במקרה בו נתבע מודה בעובדות מהותיות של עילת התביעה ומוסיף טענות אחרות העשויות להביא לדחייתה של התביעה, במקרה כזה תחול תקנה 159 לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת: "159. הודה הנתבע בעובדות שטען להן התובע וטוען כי על פי דין, או מחמת עובדות שטען להן הנתבע, אין התובע זכאי לסעד המבוקש — יהיה הנתבע הפותח, וסדר הטיעון יהיה בהיפוך לסדר האמור בתקנה 158." א' גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית,הוצאה סיגא תשס"ט- 2009) מציין כך: "כאשר בעל- דין מודה בעובדות שטוען בעל הדין שכנגד, אך טוען שמחמת עובדות נוספות אין יריבו זכאי לסעד המבוקש- הוא טוען טענת 'הודאה והדחה' (A plea in confession and avoidance ) . הטוען טענת 'הודאה והדחה' נתפס על הדברים שהודה בהם, ואילו לגבי העובדות 'המדיחות' הנטענות מפיו, נטל ההוכחה מוטל עליו. אם לא ירים נטל זה יינתן פסק-דין נגדו." ובהמשך: " מקרים שאינם נכללים בקטגוריית 'הודאה והודאה'- טענת ההגנה, שאינה מודה בכל העובדות של עילת התביעה, אינה טענת 'הודאה והדחה' , המעבירה את נטל הראיה של הנתבע. די אם אחת העובדות, המקימות את עילת התביעה, הוכחשה על ידי הנתבע כדי שהתובע יהיה זה הפותח בהבאת הראיות". בע"א 4340/06 עו"ד יוסף לילוף נ' בנק איגוד לישראל בע"מ 21.4.2010),קבעה כב' הנשיאה השופטת ביניש כדלקמן: "תקנה 159 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת חריג לכלל זה, ולפיו יפתח הנתבע בהבאת הראיות מקום בו: 'הודה הנתבע בעובדות שטען להן התובע וטוען כי על פי דין, או מחמת עובדות שטען להן הנתבע, אין התובע זכאי לסעד המבוקש...'. העיקרון העומד בבסיס תקנה זו הוא שאם הודה הנתבע בעובדות המפורטות בכתב התביעה, אך הביא בכתב הגנתו עובדות אחרות שעליו להוכיחן, יפתח הנתבע בהבאת הראיות, שכן לתובע אין מה להוכיח. מבחינה מהותית משמעות הדבר היא העברת נטל השכנוע אל כתפי הנתבע. אם בסופו של המשפט יימצא כי כפות המאזניים מעוינות ביחס לטענות הנתבע, יזכה התובע בתביעתו - שכן הנתבע הודה בעובדותיה (ראו: רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה ז"ל נ' ע. אהרונוב קבלנות בניין (1988) בע"מ, פ"ד נה(5) 193, 195-194 (2001); ע"א 11100/02 חצור נ' דותן, פסקה 18 לפסק-הדין (, 16.2.2004); זוסמן, בעמ' 321-320; דוד בר-אופיר סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה 245-243 (מהדורה שמינית, 2006); קשת, בעמ' 1148-1147). " היפוך סדר הבאת הראיותסדר הבאת הראיותראיות