קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזרת תפוס אקדח: 1. ביום 1.5.2011 נעצר המשיב בחשד לשליחת מכתב איומים לשר הביטחון, מר אהוד ברק. מדובר בפקס אשר נשלח למשרד הבטחון בקריה בת"א, בו נכתב (בתרגום מאנגלית) - "אהוד ממזר. אתה אויב העם היהודי ושל מדינת ישראל. ההתנהגות המגעילה שלך ביחס למתיישבים תביא לנפילתך ויפה שעת אחת קודם. העונש שלך יהיה חמור". הפקס חתום "יעקב היימן ירושלים". בבדיקה התברר כי הפקס נשלח ממכשיר פקס המצוי בביתו של המשיב. המשיב נעצר בהחלטת קצין ממונה ושוחרר בערובה, כאשר תנאי שחרורו לא כללו הפקדת נשק. אולם, בפועל רשיון הנשק והאקדח עצמו נלקחו מהמשיב ביום מעצרו. במסגרת חיפוש שנערך בביתו של המשיב בירושלים נתפס מכתב איום נוסף המופנה לראש הממשלה לשעבר מר אהוד אולמרט. בדיון שהתקיים ביום 27.7.2011 דחה בית משפט השלום (כב' השופט לנדמן) את טענת ב"כ העוררת כי תפיסת האקדח היתה כדין שכן מדובר בסמכות הנתונה לקצין רישוי הנשק להעניק רשיונות או ליטול אותם וכי נטילת הנשק היתה במסגרת סמכותו. עוד נקבע כי לא ניתן לקבל את עמדת המשיבה, מאחר שהחוק המסדיר את נושא רשיונות הנשק הוא חוק כלי היריה, תש"ט -1949 כאשר הסעיף הרלבנטי הוא סעיף 12, אולם ההליך לא ננקט במסגרתו. כבוד השופט קמא ציין כי קיים מקור סמכות נוסף מכוח סעיף 42 (ב) (8) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח משולב] תשכ"ט - 1969 (להלן: "הפקודה"), היינו כחלק מתנאי השחרור ע"י קצין ממונה בעבירת אלימות להפקיד את הנשק בתחנת המשטרה. אולם, בנסיבות העניין לא היתה החלטה כנ"ל. לאור כך קבע כבוד השופט לנדמן כי יש להשיב את האקדח למבקש. כבוד בית המשפט אף ציין כי ספק בעיניו, גם לגופו של עניין, אם העבירה המיוחסת למבקש מצדיקה נטילה של הנשק. לאור כך נקבע כי יש להשיב את האקדח למשיב. בגין החלטה זו הוגש הערר. 2. בערר נטען כי טעה בימ"ש קמא כאשר החליט להשיב את האקדח המחסנית ו-12 הכדורים לידי המשיב, מבלי לשקול את מידת מסוכנותו של המשיב העולה בבירור משני מכתבי האיום שכתב, האחד כנגד שר הביטחון, ברק והשני כנגד ראש ממשלת ישראל לשעבר, אולמרט. נטען כי נסיון העבר מלמדנו כי איום מילולי עלול להסלים לכדי תקיפה ואלימות פיזית. לאור מסוכנותו הרבה של המשיב כלפי אישי ציבור, מכתבי האיום שכתב ואמצעי הלחימה שנתפסו בביתו - טעה ביהמ"ש קמא כאשר דן בפן המשפטי בלבד של חוק כלי הירייה ולא נתן את המשקל הראוי למסוכנות הנשקפת מהמשיב. יש לציין כי על גבי הערר הוסף בכתב יד כי "בימ"ש לא ראה לנכון להתייחס לסמכות המשטרה לתפוס תפיסה מנהלית ע"פ סעיף 32 לפסד"פ" נטען בכתב הערר כי קיימת מסוכנות נוספת מכוח סעיף 42 (ב) (8) לפקודה, היינו כחלק מתנאי השחרור על ידי קצין ממונה בעבירת אלימות, להפקיד את הנשק בתחנת משטרה. 3. בדיון שהתקיים בפניי טען ב"כ העוררת כי למרות האמור בהחלטת בית משפט קמא, כי הפרקליטות לא נתנה הנחיה לתפוס את הנשק, הרי שביומן חקירה מופיעה החלטה של הפרקליטה הממונה עו"ד שילר לתפוס את נשקו של המשיב. כמו כן, המשטרה תפסה את הנשק עפ"י סעיף 32 לפקודה בו נאמר אם יש יסוד סביר לפיו עומדים לעבור עבירה בנשק, רשאית המשטרה לתפסו תפיסה מנהלית. המשטרה אמנם לא פעלה בזמן אך הוגשה בקשה לביטול רשיון לאחר הדיון. ב"כ המשיב טען כי קיים שיהוי גדול של המשטרה גם בפתיחה בחקירה. האירוע היה בחודש מרץ 2011 והמעצר והחקירה היו רק בחודש מאי. מאז ועד ליום קודם לדיון בערר המשטרה לא עשתה דבר. לשיהוי זה יש משקל. באשר לטענות בערר, נטען כי מדובר באדם בן 56 ללא עבר או רישום קודם, ללא הסתבכות שקשורה בנשק עצמו מול משרד הפנים או מול המשרד לבטחון פנים. באיזון בין שני הדברים, יש להשיב את הנשק למשיב, מאחר שעבודתו מרוכזת של המשיב באזור בנימין והשומרון שהם אזורים רווי סכנות. החלטה על תפיסת נשק היא החלטה הקשורה בתנאי שחרור המפורטים בסעיף 42 לפקודה והתפיסה נעשתה כאן שלא כדין, מאחר שלא נעשתה בתנאים שנקבעו בחוק. ב"כ המשיב טען כי ביצועה של התפיסה לפי ההליך המנהלי רק אתמול מדברת בעד עצמה, וגם אז - מדובר בפרוצדורה שצריך לקיים ורק לאחריה ניתן לתפוס את הנשק. 4. מעיון בתיק מקובלת עליי לחלוטין עמדתו של כבוד השופט לנדמן, אשר דחה את טענת ב"כ העוררת כי הליך תפיסת הנשק נעשה כדין על פי חוק כלי יריה, תש"ט - 1949. זאת לאור העובדה כי רק ביום 28.7.11 ננקט הליך מנהלי על מנת לפסול את רשיונו של המשיב על פי אותו חוק. כמו כן, אני מקבלת את הטענה כי אין מדובר בנסיבות העניין בהחלטה לשחרור המשיב ממעצר המותנה בהפקדת נשק, לפי סעיף 42 (ב) (8) לחוק המעצרים. עם זאת, נראה כי יש לקבל את טענת העוררת על פיה מדובר בתפיסה לפי סעיף 32 (א) לפקודה. על פי סעיף זה קיימות חמש חלופות העשויות, כל אחת, לשמש מקור סמכות לתפיסת חפץ, כשקיים יסוד סביר להניח אחד מאלה : באותו חפץ נעברה עבירה; עומדים לעבור עבירה; החפץ עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה; החפץ ניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או ניתן כאמצעי לביצועה. יש לציין כי בטופס משטרה הנושא את הכותרת "קבלה על נשק מופקד" מפורטת סיבת הפקדת הנשק : "תפיסה". נטען בפניי על ידי העוררת כי מדובר בתפיסה על רקע קיום יסוד סביר להניח כי עומדים לעבור עבירה באותו חפץ. בבש"פ 342/06 חב' לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מ"י (פורסם ביום 25.1.06) נדונה תפיסתם של צמ"ה אשר שימשו לכרייה בלתי חוקית של חול. באותו עניין הסבירה כב' השופטת פרוקצ'יה כי שלוש תכליות עיקריות עשויות להצמיח מקור סמכות לתפיסת חפץ. בכלל זה מציינת השופטת פרוק'ציה תפיסה למטרת מניעה עתידית של ביצוע עבירות, שהיא כאמור התפיסה הנטענת בענייננו. דניה קרת מאיר לעניין זה מציינת השופטת פרו'קציה, בין היתר, כי - "תפיסתו של חפץ בידי המשטרה מחייבת מלכתחילה כי יתקיים מקור סמכות בחוק לתפיסה. המשך החזקתו של החפץ בידי המשטרה מחייב את שני אלה : ראשית, כי מקור הסמכות לתפיסת החפץ לא פקע ועבר מן העולם, שאם כך הוא, יש לשחרר את החפץ לאלתר; שנית, אם תכלית התפיסה נותרה בעינה, יש לבחון האם ניתן באיזון ראוי להשיג את מטרת התפיסה תוך פגיעה פחותה בבעל הקנין בנכס, תוך החלת חלופת תפיסה שתגשים כראוי את האינטרסים השונים הפועלים בעניין זה. השאלה הראשונה מתמקדת בעצם קיומה המתמשך של עילת תפיסה. בחינתה מחייבת התייחסות, בין היתר, לשלב ההליך הפלילי, בנקודת הזמן הרלבנטית, אם מדובר בחקירה, מה סיכוייה להבשיל לכתב אישום ולמשפט; האם החשש לשימוש בחפץ לצורך ביצוע עבירה עתידית עודנו קיים, ומה עוצמתו; האם יש הסתברות לקיום משפט, ומה מידת הצורך בחפץ כראייה, ומה סיכויי ההרשעה העשויים להביא בעקבותיהם גם לחילוט החפץ, וכיוצא באלה שיקולים. כך, למשל, אם הנכס נתפס למטרה מניעתית ואין התפתחות ממשית בחקירה מזה זמן, עשוי להיותץ כי החשש לשימוש בחפץ למטרת ביצוע עבירה ייחלש באופן ניכר, ועמו יישמט הבסיס המתמשך לתפיסה וכו'" נראה כי על בית משפט קמא לקיים דיון לגופו ולבחון את המשך תפיסתו של הנשק, על רקע הפרמטרים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט העליון. יש לציין אמנם כי בית משפט קמא העיר בהערת אגב בהחלטתו, כי הוא בספק האם סוג העבירה המיוחס למשיב מצדיק את תפיסתו של הנשק. אולם, מהחלטתו עולה כי הכרעתו נבעה, בסופו של דבר, משיקולים אחרים שהיו העדר ביסוס חוקי לתפיסה. על כן אני מורה על השבת הדיון בעניין זה לבית משפט השלום לשם קיום דיון כאמור. המשיבה תוסיף להחזיק בנשק עד להחלטת בית משפט השלום בנדון. נשקהחזרת תפוסאקדח