קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא המחאת זכויות של הקיבוץ בהסכם: רקע וטענות הצדדים בקליפת אגוז: 1. בכתב התביעה שהגישה כנגד הנתבעים, טענה התובעת, חברה אשר מספקת שירותי ניהול, אחזקה ותפעול למערכות אספקה וחלוקה של מים, חשמל, טלפון, כבלים ואינטרנט, כי הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") נותרה חייבת לה סכומי כסף - סך 69,125 ₪ בגין צריכת מים וחשמל בבריכת שחייה שניהלה הנתבעת בקיבוץ החותרים בשנים 2006-2007. לטענת התובעת, הנתבע מס' 2 (להלן : "הנתבע") ערב לחוב הנ"ל. 2. לטענת התובעת, קיבלה היא מקיבוץ החותרים (להלן: "הקיבוץ") עפ"י ההסכם בכתב שנחתם בשנת 2005, זכויות הניהול והתפעול של מערך אספקת מים, חשמל ותשתיות בקיבוץ, וכי היא סיפקה לנתבעת, כאמור, מים חשמל, והנתבעת נותרה חייבת לה בגין השירותים הנ"ל. 3. לכתב תביעתה צירפה התובעת הסכם בין הנתבעת לבין הקיבוץ, לפיו התחייבה הנתבעת להפעיל את בריכת השחיה של הקיבוץ, ולשלם בגין המים, החשמל ותשלומי חובה אחרים. הנתבע ערב בחתימתו על כתב ערבות (המהווה חלק מהוראות ההסכם) לחובות הנתבעת כלפי הקיבוץ. אף שההסכם הנ"ל נכרת בין הנתבעת לבין הקיבוץ, עתרה התובעת לחייב את הנתבעים בחוב, בהתאם להסכם הנ"ל. 4. בכתב ההגנה, טענה הנתבעת כי אין כל עילת תביעה כנגד הנתבעים, מאחר ולא פורטה מערכת היחסים בין התובעת לבין הקיבוץ ובין הנתבעת לבין הקיבוץ. כמו-כן כפרה הנתבעת בגובה החוב. 5. בתצהירי עדות ראשית מטעם מר אשד דורון, עובד התובעת, העיד הוא כי עפ"י ההסכם בין הקיבוץ לבין התובעת שנחתם בשנת 2005, נספח א' לתצהיר, האציל הקיבוץ לתובעת את סמכויותיו כספק מים וחשמל בישוב "ויפה את כוחה של התובעת לגבות את כל התשלומים בגין האספקה" (סעיף 3 לתצהיר). עוד טענה התובעת בתצהיר הנ"ל, כי בין הקיבוץ לבין הנתבעת נחתם הסכם מיום 28.4.2001, לפיו התחייבה הנתבעת להפעיל את הבריכה של הקיבוץ ולשלם בגין המים והחשמל שהיא צורכת וכן בגין כל תשלומי החובה העירוניים (ראו נספח ב' לתצהיר הנ"ל) וכי הנתבע ערב לחובות הנתבעת עפ"י ההסכם הנ"ל. 6. לטענת התובעת בשנים 2006 ו- 2007 הפעילה הנתבעת את הבריכה ונותרה חייבת בגין התקופה הנ"ל סכומי כסף, המגיעים, לאחר קיזוז סכומים ששילמה התובעת כדי סכום התביעה. לטענת התובעת, רשאית היא לתבוע את הסכום מן הנתבעת מאחר והיא קיבלה שירותים אלה, ואילו מן הנתבע - מכח כתב הערבות על ההסכם בין הקיבוץ לבין הנתבעת. 7. מטעם הנתבע הוגש תצהיר, בו טען הוא כי ערבותו ניתנה לחובות הנתבעת כלפי הקיבוץ ומעולם לא ערב לחובות הנתבעת כלפי צד ג'. עוד טען הנתבע כי הנתבעת היא חברה בבעלות הוריו, וכי הוא לא היה פעיל בחברה בתקופה בה נצברו החובות. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר סרג' אגו, אשר טען כי ההסכם בין התובעת לבין הנתבעת היה הסכם בעל-פה ומעולם לא נחתם הסכם בכתב. כן כפרה הנתבעת, באמצעות המצהיר הנ"ל, בגובה החוב הנטען ע"י התובעת. ההסכמה הדיונית: 8. ביום 12.7.2010 במעמד הדיון, הודיעה הנתבעת, באמצעות ב"כ, כי ניתן צו פירוק כנגדה, ועל כן, הוריתי על עיכוב ההליכים כנגדה, עפ"י סעיף 264(ב) לפקודת החברות [נוסח חדש] תשמ"ג-1983. 9. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, לפיה יכריע בית המשפט בשאלה האם ערבות הנתבע להסכם בין הקיבוץ לבין הנתבעת, תקפה אף כלפי התובעת, וככל שבית המשפט יכריע כי ערבות זו תקפה אף כלפי התובעת, כי אז יכריע הוא בגובה הסכום שעל הנתבע לשלם מכח ערבותו בהתאם להוראות סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד- 1984. 10. בהתאם להסכמה הדיונית נחקרו הנתבע ונציג הקיבוץ שהוזמן להעיד, בקצרה. הכרעה: 11. בסיכומיה, טוענת התובעת כי ההסכם בינה לבין הקיבוץ, מהווה הסכם "המחאת זכויות" עפ"י חוק המחאת חיובים התשכ"ט-1969 (להלן: "החוק") וכי עפ"י ההסכם, המחה הקיבוץ את זכויותיו לגבות תשלומי מים וחשמל מצרכני המים והחשמל בקיבוץ, והסכם זה מהווה הסכם להמחאת זכויות הקיבוץ אל התובעת. עוד טוענת התובעת כי המחאת זכות אינה מותנית בהסכמת החייב (הנתבעת). באשר לערבות, מבקשת התובעת לראות בה כ"זכות נלווית" עפ"י סעיף 5 לחוק, הקובע כי "בכפוף להסכם ההמחאה כוללת המחאת הזכות גם כל ערבות ושעבוד שניתנו וכל זכות אחרת הנלווית לזכות שנמחתה..." 12. מאידך, טוען הנתבע כי העלאת טענת המחאת הזכות מהווה "שינוי חזית", מאחר וטענה זו לא הועלתה בכתב התביעה או בתצהירי עדות ראשית מטעם התובעת. 13. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, נחה דעתי כי תביעה זו דינה דחייה, אף אם אדון בטענות הצדדים לגופן ואתעלם מטענת התובע לשינוי חזית, שבדין יסודה. להלן אנמק מסקנתי זו. 14. זו לשונו של סעיף 1 (א) לחוק: "זכותו של נושה, לרבות זכות מותנית או עתידה לבוא, ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי הסכם בין החייב לבין הנושה" 15. על מנת שהתובעת תוכיח כי קיימת "המחאת זכות" שערבותו של הנתבע נלויית אליה, עליה להוכיח כי זכויות הקיבוץ עפ"י ההסכם בין הקיבוץ לבין הנתבעת הומחו לתובעת ועליה להוכיח כי עבירות הזכות לא הוגבלה "לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי הסכם בין החייב לבין הנושה". אין די להוכיח כי הקיבוץ המחה לתובע זכות כללית לגבות את תמורת המים והחשמל. 16. אפילו אראה בהסכם בין התובעת לבין הקיבוץ כהסכם המחאת זכויות הקיבוץ אצל הנתבעת (ולכך אדרש להלן), סבורני כי המחאה זו חזרת תוקף כל עוד לא ניתנה עליה הסכמה מפורשת מאת הנתבעת, וזאת עפ"י הוראות ההסכם בין הקיבוץ לבין הנתבעת (נספח ב' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת). מתוך ההסכם הנ"ל צורפו שלושה עמודים בלבד (למרות שניכר שההסכם כולל עמודים נוספים). בראש העמוד השני נקבע כדלקמן: "צד להסכם לא יעביר לא יסב ולא ימחה את ההסכם או כל חלק ממנו או זכות הנובעת ממנו או חובה המוטלת מכוחו לאחר אלא אם ניתנה לכך הסכמה בכתב ומראש של הצד האחר. העברה, הסבה או המחאה כאמור ע"י צד כלשהו ללא הסכמת הצד האחר תיחשב כבטלה מעיקרה" (ההדגשה אינה במקור- נ.ג') 17. לא נטען, ולא הוכח בפניי, כי הנתבעת הסכימה בכתב להמחאה הנ"ל, ומכך אני מסיק כי זכויות הקיבוץ כלפי הנתבעת אינן עבירות, וכפועל יוצא מכך, אף "הזכויות הנלוות"- כגון הזכות להיפרע מן הנתבע כערב - אף הן אינן עבירות. נוסח ההגבלה מלמד כי הצדדים התכוונו לשלול את תוקף ההמחאה מעיקרה ולא לפגוע ב-"כח ההעברה", ולפיכך, התובעת לא קיבלה זכויות מכח המחאת הזכות (ראו לעניין ההבדל בין שלילת תוקף ההמחאה אשר פוגע בתוקף ההמחאה לבין הגבלת כח ההמחאה, שמהווה הפרת הסכם מבלי לפגוע בתוקף ההמחאה : ע"א 6529/96 טקסטיל ריינס בע"מ נ' רייך פד"י נ"ג (2) 218). 18. למעלה מן הצורך אציין עוד, כי התובעת טוענת כי הומחו כל זכויות וחובות הצדדים עפ"י ההסכם בין הנתבעת לבין הקיבוץ. עסקינן אפוא, לצד המחאת הזכות, גם בהמחאת חוב (חובות הקיבוץ כלפי הנתבעת) המחאה זו טעונה הסכמת הנמחה (הנתבעת) (ראו סעיף 6 לחוק הקובע כי "חבותו של חייב ניתנת להמחאה, כולה או מקצתה, בהסכם בין החייב לבין הנמחה, שבאה עליה הסכמת הנושה..". כאמור, לא הוכח בפניי כי הסכמה זו ניתנה. 19. ניתן לסיים את פסק דיני כאן, ואולם החלטתי לפסוע צעד אחד נוסף קדימה ולדון בשאלה האם ההסכם בין הקיבוץ לבין התובעת מהווה "המחאת זכות". עיון בהסכמים נספח א' מעלה כי ההסכמים הסדירו מסירת הזכות להפעיל מערך אספקת המים והחשמל לצרכנים (ראו "ההצהרה השלישית" במבוא להסכם); עפ"י ההסכמים מינה הקיבוץ את התובעת כשלוחתו כלפי הצרכנים (סעיף 2.1 להסכמים) והוא מייפה את כוחה של התובעת לגבות את כל התשלומים בגין השירותים הניתנים לצרכנים (סעיף 2.3 להסכם). הנה כי כן, מדובר בהסכם כללי המסדיר את מערכת היחסים בין התובעת לבין הקיבוץ בכל הנוגע לקבלת מערך אספקת שירותי המים והחשמל ולפיו מקים הוא, לכל היותר, יחסי שליחות בין הקיבוץ לבין התובעת, ואין בו ולו מילה אחת לגבי המחאת זכויות עפ"י הסכמים חתומים בין הקיבוץ לבין הצרכנים בכלל והנתבעת בפרט. 20. ודוק, על מנת שהתובעת תצלח בטענתה כנגד הנתבע, עליה להוכיח כי זכויות הקיבוץ עפ"י ההסכם בינו לבין הנתבעת הומחו אליה. כאמור, ההסכם אינו קובע זאת ומשכך לא הוכח בפניי כי קיימת המחאה לזכויות הקיבוץ אצל הנתבעת, עפ"י ההסכם ביניהם. 21. סוף דבר, לא הוכח בפניי כי ערבותו של הנתבע לחובות הנתבעת כלפי הקיבוץ מקנה לתובעת עילת תביעה כלפיו, ומשכך - אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע. 22. התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (שניהם ביחד), סך 3,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 23. המזכירות תסגור את התיק. חוזההמחאת חיוביםקיבוץ