קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הטלת עיצום כספי לפי חוק איסור הלבנת הון: פתח דבר: עניין לנו בערעור על עיצום כספי, שהוגש בהתאם להוראות חוק איסור הלבנת הון, תשס"ב-2001 (להלן - החוק). תמצית העובדות: ביום 9.1.09 שב המערער, יהלומן בעיסוקו, ארצה בטיסה מהונג קונג, כאשר בעת כניסתו לארץ דיווח על הימצאות 80,000$ באמתחתו, וזאת בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק. בספירה שנעשתה במקום נמצא, כי באמתחתו של המערער מצויים 91,000$, וזאת בניגוד לסכום עליו דיווח המערער. ביום 18.1.09 נערך דיון בפני הוועדה להטלת עיצום כספי ( להלן - הוועדה) בעניינו של המערער. ביום 12.2.09 התקיים דיון נוסף בפני הוועדה. בהחלטתה מיום 22.3.09 החליטה הוועדה להטיל על המערער עיצום כספי בסך 80,000 ₪. על קביעה זו הוגש הערעור שבפני. טענות המערער: המערער טוען, כי הדיווח השגוי נמסר על ידו בטעות עקב חישוב שגוי שערך בעל פה במהלך הטיסה, ולנוכח העייפות הרבה בה היה מצוי לאחר הטיסה הארוכה. המערער טוען, כי הוועדה לא שעתה להסברים שנתן והתעלמה מהם בחוסר הגינות ובאטימות. בכך הפרה את כללי הצדק הטבעי ושללה מהמערער את זכות הטיעון. הוועדה נמנעה, לטענת המערער, מבדיקה הוגנת של העובדות, וכך גם התעלמה מהלקות ממנה סובל המערער, דיסלקציה. זאת ועוד, הוועדה עשתה שימוש לא נאות במידע אותו קיבלה מהמשטרה, תדפיס פעולות בנקאיות בתאריכים שונים על פני התקופה שמשנת 2002 ועד לשנת 2008. בנסיבות העניין נפל פגם בהפעלת שיקול דעתה של הוועדה בהטילה על המערער עיצום כספי גבוה ומופרז, החורג ממתחם הסבירות. זאת במיוחד לנוכח העובדה שמדובר בהפרה ראשונה של הוראות החוק. טענות המשיב: המערער נוסע באופן תדיר לחו"ל במסגרת עבודתו כיהלומן בחברה משפחתית (להלן - החברה). התקבל בעניינו של המערער מידע, שכלל הפקדות כספים בחשבון החברה וטפסי דיווח שמילא המערער אודות כספים שהכניס ארצה. בחינת מסמכים אלו העלתה, כי קיימות הפקדות, שבוצעו בסמוך לאחר כניסת המערער ארצה, הפקדות של כספים עליהם לא מסר המערער דיווח בכניסתו לארץ. הדבר מביא לידי מסקנה, כי המערער יוצא ונכנס תדיר מהארץ ואליה, כאשר הוא נמנע מלמסור דיווח מלא אודות הכספים שברשותו. יצויין, כי בהתאם לאמור בסעיפים 42.א ו-42.ב לעיקרי הטיעון מטעם המשיב, המדובר בהפרות נטענות, אשר ארעו בשנים 2005 ו-2006, בעוד שההפרה נשוא ערעור זה ארעה יותר משנתיים לאחר מכן, ביום 9.1.09, כאמור לעיל. כמו כן מתגלה, לטענת המשיב, כי המערער מילא בפעמים קודמות את טפסי הדיווח תוך ציון שמו, כתובתו ומספר הזהות שלו באופן משובש. הדברים מלמדים על דפוס התנהגות של המערער, כאשר המערער מזלזל בחובת הדיווח המוטלת עליו. המסגרת הנורמטיבית: בסעיף 9(ב) לחוק נאמר: "אדם הנכנס למדינת ישראל או היוצא ממנה חייב לדווח על כספים שעמו בעת הכניסה לישראל או היציאה ממנה, אם שווי הכספים הוא בשיעור הקבוע בתוספת הרביעית". בהתאם להוראות סעיף 10 לחוק , המפר את חובת הדיווח דינו מאסר שישה חודשים או או קנס בשיעור האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין התשל"ז 1977 - דהיינו זה המוטל בגין עבירות שהוענש בצידן הוא שלוש שנות מאסר או פי עשרה מהסכום שלא דווח, הכל על פי הסכום הגבוה יותר. בהתאם להוראות סעיף 15(א) לחוק רשאית הוועדה להטיל על אדם שהפר את חובת הדיווח עיצום כספי בשיעור שלא יעלה על מחצית הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין או עד פי חמישה מהסכום שלא דווח עליו, לפי הסכום הגבוה יותר. בעניין זה נאמר בע"א(ראשל"צ)16/09, כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם): "חוק איסור הלבנת הון מגדיר שתי חלופות פעולה במקום שבו כשל אדם ולא דיווח על שיעור הכספים המצויים בכליו בעת שביקש להיכנס או לצאת את גבולות המדינה. האחת הינה הליך פלילי והשנייה הליך של הטלת עיצום כספי". בסעיף 16 לחוק נקבע: "(א) שר המשפטים, בהתייעצות כאמור בסעיף 13(ג), רשאי לקבוע, בגבולות העיצום הכספי המרבי כאמור בסעיפים 14 ו-15, שיעורי עיצום כספי שונים להפרות שונות של הוראות לפי סעיפים 7, 8 או 9, בהתחשב בהיקף ההפרה ובנסיבותיה, ובנסיבותיו של המפר, לרבות היות ההפרה הפרה חוזרת. (ב) ... (ג) ... ד) לענין סעיף זה, 'הפרה חוזרת' - הפרה שנעשתה בתוך שנתיים מהפרה קודמת של אותה הוראה שבשלה הוטל על המפר עיצום כספי או שבשלה הורשע". מהם הפרמטרים אותם על הוועדה לבחון בהטילה עיצום כספי על מי שהפר חובת דיווח? תשובה לשאלה זו ניתנה בתקנה 10 לתקנות איסור הלבנת הון (עיצום כספי), תשס"ב-2001, שם נקבע: "בבקשה להטיל עיצום כספי בשל הפרת הוראות לפי סעיף 9 לחוק, תחליט הועדה בהתחשב, בין השאר, באלה: (1) ההפרה היא הפרה ראשונה; (2) ההפרה היא הפרה חוזרת; (3) היקפה הכספי של ההפרה". כפי שעולה מנוסח התקנה עצמה, אין מדובר ברשימה סגורה, וניתן לקחת בחשבון שיקולים נוספים מעבר לאלו שנמנו בתקנה 10 הנ"ל. בע"א(ראשל"צ)16/09 הנ"ל נמנו שורה של פרמטרים מרכזיים, אשר לדעת בית המשפט הם הפרמטרים המרכזיים בעת הטלת עיצום כספי: "שיעור ההפרה; תדירות ההפרה; השיעור המקסימאלי של העיצום ביחס לאותה הפרה; שיתוף הפעולה של המפר עם הרשות; יכולת זיהוי מקור הכספים, יכולת זיהוי מטרת הכספים; דרך התנהלות המפר מול הרשות (לרבות דרך הסתרת הכספים, תכנון מוקדם, מהימנות גרסתו של המפר וכו'); שאלת הבעלות בכספים; תום ליבו של המפר". ומן הכלל אל הפרט: במקרה דנן המדובר בחריגה בסך 11,000$, שארעה ביום 9.1.09. המדובר בהפרה הראשונה של חובת הדיווח, אשר הוכחה. קיומן של הפרות קודמות, הנטענות על ידי המשיב, לא הוכח כדבעי. יתירה מכך, מדובר בהפרות שארעו יותר משנתיים לפני ההפרה בגינה הוטל העיצום הכספי נשוא ערעור זה. המערער שיתף פעולה עם הרשות, ומשהתגלתה החריגה בסכום הכספים ביחס לסכום שדווח, סיפק המערער מיידית תשובות לשאלות שהוצגו בפניו ומסר פרטים בנוגע למקורם של הכספים. טענתו של המערער בדבר הלקות ממנה הוא סובל, אשר גרמה לאי דיווח על מלוא הסכום, כמפורט לעיל, לא נסתרה על ידי הרשות. נראה כי בנסיבות אלו סכום העיצום הכספי, אשר הוטל על המערער חורג ממתחם הסבירות. המערער צירף לכתב הערעור שורה ארוכה של החלטות הוועדה, אשר ניתנו במקרים אחרים בהם הופרה חובת הדיווח. בחינת החלטות אלו של הוועדה, מלמדת, כי לנוכח נסיבות המקרה דנן, ומתוך השוואה למקרים האחרים, לא היה מקום להטיל במקרה זה עיצום כספי המגיע כמעט לכפל הסכום שלא דווח. כפי שציינתי לעיל, המדובר בהפרה מוכחת ראשונה. ההפרות הקודמות, הנטענות על ידי המשיב, ארעו כולן יותר משנתיים לפני ההפרה נשוא ערעור זה, ועצם התרחשותן לא הוכח כדבעי. המערער שיתף פעולה עם הרשות. יודגש, כי המדובר בהימנעות מלדווח על כ-12% מהכספים שהיו בידי המערער, כאשר על יתרת הכספים דיווח המערער. נראה כי די בכך כדי לתמוך בהסברים שנתן המערער להפרש בין הסכום שדווח ובין הסכום שהיה בידיו בפועל ולגרסתו של המערער בעניין זה, הסבר שלא הופרך, כאמור לעיל. עיינתי בשורה ארוכה של החלטות הוועדה, אשר הונחו בפני, כאמור לעיל. מצאתי, כי העיצום הכספי שהוטל באותם מקרים מגיע עד לשיעור של כ-20% מהסכום הבלתי מדווח. רק במקרה אחד, אשר נידון בתיק ועדה להטלת עיצום כספי 19/08, הוטל עיצום כספי בשיעור של כ-54% מהסכום עליו לא דווח. באותו מקרה נמנע המפר משיתוף פעולה וממסירת מלוא הפרטים לרשות, כאשר הכסף שנתפס היה מוסתר בתוך ספרים ועיתונים. אין מקרה חריג זה דומה למקרה שבפנינו, כאשר במקרה דנן המערער שיתף פעולה עם הרשות, ומסר פרטים מלאים בנוגע למקור הכספים. במקרה שבפני הכספים לא היו מוסתרים, והמערער דיווח מיוזמתו על כ-90% מהכספים שהיו באמתחתו. בנסיבות העניין, יש לקבל את הערעור ולהעמיד את סכום העיצום הכספי על סך של 7,500₪ בלבד, שישולמו בתוך 21 יום ממועד קבלת ההחלטה. מיסיםעבירות מסהלבנת הון