ההלכה הנזכרת בפסק דין אדלסון נ' רייף קובעת כי מותר להמחות זכות תביעה בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד, כי המחאת הזכות אינה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט; השני, כי לנמחים יש אינטרס רכושי או מסחרי במימושה של זכות התביעה לטובתם שלהם, להבדיל מהמחאתה של זכות תביעה עירומה ונקייה. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא המחאת זכות תביעה: 1. ביום 6/5/09 הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן כנגד הנתבעים. התובעים כולם הינם ילדיו של מר יהודה שחר (להלן: "יהודה"). ממסכת האירועים המתוארת בכתב התביעה המתוקן, כמו גם מתצהירו של יהודה שהוגש בתיק זה, אזי לתובעים אין כל קשר לאירועים, והעובדה היחידה הקושרת אותם לכתב התביעה היא היותם ילדיו של יהודה והמחאת זכות התביעה שבוצעה לטובתם, ראו המאת הזכות מיום 16/10/07, צורפה כנספח ד' לכתב התביעה (להלן: "המחאת הזכות"). 2. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה בפניי ביום 8/9/09 קבעתי כדלקמן: "על פניו אכן יהיה צורך לבחון האם יש יריבות כלשהי בין התובעים לנתבעים, והאם יש מקום להכיר בהמחאת הזכות הנטענת. לכאורה נראה כי בעל הדין הנכון הוא מר יהודה שחר". בקדם המשפט שהתקיים בפניי ביום 20/12/10, לאחר שכבר הוגשו תצהירי עדות בתיק, בחרתי להפנות ליהודה מספר שאלות בנוגע להמאת הזכות, ולאחר שניתנה זכות טיעון לפרקליטים קבעתי כדלקמן: "למקרא תצהירי העדות הראשית, מתחדדת שאלת היריבות, בין התובעים לבין הנתבעים ולדידי עולה הצורך להכריע כבר כעת בשאלת תקפות המחאת הזכות. ביהמ"ש זה הבהיר כי לא יתן את ידו להברחת נכסים, ואם יתברר כי כל טיבה של המחאת הזכות, נועדה כדי להתחמק מחובות שהיו תלויים ועומדים בעת מתן המחאת הזכות, ביהמ"ש לא יתן לכך יד. או אז ואף לפני כן, רשאים התובעים להודיע על החלפת תובע והתביעה תמשיך להתברר בין מר יהודה שחר לבין הנתבעים". 3. בעקבות החלטתי זו, הגישו הצדדים סיכום טענותיהם בכתב בשאלת תוקפה של המחאת הזכות. התובעים בקשו להכיר בתוקפה ולחלופין לצרף את יהודה כתובע חלופי. במסגרת סיכומיהם טוענים התובעים שלוש טענות עיקריות. הראשונה, כי ראוי ששאלת נפקות המחאת הזכות תתברר במסגרת מסכת הראיות ותוכרע בצוותא חדא עם הפלוגתות העיקריות, ויש להורות על צירופו של יהודה כתובע חלופי מכוח תקננה 22 לתקנות סדר הדין האזרחי ומכוח ההלכה. התובעים מפנים בעניין זה לבר"ע 560/94 יוסף שושנה ו-39 אח' נ' חפציבה חברה לבנין עבודות ופיתוח בע"מ, פ"ד מח(4)63 שם נקבע לטענתם כי די בזהות אחת השאלות שמחלוקת, שבגינה נוח לדון בכל הפרשה בעת ובעונה אחת, כדי להכשיר את הצירוף. טענה שנייה אותה מעלים התובעים היא בעניין נפקות המחאת הזכות- לטענתם ההמחאה הינה ברת תוקף ולא נפל בה כל פגם. בעניין זה טוענים התובעים כי יהודה לא הוכרז כפושט רגל, אין נגדו הליכי כינוס נכסים, והוא לא הוכרז כחייב מוגבל באמצעים. בנוסף ולחלופין טוענים התובעים כי אף אם היה יהודה מוכרז ככזה, אזי נלמד מהפסיקה כי במקריה כזה אין כל פגם בנפקות המחאת הזכויות שנתן, שכן חוק ההוצאה לפועל לא אסר המחאה שכזו ויש לכבדה (ראו האסמכתאות שנזכרו בסעיף 8 לסיכומי התובעים). טענתם השלישית של התובעים היא השתק ומניעות. 4. הנתבעים טוענים כי אין תוקף להמחאת הזכות. ראשית, מפנים הנתבעים לסעיף 1 לחוק המחאת חיובים התשכ"ט - 1969 הקובע שזכותו של נושה ניתנת להמחאה "זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין..." . הנתבעים מפנים לכתב התביעה של התובעים ולעילות הכלולות בו, השאובות מפקודת הנזיקין, וכן לסעיף 22 לפקודת הנזיקין הקובע כי הזכות לתרופה בשל עוולה וכן החבות עליה אינה ניתנת להמחאה אלא מכוח דין. לפיכך טוענים הנתבעים כי זכות התביעה האמורה אינה ניתנת להעברה. טענתם השנייה של הנתבעים היא כי על פי הפסיקה, ניתן להמחות זכות תביעה רק בהתקיים שני תנאים מצטברים: המחאת הזכות אינה מהווה שימוש לרעה בהליכי בית משפט וכי לנמחים התובעים יש אינטרס רכושי או מסחרי במימושה של זכות התביעה לטובתם שלהם, להבדיל מהמחאתה של זכות תביעה עירומה ונקייה. בעניין זה מפנים הנתבעים לרע"א 2077/92 אידלסון נ' רייף, פד"י מ"ז (3), 485 (להלן: "פס"ד אידלסון"). לטענת הנתבעים, לתובעים אין כל אינטרס רכושי בתביעה לטובתם שלהם והמחאת הזכות מהווה שימוש לרעה בהליכי בית משפט, היות שנועדה היא להתגבר על חובותיו של יהודה, בקיומם הודה בחקירתו. בעניין זה אף הפנו הנתבעים את בית המשפט לפסק דין שניתן בה"פ 210/07 (מחוזי ת"א) אירית שחר נ' יהודה שחר , שם קבע בית המשפט, בין השאר שהסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים הינו הסכם למראית עין ומטרתו להבריח נכסים מנושיו. הכרעה 5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, באסמכתאות אשר צורפו ובפרוטוקול הדיון קובעת אני כי אין תוקף להמחאת הזכויות, וזאת ממספר טעמים. איני מקבלת את טענת הנתבעים כי מדובר בהמחאת זכויות המנוגדת לפקודת הנזיקין - גם אם חלק מעילות התביעה מבוססות על פקודת הנזיקין, עדיין נכללות גם עילות חוזיות ולכן לא ניתן להסתמך אך ורק על סעיף 22 לפקודת הנזיקין. מאידך, מצאתי טעם רב בטענות הנוספות ושוכנעתי כי מטרתה היחידה של המחאת הזכות הינה הברחת נכסים. ככזו, יש מקום לבטלה, אבהיר את המקורות המשפטיים לכך. 6. ההלכה הנזכרת בפסק דין אדלסון נ' רייף קובעת כאמור כי מותר להמחות זכות תביעה בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד, כי המחאת הזכות אינה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט; והשני, כי לנמחים יש אינטרס רכושי או מסחרי במימושה של זכות התביעה לטובתם שלהם, להבדיל מהמחאתה של זכות תביעה עירומה ונקייה. אתחיל בתנאי השני: לתובעים אין אינטרס רכושי העומד בפניי עצמו במימוש זכות התביעה. אינטרס כזה לא נלמד מכתב התביעה, ואף לא הוגש תצהיר מטעם מי מהם, דבר המלמד כי אינטרס זה לא קיים. כל העובדות נטענות על ידי יהודה ומיוחסות למערכת היחסים בינו לבין הנתבעים. רק לאחר שהעלו הנתבעים בכתב ההגנה את טענת אי תוקפה של ההמחאה טען יהודה כי היה זה רצונה של אימו שנתנה לו את הדירה שהוא ימחה אותה לילדיו, על כך חזר גם בבית המשפט: "ש: בזמן שהמחית את הזכויות לילדים החובות האלה כבר היו? ת:המחיתי בגלל ההורים שלי, שהדירה הזו בסופו של יום תעבור לילדיי וזה היה רצונו האחרון של אבי..." (עמ' 6 שורה 13 לפרוטוקול) . לא די בכך שלתובעים תצמח תועלת כלכלית אם תתקבל התביעה - דבר זה אינו יכול להיות שנוי במחלוקת, אולם צריך להצביע על אינטרס "במימושה של זכות התביעה לטובתם שלהם, להבדיל מהמחאתה של זכות תביעה עירומה ונקייה", וזאת לא נעשה. 7. לשאלת התקיימות התנאי השני, דהיינו השאלה האם ההמחאה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, אין אלא להשיב בחיוב. יהודה הודה בחקירתו כי בעת החתימה על המחאת הזכות כבר היו תלויים ועומדים נגדו חובות של כמיליון וחצי ₪, וזאת עוד בשנת 2003-2002 (עמ' 6 שו' 11-12); יהודה ניסה להבריח את דירתו לאשתו, אגב חתימה על הסכם גירושין, ובית המשפט פסל מהלך זה , ראו ה"פ 210/07 שנזכר לעיל. מסקנתי היא שהסיבה היחידה בגינה נחתמה המחאת הזכות היא על מנת להבריח נכסים ולהתחמק מנושים. 8. אמנם, בפסקי הדין שנזכרו על ידי התובעים בסיכומיהם, נקבע שלא די בקיומם של תיקי הוצל"פ כדי לבטל המחאה תקפה (ראו למשל בר"ע 1471/04 עו"ד יוסף אגברייה נ' ראיפה ג'אברין) . דעתי אינה כדעת אותם פוסקים. גם אם חוק ההוצאה לפועל אינו אוסר המחאה שכזו במפורש, עדיין יש לזכור כי על המחאת זכות חלים דיני החוזים הכללים, כפי שקבע המלומד לרנר בספרו: "המחאת חיובים": "נוסף על האמור, רשאי בית המשפט, על סמך דיני החוזים הכללים, לקבוע כי המחאה אינה תקפה משיקולים של טובת הציבור. הווה אומר , אם דיני המחאת חיובים "במובן הצר" לא קבעו כי המחאה נתונה היא חסרת תוקף, פתוחה עדיין הדרך בפניי בית המשפט לעשות כן בהתאם לאמור בסעיף 30 לחוק החוזים הכללי". לדידי, המחאת הזכות, כמו הסכם הגירושין, הינם הסכמים למראית עין; המחאת הזכות נוגדת את תקנת הציבור שהרי מטרתה להתחמק מנושים ולהבריח נכסים; ומכאן, שדינה להתבטל, גם אם אינה אסורה במפורש בחוק ההוצאה לפועל. 8. איני מקבלת את טענת ההשתק והמניעות. גם אם התנהגות הנתבעים אינה נקייה רבב, וגם אם הם חטאו באותו חטא ממש (וזאת יתברר במהלך ההליך), לא ניתן להכשיר בכך את המחאת הזכות הנדונה, שכן בית המשפט רואה לנגד עיניו את הנושים המצפים להפרע מרכושו של החייב, יהודה, ואת האמון שהציבור נותן בבית משפט, שלא יתן יד להברחה שכזו. 9. לאור כל האמור לעיל קובעת אני כי המחאת הזכות אינה תקפה ודינה להתבטל. לכאורה, דין התביעה להמחק. עם זאת, אני מפנה לדברי בפרוטוקול הדיון בעמ' 8 לפרו'. הצדדים התקדמו כברת דרך בתיק זה; היה קושי בביצוע ההמצאה של כתבי בית הדין לנתבעת 1; הנתבעים מיוזמתם לא הגישו בקשה לעניין המחאת הזכות, אלא בקשו להותיר קביעה זו לסיום ההליך, אולי מתוך תקווה שהמחאת הזכות תבוטל, כך לא יהיה תובע אחר והתביעה תדחה. סבורני שבשלב בו מצוייה התביעה מן הראוי להציב את השחקנים הנכונים על המגרש. בנוסף, בית המשפט לא ימהר בית המשפט למחוק תביעות על הסף אם ניתן להגיע לתוצאה קיצונית פחות. לפיכך, אני מורה על צירופו של יהודה כתובע לכתב התביעה ועל מחיקתם של התובעים המקוריים מכתב התביעה. כתב התביעה מתוקן יוגש תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה; כתב הגנה מתוקן יוגש 30 יום מיום קבלת כתב התביעה המתוקן. אם יש צורך בהוספת תצהיר כלשהו כתוצאה מהתיקון, יוגשו תצהיר התובע עד ליום 30/5/11; ותצהירי נתבעים עד ליום 30/6/11. מועד ההוכחות יוותר על כנו. 10. אני מחייבת את התובעים בהוצאות הנגרמות בשל תיקון כתבי הטענות בסך של 7,500 ₪. ההוצאות ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו. המחאת חיובים