קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכחשת חתימה על צ'ק: לפניי תביעה שטרית בגין כישלון תמורה בעסקת שכירות רכב עקב חילול צ'קים שניתנו לו מחשבונה של הנתבעת 1 (להלן-"הנתבעת"). התובע טוען כי הוא אוחז כשורה בצ'קים אשר הנתבעת חתומה עליהם. הנתבעת 2, התרשלה בטיפול בצ'קים אשר אבדו במסגרת המשלוח באמצעותה. חילולם, הוא בהתאם להוראת ביטול וכן 'חתימה שאינה תואמת', כאמור בנספחים לפי לתביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר וניתנה למשיבים, רשות להתגונן. הנתבעת, מכחישה דבר חתימתה על הצ'קים וטוענת כי החתימה עליהם בשמה נעשתה בכוונת מירמה, ללא הסכמתה וידיעתה. הצ'קים נשוא התביעה (להלן-"הצ'קים"), בדומה לצ'קים אחרים, נגנבו ממנה על ידי חברה לחיים לשעבר. לפיכך, אין לה כל חבות בגינם לטענתה. הנתבעת 2 טוענת כי אף שהצ'קים אבדו לה, אין לתובע כל זכות כלפיה בגינם לאור הגנת הנתבעת על גניבתם ממנה וזיוף חתימתה בהם. לעניין הטיפול הרשלני ניטען שאובדן הצ'קים כשלעצמו אינו מעיד על רשלנות, הואיל ועסקינן במסלקה אוטומטית באמצעותה מועבר מס' רב של צ'קים מידי יום ובפרט הואיל ואובדן צ'ק לאחר סירוב הבנק לכבדו, אין בו משום גרימת נזק בפועל לתובע. טענות הצדדים: התובע טוען כי הנתבעת, חתומה על 2 צ'קים המשוכים מחשבונה לטובתו. האחד, ע"ס 27,500 ₪ שמועד פירעונו ליום 25.11.05 והשני, ע"ס 35,000 ₪ שזמן פירעונו 25.12.05 . לטענתו, הוא הפקיד את הצ'ק הראשון בחשבון המתנהל אצל הנתבעת 2. תחילה, חשבונו זוכה בגינו אך עם חלוף שלושה ימים, הוחזרה התמורה לטובת הנתבעת. לאחר מספר ימים הוא קיבל כתב שיפוי מהנתבעת 2 בדבר צ'ק שאבד אצל גובה הצ'ק וממנו התברר לו שסיבת חילולו, היא הוראת ביטול של הנתבעת (נספחים א ו- ב לתצהירו של התובע). הצ'ק השני הופקד וגם הוא זוכה תחילה בחשבונו ולאחר שלושה ימים, התמורה הוחזרה לטובת מושך הצ'ק- הנתבעת. גם כאן, התקבל כתב שיפוי בדבר צ'ק שאבד אצל הבנק הגובה ונירשם ע"י הבנק שחתימת המושך אינה תקינה (נספחים ג ו- ד לתצהירו של התובע). ניסיונותיו לקבל את הצ'קים בחזרה מהנתבעת 2 לא נענו. בכך, נגרם לו נזק ראייתי הואיל ואין בידו לסתור את טענת הנתבעת בדבר הזיוף באמצעות חוות דעת של מומחה כתב יד. התובע, טוען כי הוא אוחז כשורה ובעד ערך בצ'קים בגין עסקיו עם מר אלון קרן פז, שהיה לו קשר אישי עם הנתבעת. לדידו, הנתבעת הייתה מודעת למתן הצ'קים, בתמורה להשכרת רכב למר אלון ונתנה את הסכמתה לכך. לפיכך, קמה לה חבות לפרעון הצ'קים (נספח ה לתצהיר עדות ראשית של התובע). הנתבעת, מכחישה כל קשר לעסקה או לחתימה על הצ'קים שכן, הללו נגנבו מממנה ולא נחתמו על ידה. היא, לא נתנה את הצ'קים לאחר, לא מילאה את פרטיהם ולא הסכימה או ידעה שמישהו יחתום בשמה. היא אינה מכירה את התובע, לא נפגשה עימו ולא מסרה לו את הצ'קים בין בעצמה ובין באמצעות מי מטעמה. לאור ריבוי פניות אליה בגין צ'קים משוכים מחשבונה שלא נערכו על ידה, היא ערכה בירור ומצאה כי פנקס צ'קים נגנב מביתה. על כך, היא הגישה תלונה למשטרה. לאחר עימות שלה עם מר אלון קרן פז הוא הודה בפניה ביום 12.12.05 כי הוא גנב ממנה את פנקס הצ'קים והודעה, נמסרה על ידה למשטרה. מאחר וחלק מהצ'קים שנגנבו הוגשו ללשכת הוצאה לפועל, הוסכם במסגרת דיון בהתנגדות לביצוע שטר בתיק אחר כי היא תבדק בפוליגרף. בבדיקה, נהיא נמצאה דוברת אמת (נספחים ג, ד לבקשת רשות להתגונן של הנתבעת ). הנתבעת 2 טוענת כי ביום 28.11.05 הפקיד התובע בחשבונו המתנהל אצלה צ'ק בסך 27,500 ₪ שהועבר במסלקה בין-בנקאית לבנק הנמשך, בנק דיסקונט. הצ'ק חולל בגין "הוראת ביטול". ביום 27.12.05 הפקיד התובע צ'ק בסך 35,000 שהועבר במסלקה הבין-בנקאית לבנק הנמשך וחולל בגין "חתימת המושך אינה בסדר". הצ'קים אבדו, במעבר במסלקה הבינ-בנקאית ולא הוחזרו לתובע. לטענת הנתבעת 2, התובע אינו אוחז כשורה בצ'קים לפי הגנת הנתבעת ולפיכך, אין לו זכות תביעה בגינם. לא נגרם לו כל נזק ראייתי מאחר ובידיו צילום של הצ'קים ודפי החשבון והיה בידו לעשות בהם שימוש על מנת להוכיח את תביעתו. לפי הסכמות חוזיות בינה לבין התובע, התובע פוטר אותה מחבות בשל אובדן שהתבצע באמצעי תקשורת, אלא אם נגרם ברשלנות. מאחר שעוברים מיליוני צ'קים במסלקה באופן יום יומי, אובדן צ'ק כשלעצמו, אינו מעיד על רשלנות. לפיכך טוענת הנתבעת 2 כי דין התביעה כנגדה, להידחות. דיון ומסקנות: זכותו של התובע בשטר כאוחז, צריך שתתבסס על קיומם של יחסי שליחות בין הנתבעת לבין מר אלון קרן פז. אין חולק בהתאם להודאת הנתבעת כי מר אלון קרן פז התגוור עימה בביתה בזמנו אך בכך לא די, להרמת הנטל ע"י התובע להיותו שלוח של הנתבעת במסירת הצ'קים לתובע. לא נסתרה בראייה כלשהי עדותה של הנתבעת לפיה היא לא מסרה לתובע את הצ'קים וכי לא היה לתובע כל קשר עסקי עימה, בהיעדר התייצבות של מר אלון או בכל ראייה אחרת (עמ' 1 שורות 28-29 ועמ' 2 שורה 6). התובע העיד כי הנתבעת לא ידעה כי ניתנו לו הצ'קים ואלון, נתן לו את הצ'קים (עמ' 2 שורה 9 ). לדבריו, הוא לא שאל את הנתבעת אם היא נתנה לאלון הרשאה למתן הצ'קים, למרות שהצ'קים היו בסכומים גבוהים (עמ' 2 שורה 4). מנגד העידה הנתבעת על גניבת מס' רב של צ'קים מביתה ללא ידיעתה. רק לאחר פניה של הבנק אליה לפירעונם, התגלה לה על הגניבה ועל זיוף חתימתה. באותה העת, היא עדין לא ידעה מי הגנב (עמ' 7 שורות 19-33) ומאוחר יותר התברר לה לדבריה שמר אלון גנב אותם ממנה (עמ' 7 שורות 26-30 והתלונות למשטרה נספחים א' , ב' לבקשה למתן רשות להתגונן). עדותה של הנתבעת עשתה עלי רושם מהימן בדבר גניבת הצ'קים מביתה ללא ידיעתה והסכמתה. הוכח, גם מעדותו של התובע שהנתבעת לא הייתה שותפה בקשר עסקי של מר אלון עימו וכי לא הייתה לה כוונה לבצע התקשרות כלשהי עימו לעניין הצ'קים. התובע, לא הוכיח כי העסקה עמו שנעשתה גם לשיטתו עם מר אלון, נעשתה בידיעה או בהסכמה של הנתבעת או על פי התחייבותה לממן את העיסקה. אין בעדותה של הנתבעת בדבר הימצאות רכב בחזקתו של מר אלון, מסוג הרכב נשוא העסקה לפי גרסתו, כדי לבסס את זכותו של התובע לקבלת תמורה מהנתבעת בגין העסקה שכן, לא הוכח דבר מעורבותה בעסקה או שימוש שלה ברכב שיצביע על היותה מעורבת לכאורה בעסקה. נכונים הדברים בין השאר, בהיעדר גרסה של מר אלון על מנת לסתור את גרסת הנתבעת, בדבר גניבת בצ'קים ממנה והיעדר הרשאה לחתימה בשמה על הצ'קים מחשבונה. צ'ק גנוב, אינו עומד בהגדרת "הוצאה" כהגדרתה בסעיף 1 לפקודת השטרות (נ"ח) תשי"ז - 1957 (להלן- "הפקודה") הקובע: "הוצאה" - מסירה ראשונה של שטר או של שטר חוב, כשהם שלמים בצורתם, לאדם הנוטל אותם בתור אוחז". לא הוכח קיומה של התקשרות בין הצדדים מפאת גניבת הצ'קים הנדרשת להשלמת תקפו של הקשר המחייב (י' זוסמן, דיני שטרות (מהדורה שישית) עמ' 107). אין בידי התובע להתבסס על הוראת סעיף 20(א) לפקודות השטרות [נוסח חדש] הואיל וגניבת הצ'קים מהנתבעת, מאיינת את ההתקשרות של מושך הצ'ק. בעניינינו, לא היתה כלל הוצאה של השטר כהגדרתה בסעיף 1 לפקודה ולפיכך, לא נוצרה חבות של הנתבעת כלפי התובע בגינו. בע"א 195/68 נחמיה קהא נ' בנק פויכטונגר בע"מ, פד"י ל"ב (2) עמ' 331, 333 נקבע:"מסמך לא שלם שכלל לא הוצא, אינו יוצר כל זכויות ואם מסמך כזה מגיע לידי אוחז כלשהו, לרבות אוחז כשורה, לאחר שהוא הושלם וסוחר ללא סמכות, אין האוחז יכול להפרע על פיו מהאדם שהיה חתום עליו, וזאת למרות שהזכות העדיפה המוקנית לאוחז כשורה בסעיף 19 (ב) לפקודת והחזקה החלוטה הניתנת לו על ידי סעיף 20(ב) שבה". בנסיבות שבפני, הוכיחה הנתבעת כי נפל פגם בזכות הקניין של התובע באחיזתו בצ'קים בהיעדר הסכמה שלה למסירתם לתובע והרשאתה לחתימתו של אחר עליהם(ראו: רע"א 6553/97 חגאזי ואח' נ' חברת עבודי חיים בע"מ, פד"י נב (2) 345 ). זיוף: בסעיף 23 (א) לפקודה נקבע: "חתימה על שטר שהיא מזוייפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פרעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף מנוע מלטעון טענת זיוף או העדר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו". ככל שיוכח כי החתימה אינה חתימתה של הנתבעת הואיל וזוייפה או שהצ'קים ניתנו ללא הרשאתה, אין כוחה יפה ואין רוכשים על ידה או על פיה, כל זכות להחזיק בשטר. הוכחת זיוף חתימה, יכול שתיעשה בשלוש דרכים עיקריות (ע"א 5293/90, בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פד"י מז (3) עמ' 240: האחת, באמצעות עדות ישירה, כגון עדותם של החותם או של מי שהיה עד לחתימה; השניה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחר נקודות הדמיון והשוני ביניהן; השלישית, על ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון. לעניין השוואת חתימות, בית משפט רשאי, אך אינו חייב, להיזקק לעדות מומחה, כאשר בהוכחת זיוף יש כדי להצביע על גניבתו. נטל ההוכחה בנדון הוא על התובע , כאמור בע"א 5293/90 , שם, בפסקה 14: "הכלל בכגון דא הוא, כי כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אמנם חתימתו של הנתבע". התובע טוען כי הנתבעת 2 ברשלנותה שהביאה לאובדן הצ'קים, גרמה לו נזק ראייתי כמובא ברישא לפסק הדין. לאור קביעתי, לפיה הוכח כי הצ'קים נגנבו מהנתבעת ובכך נשללה זכותו של התובע על פיהם, אין באובדן הצ'קים משום נזק ראייתי מכריעה להוכחת התובענה. השוואה בין החתימה עותק המצולם של הצ'ק נ/3 אל מול חתימת הנתבעת על תצהירה, מצביעה על היעדר דימיון בין החתימות. הדבר, מתיישב גם עם רישום הבנק בזמנו לפיה "החתימה אינה בסדר" וריבוי צ'קים אחרים אשר לא כובדו ע"י הבנק לטענת הנתבעת. התובע, לא הוכיח כי לא יעלה בידו לקבל חוות דעת של מומחה כתב יד בהתבסס על צילום הצ'ק שנסרק ע"י הנתבעת 2 (נ/3), על מנת לסתור את עדותה של הנתבעת בדבר זיוף חתימתה. לא הוצגה פנייה למומחה וכן לא תשובתו של מומחה כלשהו על מנת לתמוך בכך. בנוסף לכך, התובע לא מצא לנכון לברר עם הנתבעת אם היא זו שחתומה על הצ'קים למרות שיצא לו לדבריו, לדבר איתה (עמ' 2 שורות 1-4). בקביעותי אין כדי להכריע בשאלת חבותו של מר אלון קרן פז כלפי התובע בגין עסקת הרכב אף שעולה תהייה , בדבר הימנעותו מהגשת תביעה או תלונה כנגדו אף שלטעמו, התבצעה ביניהם עסקה בפועל (עמ' 2 שורות 14-19). בהתאם לקביעותי, דין התביעה כנגד הנתבעת 1 להידחות. בהיעדר עסקה או חבות של הנתבעת 1 כלפי התובע, אין באובדן הצ'קים בו הודתה הנתבעת 2, כדי לגרום נזק ראייתי לתובע בתביעה שבפניי. בנוסף, לא הוכח נזק כספי בגין אובדן הצ'קים בשים לב למתן כתב שיפוי לתובע ובהתאם להוראת סעיף 70 לפקודה לפיו אין באובדן השטר כדי להביא לפקיעת הזכות השטרית כנגד המושך אם ציווה כן בית המשפט ( ראו: ת.א. (תל אביב) 183802/02 קו אשראי בע"מ נ' אטדגי מיכאל), . לפיכך, אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעת 2. התובע, ישלם לנתבעת 1 הוצאות בסך 4,000 ₪ . בנסיבות העניין לאור אובדן הצ'קים ע"י הנתבעת 2 , איני עושה צו להוצאות לטובתה. רכבהוכחת חתימהשיקיםמסמכיםשכירות