אמות מידה וכללי השימוש באמצעי היוועדות חזותית במשפט האזרחי טרם הוסדרו בחקיקה. סע' 13 (א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א -1971 קובע: "(א) לפי בקשת בעל דין במשפט אזרחי רשאי בית המשפט, אם נראה צורך בכך למען הצדק ולפי התנאים שהורה עליהם, לצוות שעד או כל אדם אחר ייחקר בתצהיר על ידי אדם פלוני ובמקום פלוני שמחוץ לתחום שיפוטו של בית המשפט, ורשאי בית המשפט ליתן הוראה בכל דבר הכרוך באותה חקירה כפי שייראה סביר וצודק, ורשאי הוא להתיר לכל בעל דין להגיש את פרוטוקול העדות כראיה באותו משפט." סמכות הניתנת לביהמ"ש בסע' 13(א) לעיל, פורשה בפסיקה ככוללת גם את האפשרות לצוות על מתן עדות בהיוועדות חזותית [רע"א 3005/02 smithkline נ. אוניפארם, נו' (6) 865]. הסדר נוסף קיים בתקנה 15 לתקנות עזרה משפטית בין מדינות, תשנ"ט - 1999, הקובעת: "ביקשו רשות מוסמכת, רשות מוסמכת זרה או בעל דין, שגביית עדות תיעשה באמצעות מערכת טלוויזיה סגורה בין-לאומית, רשאי בית המשפט לאשר זאת אם נעשו הסידורים כדי לאפשר את אלה: (א) לבית המשפט ולבעלי הדין - לצפות בעד בכל מהלך העדות, לשמוע אותו ולהציג לו שאלות; (ב) לנאשם - לשמור על קשר עם סניגורו, ולהציג שאלות לעד באמצעותו. אין ספק כי מחד, התפתחות הטכנולוגיה מאפשרת היום גביית עדות בהיוועדות חזותית, אך מאידך, אין להתעלם מכך שלאמצעי היוועדות חזותית גם חסרונות ובעיות, שעיקרם העדר מרות ישירה של בית המשפט על העד הנמצא במרחקים, מה גם שהשימוש בכלי זה פוגם בהתרשמות הבלתי אמצעית של ביהמ"ש מהעדים. הפרשנות שניתנה בפסיקה לסע' 13(א) הנ"ל בהקשר של היוועדות חזותית, הייתה פרשנות מצמצמת המתווה שלושה קריטריונים מצטברים שקיומם נדרש על מנת להתיר עדות בהיוועדות חזותית, ועל פיהם: על המבקש להוכיח כי פנייתו לבית המשפט נעשתה בתום לב; העדות רלוונטית לשאלות השנויות במחלוקת; קיימת סיבה טובה המונעת הגעת העד לחקירה בבית המשפט [ראו: ע"א 84/51 בירד-קלינגהופר נ. בלום, ו' 198; רע"א 3810/06 דורי נ.שמאי גולדשטיין ] זאת ועוד, בימ"ש החמיר אף יותר כאשר דובר בבקשה לגביית עדותו של תובע ונקבע כי רק במקרים יוצאי דופן תינתן רשות לכך [רע"א 4649/92 פקיד שומה נ. גהל, מז' (1) 564; ע"א 84/51 הנ"ל] בין הטעמים שהוכרו כטעמים טובים להימנעות מהגעה לעדות בארץ, נמצאו: מצב בריאותם של עדים [ע"א 84/51 הנ"ל; רע"א 4649/92 הנ"ל] מצב ביטחוני במדינה [רע"א 3005/02 הנ"ל]. לעומת זאת נקבע, כי חשש מצו עיכוב יציאה מן הארץ ע"י נושים, או בשל הליך פלילי אינו מהווה סיבה טובה להתיר עדות מחוץ לישראל [בר"ע 109/68 רייך נ. המר, כב (2) 306; ע"א 7516/02 פישר נ. צבי יוכמן (לא פורסם) . בהליכים על פי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א - 1991, נקבע באמנה וכן קבע מתקין התקנות, מסלול פרוצדוראלי מהיר ומקל על התובע, תוך ראיית תכלית האמנה להחזיר מצב לקדמותו במהירות האפשרית. מתקין התקנות היה מודע לכך, כי על פי מהות ההליך, ההורה התובע אינו נמצא בישראל ועל כן פתר אותו מהתייצבות לדיון, אלא אם דרש זאת בית המשפט מטעמים מיוחדים שירשמו ואזי מוסמך הוא לקבוע דרך אחרת לחקירתו [תקנה 295ט (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד -1984]. דא עקא, התקנות אינן מאפשרות אופציה שכזו כאשר בוחר בעל הדין להעיד מיזמתו. ומכלל ההן נשמע הלאו. משמעו של דבר כי גם בהליך על פי אמנת האג, אין לסטות מאמות המידה שנקבעו בפסיקה, המצדיקות מתן היתר לשמיעת עדות בהיוועדות חזותית. עדות וידאו קונפרנס (היוועדות חזותית)