החלקה באולם אירועים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החלקה באולם אירועים: 1. טענות התובעת: התובעת, ילידת 1941, נפגעה ביום 28.1.02 בתאונה, עת נטלה חלק בחתונה, שנערכה באולם האירועים של הנתבעת (להלן - האירוע או החתונה). במהלך האירוע חולקו משקאות לרוקדים ברחבת הריקודים. משקה נשפך על הרחבה, והתובעת שרקדה באותה עת ברחבת הריקודים, החליקה על גבי המשקה, ו"סובבה" את רגלה. התובעת הרגישה כאב חד והובהלה לבית החולים. שם הובחנה כסובלת מפגיעה קשה בברכה השמאלית. התובעת טוענת, כי הנתבעת התרשלה בכך שלא התריעה בפני התובעת על הסכנה שבפניה, לא הקפידה על נוהלי הבטיחות, לא הדריכה את עובדיה כנדרש באשר לפיקוח על מצב רחבת הריקודים ולא דאגה להסרת המפגע. 2. טענות הנתבעת: ארוע התאונה הנטען מוכחש. ככל שהתאונה אכן ארעה כנטען, אין הנתבעת אחראית לה, כאשר הנתבעת לא הפרה חובת זהירות כלשהי, ככל שזו מוטלת עליה. הנתבעת הגישה הודעה לצד ג'. הנתבעת היתה מבוטחת אצל צד ג' בגין האירוע בביטוח מורחב לבית עסק כולל אחריות כלפי צד ג'. הנתבעת וצד ג' הגיעו להסכמה ביניהן, ובהתאם לה ניתן ביום 25.11.08 פסק דין מותנה, ולפיו תשפה צד ג' את הנתבעת בכל סכום אותו תחוייב לשלם לתובעת בפסק דין שיינתן נגדה, אם יינתן פסק דין שכזה, בניכוי סכום ההשתתפות העצמית בהתאם להוראות פוליסת הביטוח. 3. הנכות הרפואית: לכתב התביעה צירפה התובעת את חוות דעתו של ד"ר משה לוינקופף, מומחה לכירורגיה אורתטופדית, מיום 6.12.02. לדעתו של ד"ר לוינקופף סובלת התובעת מנכות צמיתה בשיעור 15%. מטעם הנתבעת וצד ג' הוגשה חוות דעתו של פרופ' יואל אנגל, כירורג אורטופד, מיום 17.10.06. לשיטתו של פרופ' אנגל אין התובעת סובלת מנכות צמיתה כלשהי בגין התאונה. עקב ההפרשים בין חוות הדעת מונה ד"ר גבריאל אגר, אורטופד מנתח, כמומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו מיום 25.11.07 אמד ד"ר אגר את נכותה של התובעת בשיעור של 10%, כאשר רק 5% מתוכם הינם בעטיה של התאונה, והשאר הינם "בגלל שינויים ניווניים הצפויים בגיל זה". 4. הוכחת קרות התאונה: על התובעת מוטל הנטל להוכיח, כי התאונה אכן התרחשה ובאופן הנטען בכתב התביעה. יש לבחון, האם אכן עמדה התובעת בנטל זה. בסעיף 3 לכתב התביעה נאמר: "... והתובעת תוך כדי ריקוד סובבה את הרגל על כתם דביק שהיה על הרצפה והרגישה כא חד מאד אשר תפס ברך רגל שמאל, היא הובהלה לביה"ח רבין". העולה מן הדברים הוא, כי היישר מהחתונה, וכתוצאה מהתאונה, נלקחה התובעת לבית החולים. דברים מפורשים יותר נאמרו ע"י התובעת בתצהיר עדותה, שם אמרה (סעיף 3 לתצהיר): "ממקום האירוע הובהלתי לביה"ח רבין ...". התובעת, לדבריה, הובהלה היישר מהאירוע לבית החולים. דברים נחרצים אלו אינם עולים בקנה אחד עם האמור בטופס חדר המיון, שצורף לכתב התביעה. שם נאמר, כי התובעת הגיעה לבית החולים רק למחרת החתונה, ביום 29.1.02 בשעה 7:30 בבוקר. התייחסות לחוסר התאמה זה מצויה כבר בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת. למרות זאת חידדה התובעת את הדברים בתצהיר עדותה, כאמור לעיל, למרות שבין טענה עובדתית זו של התובעת ובין האמור בטופס חדר המיון קיימת סתירה מוחלטת, שעליה הצביעה הנתבעת בכתב ההגנה. התובעת נשאלה על כך בחקירתה הנגדית, ותשובתה בעניין זה תמוהה. לדבריה הגיעה לבית החולים כבר בסמוך לחצות, אך רק בשעה 7:30 קיבלו אותה (עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 22). הדבר אינו מתקבל על הדעת. בתעודת חדר המיון נאמר בסעיף התלונות: "כאבים בשוק שמאל ברך שמאל שהופיעו בצורה פתאומית". לא נזכר בתעודה דבר לעניין נפילה כלשהי. התובעת נשאלה על כך בחקירתה הנגדית, אך לא היתה בפיה תשובה של ממש (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 30-33). בעניין זה נאמר בע"א 8388/99, הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' בן ארי, פד"י נו 689, 700: " אכן, בעדותה של בן-ארי נתגלו סתירות, והיא אף מעוררת תמיהות מספר, אך לאור האמון של בית-המשפט המחוזי בחלק עדותה בדבר קרות התאונה, והואיל והיא ייחסה את פגיעותיה לתאונת דרכים כבר באשפוזה הראשון, לא נתערב במסקנתו של בית-המשפט המחוזי בנקודה זו". במקרה שבפנינו הדברים הפוכים. כפי שעולה מתעודת חדר המיון, הנתבעת לא ייחסה את כאביה לנפילה כלשהי עם הגעתה לבית החולים, אלא להתפרצות פתאומית של כאבים. בכתב התביעה נאמר (סעיף 3), כי התובעת "סובבה את הרגל על כתם דביק שהיה על הרצפה". בתצהיר התשנתה הגירסה, ונאמר (סע' 2 לתצהיר): "... לאחד הרוקדים נשפך המשקה ותוך כדי ריקוד ברחבת הריקודים החלקתי על המשקה שנשפך על הרצפה וסובבתי את רגלי השמאלית". האם ההחלקה היתה על כתם דביק או משקה שנשפך? בחקירתה הנגדית חזרה התובעת על הגירסה האמורה בתצהירה (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 15-19). משעומתה עם הסתירה שבין הגרסאות חיברה באופן תמוה את שתיהן יחדיו (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 22-23), כך שלא ניתן לדעת מדבריה של התובעת עצמה, האם לטענתה החליקה על "כתם דביק" או על "המשקה שנשפך". לדבריה של התובעת אביו של החתן נשוי לביתה (עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 13), הווה אומר, המדובר בשמחה משפחתית. סביר היה להניח, כי אם בשמחה משפחתית עסקינן, הרי שרבים מהמשתתפים בשמחה נמנים על מכריה וקרוביה של התובעת. סביר, איפוא, כי אילו אכן היתה מתרחשת התאונה באופן הנטען, היו רבים מהמשתתפים באירוע מודעים לכך. אין מדובר באירוע של מה בכך, אלא בנפילה של ממש, כאשר אבי החתן ואורח נוסף נחלצו לעזרת התובעת והרימוה (עמ' 10 לפרוטוקול, שורה 24). למרות זאת לא הביאה התובעת עדויות של העדים לתאונה, למעט עדותו של אבי החתן, בן זוגה של בת התובעת מזה כעשרים שנה, שניתן לראות בו "עד המעוניין בתוצאות המשפט לטובת התובעת" (סעיף 54(3) לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971). יצויין כי בתיק מצוי תצהיר של החתן עצמו, איציק בן הרוש, שלו נשלחה הודעה לצד רביעי, אשר נמחקה לאחר מכן, והוא מציין בתצהירו (סעיף 4.ב. לתצהיר), למרבה התמיהה, כי כלל לא היה מודע במהלך החתונה לנפילתה של התובעת. הוא אף לא זכר כמה זמן לאחר החתונה נודע לו על הנפילה הנטענת (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 27-30). הדבר תמוה ביותר. נפילתו של אדם ברחבת הריקודים במהלך חתונה, תוך כדי שהקהל רוקד ברחבה, איננה ארוע שגרתי של מה בכך, ולכן לא ברור כיצד החתן לא היה מודע לתאונה בזמן אמת. יצויין, כי בתצהיר העדות שהגיש החתן כצד ד' לא צויין, שנודע לו לאחר מכן על התאונה. רק לאחר שנמחקה ההודעה לצד ד', אשר נשלחה לחתן, והוא הוזמן להעיד, הוא ציין בחקירתו הנגדית, כי לאחר החתונה נודע לו על התאונה הנטענת. יצויין, כי גם מנהל האירועים של הנתבעת, מר מאיר אפרייאט העיד, כי כלל לא הבחין בהתרחשות התאונה הנטענת, וכי נודע לו על כך רק כשלוש שנים מאוחר יותר, כאשר נשלח מכתב ב"כ התובעת לנתבעת (סעיף 10 לתצהיר העדות; עמ' 17 לפרוטוקול שורה 23). התובעת נמנעה מלהביא לעדות את אותו אדם נוסף, שלדבריה, עזר לה לקום ביחד עם אבי החתן מיד לאחר הנפילה הנטענת. כך גם נמנעה התובעת מלהעיד מי מהעדים האחרים לנפילה, שלדברי התובעת, ארעה ברחבת הריקודים במהלך החתונה. לנוכח אופן התרחשות התאונה, שארעה במרכזו של ארוע משפחתי, סביר להניח, כי היו עדים נוספים לתאונה, ולמרות זאת נמנעה התובעת מלהעידם. בעניין זה, נאמר בע"א 55/89, קופל בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4)595, 602: "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו כל הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו". על הימנעות זו של התובעת יש לתמוה וניתן להסיק ממנה, כי התובעת חששה מעדותם של עדים שכאלה. בענין זה נאמר אצל י' קדמי, על הראיות, עמ' 1649: "הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו הייתה זו ראייה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראייה. התנהגות כזו בהעדר הסבר אמין וסביר פועלת לחובתו של הנוקט בה: באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה שאילו הובאה ראייה היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב". סבורני, כי לנוכח האמור לעיל יש לקבוע, שהתובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הוכיחה את התרחשות התאונה. לפיכך דין התביעה להידחות. סיכומם של דברים, התביעה נדחית. התובעת תשא בהוצאות הנתבעת וצד ג' ובשכר טרחת עורך דינן בסך כולל של 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. תאונות נפילהאולם / גן אירועיםתאונות החלקה