מהי הכרזה על ילד כבר אימוץ ? התערבות המדינה ביחסי הורים וילדים הינה חריג לעקרון האוטונומיה של המשפחה. ואולם, מקום בו הורה אינו ממלא חובתו להגן על ילדיו, ומסכן את שלומם ובטחונם, יש מקום להתערבות ביהמ"ש, זאת תוך עריכת איזון ראוי בין הכאב הכרוך בניתוק הילד מהוריו לבין הצורך בהגנה על הקטין. [בע"מ 3741/11 פלונית נ' היועמ"ש לממשלה. המסגרת הנורמטיבית התוחמת את המצבים אשר ניתן להכריז על ילד כבר אימוץ מצויה בדלת אמותיו של חוק האימוץ, הקובע בסעיף 13 (א) (7) כדלקמן: ".13(א)באין הסכמת הורה, רשאי בית משפט, לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, להכריז על ילד כבר-אימוץ, אם נוכח כי נתקיים אחד מאלה: (7) ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו, ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד לשיקומו;" העולה מהאמור בסעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ הוא כי בחינת המסוגלות ההורית "הינה מנקודת מבט אובייקטיבית, דהיינו האם ההורה מסוגל לדאוג לילדו ולא אם הוא מעוניין בכך... הפרשנות שניתנה לעילה זו היא כי מדובר בחוסר מסוגלות אשר אין סיכויי לשינוי בה בעתיד הקרוב, וכי אין בעזרה כלכלית וטיפולית סבירה כדי להביא לשינוי המצב בעתיד הקרוב." (רע"א 5055/09 פלונית נגד היועמ"ש. כפי שציין כב' השופט ניל הנדל בע"מ 7204/10 פלונית נ' היועמ"ש, שלאחר מכן נבחן בדיון נוסף, אורך התקופה לגבי הסיכוי לשינוי בעתיד הנראה לעין, עשוי להשתנות ממקרה למקרה, אם כי לא מדובר בפרק זמן שגבולותיו פתוחים או פרוצים. בחינת המסוגלות לפי סעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ נעשית מתוך הנחה כי ההורה הביולוגי יקבל לצורך שיקומו "עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד". כב' השופט הנדל מציין כי: "נדמה כי המונח מסוגלות מדגיש את פוטנציאל ההורות - לא רק של היום אלא גם של מחר - בנבדל מהשימוש במונח "יכולת" או "תיפקוד". שילוב המונח מסוגלות עם בחינת השפעתה של עזרה מטעם רשויות הסעד - מלמד כי רק במקרה קיצוני בו אין אפשרות לשנות את המצב, יתהווה עילת אימוץ... עמדה זו מוצאת את ביטויה בפסיקה עמד על כך הנשיא מ.שמגר בע"א 783/81 פלונים נ' פלמוני" כפי שנכתב לא אחת, "טובתם של ילדים דורשת לרוב כי יימצאו ברשות הוריהם במסגרת התא המשפחתי הטבעי גם להורים עומדת זכות לקיים מסגרת משפחתית זו. אכן יש לתת עדיפות למסגרת זו כל עוד נשמרת רמה מינימלית של תיפקוד ההורים. ניתוק ילד מהתא המשפחתי הוא צעד גורלי (דנ"א 6041/02 פלונית נ' פלוני, פ"ד נ"ח(6)" כפי שצויין מפי כב' השופט ריבלין, שהצטרף לדעת הרוב, הרי "התוצאה הבטוחה היא ללא ספק קריעתה של הילדה מחיק אימה והעברתה למשפחה המבקשת לאמצה... המקרה שלפנינו הוא מקרה קשה ומעורר התלבטות לא מעטה. תשעה שופטים ישבו לדין, הם נחלקו בדעותיהם אך כולם התייסרו בהתלבטותם. משום כך, איני יכול להיות שותף לפסקנות המאפיינת את עמדת המדינה במקרה זה. במקרים רבים דווקא הספקנות אינה מידה מגונה; ואילו הפסקנות האולטימטיבית יש בה תמיד מידה של יוהרה. קל לי ללכת היה בנתיב אותו מתווה העותר - אך הלב אינו נותן". השופט הנדל, שמצטרף גם הוא לדעת הרוב בדיון הנוסף, מסכם וכותב: "בליבת ההכרעה בתיקים שמסוג זה ניצבים: הספק, התקווה והחשש מפני כישלון. נדרש איזון עדין וזהיר בין קשר הטבע לבין החריג המצריך התערבות בו. המפתח מצוי כאמור בעילת האימוץ ובעובדות המקרה... ההרמוניה שבטבע ניתנת לפרימה על ידי מעשי האדם. לעיתים, וזאת התקווה כאן, היא ניתנת לאיחוי ושיקוי גם על ידי הליכי בית המשפט ופסיקותיו". קטיניםאימוץ