדעת קצינת המבחן ולדעת הסנגוריה, מענה משביע רצון שמאיין את המסוכנות מהמשיב. 4. הסניגורית טענה כי אין צורך לקבל את הסכמת הפרקליטות הצבאית לשובו של המשיב לשירות בצבא שלא במסגרת חלופת מעצר. הרי אלמלא המגבלה של תנאי מעצר בית במסגרת ההליך דנן, היה המשיב חייב להימצא במסגרת שירותו הצבאי, ולא היה צורך לקבל כל אישור לכך. כך קורה לגבי חיילים שהוגשו כנגדם כתבי אישום במערכת המשפט האזרחית, אך לא התבקש מעצרם. חיילים אלה ממשיכים בשירותם בצבא באופן רגיל, למרות כתב האישום שתלוי כנגדם, ואין צורך לשם כך באישור של הפרקליטות הצבאית. הסניגורית הגישה לעיוני שלוש החלטות של בתי משפט השלום ושל ביהמ"ש המחוזי בת"א, בתיקים של מעצר עד תום ההליכים, אשר בהן שיגרו בתי המשפט את המשיב אל שירותו הצבאי, בשילוב עם מעצר בית מלא או מעצר בית לילי, כאשר אינו נמצא בשירות, וללא כל דרישה מהצבא היינו - המשך השירות בצבא שלא במסגרת של חלופת מעצר. באחת ההחלטות הללו (מ"ת 20040-02-10, כב' השופט דרויאן) מזכיר ביהמ"ש את פסה"ד בעניין שמע ומציין כי לנוכח פס"ד זה הצבא אינו יכול לשמש חלופת מעצר. עם זאת, אין ביהמ"ש רואה כל מניעה לאפשר למשיב להמשיך בשירותו, כאשר הצבא אינו משמש חלופת מעצר, אך כאשר המשיב אינו במסגרת הצבא - הוא נכנס למגבלה של מעצר בית מלא או חלקי. הסדר זה, שכאמור נפסק במספר החלטות של בתי המשפט, דומה במהותו להסדר שמוצע בתיק זה ואשר קיבל את המלצתו החיובית של שירות המבחן. על כן ביקשה הסניגורית לאפשר גם למשיב דנן הסדר כזה, מבלי להפנות את עניינו לפרקליטות הצבאית ומבלי לבקש את הסכמתה. 5. לא אוכל להעתר לבקשה אחרונה זו של הסניגורית, כיוון שבמקרה ספציפי זה הודיע המג"ד של המשיב לקצינת המבחן כי החזרתו לשירות מותנית בהסכמת הפרקליטות הצבאית. איני רואה צורך להכריע בשאלה העקרונית אם חלה חובה לקבל במקרה כזה את הסכמת הפרקליטות הצבאית, כיוון שכאמור - הדבר הוצג על ידי המג"ד כתנאי מפורש לקבלתו של המשיב בחזרה לשירות. איני מקבלת את עמדת התובע כי עמדתו העקרונית של הצבא, כפי שנמסרה לביהמ"ש העליון בעניין שמע, היא בגדר סתימת גולל על כל בקשה של משיב שהוא חייל לחזור אל שירותו הצבאי, בין כחלופת מעצר וודאי כאשר אין מדובר בצבא כחלופת מעצר. הסיבה לכך היא שבעניין שמע מסר הצבא, לאחר הנמקת עמדתו העקרונית, כי במקרה של שמע לא מצא לסטות ממדיניות זו. תשובה פרטנית זו משמעה כי אין לקבוע מראש שבשום מקרה לא יראה הצבא נסיבות חריגות שמצדיקות לסטות מקווי המדיניות העקרונית. מקל וחומר כך, כאשר אין מדובר בחלופת מעצר שמטילה חובות כלשהן על מפקדיו של החייל, בהתייחס למצבו המשפטי במסגרת ההליך הפלילי האזרחי, אלא מדובר בחזרה לשירות על אחריותו של החייל המשיב בלבד. מובן כי אותו חייל משיב צריך להיות ראוי לכך שתינתן לו אפשרות כזו. על-פי התסקירים בעניינו של המשיב, הרי לכאורה ניתן לתת בו אמון באשר להתנהלותו בתוך המסגרת הצבאית, וזאת על סמך ניסיון העבר. עם זאת, כיוון שבמקרה זה הודיע המג"ד במפורש שיהיה צורך בהסכמת הפרקליטות הצבאית להסדר שהוצע בעניינו של המשיב, איני סבורה כי ניתן לאשר הסדר כזה מבלי להביא את העניין לפני הפרקליטות הצבאית ולקבל את עמדתה. 6. לאחר ששמעתי בהרחבה את ב"כ הצדדים ועיינתי בפסיקה שצויינה, אני מורה לשירות המבחן לפנות לפרקליטות הצבאית כדי לברר את עמדתה: האם היא מסכימה לאפשר למשיב לחזור לשירות ביחידתו, שלא במסגרת של חלופת מעצר ותוך התחשבות גם בחלקו השני של ההסדר (מעצר הבית בעת שאינו בצבא); הכל כמפורט לעיל. שירות המבחן יכין תסקיר משלים בעניין עמדתה של הפרקליטות הצבאית. 7. במקרה ספציפי זה, אם הפרקליטות הצבאית לא תסכים לחזרתו של המשיב לשירות, לא ניתן יהיה לאפשר לו זאת. אם הפרקליטות הצבאית תסכים לכך, אזי תתבקש התביעה למסור את עמדתה. משפט פליליצבאשירות צבאי