קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא המועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות: בפני בקשה להורות כי חלף המועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות חוץ, וכן להורות על מחיקת סעיפים מבקשת המשיבה לחיוב המבקשת בהפקדת ערובה. ההליכים בתיק שבפני ביום 7.10.10, הגישה המבקשת בקשה לאישור פסק בוררות חוץ, אשר ניתן במעמד צד אחד ובהעדר הגנה ביום 21.12.09 , בתביעה שהגישה המבקשת כנגד המשיבה, על ידי בית המשפט לבוררות בינלאומית בלונדון, בהתאם להסכם בוררות בין הצדדים מיום 18.3.08. המבקשת הנה חברת עורכי דין זרה הפועלת בקזחסטאן. המשיבה הנה חברה ישראלית פרטית. לטענת המבקשת, כמפורט בבקשה לאישור הפסק, היא העניקה למשיבה שירותים משפטיים, בגינם לא שילמה לה המשיבה את שכר טרחתה, ובהתאם להסכם הבוררות בין הצדדים, הגישה המבקשת את תביעתה לבית המשפט לבוררות בלונדון. ביום 21.12.09 ניתן פסק הבוררות, בהעדר הגנה, המחייב את המשיבה לשלם למבקשת סכומים כמפורט בסע' 10 לבקשה. ביום 11.10.10, ניתן צו עיקול זמני לבקשת המבקשת. ביום 3.11.10 הגישה המשיבה בקשה לביטול צו העיקול הזמני. הצו בוטל ביום 10.11.10 עקב אי התייצבות המצהיר מטעם המבקשת לדיון שנקבע. ביום 18.11.10, הגישה המשיבה בקשה לחיוב המבקשת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בהליך. בהחלטה מיום 2.2.11 נקבע, כי על המבקשת להפקיד ערובה בסך 250,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבה בהליך. סכום הערובה הופקד. טענות הצדדים בבקשה שבפני טוענת המבקשת, כי במסגרת הבקשה לקביעת ערובה העלתה המשיבה טענות כנגד תוקפו של פסק הבוררות. לטענתה, בהתאם לסעיף 23(ב) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות") בית המשפט לא יזדקק להתנגדות לאישור פסק הבוררות, אלא בדרך של בקשה לביטולו. פסק הבוררות-חוץ (להלן גם "פסק הבוררות") הומצא למשיבה על ידי המבקשת בחודש ינואר 2010, ואף בחודש מרץ 2010 במסגרת דרישתה של המבקשת לתשלום החוב הפסוק. המשיבה לא הגישה בקשה לביטול פסק בוררות-חוץ עד היום. משכך, חלף המועד להגשתה בהתאם לסעיפים 27(א) לחוק הבוררות ותקנה 10 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, תשכ"ט-1968 (להלן: "תקנות הבוררות"). על בית המשפט לקבוע כי חלף המועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות, ולהורות על מחיקת הסעיפים הרלונטיים מהבקשה לקביעת ערובה. המשיבה לא הגישה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות, ועל כן אין היא יכולה להיבנות מהאמור בסע' 27(א) סיפא לחוק הבוררות. לטענת המשיבה, הבקשה מתייתרת לנוכח החלטות בית משפט זה מיום 18.11.10 ומיום 4.1.11, בהן הורה (לבקשת המשיבה ובהסכמת המבקשת), על הארכת המועד להגשת התייחסותה לתובענה עד לאחר ההכרעה בבקשה לחיוב המבקשת בהפקדת ערובה. לגופה של בקשה טוענת המשיבה, כי לנוכח האמור בסע' 27(א) סיפא לחוק הבוררות, די בכך שמדובר בפסק בוררות חוץ כדי לשמש טעם להארכת מועד להגשת ביטולו. לחלופין מבקשת המשיבה לראות בתגובה זו בקשה להארכת מועד בהתאם לסע' 27(א) לחוק הבוררות. דיון המתווה הנורמטיבי על פי תקנה 5 לתקנות לביצוע אמנת ניו-יורק (בוררות חוץ), תשל"ח-1978 החלות בעניינינו - "תקנות סדר הדין בענייני בוררות, תשכ"ט-1968, יחולו על עיכוב הליכים ועל אישור פסקי בוררות בהתאם לאמנת ניו-יורק במידה שאין בתקנות אלה הוראה אחרת, ובשינויים המחוייבים". תקנה 10 לתקנות הבוררות קובעת - "המשיב רשאי להתנגד לאישור פסק בוררות בדרך בקשה לביטולו, תוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לו ההודעה האמורה בתקנה 8, ובלבד שלא יאחר מן המועד הקבוע בסעיף 27 לחוק; לא התנגד כאמור, יאשר בית המשפט או הרשם את הפסק ואין צורך לשמוע את בעלי הדין" סעיף 27(א) לחוק הבוררות קובע - "לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש, על ידי הבורר או על ידי בעל דין, העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו; בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובכל מקרה שהוגשה בקשה לאישור של פסק בוררות-חוץ" פסיקת בתי המשפט המחוזיים נחלקה בשאלה מהו ההליך הראוי לתקיפת פסק בוררות חוץ - האם בדרך של בקשה לביטול הפסק בלבד, או גם בדרך של התנגדות לבקשה לאישור הפסק. בת"א 2137/07 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' Equitas Limited מיום 3.12.08, נקבע על ידי כב' השופט עמירם בנימיני, כי הואיל ואמנת ניו-יורק אינה מתייחס לסדרי הדין, יש לפעול בהתאם לדין המקומי, קרי: חוק הבוררות ותקנות הבוררות. בה"פ 6203/07 זאבי החזקות בע"מ (בכינוס נכסים) נ' הרפובליקה של בולגריה מיום 13.1.09, נקבע על ידי כב' השופטת רות שטרנברג אליעז, כי ניתן להתנגד לאישור פסק בוררות חוץ על דרך התנגדות להכרתו ואכיפתו באמצעות העילות המפורטות בסע' 5 לאמנת ניו-יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ, 1958. יצויין, כי ביום 10.6.09 נדחתה בקשת רשות ערעור אשר הוגשה לבית המשפט העליון על החלטה זו, ברם שאלת הדרך הראויה לתקיפת פסק בוררות חוץ לא נדונה לגופה בהחלטה זו. לעניין שאלת ההליך הראוי בהקשר זה ר' סקירתו המקיפה של כב' השופט בנימין ארנון בהפ"ב 12254-11-08 סופרקום בע"מ נ' האגף להספקת משאבים של משרד הפנים של אוקראינה מיום 27.5.09. לאחר סקירת הפסיקה מגיע כב' השופט ארנון למסקנה, כי ההליך הנכון לתקיפת פסק בוררות חוץ הינו בדרך הגשת בקשה לביטול הפסק. זאת, בין מכח הדין המקומי (תקנה 5 לתקנות לביצוע אמנת ניו-יורק + תקנה 10 לתקנות הבוררות + סע' 27)(א) לחוק הבוררות, וכן סע' 23(ב) לחוק הבוררות לפיו "לא ייזקק בית המשפט להתנגדות לאישור פסק בוררות אלא בדרך בקשה לביטולו"), ובין מכח לשון סעיפי האמנה עצמה, בפרט סע' VI לה. דעתי כדעתו של כב' השופט ארנון, כי הדרך הנכונה לתקיפת פסק בוררות חוץ הינה בהגשת בקשה לביטולו, וזאת במסגרת הזמנים הקבועים בחוק הבוררות ובתקנות הבוררות, קרי: בתוך 45 ימים ממועד מסירת הפסק לידיו או בתוך 15 ימים ממועד קבלת בקשה לאישורו, על פי המוקדם. מן הכלל אל הפרט בעניינינו, עד עתה- ולמרות הדיונים הרבים בתובענה בהם עלתה הסוגייה שוב ושוב- בחרה המשיבה שלא להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות או בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול הפסק. בתגובתה לבקשה שבפני, כאמור, ביקשה המשיבה באופן חלופי, לראות בתגובה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות חוץ כאמור בסע' 27(א) לחוק הבוררות. לעניין זה יאמר, כי לא ניתן לבקש הארכת מועד במסגרת תגובה לבקשה אחרת, ולו מן הטעם שבכך נמנע מהצד שכנגד להגיב לבקשה כראוי. כך או כך, גם כיום לא הובא על ידי המשיבה, אף לא במסגרת בקשתה החלופית להארכת מועד, כל הסבר לשאלה מדוע לא הוגשה בקשה לביטול פסק בוררות חוץ או מדוע יש להאריך את המועד להגשתה. אמנם, המשיבה בתגובתה טוענת כי במסגרת בקשתה לביטול עיקולים ובקשתה לקביעת ערובה, נימקה מדוע אין לאשר את פסק בוררות חוץ - העדר סמכות, העדר יריבות, פסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור - אך היא לא הסבירה ולו במילה, מדוע לא הגישה בקשה נפרדת מטעמה לביטול פסק הבוררות, או מהו הטעם להארכת מועד להגשתה. נראה, כי דווקא הגשת בקשות מטעם המשיבה לביטול סעדים זמניים ולחיוב המבקשת בהפקדת ערובה, מדגישות את מחדלה באי הגשת בקשה לביטול פסק הבוררות. ודוק - סע' 27(א) סיפא לחוק הבוררות קובע כי בית המשפט רשאי להאריך את התקופה להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובכל מקרה שהוגשה בקשה לאישור של פסק בוררות-חוץ. בפסיקת בתי המשפט המחוזיים המובאת לעיל נקבע, כי אמנם כאשר עסקינן בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות חוץ אין צורך ב"טעמים מיוחדים", אך טעם רגיל לאיחור צריך להראות. לא ניתן לקבל את טענת המשיבה, לפיה די בכך שמדובר בפסק בוררות חוץ כדי להוות טעם להארכת מועד להגשת בקשה לביטולו. משמעות קבלת טענה שכזו, שאין מועד קצוב להגשת בקשה לביטול פסק בוררות חוץ והצד הנפגע ממנו יכול לבקש לבטלו בכל זמן שיחפוץ. ברי כי לא לכך כיוון המחוקק בהפנותו לתקנות הבוררות במסגרת התקנות לביצוע אמנת ניו-יורק כמצוטט לעיל, וכן לאור הפסיקה המובאת לעיל. המשיבה טוענת בסע' 6 לתגובתה כי היא פעלה בהתאם להוראת תקנה 10 לתקנות הבוררות לפיה עליה להגיש התנגדותה לאישור הפסק בתוך 15 ימים ממועד קבלת הבקשה לאישורו, וביקשה להאריך את המועד להגשת תגובתה לבקשה, הארכת מועד אשר ניתנה לה בהסכמת המבקשת, בהחלטות בית המשפט. לענין זה ייאמר - ראשית, כי בטענה זו המשיבה מעלימה עינה מהמשך האמור באותה תקנה 10 "ובלבד שלא....", המפנה להוראות סע' 27(א) לחוק הבוררות כמפורט לעיל, ובכך בלבד יש כדי לערער ולהרהר על תום ליבה. שנית - הארכת המועד אשר ניתנה בהחלטות בית המשפט מיום 18.11.10 ומיום 4.1.11, ניתנה על יסוד הסכמת הצדדים, מבלי שבית המשפט בחן לעומקה את סוגיית ההליך הראוי לתקיפת פסק הבורר, ומתוך רצון מתבקש שלא לקיים הליכים נוספים בתיק טרם הכרעה בשאלת חיוב המבקשת בהפקדת ערובה. בנסיבות אלו ודאי שלא ניתן לייחס להחלטות אלו מתן ארכה להגשת בקשה לביטול פסק בוררות, אשר מעולם לא התבקשה. סיכומו של האמור לעיל הינו, כי היה על המשיבה לתקוף את פסק בוררות חוץ בדרך של הגשת בקשה לביטול הפסק במועדים הקבועים בתקנות, או באמצעות בקשה להארכת מועד. הארכת המועד אשר נתבקשה על ידי המשיבה להגשת תגובתה לבקשה לאישור פסק הבוררות חוץ וניתנה לה, אינה מהווה הארכת מועד להגשת בקשה לביטול הפסק. לפיכך אני נעתרת למבוקש בחלקה הראשון של הבקשה, וקובעת כי חלף המועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות חוץ. לא מצאתי לנכון להתייחס לחלקה השני של הבקשה, היינו מחיקת סעיפים מהבקשה לחיוב בהפקדת ערובה, לנוכח העובדה כי הדיון בבקשה זו הסתיים זה מכבר. המשיבה תישא בהוצאות הבקשה בסך 10,000 ₪. בוררות חוץיישוב סכסוכיםבוררותביטול פסק בוררות