קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הטבת נזק פיצויי פיטורין: האם השלמת פיצויי פיטורין ומענק פרישה מיוחד, המשולמים על ידי מעביד ליורשי/תלויי עובדו אשר נספה בתאונת דרכים, מהווים הטבת נזק על פי חוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד-1964 (להלן "החוק" או "חוק ההטבה"), ולמעביד הזכות להיפרע אותם מהמזיק? זוהי השאלה הניצבת בפנינו בפסק דין זה. 1. ביום 10.11.05 מצא המנוח והב שמעון ז"ל (להלן "המנוח") את מותו בתאונת דרכים, שעה שנהג ברכב שהיה מבוטח אצל הנתבעת. באותה עת עבד המנוח אצל התובעת, והתאונה אירעה כשהיה בדרכו לעבודה והוכרה כתאונת עבודה על פי חוק הביטוח הלאומי. 2. עזבון המנוח הגיש תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 ( להלן "חוק הפיצויים"), כנגד הנתבעת בבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר הסתיימה בפשרה על פי הודעת הצדדים. 3. הצדדים אינם חלוקים על כי תגמולי הביטוח הלאומי ששולמו ואשר ישולמו לתלויים עולים על נזקי המנוח שהיו מגיעים לו עקב התאונה על פי חוק הפיצויים. 4. לאחר מותו שילמה התובעת ליורשי/תלויי המנוח סכומים שונים, ובתביעה זו היא עותרת לחייב את הנתבעת להחזיר לה סכומים אלה מכח חוק ההטבה. בסכומים שנתבעו על ידה נכללו בין היתר פדיון חופשה, דמי הבראה ובונוסים ששולמו למנוח, אולם במהלך המשפט, חזרה בה התובעת מדרישתה לגבי סכומים אלה משהתברר לה כי הם הגיעו למנוח ללא קשר לתאונה על פי הצהרתה. על כן, הסכומים שנותרו להכרעה בתביעה דנן הם סך של 125,221 ₪ בגין השלמת פיצויי פיטורין, וסך של 98,917 ₪ בגין מענק מיוחד, אשר שולמו ליורשי/תלויי המנוח על ידי התובעת. 5. ב"כ הצדדים הגיעו להסכמה כי פסק הדין יינתן על סמך חומר הראיות שהוגש לתיק בית המשפט וסיכומים בכתב, ללא צורך בחקירות. 6. דיון התובעת עותרת כאמור להיפרע מכח חוק ההטבה, השלמת פיצויי פיטורין ומענק מיוחד ששולמו על ידה לתלויי המנוח. אין ספק כי סכומים אלה מהווים טובות הנאה שהגיעו ליורשים/תלויים לאחר מות המנוח. על מנת שתקום לתובעת הזכות להיפרע סכומים אלה מאת המזיק/הנתבעת מכח חוק ההטבה, עליה להוכיח כי סכומים אלה נגרעו מחיובו של המזיק כלפי הניזוק, שכן זכותו של המיטיב אינה יכולה להגדיל את הפיצוי שהמזיק חייב בו כלפי הניזוק על פי דין, ובענייננו על פי חוק הפיצויים (ראה סעיף 2 לחוק), וכן, כי סכומים אלה מהווים "הטבת נזק" על פי החוק. ודוק, לא כל טובת הנאה בת ניכוי מהפיצוי, מהווה באופן אוטומטי "הטבת נזק" על פי הגדרת מונח זה בחוק, ועל מנת שצד שלישי יוכל להיפרע מהמזיק סכומים ששולמו על ידו לניזוק, עליו להיכנס בדלת אמותיו של החוק ולהוכיח כי עסקינן בסכומים המהווים "הטבת נזק" על פי הגדרת מונח זה בחוק. תכלית זו הודגשה בדברים שנאמרו בקריאה הראשונה של החוק כדקלמן: "כפי שנאמר בדברי ההסבר, כוונת התיקון היא שלא להרתיע אנשים מלהגיש עזרה לניזוק. זהו דבר חשוב ונחוץ, אך עלינו לבחון אם ההוראה הכוללת מדי, האומרת "רשאי מי שהיטיב את הנזק להיפרע הוצאותיו או שכר שירותו מן המזיק" תקלע למטרה. מתוך דברי ההסבר עולה, שהכוונה היא לתקן עוול אשר נגרם למוסדות מסויימים שהגישו עזרה לניזוק. ובעיקר הכוונה למוסדות רפואיים, בתי חולים, קופות חולים, וכן צה"ל, בקשר להוצאות אישפוז של חייל, שנפצע ברשלנותו של אחר, מעבידים המשלמים שכר לעובדיהם בתקופת העדר כושר מלא מחמת נזקי גוף, -כל אלה העושים זאת, לפי דברי פסק הדין של בית המשפט העליון (ערעור אזרחי 153/54, פסקי דין, י', 1246), מחמת אונס או לחץ. באם ההגדרה תכלול כל אדם פרטי וכל מוסד שעזר בצורה כלשהי, בתמורה או בלי תמורה, לניזוק או לבני משפחתו, ספק אם לא תסוכל המטרה בכללה" ( דברי הכנסת, ישיבה מיום 26.2.1963, קריאה ראשונה, ח"כ יוסף קושניר). המגמה לצמצם את חוג הזכאים להטבה על ידי הגדרת סוג ההטבה בת ההשבה, וקביעת קשר סיבתי בינה לבין הנזק (ראה הגדרת המונח "הטבת נזק" בסעיף 1 לחוק), והכפפתה למבחני סבירות (ראה סעיף 5 לחוק), נועדה, בין היתר, להבטיח את יסוד הוודאות הדרוש לסילוק תביעות בין מזיקים לניזוקים. אך דומה כי לעיתים, בתביעות הטבה על פי החוק, מושם הדגש על עקרון השמירה על הסימטריה ביחסי מזיק-ניזוק-מיטיב, באופן שכל סכום שנגרע מחיובו של המזיק כלפי הניזוק, מזכה כמעט באופן אוטומטי את הצד השלישי בסכום הגריעה "כהטבה", אולם מצווים אנו ללכת לפי לשון החוק ותכליתו, ולבחון אם הסכומים המדוברים מהווים "הטבת נזק" על פי החוק, בנוסף לגריעתם מחיובו של המזיק, ורק בהיותם כאלה, קונה לו הצד השלישי מעמד של מיטיב על פי החוק וקמה לו הזכות להיפרע סכומים אלה מאת המזיק. 7. בענייננו, על מנת להשיב לשאלה אם התובעת זכאית להיפרע את הסכומים ששולמו על ידה לתלויי המנוח - השלמת פיצויי פיטורין ומענק מיוחד - מאת המזיק, מכח חוק ההטבה, יש לבדוק תחילה אם הסכומים הנ"ל נגרעו מחיובו של המזיק כלפי הניזוק, ובמילים אחרות, אם השלמת פיצויי פיטורין והמענק המיוחד הנ"ל, מהווים טובות הנאה בנות ניכוי מהפיצוי המגיע לניזוק מאת המזיק? ככלל, סוגיית ניכויין של טובות הנאה שהגיעו לתלויים אחרי המוות ובעקבותיו, מהפיצוי הנזיקי המגיע להם עקב המוות מאת המזיק, הינה, מאז ומתמיד, סוגיה קשה המעוררת דילמות לא קלות, ומשכך, אין זה מפתיע כי היא העסיקה רבות את בתי המשפט. לדידי, שיקולים ערכיים, בנוסף לשיקולים אחרים, מצדדים באי ניכוי טובת הנאה כאמור, תהיה אשר תהיה, מחיובו של המזיק כלפי התלויים, ואי הכללתה במאזן "הרווח וההפסד" של התלויים (ע"א 489/79 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה ויולט צאיג ז"ל ואח', פ"ד לה (2), 123)ּ, וזאת מכח העקרון שאין המעוול יכול ליהנות מתוצאת עוולתו. אמנם אין מטרתם של דיני הנזיקין להעניש את המזיק, אולם שיקולים ערכיים מצדיקים את החלת העקרון שלפיו "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות הנאה" (למזיק), בדומה לכלל "שמעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה". אולם מצווה אני ללכת לפי התלם שהותווה בפסיקתו של בית המשפט העליון, פסיקה אשר צמצמה עם הזמן את תחולתה של הלכת הניכוי, ואין לי אלא להפנות בעניין זה לדבריה של כב' השופטת נתניהו בע"א 248/86 עזבון חננשוילי לילי ז"ל נ' רותם חברה לביטוח, פ"ד מה(2), 529 ,עמ' 570-571, שנאמרו בהתייחס לניכוי תביעת העזבון מתביעת התלויים, ושלפיהם אמרה: "אנו טרם נפרדנו מהלכת הניכוי, המהוה חלק מהמשפט המקובל נוסח ישראל והמיושמת זה שנים רבות בפסקי דין רבים. אך התפתחויות הנ"ל ממחישות את הצורך לעדן את הכלל בדבר נכוי שווי טובות ההנאה שהתלויים מקבלים מעזבונו של המנוח" לעניין הרציונל בצמצום הלכת הניכוי הנני מפנה גם לע"א 2376/93 עיזבון המנוחה מיכל קידר ז"ל ואח' נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מט (1), 594. 8. וחזרה לענייננו. על מנת להשיב על השאלה האם השלמת פיצויי פיטורין והמענק המיוחד אשר שולמו על ידי התובעת ליורשי/תלויי המנוח, מהווים טובות הנאה בנות ניכוי מהפיצוי המגיע לתלויים מאת המזיק, יש לבחון את שאלת הקשר הסיבתי בין טובת ההנאה למוות, תוך אבחנה בין טובת הנאה שצמחה לתלויים אחרי המוות, לבין כזו שבאה להם עקב המוות. בע"א 209/65 הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' גולדה רייף ואח', פ"ד כ(2) 393, 402 נפסק כי: "עזרה ממקור אחר, זר לתאונה, אין להביאה בחשבון כגורם להפחתת הפיצויים. הפיצויים הם פונקציה של נזק הממון שנגרם לבני המשפחה בגלל מותו של הנפטר פחות ההנאות שנפלו בחלקם מאותה סיבה (ע"א 125/57, [2]). לכן, כדי שטובת ההנאה תנוכה מן הפיצויים, היא חייבת לבוא כתוצאה ישירה מן המוות, ולא סתם אחריו. ההבחנה בין שני המקרים הללו אינה קלה כפי שאפשר להיווכח מפסקי-הדין שניתנו בסוגיה זו באנגליה" (ההדגשה אינה במקור). עקרון זה נקבע גם בשורת פסקי דין נוספים שיצאו מתחת ידו של בית המשפט העליון. בע"א 110/80 מזל גבאי ואח' נ' יוסף וליס ואח', פ"ד לו (1) 449, 465 נפסק כי הטבות כספיות שנפלו בחלקם של התלויים כתוצאה ישירה ממותו, ינוכו מסכום הפיצויים שייפסק להם על ידי בית המשפט. כך גם נפסק בד"נ 24/81 יעקב חונוביץ ואח' נ' אאידה כהן ואח', פ"ד לח (1) 413, 421, שם אמר כב' השופט ברק (כתוארו אז) את הדברים הבאים: "מטרתם של הפיצויים הנפסקים לתלויים, כמו מטרת הפיצויים הנפסקים בדיני הנזיקין בדרך כלל, היא השבת המצב לקדמותו, דהיינו העמדת התלויים, ככל האפשר במונחים כספיים, במצב בו היו נתונים לאחר מעשה העוולה לולא מעשה העוולה. מטרת הפיצויים אינה בהענשת המזיק או בהעשרת הניזוק. על-כן, יש לזקוף לחובת התלויים את טובות ההנאה והיתרונות החומריים, שהם מקבלים לרגל מות המנוח, תוך עריכת מעין מאזן כספי של רווח והפסד (ע"א 489/79, 505[2], בעמ' 132). מקום שהתלויים מקבלים "הטבת נזק" כמשמעותה בחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד- 1964(להלן - חוק הטבת נזקי גוף), יש בהטבה זו כדי להפחית מסכום הפיצויים, לו יזכו התלויים מהמזיק, ויש בה כדי להעמיד זכות למיטיב להיפרע מן המזיק את דמי ההטבה (סעיף 2לחוק הטבת נזקי גוף)." (ההדגשה אינה במקור) 9. יוצא איפוא של מנת שטובת הנאה תהיה בת ניכוי מהפיצוי המגיע לתלויים, עליה להיות תוצאה ישירה מהמוות. אולם, האבחנה בין טובת הנאה שצמחה לתלויים כתוצאה ישירה מהמוות לבין טובת הנאה שהגיעה להם סתם אחרי המוות, אינה אבחנה קלה, ועל מנת לעמוד על ההבחנה הנ"ל, יש לתת את הדעת לשאלה אם טובת ההנאה היתה מגיעה למנוח, ולתלויים אחריו, בכל מקרה לאחר המוות, או שמא היא צמחה להם כתוצאה ישירה ובלעדית מהמוות? תשובה חיובית לשאלה הראשונה, שוללת את ניכוי טובת ההנאה מהפיצוי, ומעמידה אך לדיון את ניכוי ערך ההאצה שלה, אם בכלל, כפי שיורחב על כך בהמשך, ותשובה חיובית לשאלה השניה, קרי שטובת ההנאה הינה תולדה ישירה של המוות, הופכת את ההטבה לבת ניכוי מהפיצוי, וכפועל יוצא מכך כבת השבה למיטיב. 10. בענייננו עסקינן כאמור בטובות הנאה בדמות השלמת פיצויי פיטורין ומענק מיוחד ששולמו על ידי התובעת לתלויים. האם טובות הנאה אלו בנות ניכוי מהפיצוי המגיע לניזוק או לתלויו מאת המזיק? על כך כתב ד. קציר, בספרו פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה חמישית, כרך ב', עמ' 1265, ועמ' 1435, בהתייחס לפיצויי פיטורין, את הדברים הבאים: "ההכרעה בשאלה כזו, מן הדין שתיפול על בסיס תנאי העבודה הקיימים במקום עבודתו של הנפגע; והיה, ולפי תנאים אלה, זכותו של העובד היתה לקבל פיצויי פיטורין גם במקרה של פרישה מן העבודה, בנסיבות שבהן אין חוק פיצויי פיטורים מזכה אותו בפיצויי פיטורין, כי אז לא יהיה מקום לניכוי פיצויי הפיטורין מפיצויי הנזק שייפסקו לו. ואולם, אם זכות העובד, לפי חוזה העבודה, היתה לקבל פיצויי פיטורים רק במקרים שהחוק מבטיח לו כאלה, כלומר במקרה של פיטורין, ולא במקרה של התפטרות, או אז יהיה מקום לשיקול, אם אין מקום לנכות את מלוא פיצויי הפיטורין ששולמו לנפגע, או, לפחות, את ערכם המואץ" ובמילים אחרות, אם יוכח כי פיצויי הפיטורין היו מגיעים לניזוק בכל מקרה של הפסקת יחסי עובד מעביד, בהתאם לחוזה העבודה, או אז אין לנכותם מהפיצוי הנזיקי המגיע לניזוק, וכפועל יוצא מכך, המעביד אינו זכאי להיפרע סכומים אלה מאת המזיק. אולם אם יוכח כי פיצויי הפיטורין שולמו לתלויים אך בשל המוות, ובעת שלמנוח לא היתה זכאות לקבלם על פי תנאי הזכאות הקבועים בחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (מקרה של פיטורין), אז ניתן לנכותם מהפיצוי הנזיקי המגיע לתלויים, והמעביד יוכל להיפרע אותם מהמזיק אם יוכיח כי הם נכנסים בדלת אמותיו של חוק ההטבה. בע"א 544/86 יצחק קורציג נ' מפעלי דפוס כתר בע"מ , נדחתה הטענה שהיה מקום לנכות מפיצוי הנזיקין ששולמו לנפגע את שווים של פיצויי הפיטורין ששולמו לו, משהוכח כי הוא היה זכאי לפיצויי הפיטורין בכל מקרה של עזיבת העבודה. ברוח זו נפסק גם בע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' ג'ורג' בורבה, פ"ד מט (2) 257, 263, משקבע בית המשפט העליון כי לא היה מקום שבית משפט קמא יחליט על הניכוי בפסק-דינו "בלא שהייתה למערער שכנגד הזדמנות להוכיח שלפי תנאי ההעסקה עתיד היה אולי לקבל פיצויי פיטורין בכל מקרה של הפסקת עבודתו בהגיעו לגיל הפרישה (שבמקרה כזה ניתן היה לטעון לניכוי ערך ההאצה בלבד)" 11. חיזוק לגישה הגורסת כי פיצויי הפיטורין המשולמים לתלויי המנוח לאחר הפטירה, על פי חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, מהווים טובת הנאה בת ניכוי, ניתן להסיק מהוראת סעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים, הקובעת כדלקמן: "נפטר עובד, ישלם המעביד לשאיריו פיצויים כאילו פיטר אותו. "שאירים" לענין זה - בן זוג של העובד בשעת פטירתו, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו והוא גר עמו, וילד של העובד שהוא בגדר תלוי במבוטח לענין גימלאות לפי פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968...... (ב) ......... (ג) פיצויים המשתלמים לשאירים של עובד שנפטר לא יראו אותם כחלק מהעזבון." (ההדגשה אינה במקור) מסעיף 5 הנ"ל עולה כי מקרה הפטירה הוא זה שמוליד את הזכות לפיצויי פיטורים לטובת שאיריו של המנוח, שהינם בענייננו, גם תלויו. אילולא מקרה הפטירה, לא היתה נוצרת הזכות לפיצויי פיטורים (אלא אם הוסכם אחרת בחוזה העבודה). עוד עולה כי במקרה של פטירה, פיצויי הפיטורין שייכים לשאירים והם אינם מהווים חלק מהעזבון, ומשכך לא ניתן לגבות מהם את חובות העזבון. בעניין זה הנני מפנה לדב"ע (ארצי) 98-3/נז שרה שמילוביץ נ' בית חולים בלומנל בע"מ ואח', ל (1997) 561, שבו נאמרו הדברים הבאים: "פיצויי הפיטורים במקרה זה גם הם אינם של "העובד", הם פיצויי פיטורים של ה"שאיר", במקרה הנוכחי, של האלמנה. הם שייכים רק לה, ואין העזבון יכול לנגוס מהם מאומה". יוצא איפוא, שפיצויי הפיטורין המגיעים לשאירים/תלויים מכח סעיף 5 הנ"ל במקרה של פטירה, מהווים טובת הנאה בת ניכוי על פי המבחנים שצוינו לעיל, שכן הם צמחו להם כתוצאה ישירה ובלעדית מהמוות. עוד עולה כי טובת הנאה זו נועדה להיטיב את מצבם של השאירים/תלויים בעקבות מקרה הפטירה ולספק להם אמצעי מחייה המוגנים מפני נשייה, מה שיכול לענות לכאורה על הגדרת "הטבת נזק" על פי חוק ההטבה. 12. למותר לציין כי הדברים שנאמרו ביחס להשלמת פיצויי פטורין, לרבות בעניין קיומו של קשר סיבתי בין טובת ההנאה לבין המוות, יפים הם גם לעניין המענק המיוחד ששולם על ידי התובעת לתלויי המנוח. 13. ומן הכלל אל הפרט. על מנת להכריע בשאלה אם הסכומים ששולמו על ידי התובעת לתלויי המנוח - השלמת פיצויי פיטורין והמענק המיוחד- הינם בני ניכוי מהפיצוי הנזיקי המגיע להם, יש לבחון אם סכומים אלה היו מגיעים למנוח, ולתלויו אחריו, בכל מקרה של הפסקת יחסי עובד מעביד, או שהם צמחו להם כתוצאה ישירה ממקרה המוות ובעת שלמנוח לא היתה, במועד הפטירה, זכאות לקבלם על פי דין? 14. בעניין זה, התובעת לא הניחה תשתית ראייתית ממנה ניתן היה ללמוד על מהות התשלומים ששולמו על ידה ואשר כונו כאמור "הפרש פיצויי פיטורין" ו"מענק מיוחד", הגם שלא הוברר על ידה מכח מה שולמו סכומים אלה לתלויי המנוח, ובהקשר זה, כל מה שנמצא בפנינו זו הצהרת באת כוחה מיום 18.10.10 שלפיה אמרה: "סעיף פיצויים הוא סעיף השלמת פיצויים וניתן ע"י המעביד בעקבות מותו של העובד, ולא ניתן כבדרך של שגרה.... לגבי השלמת פיצויי הפיטורין, על פי אינטל, הוא סעיף שלא ניתן בגין פיצויי פיטורין, אלא מעֵבר, והוא במסגרת הטבה. כאשר קורה מקרה ספציפי, ואחד העובדים מקפח את חייו כתוצאה מתאונה, אז מגיעה לו השלמת פיצויי פיטורין שהיא סכום מעבר לפיצויי הפיטורין הרגילים שמשולמים במקרה הזה." ברי הוא כי על התובעת להרים את נטל הוכחת טענתה כי הפרש פיצויי הפיטורין והמענק המיוחד הנתבעים על ידה בתביעה דנן, הינם ברי ניכוי מהפיצוי שבו חב המזיק, ולשם כך היה עליה להוכיח כי סכומים אלה שולמו למנוח כתוצאה ישירה מהמוות. ודוק, התובעת שהינה מעבידתו של המנוח ושבידה היכולת להוכיח את תנאי העסקתו ואת הבסיס החוזי ו/או הבסיס החוקי האחר לתשלום סכומים אלה, לא הרימה נטל זה ונמנעה מלהביא ראיות בנדון, והימנעות זו פועלת לרעתה על פי ההלכה הפסוקה. בכך, נכשלה התובעת מלהוכיח כי הסכומים הנתבעים על ידה נגרעים מחיובו של המזיק כלפי הניזוק וכי הינם ברי השבה, וכי הינה זכאית להיפרע אותם חזרה מהמזיק. 15. משקבעתי כי התובעת אינה זכאית להחזר סכומים אלה כמצוין לעיל, נשאלת איפוא השאלה, האם היא זכאית לערך האצת תשלום סכומים אלה לידי תלויי המנוח? בע"א 5/84 רחל יחזקאל ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה (3) 374 נפסק כי אין לנכות את ערך ההאצה בקבלת טובות הנאה על ידי התלויים מהפיצוי המגיע להם מהמזיק, שכן ערך זה מתקזז מול הגידול האפשרי בערכה החומרי של טובת ההנאה, גידול אשר נמנע מהתלויים עקב מות המנוח. וכך זה בענייננו. ערך האצת תשלום הסכומים הנדונים על ידי התובעת לידי התלויים, מתקזז מול הזכויות הנוספות שהמנוח היה צובר אילו היה ממשיך בעבודתו, ומשכך אין התובעת זכאית ל"ערך ההאצה" שנטען על ידה. אוסיף על כך שהתובעת גם לא הוכיחה את השווי הכספי של ערך ההאצה הנטען על ידה. 16. התוצאה היא אם כן שהתובעת לא הוכיחה כי הסכומים הנתבעים על ידה - השלמת פיצויי פיטורין והמענק המיוחד - הינם בני ניכוי מהפיצוי ששולם לתלויים על ידי המזיק ונגרעו מחיובו כלפיהם, וגם לא הוכיחה כי הינה זכאית לערך האצת תשלומים אלה לידי התלויים. המסקנה היא איפוא שדין תביעתה בכל הקשור לשני הסכומים הנ"ל להדחות. 17. בטרם אסיים ראיתי לחזור ולציין כי לדידי, שיקולים ערכיים מצדדים באי ניכוי טובת הנאה הצומחת לתלויים בעקבות מעשה עוולה, תהיה אשר תהיה, מהפיצויים המגיעים להם כתוצאה מאותה עוולה (ראה סעיף 7 לעיל), והמקרה שבפנינו אך ממחיש את הקושי בהחלת הלכת הניכוי על פיצויי פיטורין, שכן לא רק שאין זה מוצדק שפיצויי הפיטורין המהווים פרי עמלו של הניזוק והמשמשים לו ולתלויים אחריו כמעין "ביטוח" לעת הצורך, יובאו במאזן הרווח וההפסד בעת שומת הנזקים שנגרמו לתלויים כתוצאה ממעשה העוולה, אלא שהחלת דוקטרינת הניכוי במקרה של פיצויי פיטורין יוצרת אבחנה "מגדרית" בין שני סוגי "תלויים". הסוג הראשון "הנהנה" מפיצוי נזיקי מלא בנוסף לפיצויי פיטורין, והשני "נהנה" מפיצוי נזיקי מלא, ללא פיצויי פיטורין המגיעים לו על פי חוק, כאשר בשני המקרים (במקרה שפיצוי הפיטורין מובטחים על פי חוזה העבודה או במקרה שהם מובטחים על פי חוק פיצויי פיטורים), פיצויי הפיטורין נועדו להקנות לתלויים "בטחון קיומי". מצב דברים זה אינו מיטיב עם הניזוק (השני) וגם לא עם המזיק אלא רק עם המעביד, וברי הוא שלא לכך נועד חוק ההטבה. בנוסף, אבחנה זו מעודדת מעסיקים להתקשר בחוזי עבודה שיש בהם כדי להבטיח את זכות החזרה שלהם אל המזיק בכל הקשור לתשלום פיצויי פיטורין, ובכך "לעקוף" את חובת הפיצוי המוטלת עליהם כמעסיקים והמעוגנת בסעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים, ואת התכלית הסוציאלית העומדת בבסיס סעיף זה. 18. התוצאה מכל האמור לעיל היא שהנני דוחה את התביעה. 19. בשים לב לדרך הדיונית שעליה הסכימו הצדדים, הנני מעמידה את שכר טרחת עו"ד שעל התובעת לשלם לנתבעת על סך של 6,000 ₪ בשערוך ליום התשלום בפועל. פיצוייםהטבת נזקי גוףפיטוריםפיצויי פיטורים