קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזרת רכב שכור ללא מיכל דלק מלא: בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שעניינה חיוב שמחייבות המשיבות, חברות להשכרת רכב, את שוכרי כלי הרכב, בעבור החזרת הרכב השכור כשמיכל הדלק בו אינו מלא. לטענת המבקשים, החיוב מופרז לאין שיעור ונובע הן מתוספות על מחיר הדלק בתחנת הדלק הן מאופן חישוב הדלק החסר, שמחושב לפי נפח מיכל גדול מזה שמופיע בנתוני היצרן, ועל כן בהכרח היתרה המחושבת גבוהה מן החסר בפועל. 1. המבקשת 1 היא חברה פרטית שבעליה עו"ד דביר גליזר (המבקש 2) ועו"ד רותם חנני. המבקשים 4 ו-5 הם עורכי דין, והמבקשת 3, אשת המבקש 2 - יועצת חינוכית במקצועה. המשיבות 2 ו-3 הן חברות פרטיות שהשכירו כלי רכב למבקשים. משיבות אלו הן חברות בנות של המשיבה 1, שהיא חברה ציבורית (להלן: "חברת ההחזקות"). 2. במהלך החודשים מאי-אוגוסט 2008 שכרה המבקשת 1 כלי רכב מאת המשיבות או ממי מהן, על בסיס חודשי. במהלך התקופה חויבה 7 פעמים בגין מילוי מיכל דלק, בעת שהחזירה את כלי הרכב כשמיכל הדלק בהם לא היה מלא. בחודשים נובמבר ודצמבר 2008 שכרו המבקשים 2-5 כלי רכב מהמשיבות או ממי מהן, במועדים שונים, ואף הם חויבו עבור מילוי מיכל דלק לאחר שהחזירו את כלי הרכב כאשר מיכל הדלק לא היה מלא. בסיכומי המשיבות (סעיף 47) נאמר כי המשיבה 3 השכירה ללקוחות העסקיים ומשיבה 2 לפרטיים, אך אין התאמה כזו בהסכמי השכירות ובחשבוניות שהוצגו, ומכל מקום עובדה זו אינה משפיעה על התוצאה. 3. סעיף 3.1.1 בהסכם ההשכרה עוסק ב"תשלומים ודמי השכירות", וקובע בין השאר כך: "...מובהר בזאת כי השוכר קיבל את הרכב כאשר מיכל הדלק הינו מלא, כי במהלך תקופת השכירות כל התשלומים בגין צריכת הדלק יחולו על השוכר, וכי השוכר מתחייב להשיב את הרכב עם מיכל דלק מלא, שאחרת יחויב בתשלום נוסף בגין מילוי מיכל הדלק על פי תעריף המשכירה." (ההדגשה שלי א"ש). התעריף לא צוין בהסכם או בכל מסמך אחר שנמסר לשוכרים, אך מוסכם על הצדדים כי הוא גבוה בהרבה ממחירו המקובל של הדלק בתחנת דלק (לטענת המבקשים, שלא נסתרה ע"י המשיבות, 40% מעל מחיר הדלק ללקוחות עסקיים, ו- 128% מעל מחיר הדלק ללקוחות פרטיים). טענה נוספת שלא נסתרה היא כי שיטת החישוב לתשלום בגין כמות הדלק החסרה מבוססת על נפח מיכל דלק גבוה מזה שמופיע בנתוני יצרן הרכב. המבקשים מוסיפים וטוענים כי המחיר לליטר דלק גבוה בהרבה ממחיר הדלק בשוק, והוא מוסווה בחשבונית החיוב באופן שמקשה על השוואת המחיר לזה שגובות חברות הדלק בתחנות. ועוד נטען כי המשיבות גובות כפל מע"מ על מרכיב הדלק עצמו במחיר, שכן מחיר הדלק בתחנת הדלק כולל מע"מ, והן מוסיפות מע"מ על הסכום כולו, כולל הדלק. המבקשים טוענים כי מדובר בהתנהלות שיטתית של המשיבות, שנועדה להשיא את רווחי המשיבות באופן סמוי ופסול. קבוצת התובעים מוגדרת ע"י המבקשים כדלקמן: "כל אדם ו/או תאגיד אשר שילם למי מבין המשיבות, במהלך שבע השנים האחרונות, תשלומים בגין מילוי מיכל דלק ברכב אותו שכר". 4. המשיבות סבורות שבקשת האישור אינה עומדת בתנאים לאישור תובענה ייצוגית. לטענתן, אין יריבות בין המבקשים לבין חברת ההחזקות, וממילא חברת האחזקות אינה "עוסק" כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, ועל כן אין להגיש נגדה תובענה צרכנית לפי חוק תובענות ייצוגיות. עוד נטען כי מדובר בשלוש קבוצות שונות של תובעים (עסקים, פרטיים, ותיירים), ולא בקבוצה אחת. כן נטען כי המבקשים אינם אוחזים בעילת תביעה אישית, מאחר שפעלו בכוונת מכוון, וחזרו ושכרו כלי רכב אצל המשיבות ואצל חברות השכרה נוספות, ובאופן מכוון החזירו אותם ללא מילוי מיכל הדלק, על מנת ליצור באופן מלאכותי עילת תביעה. לגוף הטענה משיבות המשיבות כי הסכום שהן גובות מהלקוחות בגין השבת רכב עם מיכל שאינו מלא הוא פיצוי מוסכם בגין הפרת התחייבותו של השוכר להחזיר מיכל מלא, והוא כולל מרכיב הרתעתי. הפיצוי המוסכם כולל את מכלול עלות התדלוק, לרבות שהרכב אינו זמין בעת התדלוק, שכר העובדים הנדרשים לנהוג בכלי הרכב לשם התדלוק, ועוד. הסכום המדוייק לא נרשם בהסכם, משום השינויים התכופים בעלות הדלק, שלא ניתן לחזות אותם מראש. המשיבות טוענות כי ההסכם ברור, אינו מטעה, ומשקף את הנוהג הקיים בשוק, שהלקוחות מכירים. כאשר לקוח מחזיר את כלי הרכב כשהמיכל בו אינו מלא, מציעים לו נציגי המשיבות לסור לתחנת דלק קרובה על מנת למלא את מיכל הדלק בעצמו ובכך לחסוך את העלויות הנוספות. גם אם הוטעה מי מן המבקשים, כך המשיבות, לא ניתן להוכיח קשר סיבתי בין ההטעיה לכאורה לבין הנזק שנגרם לכל אחד מחברי הקבוצה הנטענת. העדר יריבות עם המשיבה 3 5. סעיף 3 בחוק תובענות ייצוגיות קובע שתובענה ייצוגית תוגש רק בעניין מאלה המפורטים בתוספת השנייה לחוק. סעיף 1 בתוספת השנייה מאפשר הגשת תביעה ייצוגית נגד "עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח...". בסעיף 1 בחוק הגנת הצרכן מוגדר "עוסק" כ"מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן". המשיבות 2 ו-3 הן אלו שהשכירו כלי רכב ללקוחות והן עונות על כן להגדרת "עוסק" לפי חוק הגנת הצרכן. המשיבה 3, חברת ההחזקות, טוענת כי אינה עוסקת בהשכרת כלי רכב ללקוחות. זוהי שאלה עובדתית בעיקרה. המבקשים הפנו בסיכומיהם לשני סממנים שלטענתם קושרים אותם כלקוחות במישרין עם חברת ההחזקות: שמה של חברת ההחזקות מופיע על הסכמי השכירות, והעובדה שחברת ההחזקות מקבלת דיבידנדים מרווחי המשיבות 2 ו-3. אני סבורה שאין די באלו, בודאי לא בנימוק השני, שעובדותיו ברורות מאליהן, והידרשות אליו כמוה כחתירה תחת האישיות המשפטית הנפרדת של החברה. שמה המלא של משיבה 3 אינו מופיע על החוזים, אלא שהסכם השכירות כולו נעשה תחת השם "שלמה SIXT" שאינו שמה של איזו מן המשיבות. על כן אני דוחה את הטענה העובדתית כי המשיבה 3 השכירה רכב למי מן המבקשים, ובהתאם נדחות הבקשה והתובענה כלפיה. 6. אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים באשר לעצם גביית התשלום עבור מילוי מיכל הדלק, או אופן חישוב הסכום, אלא שלטענת המשיבות שיטתן ראויה ונוהגן כדין היה. הדיון בעילת התביעה יתמקד אפוא בשאלה אם נהגו המשיבות כדין כאשר גבו תשלום עבור מילוי מיכל דלק בשיעור הגבוה ממחיר השוק לדלק, בתוספת שווי השירות. המבקשים טוענים לעילות המשפטיות הבאות: תנאי מקפח בחוזה אחיד, הטעיה צרכנית, הטעיה חוזית, הפרת חוזה, חוסר תום לב, ועשיית עושר ולא במשפט. כן נטען לעוולות בנזיקין, בהן תרמית, הפרת חובה חקוקה, רשלנות ומצג שווא רשלני - כולן עילות שנזנחו בשלב הסיכומים. המבקשים לא הביאו ראיות לענין התעריף ואופן חישובו, ועל כן לא אדון בטעון כי התעריפים בטלים מכח חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח-1957. תנאי מקפח בחוזה אחיד 7. בחוזה אחיד מדובר, שהמשיבות נסחו. ברע"א 1185/97 יורשי ומנהל עיזבון המנוחה מילגרום הינדה ז"ל נ' מרכז משען, פ"ד נב(4) 145, 159 (1998), התייחס הנשיא ברק לאופיו המיוחד של חוזה אחיד ולמשמעות הנגזרת מכך באשר לאופן פרשנותו: "לחוזה אחיד אופי מיוחד, המתבטא בכך שנוסח החוזה ותנאיו נקבעו מראש על-ידי צד אחד, והוא משמש אותו צד ביחסיו עם אנשים רבים, בלתי מסוימים במספרם או בזהותם. לייחוד זה השפעות מספר על פרשנות החוזה האחיד על-פי תכליתו: ראשית, תכליתו של החוזה האחיד היא בעיקרה תכלית אובייקטיבית, כאשר תכליתו הסובייקטיבית לרוב קשה להוכחה. תכליתו (האובייקטיבית) של החוזה האחיד היא המטרות שצדדים סבירים, נבונים והוגנים היו מציבים לנגד עיניהם כמונחות ביסוד החוזה האחיד. אלה הם המטרות, האינטרסים והערכים המאפיינים את הסוג והטיפוס של החוזה האחיד. מקום שאינטרסים וערכים אלה מתנגשים ביניהם, זהו האיזון הראוי המאפיין צדדים סבירים והוגנים הפועלים בתום-לב להגנת ענייניהם שלהם מתוך התחשבות בעניינו של הצד האחר. שנית, חזקה היא כי תכליתו של החוזה האחיד היא כזו שהתוצאה שתושג תהא נגד האינטרס של בעל השליטה על הטקסט (הספק) ולמען האינטרסים של הצד הנשלט (הלקוח). חזקה זו תחול רק אם לא עלה בידי הפרשן לגבש תכלית ברורה של החוזה. מקובל בפסיקה לכנות זאת כלל בדבר פרשנות נגד המנסח". כלומר שהחוזה יפורש בעיקר בהתבסס על התכלית האובייקטיבית מנקודת מבטם של צדדים סבירים והוגנים לחוזה. 8. חוזה ההשכרה עונה על הגדרת "חוזה אחיד" בחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982, והתנאי שצוטט לעיל מקפח לכאורה, ועל כן דינו ביטול. כך קובע סעיף 4(4 ) בחוק החוזים האחידים: "4. חזקה על התנאים הבאים שהם מקפחים: ... (4) תנאי המקנה לספק זכות לקבוע או לשנות, על דעתו בלבד, ולאחר כריתת החוזה, מחיר או חיובים מהותיים אחרים המוטלים על הלקוח, זולת אם השינוי נובע מגורמים שאינם בשליטת הספק." החזקה הנ"ל לא נסתרה ע"י איזה מטעוני המשיבות. שינוי מחירי הדלק אינו יכול לתת תשובה לכל ההתנהלות, משום שלא נטען ולא הוכח כי המחיר שגבו המשיבות מן הלקוחות קשור במחיר הדלק, ומשתנה לפיו. גם אם כך היה, מצופה שהמשיבות תזהרנה את הלקוחות מראש, לפחות לגבי אופן קביעת המחיר, אם לא את המחיר עצמו. יש הסבורים כי טענת תנאי מקפח בחוזה אחיד מטבע ברייתה היא טענת הגנה בתביעה ולא טענת תקיפה (ורדה לוסטהויז וטניה שפניץ חוזים אחידים, 182 (1994)), אולם נדמה כי הדבר נובע מכך שעל פי הרוב יהיה הצרכן הנתבע בתביעת הספק. אין מניעה בדין משמוש בטענה זו בתביעת הצרכן. במקום אחר הוטל ספק אם ניתן לדון בתנאים מקפחים במסגרת חוק תובענות יצוגיות, משום ההשלכה הכללית הרחבה שהפורום המתאים לה הוא בית הדין לחוזים אחידים (בש"א (מחוזי ב"ש) 4309/05 שמעון בארי נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ פסקה 9 (לא פורסם, , 26.5.2009)). אני סבורה כי אין מניעה לכך באופן עקרוני. עם זאת, כיוון שנטענו עילות נוספות, אשוב לבחון גם אותן. הפרת חוזה 9. בסעיף 3.1.1 בהסכם נאמר כי שוכר שלא יחזיר את הרכב כשמיכל הדלק מלא "יחויב בתשלום נוסף בגין מילוי מיכל הדלק על פי תעריף המשכירה". המשיבות סבורות שסעיף זה מאפשר להן לגבות מלקוחותיהן "פיצוי מוסכם עם אלמנט הרתעתי" (פסקה 28 לסיכומי המשיבות). לטעמי, גישה פרשנית כזו אינה עולה בקנה אחד עם דרישת הסבירות וההגינות, בודאי כאשר אין לה עיגון לשוני (אהרון ברק פרשנות תכליתית במשפט 53 (2003)). שיעור "הפיצוי המוסכם" או המנגנון שעל פיו נקבע שיעור פיצוי כזה אינו מצוין בהסכם. המשיבות נמנעו מלהציג את אופן החישוב בהליך זה. גם אם קיים הגיון עסקי בגביית תשלום בשיעור גבוה משיעור הנזק שנגרם, במטרה להרתיע לקוחות מ"להפר את החוזה" (בהשבת כלי הרכב כשמיכלו אינו מלא), וגם אם נהוג הדבר בחברות השכרה אחרות - אין בכך משום תחליף ללשון החוזה. במיוחד כאשר מדובר בחוזה אחיד. שוכר סביר בודאי הבין מלשון הסעיף כי התשלום שישלם עבור מילוי הדלק במיכל גבוה ממחיר השוק בתחנות דלק, אך לא יכול היה להניח כי יושת עליו גם קנס, שלכך מתכוונות המשיבות בהתיחסות ל"רכיב הרתעתי". מכל מקום, העמימות שבלשון הסעיף צריכה להתפרש לטובת הלקוח. 10. המבקשים אמנם ידעו בחלק מן המקרים כי התשלום עבור מילוי המיכל הוא גבוה (בעקבות גילוי הדבר בשכירויות קודמות), אך אין די בכך כדי לקבל את טענת המשיבות כי הסכימו לקנס. גם הודעת גובה התשלום לאחר החזרת כלי הרכב, אין בה כדי ריפוי הפגם. 11. נופך ההרתעה שהמשיבות מפנות אליו מתקיים אך בקושי כאשר אין לו ביטוי בהוראות הסכם השכירות. אילו התכוונו המשיבות באמת ובתמים להרתיע את השוכרים מלהחזיר כלי רכב בלא שמילאו את מיכל הדלק, היו בודאי טורחות לציין זאת בצורה מפורשת וברורה, בולטת ומזדקרת לעיני שוכר הרכב מראש. 12. התוצאה היא שחוזה השכירות אינו מפרש את הסכום שעל הלקוח לשלם, אף לא את אופן חישובו, ואני דוחה את הסבר המשיבות כי כוונתו ברורה וראויה. על כן, אין הצדקה למחיר שגבו המשיבות מן השוכרים שלא על פי החוזה. עשיית עושר ולא במשפט 13. עניננו עומד גם בהגדרת "עשיית עושר" בסעיף 1 בחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979, ובכל שלושה היסודות שנקבעו בדין: התעשרות (קבלת שירות/ נכס או טובת הנאה), ההתעשרות היא על חשבון הזוכה, וההתעשרות נתקבלה שלא על פי זכות שבדין (רע"א 371/89 אילן ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בע"מ, פ"ד מד(2) 309 (1990)). החיוב הנוסף על מחיר הדלק לא נועד להשיב למשיבות חסרון כיס שנגרם להן בשל הצורך במילוי דלק במקום הלקוח, אלא נועד להרתיע את הלקוחות, כלומר שהמחיר שנגבה גבוה מגובה ההוצאות הסבירות. עם זאת, מקום שקיימת עילה לפי דין אחר, כגון בעניננו דיני החוזים, ספק אם יש צורך בבחינה נוספת על פי עילה זו. הטעיה צרכנית 14. המבקשים מסתמכים גם על סעיף 2(א) בחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, הדן בהטעיה צרכנית ומבקשים לפסוק פיצויים כאמור בסעיף 31(א) בחוק הגנת הצרכן (ראו דנ"א 5712/01 יוסף ברזני נ' בזק, חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(6) 385 (2003)). אין צורך לדון בעילה זו, שהיא משנית לטענה העיקרית בדבר הפרת התחייבות חוזית בהסכמי השכירות (ע"א 2505/06 בקר נ' סלקום ישראל בע"מ (לא פורסם, , 9.12.2008). על כן אין צורך בבחינת הקשר הסבתי בין ההטעיה לנזק אצל כל חברי הקבוצה, כנדרש עפ"י ע"א 458/06 יובל שטנדל נ' חברת בזק בינלאומי בע"מ (לא פורסם, , 6.5.2009); דנ"א 5035/09 יובל שטנדל נ' חברת בזק בינלאומי בע"מ (לא פורסם, , 8.11.09). 15. המבקשים טוענים כי בנוסף לסעד הפיצויים הם זכאים לסעד של ביטול והשבה מכוח סעיף 32 בחוק הגנת הצרכן. אין דעתי כדעתם: ביטול העסקה אינו רלוונטי לתביעה זו, וממילא גם אינו אפשרי בנסיבות הענין, לאחר שהעסקה נסתימה והמבקשים קבלו כל שבקשו לפיה. השאלה הראויה להתברר בתובענה זו היא האם זכאית הקבוצה לפיצוי כספי מהמשיבות, ואם כן, מהו. מע"מ 16. אכן, גביית מע"מ על כל רכיבי מילוי הדלק בהכרח כוללת גביית מע"מ על מחיר הדלק עצמו, שכולל בחובו, ככל הנראה, את המע"מ. אלא שאין לקביעה זו משמעות מעשית בשלב זה, משאין לפנינו נתונים של מחיר הדלק. גביית המע"מ בכפל מהווה אחד הסממנים לכך שהמחיר שנגבה מן הלקוחות היה מחיר מופרז, וודאי שאין לחייב את הלקוחות בתשלום עבור מחיר הדלק הכולל את רכיב המע"מ (כאשר המשיבות עצמן מנכות את המע"מ כ"מס תשומות"). לסיכום עילת התביעה 17. המבקשים אוחזים בעילות תביעה חוזיות של הפרת חוזה, תנאי מקפח בחוזה אחיד, ועשיית עושר ולא במשפט. 18. סמוך לאחר הגשת הבקשה שינו המשיבות את נוסח סעיף 3.1.1 בהסכם השכירות, באופן שמבהיר את שיעור התשלום עבור מילוי מיכל הדלק (סעיף 33 בסכומיהן): הן בקביעת מחיר לכל ליטר חסר הן בחישוב מספר הליטרים החסרים לפי נתוני היצרן בקשר לקיבול מיכל הדלק. הדבר אינו צריך להשפיע על בירור התובענה, על מנת שלא לתמרץ "הפרות יעילות" מצד עוסקים, ולחתור תחת תכליותיה של התובענה הייצוגית (ע"א 10262/05 אביב שירותים משפטיים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, ההנהלה הראשית (לא פורסם 11.12.08). אישור תובענה ייצוגית 19. "שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, וכי יש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה" (סעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות): המשיבות טוענות כי הקבוצה שבשמה נכתבה התובענה אינה הומוגנית, כי אם מורכבת משלוש קבוצות נפרדות בעלות מאפיינים שונים: לקוחות עסקיים, לקוחות פרטיים ותיירים. איני רואה בכך כל פסול, ובלבד שאפיון הקבוצות ברור, הן מיוצגות על ידי המבקשים שלפני, והשאלות העובדתיות והמשפטיות דומות. אמנם אין לפנינו ייצוג לקבוצת התיירים, אך המשיבות לא הראו במה שונה קבוצה זו מקבוצת השוכרים הפרטיים האחרת, ועל כן אינני נעתרת להבחנה שבקשו המשיבות לעשות בין שתי הקבוצות. מתשובת המשיבות עולה כי השוכרים חתמו על הסכם שכירות, שכלל אותו סעיף בקשר להחזר מיכל בלתי מלא, בנוסח סעיף 3.1.1 שצוטט לעיל. הפער שהמשיבות טוענות לו הוא בין הלקוחות העסקיים לבין האחרים, בטענה שהמחיר שנגבה מן העסקיים מהווה כיסוי הוצאות בלבד, או קרוב לכך. המשיבות לא הביאו כל הוכחה לענין זה. אם כן, השאלה המשפטית משותפת לכל הקבוצות. ככל שקיים פער בשיעור התשלום, אין בו כדי למנוע את הגשתה של התובענה כייצוגית. יש לדחות טענה דומה של המשיבות, שמתיחסת להבדל בין הקבוצה שהתקשרה עם המשיבה 2 לבין הקבוצה שהתקשרה עם המשיבה 3. לא הובא בסיס עובדתי לאבחנה. 20. סעיף 8(א)(2) בחוק קובע כי תובענה ייצוגית תאושר בתנאי שהיא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. בהתחשב בגודל הקבוצה, בנזק הנמוך יחסית לכל אחד מיחידיה, ובהתחשב בשאלה הנקודתית שלדיון - עומד עניננו גם בתנאי זה. 21. סעיף 8(א)(3) וסעיף 8(א)(4) מתיחסים לייצוג הקבוצה ונהול התובענה בדרך הולמת ובתום-לב. המשיבות טוענות כי המבקשים אינם עומדים בתנאים אלה, שכן לאחר שהמבקשת 1 שכרה כלי רכב בין החודשים מרץ- אוגוסט 2008, החלו המבקשים 2-5, במהלך חודש נובמבר 2008 , לשכור כלי רכב במטרה לאסוף מידע שישרת אותם בתביעה ייצוגית נגד המשיבות, ולצורך כך הפרו במכוון את הסכם השכירות כאשר החזירו את כלי הרכב ששכרו עם מיכל דלק שאינו מלא. דעתי שונה. ראשית, אין פסול בתמריץ כלכלי להגשת תובענה ייצוגית. התמריץ הכלכלי נועד לסייע בהגשמת האינטרס הציבורי שבכלי התובענה הייצוגית, שנועד, בין היתר, לאכוף את הדין ולהרתיע מפני הפרתו (רע"א 4556/94 רמי טצת נגד אברהם זילברשץ, פ"ד מט(5) 589, 774 (1996)). שנית, איני סבורה כי התנהלותם של המבקשים 2-5, שככל הנראה אכן פעלו כאמור במטרה לאסוף ראיות לצורך הגשת תביעה ייצוגית, מונעת מהם לייצג את הקבוצה בתובענה ייצוגית. המבקשים 2-5 זיהו התנהלות פסולה לכאורה של המשיבות, ואיסוף הראיות נועד לבסס תשתית ראייתית מספקת להגשת תובענה. איסוף הראיות לא נעשה במרמה, והוא נועד כאמור לשקף את התנהלות המשיבות באשר לגביית התשלום העודף עבור מילוי מיכלי הדלק בכלי הרכב המוחזרים, ולאפשר לתובענה לעמוד באמות מידה של תובענה ייצוגית. הכנה מדוקדקת של תובענה ייצוגית, הן בפן העובדתי הן בפן המשפטי, עדיפה לאין שיעור על פני הגשת בקשה חלקית ונטולת ממש. עם זאת ראוי היה, וכך מצופה מתובע בכלל, תובע ייצוגי בפרט, ועל אחת כמה וכמה כשהוא עורך דין, שתצהירו ישקף אמת לאמיתה, וילמד גם על אופן אסוף הראיות, מבלי להסתתר מאחורי צרכים עלומים שהמבקשים לא הבהירו, ובודאי לא הוכיחו (ראה למשל שכירת מספר רב של כלי רכב משלוש חברות השכרת רכב שונות במהלך שבועות ספורים, בכל פעם למשך יום אחד, וכן הודאת המבקשים במהלך הדיון כי מיום 9.11.08 שכרו את כלי הרכב במטרה להכין את התביעות). למרות האמור, אין בכך כדי ללמד כי המבקשים לא יוכלו לנהל את התובענה בתום לב לטובת הקבוצה. לסיכום 22. על בסיס כל האמור לעיל, אני מאשרת את התובענה הייצוגית, וקובעת בהתאם להוראות סעיף 14(א) לחוק תובענות ייצוגיות: הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית היא כל מי שחויב בתשלום עבור מילוי מיכל דלק בכלי רכב ששכר מהמשיבות החל מיום 21.6.2002, שבנוסח החוזה שלו מופיע סעיף 3.1.1 או סעיף אחר שנוסחו זהה או דומה בפרמטרים שהובאו לעיל. עילות התביעה הן הפרת הסכם השכירות וביטול תנאי מקפח בו, וכן עשיית עושר ולא במשפט. הסעד הוא פיצוי עבור תשלום מופרז שגבו המשיבות עבור מילוי מיכל הדלק. 23. הצדדים יואילו להגיש נוסח מוסכם לפרסום ההחלטה תוך 21 יום. נקבע לקדם משפט, בו תידון הדרך לחישוב הנזק וגם אופן פרסום ההחלטה, ליום 28.4.2011 בשעה 09:00. 24. המשיבות יישאו בהוצאות הליך זה בסכום של 20,000 ₪. 25. המזכירות תשלח העתק ההחלטה למנהל בתי המשפט, לשם רישומה בפנקס התובענות הייצוגיות. לאור הקביעה שלעיל בקשר לביטול תנאי מקפח בחוזה אחיד, תואיל המזכירות לשלוח העתק מן ההחלטה גם ליועץ המשפטי לממשלה (סעיף 20 בחוק החוזים האחידים). רכבהשכרת רכבדלק